רע"א 2589/21 רוזה רונן נ. גזיאל את אבנר בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 18.2.2021, בת"א 52133-05-20 (השופט צ' ויצמן ). עניינה של הראשונה – בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון ); עניינה של השנייה – בקשה למתן צו לגילוי מסמכים כללי ועיון בהם, ובקשה למתן צו לגילוי ספציפי של מסמכים ועיון בהם.

2.

המבקשת 1 וילדיה – המבקשים 5-2 (להלן: רונן ) – הם בעליהם הרשומים של מקרקעין, הידועים כחלקה 91 בגוש 8275, ברחוב בן-צבי בנתניה (להלן: המקרקעין ). המשיבה 1, חברת גזיאל את אבנר (2007) בע"מ, היא חברה קבלנית העוסקת בבניה למגורים בנתניה (להלן: החברה ), אשר היתה מצויה בבעלות המשיבים 3-2 (להלן: גזיאל ). ביום 8.3.2010 התקשרו רונן והחברה בהסכם קומבינציה, שלפיו ימכרו רונן לחברה חלק מסוים מזכויותיהם במקרקעין, הידוע כמגרש 700א, שנוצר בעקבות הליכי איחוד וחלוקה במסגרת תב"ע נת/542/א/4 (להלן: ההסכם ו- המגרש ), על מנת שזו תקים עליו בניין רב-קומות, ובו 58 דירות. בתמורה התחייבה החברה, בין היתר, להקצות לרונן 5 דירות, שיוצמדו לחלק המקרקעין שיישאר בבעלותם (להלן: הפרויקט ).

3.

במרוצת השנים ביקשו רונן לבטל את ההסכם, ולשם כך אף שלחו כמה וכמה הודעות ביטול, שבהן טענו להפרת ההסכם מצד החברה. ואולם, כל ההודעות – 5 במספר – בוטלו על-ידי בית המשפט המחוזי. לצורך דיוננו רלבנטית הודעת הביטול החמישית, שבה טענו רונן כי החברה מסרבת לשלם מס שבח, הגם שהתחייבה לכך בהסכם. החברה מצדה, פנתה לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה, וביקשה סעד הצהרתי שלפיו הודעת הביטול החמישית – בטלה. בפסק דין מיום 6.6.2016, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול החמישית (ה"פ 51708-04-15; להלן: פסק הדין מיום 6.6.2016 ). אמנם נקבע, כי אין חולק על כך שהחברה התחייבה בהסכם לשלם את מס השבח; ברם, אי-התשלום נבע מכך שרונן לא עמדו בחובתם-שלהם, לשאת בתשלום היטל ההשבחה. כלשון פסק הדין: "היטל ההשבחה לא משולם – לא ניתן היתר בניה – לא ניתן [לחברה] ליווי בנקאי –

[החברה] לא יכולה לשלם את מס השבח כמו גם לקזז את שיעור היטל ההשבחה" . לצד האמור, ועל מנת לסיים את המחלוקת בין הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי מתווה לביצוע הוראות ההסכם, וחייב את הצדדים לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב. זאת, בהסתמך על הצהרת ב"כ רונן, הוא המשיב 4, לשלם את היטל ההשבחה חלף רונן. על סמך הצהרתו-זו קבע בית המשפט המחוזי, כי החברה תגיש בקשה חדשה להיתר בנייה, על-פי המתווה המפורט בהסכם, וכי עם קבלת הדרישה לתשלום היטל השבחה, יודיעו רונן אם בדעתם לשלמו. ככל שלא תינתן תשובה חיובית, תשלם החברה את היטל ההשבחה, והיא תוכל להיפרע מרונן בהמשך, לכשיושלם הפרויקט. עוד נקבע, כי מס השבח ישולם על-ידי החברה, לפי דרישת רשויות המס. לבסוף צוין, כי אם לא ישולמו המיסים במועדם, לרבות היטל השבחה ומס שבח, יבוטל ההסכם, והצדדים יהיו רשאים לעתור לסעדים בגין ביטולו.

4.

שני הצדדים סירבו להשלים עם פסק הדין מיום 6.6.2016, וערערו עליו לבית משפט זה. ערעורם של רונן, על דחיית הודעת הביטול החמישית (ע"א 6800/16) – נדחה, ואילו ערעור החברה נגד מתווה החיובים שקבע בית המשפט המחוזי (ע"א 6895/16) – התקבל (פסק דין מיום 8.1.2020; המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים ד' מינץ ו- ע' גרוסקופף ). בכל הנוגע לערעור החברה נקבע, כי "הסדרת יחסי הצדדים מעתה ואילך תוך קביעת מתווה שהצדדים לא נתנו לו הסכמתם, היא עניין החורג מגדר התובענה, ובוודאי שאינה יכולה להיחשב לסעד הנובע במישרין מסעד שהתבקש בה" (שם, בפסקה 15).

5.

ביום 27.8.2020 הגישו רונן תובענה נוספת (מתוקנת) נגד החברה וגזיאל, ובגדרה ביקשו סעד הצהרתי, שלפיו הם זכאים לתוספת זכויות בפרויקט, נוכח השינוי "הקוטבי" , כלשונם, הצפוי בתב"ע; שינוי שעתיד להגדיל את מספר הדירות הכולל בפרויקט, ל-110 דירות בסך הכל. בנוסף טענו רונן, כי המשיבה הפרה באופן יסודי את התחייבותה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין מיום 6.6.2016, לשאת, תחת רונן, בתשלום היטל ההשבחה (ולשלם מיסים, שעבודים ועיקולים נוספים החלים עליהם). בנוסף העלו רונן טענות שונות בנוגע לאיתנותה הפיננסית של החברה, וציינו, בין היתר, כי היא מצויה בהליכי חדלות פירעון; וכי חברה אחרת – מרכז מאי בע"מ – ומנהלה מר מאיר פיטוסי (להלן: חברת מרכז מאי ו- פיטוסי ), ביצעו 'השתלטות עוינת' על החברה. בנסיבות אלה, ביקשו רונן לקבוע כי החברה אינה ממלאת אחר ההצהרה שמסרה במסגרת ההסכם, שלפיה ברשותה מקורות מימון מספיקים לביצוע הפרויקט, וכי הפרה במקביל גם את חובות הגילוי ותום הלב החלות עליה, מכוח דיני החוזים.

לשלמות התמונה אציין, כי המשיבים הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף. לדבריהם, הטענות שהעלו רונן, בנוגע לזכאותם לקבל תוספת זכויות בפרויקט, אינן עולות בקנה אחד עם הוראות ההסכם. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.9.2020, שבמסגרתה נקבעו גם הוראות לגבי המשך ניהול ההליך: "כל צד החפץ בכך, ימציא למשנהו תוך 30 יום, בקשה לגילוי ועיון במסמכים, אשר מענה לה ינתן תוך 30 יום לאחר מכן" .

6.

עוד באותו יום, דרש ב"כ רונן מב"כ המשיבים, למסור לידיו תצהיר גילוי מסמכים כללי , וכמו כן דרש לאפשר לו לעיין במסמכים הללו. עוד נתבקשו המשיבים, לגלות מסמכים ספציפיים , לרבות הסכם מיום 3.3.2019 שנערך בין המשיבים לבין חברת מרכז מאי ומנהלה, פיטוסי (להלן: ההסכם מיום 3.3.2019 ), וכן את "כל ההתכתבויות והסיכומים עם עיריית נתניה, מהנדס העיר והועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז, וכל ועדות התכנון הנוגעות לעניין" , ולאפשר עיון גם בהם. במענה לדרישות הללו, העביר פיטוסי, שכאמור הפך בינתיים למנהל החברה, תצהיר גילוי מסמכים כללי, שבו הצהיר על כלל המסמכים המצויים ברשות החברה, הרלבנטיים, לשיטתו, להליך המתנהל בין הצדדים. במסגרת המסמכים שגולו נכלל גם ההסכם מיום 3.3.2019 ושני נספחים להסכם. נוכח המענה החלקי שניתן, לפי הנטען, לבקשה, פנה ב"כ רונן לב"כ המשיבים, ביום 24.12.2020, בדרישה נוספת לגילוי מסמכים ספציפיים. במסגרת זו, ביקש להעביר לעיונו, בנוסף למסמכים אשר גולו עד אותו שלב, את כלל הנספחים

הנלווים להסכם מיום 3.3.2019 ; בכללם: טפסי משכון; דו"חות כספיים של החברה לשנת 2010; ערבויות שניתנו על-ידי החברה; חוזים שבהם התקשרה החברה; פירוט ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד החברה; מאזנים מבוקרים ומאזני בוחן של החברה מארבע השנים האחרונות; פירוט לגבי חוב שחבה החברה כלפי חברת מרכז מאי; פניות החברה לבנקים ולמוסדות חוץ-בנקאיים לצורך מתן ליווי בנקאי ותשובות לפניות אלה; אישור והסכם ליווי בנקאי; וכן הסכמי שעבוד ומשכון שנכרתו עם החברה, ונותרו בתוקף גם כיום.

7.

לאחר שפנייתם זו לא זכתה למענה, הגישו רונן לבית המשפט המחוזי, ביום 30.12.2020, בקשה (מתוקנת) למתן צו גילוי מסמכים כללי, וכן צו לגילוי מסמכים ספציפיים ומתן אפשרות לעיין בהם . רונן טענו, כי תצהיר גילוי המסמכים הכללי שהעביר פיטוסי, ניתן מטעם החברה בלבד , והוא "אינו מתיימר להצהיר בשם [גזיאל], אשר הנם עוגני ההתקשרות החוזית בן הצדדים" . עוד טענו, כי תצהיר הגילוי אינו כולל את כלל המסמכים הרלבנטיים לתובענה, וממילא אינו עומד בדרישות תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), ובכלל זה הוא אינו ערוך לפי הנדרש בטופס 11 לתקנות. בנסיבות אלה, ביקשו רונן, כי בית המשפט המחוזי יורה לגזיאל ליתן תצהיר גילוי מסמכים כללי גם מטעמם; ויורה גם לחברה לתקן את תצהיר הגילוי מטעמה, בהתאם לתקנות. כמו כן, במסגרת הבקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים , ביקשו רונן להורות על גילוי כלל המסמכים שנתבקשו בדרישתם מיום 24.12.2020, ולאפשר עיון בהם. מסמכים אלה, אמורים לשיטתם לשפוך אור על מידת איתנותה הפיננסית של החברה, ובפרט להוכיח כי אין ביכולתה לעמוד בביצוע הפרויקט, בהיותה, לשיטת רונן, חדלת פירעון.

8.

ביני לביני, ביום 12.1.2021, ביקש ב"כ המשיבים מב"כ רונן להעביר לעיונו "כל מסמך הנוגע לתשלום או סכום החוב עבור היטל ההשבחה" לגבי המגרש. יומיים לאחר מכן, ביום 14.1.2021, העביר ב"כ רונן לב"כ המשיבים העתק מהסכם פשרה שנחתם בעניין זה בין רונן לבין הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (להלן: הוועדה המקומית ), וכן החלטה של ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז מרכז מיום 13.12.2020, אשר נתנה להסכם הפשרה תוקף של החלטה (להלן: הסכם הפשרה ו- החלטת ועדת הערר ). על-פי הסכם זה, היטל ההשבחה שעל רונן לשלם בגין הפרויקט יעמוד על סך של 1.7 מיליון ₪. ביום 26.1.2021 הגישו רונן "בקשה לביזיון בית משפט" , ובה ביקשו להורות על הטלת מאסר או קנס מכוח פקודת הבזיון. במסגרת הבקשה טענו רונן, כי למרות שבא-כוחם העביר את הסכם הפשרה ואת החלטת ועדת הערר לידי ב"כ המשיבים "בנאמנות" , המשיבים מצדם עשו שימוש במסמכים אלה, משל היו רכושם-שלהם, ופנו ביום 19.1.2021 לעיריית נתניה בבקשה להעביר לעיונם את כל הפרטים הנוגעים להסכם הפשרה, בכלל זה את פרוטוקולי הדיונים שהתנהלו בעניין זה לפני הועדה המקומית. לטענת רונן, ב"כ המשיבים " לא מחה ולא סתר את הציון המפורש כי המסמכים והמידע מועברים אליו בנאמנות, קרי, אישר בהתנהגותו, כי הנו מקבל את המסמכים בנאמנות לידיו ". בכך, טוענים רונן, הפרו המשיבים "ביודעין את החובה הדיונית וחובת הנאמנות להשתמש במסמכים ובמידע ש[רונן] גילו להם כנ"ל אודות היטל ההשבחה והליך הערר, אך במסגרת המשפט הנ"ל ועושה שימוש זר ופסול בהם כדי לפגוע [ברונן] עד חורמה, ולגרום לועדה לחזור בה מהסכם הפשרה" . רונן הוסיפו, כי על-פי ההלכה הפסוקה (ע"א 632/77 מוסקונה נ' מאור , פ"ד לב(2)

321 (1978); להלן: עניין מוסקונה ), התנהלות זו עולה כדי בזיון בית משפט, ומצדיקה את הפעלת הסנקציות הקבועות כאמור בפקודת הבזיון.

9.

בהחלטות מיום 18.2.2021, שניתנו בתום ישיבת קדם-משפט, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הבזיון, וכמו כן דחה את מרבית מרכיבי הבקשה לגילוי ועיון במסמכים. בהתייחס לבקשת הבזיון , קבע בית המשפט המחוזי תחילה, כי הכלל המנחה הוא שהשימוש בסנקציות הקבועות בפקודת הבזיון "ייעשה באופן זהיר ומדוד" . הליך שכזה, כך קבע בית המשפט המחוזי, שמור אך למצבים שבהם בית המשפט שוכנע כי צו שיפוטי שניתן על-ידו "לא קוים או הופר" , וכי הסעד הראוי בגין הפרה זו הוא מאסר או קנס. עוד צוין, כי בית משפט זה אמנם "רמז לאפשרות להרחבת סמכותו של בית המשפט באופן המאפשר לו לקבוע סעדים מכוח [פקודת הבזיון] כאשר עולה מכללה איסור או חיוב מהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט" , כאשר בכל הנוגע לענייננו נקבע בעבר, כי יאסר השימוש במסמכים או מידע שגולו בעקבות צו שיפוטי, כלפי צדדים אחרים. ברם, גם בנסיבות אלה קבע בית המשפט המחוזי, כי יש להחיל את פקודת הבזיון בזהירות, "שכן לא יעלה על הדעת שצד, על מנת למנוע פעולה כזו או אחרת של צד שני, יגלה לו מסמכים כאלה ואחרים, שיקשרו את ידיו" . על כן, יש לשקול כל מקרה ומקרה לגופו, על-פי נסיבות העניין והגיונם.

בנסיבות העניין, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן על-ידו כל צו האוסר על שימוש בהסכם הפשרה; וכי ממילא לא ניתן לקבל את הטענה כי הופר צו שיפוטי. בהתאם נקבע, כי אין מקום להטלת סנקציות מכוח פקודת הבזיון. גם לגופו של ענין קבע בית המשפט המחוזי, כי הסכם הפשרה שהושג בין רונן לבין הוועדה המקומית ביחס לשיעור היטל ההשבחה הוא עניין

"קשור ואחוז במחלוקת הנתונה בין הצדדים בהליך זה" , ועל כן, "לא יעלה על הדעת למנוע מהמשיבים לברר את עניינו של הסכם הפשרה שיש בו להשפיע עליהם, כך לטענתם, בהליך הנדון ואפשר אף בהליכים אחרים" . בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לראות את פניית המשיבים לוועדה המקומית, שממילא אינה צד ג', כפעולה העולה כדי בזיון, ואף חייב את רונן בתשלום הוצאות, בסך של 10,000 ₪, בגין הגשת בקשה זו.

10.

מכאן עבר בית המשפט המחוזי לדון בבקשת הגילוי. בהתייחס לבקשה למתן צו גילוי מסמכים כללי , נקבע כי "תצהיר גילוי המסמכים שניתן על ידי מר מאיר פיטוסי, מטעם [החברה], יושלם באופן שיפורט בתצהירו, האם מסמכים שונים הקשורים לנדון, היו ברשותו או ברשות [החברה] בערר. ככל שכך האם הם נמצאים בחזקתו או בשליטתו וככל שלא יובהר מתי יצא המסמך משליטתו והיכן הוא נמצא ככל שהדברים ידועים" . בהתייחס לבקשה לגילוי המסמכים הספציפיים והעיון בהם, אשר לטענת רונן יש בהם כדי ללמד על חדלות הפירעון, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי על פני הדברים "אין קשר ממשי" בין המסמכים הללו להליך דנן, וממילא בקשות דומות נדונו ואף נדחו, במסגרת תביעות קודמות שהגישו רונן.

מכאן הבקשה שלפנַי .

11.

רונן טוענים, כי בית המשפט המחוזי לא דן בבקשה לגילוי ולעיון במסמכים "באורח פרטני" , ואף "התייחס למסמכים באורח גורף וכוללני, מבלי לנתחם כלל" . זאת, לטענתם, חרף קיומן של נסיבות חריגות "והגנת בדים ברורה" . עוד טוענים רונן, כי אחד מן הסעדים שנתבקשו במסגרת התובענה מושא הבקשה, הוא להצהיר כי החברה הפרה באופן יסודי את התחייבויותיה על-פי ההסכם, הנוגעות לאיתנותה הפיננסית לבצע את הפרויקט. זאת, נוכח חדלות פירעונה ובשים לב להשתלטות העוינת שביצעה חברת מרכז מאי ופיטוסי על החברה. על כן, טוענים רונן, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה המסמכים הספציפיים, שלגביהם התבקש גילוי ועיון, אינם רלבנטיים לתובענה. רונן הוסיפו, כי אמנם במסגרת הליכים קודמים בין הצדדים, העלו טענות בנוגע לאיתנותם הפיננסית של החברה ושל גזיאל, אך הדבר הסתכם בטענות בלבד, ולא נתבקש במסגרתם סעד אופרטיבי בנוגע למצב הפיננסי כאמור. לגופם של דברים טוענים רונן, כי בית המשפט המחוזי התעלם מן האמור בהסכם מיום 3.3.2019, אשר לפי לשונו נועד "לחלץ את החברה מהליכי פירוק ואת [גזיאל] מהליכי פש"ר" , וכן מכך שלא הועברו לידיהם הנספחים הנלווים להסכם זה. עוד טוענים רונן, כי ההסכם מיום 3.3.2019 ממחיש כיצד לא עמדה החברה בהתחייבויותיה, בנוגע לאיתנותה הפיננסית, ועל כן, המסמכים הספציפיים המבוקשים "חיוניים לליבון האמת" , ובפרט "להבנת המשבר הכספי וחדלות הפרעון של [החברה] ו[גזיאל], ומצבם האמיתי" . כך, בנוגע למאזנים של החברה, מארבע השנים האחרונות, טוענים רונן כי יש בהם "נחיצות מובהקת וחשיבות רבה, על מנת להאיר את מצב החברה, הפרת התחייבויותיה בהסכם עם [רונן] בדבר איתנות כלכלית ויכולת לבצע את הפרויקט" . בנוסף טוענים רונן, כי בעקבות "השתלטות" חברת מרכז מאי על החברה, "בניגוד להתקשרות החוזית של רונן עם [גזיאל]" , יש לאפשר גילוי ועיון במסמכי החוב במועד כריתת ההסכם. אשר למסמכים הנוגעים לפניות החברה לבנקים ולמוסדות חוץ-בנקאיים לצורך מתן ליווי בנקאי , טוענים רונן, כי אלה דרושים לבירור השאלה "מדוע לא קיבלה [החברה] ליווי בנקאי במשך כמעט 11 שנים ממועד ההתקשרות" . אשר לדרישה לקבלת סיכומים, תכתובות ופרוטוקולי דיונים עם עיריית נתניה, מהנדס העיר והוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, מאז מועד ההתקשרות בהסכם משנת 2010, ועד כה, נטען כי בהתחשב בכך שרונן הם בעלי המקרקעין, עומדת להם הזכות לקבל כל מידע "אודות הנעשה בקרקע שלהם, ומצב הדברים לאשורו" . כמו כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי, בשעה שבחר שלא להורות גם לגזיאל להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי.

12.

בנוגע לבקשת הבזיון, טוענים רונן, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את ה בקשה. לדבריהם, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בניגוד להלכה הפסוקה, "בראותו אותה בבחינת רמז ולא כמחייבת [...]" . לטענתם, קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה רק הפרת צו שיפוטי מצדיקה מתן סעד לפי פקודת הבזיון, אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בעניין מוסקונה . לשיטתם, די בעובדה שהמשיבים עשו שימוש במסמכים שגולו להם על-ידם, כדי לקבוע כי התקיימה הפרה העולה כדי בזיון בית משפט. בנסיבות העניין טוענים רונן, כי פניית המשיבים לוועדה המקומית, בבקשה לקבלת מידע על אודות הסכם הפשרה, לא נועדה אלא להביא לביטול הסכם הפשרה, העוסק כאמור בשיעור היטל ההשבחה שיהא עליהם לשלם.

13.

המשיבים, בתשובתם לבקשת רשות הערעור, סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענים כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. המשיבים מוסיפים, כי המסמכים העוסקים במצבה הפיננסי של החברה, כלל אינם רלבנטיים למחלוקת בין הצדדים, בפרט נוכח חילופי בעלי המניות בחברה (בעקבות ההסכם מיום 3.3.2019). כמו כן טוענים המשיבים, כי שאלת גילוי מרבית המסמכים כבר נדונה על-ידי בית המשפט המחוזי, ואף מצבה הפיננסי של החברה "נדון והוכרע זה מכבר" . נטען אפוא כי הדרישה לדון פעם נוספת במסמכים הללו, "נועדה להכביד ולעכב [את] בירור התובענה" . לגוף הדברים טוענים המשיבים, כי מסרו את כל המסמכים שברשותם לידי רונן, בכללם ההסכם מיום 3.3.2019 ושני נספחים להסכם זה, ומרביתם כלל אינם מצויים בידיהם. בהקשר הזה טוענים המשיבים, כי מנסֵח ההסכם מיום 3.3.2019, עו"ד בראונשטיין, צפוי להעיד עדות ראשית בתובענה (לבקשת רונן), ואז יוכל בא-כוחם לקבל הבהרות על אודות המסמכים הנלווים להסכם זה, אשר אינם נמצאים כאמור ברשותם. בנוסף טוענים המשיבים, כי "אין ולא ייתכן" שיהיו בידי החברה מסמכים הקשורים לליווי בנקאי, שכן רונן טרם שילמו את היטל ההשבחה, וכבר "נקבע 'ברחל בתך הקטנה' כי תנאי לקבלת הליווי הבנקאי הוא היתר בניה, ותנאי לקבלת היתר בניה הוא תשלום היטל ההשבחה שאותו מסרבים [רונן] לשלם עובר להגשת תגובה זו" . עוד מציינים המשיבים, כי בהתאם לקביעתו של בית המשפט המחוזי, הוגש על-ידם תצהיר גילוי מסמכים כללי עדכני.

14.

המשיבים מוסיפים, כי סוגיית היטל ההשבחה מצויה במרכז התובענה, ופנייתם לעיריית נתניה, בבקשה למסור להם את פרטי הסכם הפשרה, ואת יתר המסמכים הכרוכים בו, "קשורה לטבורה של התביעה ונועדה להזים [את] טענות [רונן]" , בנוגע להיטל זה. המשיבים מבהירים, כי מסמכים אלה נחוצים על מנת לבחון את טענותיהם של רונן, לפיהן "חובת התשלום של ההיטל חלה על [החברה] וכן כי ברצונה של האחרונה לברר כיצד הגיעה הוועדה לסכום שהגיעה ..." .

על כן, טוענים המשיבים, כי הגשת בקשת הבזיון לא נועדה אלא למנוע מהם לקבל את המסמכים האמורים; וממילא גם לא הובהר מהו הנזק שעלול להיגרם לרונן, כתוצאה ממסירת המסמכים הללו, בפרט כאשר עוד קודם לכן העבירו רונן לידיהם את הסכם הפשרה ואת החלטת ועדת הערר. כך או כך, נטען כי לא הצביעו על כל החלטה, צו שיפוטי, או פסק דין שהופרו על-ידם. מכל מקום נטען, כי לאחר שנדחתה בקשת הבזיון, הועברו לידי ב"כ המשיבים כלל המסמכים שהתבקשו על-ידו, ומשכך, הסעד המבוקש הפך לתיאורטי ואין מקום להחיל את סעיף 6 לפקודת הבזיון.

15.

בתשובה לתגובה מציינים רונן, בין היתר, כי המשיבים נמנעו מלהתייחס לטענותיהם הנוגעות להסכם מיום 3.3.2019 ולחוסר יכולתה של החברה לעמוד בתשלום חובותיה. רונן מוסיפים וטוענים, כי לאחר מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי אמנם נעתרו לבקשתו של ב"כ המשיבים לקבל מעיריית נתניה את המסמכים הנוגעים להסכם הפשרה ולהחלטת ועדת הערר, ואולם הדגישו כי הסכמה זו ניתנה משום שבקשה זו הוגשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988. מכל מקום טוענים רונן, כי בקשת רשות הערעור הוגשה בתום לב, ולא על מנת לגרום לעיכוב הדיון.

16.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, בתגובת המשיבים, על נספחיה, ובהחלטות בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה – להידחות.

17.

תחילה – בהתייחס לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים כללי ועיון בהם : סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 מורה אותנו, כי לא תינתן רשות ערעור על

"החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון " . בקשת רונן להורות לגזיאל להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי, ולהורות לחברה להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי מתוקן, בהתאם להוראת תקנה 112 לתקנות, אינה בבחינת "גילוי מסמך פלוני" , ועל כן, לא תינתן לגביה רשות ערעור ( רע"א 8852/20 עזבון עזרי לי ז"ל נ' מדינת ישראל –

רשות הפיתוח , פסקה 3 (19.1.2021)).

18.

בכל הנוגע לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים : כידוע, לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים שבסדרי דין, וככלל תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות כגון אלה, למעט מקרים שבהם נמצא כי ההחלטה ניתנה בניגוד לדין, או כי היא עלולה לגרום עיוות דין למי מן הצדדים. כך בכלל, ובפרט בנוגע להחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים. בפסיקתנו נקבע לא אחת, כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכגון דא, אלא רק במקרים חריגים שבהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת, או אם נמצא כי היא מתעלמת מנסיבות שנדרש היה להתחשב בהן (רע"א 5161/13 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' שפרן , פסקה 14 (19.8.2013); רע"א 4487/14 אברמוביץ נ' קונדה , פסקה 6 (11.9.2014); רע"א 6553/14 פלדמן נ' Deutsche

Apotheker

und

Arztebank

Eg , פסקה 13 (16.3.2015)). לא מצאתי כי המקרה דנן בא בקהלם של אותם מקרים חריגים, העשויים להצדיק התערבות.

אמנם, בטרם מתן הוראה על גילוי ועיון, נדרש להוכיח כי המסמכים שגילויים מבוקש רלבנטיים לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כאמור (רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל –

ביה"ח ברזילי אשקלון , פסקה 6 (5.3.2017)). בענייננו, גם אם נקבל את טענת רונן, כי בית המשפט המחוזי לא דן במסמכים שגילויים התבקש "באורח פרטני" , די בקביעתו כי המסמכים הללו אינם רלבנטיים להליך. לא ראיתי מקום להתערב בקביעה זו, המבוססת בין היתר על היכרותו של בית המשפט המחוזי את ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים, זה רבות בשנים, בנוגע לתוקפו של ההסכם. למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לא עלה בידי רונן להסביר מדוע עשויה להיות למסמכים הללו רלבנטיות להליך דנן ( רע"א 6553/14 GLAXO

SMITHKLINE

P.L.C

נ' אוניפארם בע"מ , פסקה 6 (27.11.2014)). לבסוף אציין, כי בתשובתם לבקשה הצהירו המשיבים כי העבירו לידי רונן את כל המסמכים המצויים ברשותם, וממילא אין בידיהם מרבית המסמכים שלגביהם התבקש גילוי ועיון. גם מטעם זה דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

19.

בהתייחס לבקשת הבזיון :

סעיף 6 לפקודת הבזיון מקנה לבית המשפט סמכות "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על-ידם "

(ההדגשה שלי – נ' ס'). הליך זה נחשב קיצוני, ועל כן השימוש בו נעשה במשורה ובאיפוק, רק משכלו כל הקיצין, אם אין בנמצא אמצעים חלופיים, פוגעניים פחות, לאכיפת ההוראה השיפוטית הרלבנטית (רע"א 6448/15 וינברג נ' עו"ד דורון , פסקה 13 (7.10.2015); רע"א 4009/17 רם נ' ימיני , פסקה 9 (17.9.2017)). הליך זה הריהו צופה פני עתיד, איננו הליך עונשי, ומטרתו היחידה היא להבטיח את הציות לצו השיפוטי. משכך, ובהינתן חומרת הסנקציות המעוגנות בפקודת הבזיון, נקבע בפסיקה כי אין לאכוף צווים שיפוטיים שפרשנותם אינה ברורה וחד-משמעית ( רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 60 (2004); רע"א 8008/12 וכטל נ' שטיגליץ , פסקה 5 (8.1.2013)). בענייננו טענו רונן, כי העבירו "בנאמנות" לידי ב"כ המשיבים את הסכם הפשרה, ואת החלטת ועדת הערר, וכי ב"כ המשיבים עשה שימוש במסמכים הללו, לצורך קבלת מסמכים נוספים מעיריית נתניה. לשיטתם, יש בהתנהלות זו משום בזיון בית משפט. דא עקא, כאמור לעיל, לצורך הטלת סנקציה מכוח פקודת הבזיון, יש לקבוע כי היתה הפרה של צו שיפוטי ; בנדון דידן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא ניתן צו שיפוטי כלשהו האוסר על שימוש בהסכם הפשרה, או בהחלטת ועדת הערר.

אמנם, בעניין מוסקונה קבע בית משפט זה, כי יש מקום להחיל את ההלכה האנגלית, שלפיה "צד שקיבל גילוי מסמכים אסור לו להשתמש בהם למטרות אחרות פרט למטרות המשפט שבו ניתן הגילוי, ואף אסור לו להעביר לאחרים את המידע שבמסמכים, ואיסור זה נובע מהתחייבות מכללא שקיימת מצד מקבל הגילוי לשמור על האיסור הנ"ל, ומי שפועל בניגוד לנ"ל מתחייב בבזיון בית-המשפט" ( שם , בעמ' 327). ברם, בענייננו, הסכם הפשרה שאליו הגיעו רונן עם הוועדה המקומית, והחלטת ועדת הערר, עוסקים בסוגיית היטל ההשבחה – סוגיה המצויה בלב ליבה של המחלוקת שבין הצדדים. דהיינו, השימוש במסמכים הללו, שכאמור גולו למשיבים על-ידי רונן, נעשה למטרות המשפט שבמסגרתו ניתן הגילוי, ולא "למטרות אחרות" . נכון היה אפוא לקבוע, כי המשיבים לא העבירו את המידע המצוי במסמכים הללו לצדדים אחרים, כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי.

20.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות – והיא נדחית בזאת.

רונן יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪.