רע"א 3860/16 רע"א 3860/16

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן ) מיום 20.4.2016, במסגרתה נדחתה בקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

רקע

1.המשיבות, אלרוב אזור מסחרי ממילא בע"מ (1993) (להלן: אלרוב ) וממילא רובע אלרוב ניהול בע"מ (להלן: ממילא-אלרוב ) (להלן ביחד: החברות ), משכירות ומנהלות שדרת חנויות וקניון מקורה בשדרות ממילא בירושלים. במהלך שנת 2010 באה המבקשת, וויספרס לאנז'רה בע"מ (להלן:

לאנז'רה ) במשא-ומתן עם אלרוב, במטרה לשכור אחת מהחנויות בשדרה או בקניון. על-פי כתב התביעה, במהלך המשא-ומתן הציגה אלרוב מצגים בדבר פדיון החנויות האחרות בקניון וכן הבטחות לפיהן החברות "תדאגנה לנהל את הקניון ברמת מקצועיות, ניסיון אחריות ותשומת לב, כפי שמקובל ומתחייב ביחס למיקום היוקרתי והמרכזי של הקניון בשדרות ממילא" . מצגים אלה, כך נטען, הביאו את לאנז'רה להעדיף לשכור שטח מסחרי במתחם הקניון על פני שדרת החנויות, וביום 18.11.2010 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים. עוד במסגרת ההסכם, נמסרה אחריות ניהול השטחים המסחריים לממילא-אלרוב.

2.ביום 16.9.2014 הגישה לאנז'רה כתב תביעה נגד החברות בסכום של עשרה מיליון ₪. בכתב התביעה נטען כי החברות הפרו את הסכם הניהול בכך שניהלו את הקניון "באופן כושל" ובכך שהשאירו את הקניון "נחבא מן העין, שכוח מן הלב, נטוש ושומם" .

נטען כי במעשיהן ומחדליהן הסבו החברות ללאנז'רה נזקים כלכליים עד כדי שלילת היתכנותה העסקית של הפעלת החנות. כתב הגנה מטעם החברות הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 30.11.2014.

3.במסגרת בירור התביעה, פנתה לאנז'רה ביום 3.2.2016 לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על גילוי מסמכים ספציפיים (להלן: הבקשה ). בין המסמכים, נכללו גם נתוני הפדיון של יתר החנויות בקניון וכן הסכמי השכירות בין החברות לבין יתר השוכרים שפעלו בקניון בתקופה הרלבנטית. בבקשה נטען, כי היחס שבין נתוני הפדיון לבין עלויות השכירות ודמי הניהול הוא מדד מקובל כמדד להצלחה או כישלון של חנות קמעונאית. משכך, למסמכים אלה זיקה מהותית לפלוגתאות העומדות במרכזו של ההליך, ויש בהן כדי לחזק או להחליש את הקשר בין טענות לאנז'רה על דבר הניהול הרשלני של הקניון לבין כישלונה המסחרי של החנות.

4.בהחלטה מיום 3.2.2016 קבע בית המשפט המחוזי, כי אין צורך במסמכים המבוקשים לצורך ליבון המחלוקות נשוא התביעה. זאת, בשים לב לכך שמדובר במסמכים המתייחסים לצדדי ג' שונים שאינם בעלי דין בתובענה.

5.בבקשת רשות ערעור זו חזר בא-כוחה של לאנז'רה על הטענות לפיהן החברות אשמות בכישלון החנות שהופעלה על-ידה; כי מדד השוואת הפדיון לעלויות השכירות הוא מדד מקובל למדידת הצלחה או כישלון של חנות קמעונאית; וכן כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי גילוי המסמכים האמורים אינו רלבנטי לשם בירור הפלוגתאות שבכתב התביעה. אדרבה, נטען כי שאלת גילוי המסמכים ניצבת במרכזה של מחלוקת חד-משמעית, ברורה ומהותית לפיה "אם צודקת המבקשת בטענתה, כי חנויות הקניון האחרות, אלו שאין להן גישה מהשדרות, מנוהלות כולן או רובן בחוסר תוחלת כלכלית, כי אז נסתרת מניה וביה טענת המשיבות כאילו האשמה בכישלון החנות הוא בה. אם, מנגד, יראו נתוני החנויות האחרות, כפי שטוענות, למעשה, המשיבות, כי החנויות האחרות מתנהלות באופן ששיעור דמי השכירות מפדיונן נמוך משמעותית מזה של המבקשת, כי אז, יבססו עד מאד את טענתן, כי לא בהן האשם בכישלון חנות המבקשת, אלא במבקשת דווקא" (פסקה 11 לבקשת רשות הערעור).

המסגרת הנורמטיבית

6.הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים כידוע בתקנות 122-112 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נקודת המוצא העקרונית בסוגיה זו היא של גילוי מרבי, מתוך תפיסה של הגינות דיונית, אינטרס חשיפת האמת ושיקולי יעילות (ראו: יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 250-251 (התשס"ח); רע"א 7586/15

בן צבי נ' אלשיך , פסקה 12 וההפניות שם (24.1.2016)) .

7.עקרון הגילוי מהווה עם זאת נקודת מוצא בלבד, ולאחריה על מבקש העיון לעבור מספר משוכות. ראשית, יש להראות כי המסמכים רלבנטיים לבירור המחלוקות בין הצדדים. בהתאם למתווה המקובל בפסיקה, השיקול העיקרי במסגרת בחינת הרלבנטיות הוא תלותו של המבקש באותם מסמכים לשם בירור המחלוקת. מבקש הגילוי אינו נדרש להצביע על זיקה ממשית ודי להראות כי למסמכים

עשויה להיות רלבנטיות ישירה או עקיפה להליך (ראו למשל: רע"א 6033/13 GLAXO

SMITHKLINE

P.L.C

נ' אוניפארם בע"מ , בפסקה 6 (27.11.2014) (להלן: אוניפארם ). עם זאת, אין בכך כדי לפתוח פתח לקבלת כל מסמך המצוי אצל הצד שכנגד. הפסיקה מכירה בהבחנה שבין "מסע דיג" של מסמכים, הפורץ את גדרי השאלות שבמחלוקת, לבין איתור מסמכים המכוון לבירור המחלוקת הנדונה ( רע"א 6753/14

סופר נ' פרל , פסקה 9 (21.1.2015); ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט , פ"ד ג 159, 162 (1950)).

8.לצד דרישת הרלבנטיות, יש לאזן בין הערכים השונים העומדים בבסיס הבקשה. במסגרת זו, על בית המשפט לשקול אלה לעומת אלה, מן הצד האחד – את עקרון הגילוי ועוצמת התלות של המבקש במסמכים לשם בירור המחלוקת; ומנגד – את מידת ההכבדה על הצד האחר; יעילות ההליך המשפטי; פגיעה אפשרית בזכויות מוגנות ואינטרסים לגיטימיים של הצד שכנגד וצדדים שלישיים. במסגרת מלאכת איזון זו, נשקלת גם עוצמתה של רלבנטיות הגילוי, בהתאם לנסיבות ולערכים המונחים על כל אחת מכפות המאזניים

( רע"א 8019/06

ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין , פסקה 19, 25-26 (13.10.2009); רע"א 9322/07

Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (22.11.2007)).

9.כאשר המסמכים שלגביהם מתבקש העיון עולים כדי סוד מסחרי , כמשמעותו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות ), כי אז, יש להידרש להוראות סעיף 23 ל חוק זה, המתייחס להסדרי גילוי מסמכים שיש בהם סוד מסחרי . הוראות הסעיף מעניקות לבית המשפט שיקול דעת להורות על היקף הגילוי של מסמכים בהליך אזרחי בהתחשב באינטרס של מבקש הגילוי לעשיית צדק, מחד גיסא, ובהגנה על האינטרס של בעל הסוד המסחרי, מאידך גיסא. בהקשר זה נקבע בעבר, כי כאשר על כף המאזניים האחרת מונחת זכות כבדת משקל, דוגמת ערך מוגן או אינטרס החוסה בצלו של חיסיון, הרי שעל המבקש יוטל תנאי מחמיר של הצבת תשתית ראייתית, ולו מינימלית, כתנאי לגילוי מסמכים. הפסיקה הכירה בקיומו של סוד מסחרי כאחד המקרים המחייבים הצבת תשתית ראייתית כאמור. נפסק כי ככלל, יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, יקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש (ראו: ( רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ , פ"ד נח (1) 97 (2003) (להלן: ביטום ); רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ , פ"ד נו (4) 865 (2002); רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' משה דהן

(8.7.2013).

דיון והכרעה

10.לאחר שבחנתי את הבקשה, עיינתי בנספחיה, ושקלתי את טענות לאנז'רה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך לבקש את תגובת החברות.

11.טרם דיון לגופה של הבקשה, אזכיר, כי היקפו של צו גילוי מסמכים הוא עניין שבסדרי דין. ככלל, בית משפט זה, כערכאת ערעור, לא יטה להתערב בו – אלא אם מדובר בהחלטה שמגלה טעות בולטת על פניה, שעשויה לפגוע בצורה ברורה בבעל הדין ( ראו למשל: עניין

אוניפארם , בפסקה 6) . עוד יצוין, כי בבקשת רשות הערעור דנן הגדירה לאנז'רה את בקשתה בבית המשפט המחוזי כבקשה "למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים" , הבאה, על פני הדברים, בגדר חריג לכלל לפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה הנוגעת לגילוי מסמכים, כפי שקבוע בסעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ). עם זאת, על-מנת לקבוע האם אכן מדובר בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים או בבקשה לגילוי מסמכים כללי, יש לבחון את הבקשה לפי מהותה ולא לפי כותרתה. לעניין זה נקבע בפסיקה כי "בקשה לגילוי מסמכים מסוג מסוים צריכה להיות ממוקדת דיה ולהתייחס למסמכים אשר על-פי הנסיבות קיים סיכוי סביר שהם קיימים"

( רע"א 11126/08

לבייב נ' רפאלי , בפסקה 5 (7.5.2009)). בעניין דנא, אף שלא הובהרה דיה האפשרות כי נתוני הפדיון של יתר חנויות הקניון אכן מצויים בידיהן של החברות, נכון אני להניח, כהנחה מתודית לצורך הדיון, כי תנאי זה מתקיים וכי הבקשה שלפניי אינה באה בגדר הכלל הקבוע בצו, כאמור.

12.מכאן, לדיון בבקשה לגופה. בחינת שאלת הרלבנטיות , קרי – המידה בה נחוצים המסמכים לזירת המחלוקת בענייננו, מגלה כי טענות לאנז'רה אינן עומדות בתנאי הסף הנדרש לשם גילוי, וזאת חרף הפרשנות ה"ליבראלית" הננקטת בהקשר זה, כאמור. עניינם של המסמכים המבוקשים הוא בנתונים הנוגעים לשיעור ההכנסות וההוצאות של יתר החנויות, ואין בהם כדי ללמד במישרין על טיב הניהול ותרומתו להצלחתן או לכישלונן של חנויות הקניון או עמידתן של החברות בתנאי החוזה. העובדה כי חנות פלונית מצליחה שעה שהחנות הסמוכה לה נכשלת, יכול שתהא תוצאה של סיבות רבות, הקשורות לכוחות השוק, ולטעמים עסקיים, מסחריים וניהוליים, המשתנים מעסק לעסק. מצב עניינים זה מלמד שאף אם תתקבל הבקשה וגילוי המסמכים יצביע על יחס פדיון-עלויות דומה ביתר החנויות, או לחילופין – על יחס שונה מנתוניה של לאנז'רה, הרי שלא יהיה בכך כדי לשנות מן האפשרות כי זהו דמיון או שוני מקרי, שאינו תלוי במעשיהן או במחדליהן של החברות. בהקשר זה ייאמר, כי טענת לאנז'רה לפיה המדד המקובל בשוק לבחינת רווחיותן של חנויות קמעונאיות הוא מבחן ההשוואה בין דמי הפדיון לבין עלויות השכירות, לא נתמכה באסמכתאות כלשהן.

13.בנוסף, עיון בכתב התביעה מעלה כי לפחות חלק מטענותיה של לאנז'רה נגד החברות נוגע ליחס המפלה והייחודי שקיבלה מהחברות. כך למשל, נטען כי החברות אינן אוכפות שעות פעילות של השוכרים מלבד שעות הפעילות שלה וכן כי "לנתבעות הייתה ועוד קיימת תוכנית ברורה להתנכל לנתבעת עד שתסכים לפנות את החנות" . מכאן שטענות לאנז'רה נוגעות, בחלקן, ליחסים המורכבים והייחודיים בינה לבין החברות. במצב עניינים זה, קשה לראות כיצד נתוני פדיון ועלויות של יתר החנויות רלבנטיים להוכחת טענותיה של לאנז'רה, ולא מצאתי כי יש בנתונים אלה, יהא תכנם אשר יהא, כדי להצביע על מסקנה חד-משמעית לכאן ולכאן, כפי שנטען.

14.מעבר לאמור, המידע שאותו מבקשת לאנז'רה לקבל לידיה, מצוי בליבת הפעילות העסקית של חנויות הקניון, וברי כי בעניין דנא, בו מבקשת הגילוי היא מתחרה עם חלק מן החנויות שבקניון, מה גם שמדובר בנתונים בעלי רגישות רבה, נראה על פני הדברים כי המסמכים עולים כדי סוד מסחרי, כמשמעותו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. איזון בין הערכים השונים העומדים בבסיס טענות הצדדים, כמצוות סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, מעלה כי אינטרס ההגנה על צדדים שלישיים מאפיל על עקרון הגילוי ומורה על אי-מסירת המידע (ראו: עניין ביטום

בעמוד 101 ). זאת, בשים לב לחולשתה של הזיקה בין המסמכים המבוקשים לטענות לאנז'רה, לרגישותו של המידע, וכן להעדרה של תשתית ראייתית מספקת שתצדיק פגיעה בסודותיהן המסחריים של יתר החנויות.

15.מן המקובץ עולה כי רלבנטיות המסמכים שלגביהם מתבקש הגילוי היא חלשה. חשיפתם, ככל שאלה אכן מצויים בידי החברות, עלולה לפגוע בערכים מוגנים המוקנים לצדדים שלישיים, וכאמור, לאנז'רה לא העמידה תשתית עובדתית ראשונית, הנדרשת במצבים מעין אלה כתנאי-סף לשקילת גילויים של סודות מסחריים. טעמים אלה כבדי משקל הם, ויש בהם כדי להטות את כף המאזניים להצדקת החלטת בית המשפט המחוזי, לכך שאין להתיר את גילוי המסמכים.

16.אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.