רע"א 1625/17 פלוני נ. מדינת ישראל - ביה"ח ברזילי אשקלון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו ניתנה רשות ערעור והתקבל ערעור על החלטת בית משפט השלום המורה על המצאת מסמכים לעיונו.

1.המבקש הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה כנגד המשיבה בגין רשלנות רפואית שהורתה בניתוח שבוצע ביום 16.9.2009 וגרם לו, לטענתו, למעלה מ-100% נכות. כל צד תמך עמדתו בחוות דעת מומחה מטעמו, ובית המשפט מינה מומחה מטעמו, שקבע כי לא הייתה התרשלות בניתוח.

2.המבקש פנה בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים וביניהם דו"חות של ניתוחים קודמים שביצע הרופא המנתח בעשר השנים האחרונות, הזהים לניתוח אותו עבר המבקש. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט מן הטעם שהדו"חות אינם רלוונטיים להליך המשפטי. בעקבות בקשה לעיון חוזר שינה בית המשפט מהחלטתו וקבע כי משהבהיר המבקש כי במסגרת טענתו להתרשלות בניתוח הוא מבקש "לאתגר את ניסיונו של המנתח", הרי שהבקשה לגילוי המסמכים אינה מהווה מסע דיג אלא רלוונטית לקו החקירה. על מנת לבחון את הטענה לפגיעה בפרטיות החולים, צדדי ג' שדו"חות ניתוחיהם התבקשו, הורה בית המשפט על המצאת המסמכים לעיונו בהתאם לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי העניק רשות כאמור לאחר שמצא כי לא יהיה אפקטיבי להשיג על ההחלטה בתום ההליך המשפטי וכי ההחלטה אינה נופלת לגדרי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ). נקבע כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה בהיעדר חוות דעת מומחה המפרטת מתי נחשב מנתח למנתח מנוסה, ממילא אין ביכולת בית המשפט לבחון באופן משפטי-מקצועי את טענת המבקש, וכן כי בהעדר חוות דעת ממנה עולה כי ביצוע פרוצדורה על ידי רופא שלא ביצע אותה קודם לכן מהווה רשלנות מקצועית אזי רופא חדש לעולם לא יעשה 'מנוסה' ברמה מספקת. עוד התקבלה טענת המשיבה לפיה המצאת המסמכים המבוקשים כרוכה בטרחה בלתי סבירה באשר אין מדובר במסמכים שניתן להמציאם בלחיצת כפתור. משכך, ובהתחשב בכך שאין במסמכים המבוקשים כדיי לסייע בקביעה האם עסקינן ברשלנות, התקבל הערעור ובוטלה החלטת בית משפט השלום.

3.מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה נטען כי היא עוסקת בשאלה משפטית רוחבית הנוגעת לאי השוויון בין נפגע בהליך רפואי לבין הגורם המטפל. לשיטת המבקש, יש לקבוע כללים ראויים לכך שלא ימנע מנפגע לקבל מסמכים המסייעים להוכחת טענותיו אף אם לכאורה נדמה שהם אינם רלוונטיים להליך, וכי נכון להכריע בדברים לאחר שמיעת הראיות. המבקש סבור כי נפלה בעניינו טעות מהותית, בין היתר בשל היעדר נימוק לאי

תחולת צו בתי המשפט; הקביעה כי היה עליו לתמוך טענותיו בחוות דעת מומחה; אי מתן משקל להתנהלות הדיונית של המשיבה; והיות הפסיקה נוגדת את ההלכה המשפטית הברורה ביחס לגילוי מסמכים, הדוגלת בגילוי מרבי.

4.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

עסקינן בבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי', כאשר כידוע, רשות הערעור בבקשות מסוג זה תינתן מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 4153/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הזרע ג'נטיקס בע"מ , פסקה 6 (12.8.2012); רע"א 4292/16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית , פסקה 7 (7.8.2016);

רע"א 7262/16 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פסקה 4 (1.12.2016)). על אף האצטלא המשפטית שביקש המבקש לעטות על הבקשה, הרי שבסופו של דבר ענייננו בהחלטה פרטנית הנוגעת לרלוונטיות של מסמכים בתיק ספציפי של תביעת רשלנות רפואית, כך שטענותיו של המבקש תחומות לנסיבות המקרה הפרטני ונוגעות בעיקרו של דבר לאופן בו יושמו הדברים בעניינו.

5.אף לגופם של דברים, ולמעלה מן הצורך, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסיקתו של בית המשפט המחוזי.

אתייחס ראשית לטענה כי המקרה שבפנינו נופל לתחולתו של צו בתי המשפט, ועל כן בית המשפט המחוזי לא היה רשאי להידרש מלכתחילה לבקשת רשות הערעור.

סעיף 1(10) לצו קובע כלהלן:

1.לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:

(10) החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט

החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון .

בית המשפט השלום עשה שימוש בסמכותו מכוח תקנה 119 הקובעת כלהלן:

הו גשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו; אין האמור בזה בא לגרוע מזכותה של המדינה לסרב להראות מסמך.

ב מקרה דנן, העלתה המשיבה טענה של אי רלוונטיות וטענה לפגיעה בפרטיות של צדדים שלישיים. יכול הטוען לטעון כי תקנה 119 עניינה בחסיון בלבד, ומאחר שאין מדובר בטענת חסיון, יחול צו בית המשפט. ולא היא. תקנה 119 נתפרשה בפסיקה באופן רחב, כך שהיא מסמיכה את בית המשפט לבחון במעמד צד אחד את המסמך אם כדי לעמוד על מידת הרלוונטיות שלו להליך ואם על מנת להכריע בטענת חיסיון או בטענה לקיומו של אינטרס נוגד אחר, כמו פרטיות, שאינו בהכרח בבחינת חסיון סטטוטורי או פסיקתי מוכר (רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 14 (6.3.2013); בג"ץ 490/82

בנק לאומי לישראל בע"מ

נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ''ד לז(4) 578, 585 (1983)). לכן, מקום בו בית המשפט עושה שימוש בתקנה 119, המקרה אינו נופל בגדרי הצו ולא הייתה מניעה ליתן רשות ערעור (וראו רע"א 7598/14 ג'אנופולוס נ' הימנותא בע"מ (6.1.2015) שם ניתנה רשות ערעור על החלטה המורה על המצאת מסמכים לעיונו של בית המשפט לצורך הכרעה בשאלת חיסיון).

6.לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי יישם את פסיקתו של בית משפט זה באשר לרלוונטיות הנדרשת בהליכי גילוי מסמכים. ככלל, דרישת הרלוונטיות פורשה בפסיקה בהרחבה, ודי אם קיים יסוד סביר להניח שהמסמכים עשויים להיות רלוונטיים להליך המשפטי ( רע"א 9322/07

Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ , פסקה 7 (15.10.2008). ייתכנו מצבים בהם התובע אינו יודע אילו מסמכים המצויים בידי הצד שכנגד יקדמו את עניינו, ולא כל בקשת גילוי מהווה 'מסע דיג' אסור. כפי שנזדמן לי לציין, "דיג במים הטריטוריאליים של התביעה מותר, אך לא דיג בים של התובע" (יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי נסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 251 (2007) והאסמכתאות המובאות שם), והדברים יפים לענייננו בשינויים המחויבים.

טענות המבקש בתביעתו ובחוות הדעת מטעמו, נוגעות בעיקרן להתרשלות הצוות הרפואי של המשיבה בביצוע הניתוח, באי מסירת מלוא המידע הכרוך בניתוח והטעיה. ברם, המסמכים המבוקשים אינם נוגעים לניתוח עצמו והם לא מסע דיג במימי התביעה אלא בבחינת מסע דיג במימי בעל הדין, שבמסגרתו נתבקשו דו"חות של ניתוחים שביצע המנתח במטופלים אחרים משך עשר השנים הקודמות למועד הניתוח שעבר המבקש. בנסיבות העניין, איני סבור כי עוצמת הרלוונטיות של המסמכים לטענות המבקש היא גבוהה, וגילויים לצורך התחקות אחר ניסיון הרופא המנתח הינו בבחינת "יריה באפילה" ודיג שאינו ראוי, במה שנחזה כמקצה שיפורים נוכח חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. מה עוד, שלטענת המשיבה ניסיונו הקודם של המנתח, שהינו מנהל מחלקה אורולוגית, אינו מתמצה בניתוחים אותם ביצע בבית החולים ברזילי, ולא יהיה במסמכים המבוקשים לבדם כדי להוכיח טענתו.

7.בשים לב למידת הרלוונטיות של המסמכים לבירור התובענה, אף יש ממש בטענה כי איתור דו"חות ניתוחים מסוג מסוים שנערכו על ידי מנתח מסוים על פני עשור שנים יכביד על המשיבה במידה שאינה מצדיקה את הגילוי. שאלת הרלוונטיות אינה מנותקת מהשאלה האם מדובר בהכבדה בלתי סבירה, ו ככל שההכבדה גדולה יותר, נדרש להקפיד בבחינת הרלבנטיות (עניין גרבר , פסקה 8; רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך , פסקה 13 (24.1.2016)). כפי שציינה המשיבה, אף אין מדובר במסמכים שניתן להפיקם בלחיצת כפתור, נוכח סוגי הניתוחים השונים, וככלל " חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסוימים במיוחד לצורכי המשפט" ( רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג , פ''ד ס(3) 264, 270 (2005) ). אף מטעם זה לא מצאתי כי יש לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.

8.על סמך כל האמור, הבקשה נידחת.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.