רע"א 6553/14 דן ישראל פלדמן נ. Deutsche Apotheker und Arztebank Eg

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור ) מיום 15.7.2014 בת"א 55207-06-13, בגדרה נקבע כי אין לבטל את ההחלטה על מחיקת בקשת המבקשים לגילוי מסמכים ספציפיים.

רקע

2.

המשיב (להלן: "הבנק" ) הוא בנק גרמני קואופרטיבי, עיקר לקוחותיו הם רופאים ורוקחים. המבקש 1 (להלן: "המבקש" ), רופא תושב ישראל כיום, התגורר ועבד בגרמניה כמה עשרות שנים, וניהל בשותפות מרכז רפואי בדורטמונד, בו הועסקו כ-9 רופאים נוספים. המבקש ושותפו בשם ד"ר סרבייר (להלן: "סרבייר" ) פעלו במסגרת חברה בשם

ALH – Zentrume fur modern medizinische Dienstliestungen GmbH &

co.Kg (להלן: " ALH " ). המבקש ורעייתו, המבקשת 2 (להלן: "המבקשת" ), היו לקוחות של הבנק במשך שנים רבות, ולקחו בין השנים 2002-2011 מספר הלוואות לצרכים פרטיים ועסקיים. כמו כן היו המבקשים ערבים להלוואות נוספות שלקחה ALH

מהבנק.

3.

ביום 26.6.2013 הגיש הבנק נגד המבקשים תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 2,857,200 ₪. על-פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2012 הוגשה תלונה למשטרה בגרמניה נגד המבקש וסרבייר על-ידי קופת החולים שדרכה קיבלו חולים, בגין מרמה שבוצעה לכאורה כלפיה באופן של התחשבנויות כפולות, בסכום של כ-2.6 מיליון יורו. או אז התברר, כך נטען, כי המבקש סגר את המרכז הרפואי ונמלט מגרמניה לישראל. לאור אירועים אלו, ביטל הבנק את הסכמי ההלוואות וביום 9.3.2012 העמיד אותן לפרעון מיידי. על-פי חישובי הבנק, לאחר מימוש חלקי של בטחונות שהיו בידו, נותרו המבקשים חייבים סכום מצטבר של כ-815,970 יורו, מכוח היותם לווים ישירים או ערבים ביחס להלוואות האמורות.

4.

המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, בה נטען כי אין תחולה לדין הישראלי על העניין, וכי על-פי הדין הגרמני החל לא היתה לבנק זכות לבטל את ההלוואות כפי שעשה, ולפיכך עצם הביטול הריהו הפרה של הסכמי ההלוואה. המבקשים הכחישו בבקשתם את טענותיו העובדתיות של הבנק ביחס למרמה ולבריחה מגרמניה, וטענו כי אין יסוד לטענות אלו. עוד ציינו כי הבנק לא פירט כיצד חושבו הסכומים אותם חייבים המבקשים לשיטתו, אלו בטוחות בחר לממש ומדוע. כמו כן נטען כי הבנק פעל בחוסר תום לב באופן בו החליט להעמיד את כל ההלוואות לפרעון מיידי ללא בסיס, ושעה שבחר לפתוח בהליכי מימוש החוב דווקא נגדם ולא נגד סרבייר.

5.

בד בבד הגישו המבקשים בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. בבקשתם טענו כי כחלק מניהול הגנתם יש לאפשר להם לבדוק את חשבונותיהם וחברות הקשורות בהם שניהלו חשבונות בבנק, בין היתר לשם הכנת חוות דעת כלכלית על-ידי מומחה לעניין שיעור החוב. בסוגיה זו נטען כי יש תיעוד לכך שהבנק נוהג, כדבר שבשגרה, לחשב באופן שגוי את שיעור הריבית באופן הפוגע בלקוחותיו.

6.

בתגובה לבקשה טען הבנק, בין היתר, כי מדובר ב-155 מסמכים מבוקשים, הכוללים אלפי עמודים אותם יש לתרגם מגרמנית לעברית, ואשר המבקשים לא הבהירו מה נפקותם להליך והאם מסמכים אלו נמצאים כבר ברשותם אם לאו. לאחר דיון קדם משפט שנערך ביום 10.3.2014 ובמסגרתו נחקר המבקש, החליט בית המשפט המחוזי כי המבקש יגיש תצהיר שבו יפורטו אלו מסמכים מתוך 155 המסמכים שביקש אינם נמצאים ברשותו ומעולם לא נמצאו ברשותו, ובהתאם לכך תינתן החלטה מתאימה. מועד הגשת התצהיר הוארך לפי בקשת המבקשים ונקבע ליום 24.4.2014. משלא הוגש תצהיר על-ידי המבקשים בהתאם להחלטה, החליט בית המשפט ביום 11.5.2014 למחוק את הבקשה לגילוי מסמכים מחמת חוסר מעש.

7.

ביום 15.5.2014, לאחר מחיקת הבקשה כאמור, הגיש המבקש בקשה שכותרתה "הגשת תצהיר לעניין גילוי מסמכים ובקשה להארכת מועד", אליה צורף תצהיר מטעמו. בבקשה האמורה התבקשה הארכת המועד שניתן לצורך הגשת התצהיר וכן ביטול מחיקת הבקשה לגילוי מסמכים. לעניין האיחור בבקשה טען המבקש כי הליך איתור המסמכים ארך זמן רב מהצפוי, בין היתר בשל העובדה שהמומחה שנבחר למתן חוות דעת מטעם המבקשים נפטר במפתיע, והם נאלצו לאתר מומחה חדש. בתצהיר שצורף לבקשה פורטו כ-59 חשבונות בנק שונים כאשר ביחס לכל אחד מהם נתבקשו כ-10 סוגי מסמכים, אך לא נכללה התייחסות לשאלה אם המסמכים המבוקשים נמצאים בידי המבקש או נמצאו ברשותו בעבר, בהתאם להחלטת בית המשפט. הבנק התנגד לבקשה האמורה, וטען כי המבקשים לא מילאו אחר הוראות בית המשפט ביחס לתצהיר, לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לעיכוב בהגשתו, וכי על פני הדברים, גם לגוף העניין אין למסמכים המבוקשים רלוונטיות להליך בין הצדדים.

8.

לאחר דיון שנערך ביום 15.7.2014, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטה ציין בית המשפט כי: "למרות ארכות שניתנו לנתבעים להגשת תצהיר במסגרת בקשתם לגילוי מסמכים, הם לא עשו כן, ובהחלטתי מיום 11.5.04 הוריתי על מחיקת הבקשה מחוסר מעש. אין לפניי בקשה לביטול החלטה זו , ולפיכך אין עוד מקום לדון בתצהיר שהגישו הנתבעים ובטענות השונות שהעלו שם, שכלל אינן נוגעות לחשבונות נושא התביעה, ואף אינן ממלאות אחר החלטת בית המשפט מיום 10.3.14 " (ההדגשות שלי – נ' ס').

עיקרי טענות הצדדים

9.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה נטען כי שגגה נפלה תחת ידי בית המשפט המחוזי, שכן הבקשה שהוגשה כללה גם בקשה להארכת מועד וביטול המחיקה מחמת חוסר מעש. כמו כן טוענים המבקשים כי על-פי ההלכה הנוהגת בנוגע להליכי גילוי מסמכים, יש לנקוט בגישה מרחיבה ביחס לגילוי מסמכים הנוגעים לכל עניין השנוי במחלוקת בין הצדדים. לגוף העניין נטען כי המבקשים טענו לכתחילה כי חישובי הבנק לוקים בחסר ושגויים, וכי על מנת להוכיח טענתם זו יש צורך לבחון דפי חשבון ועותקים של הסכמי ההלוואות שנחתמו. לטענתם הבנק לא הסביר מדוע אין הוא מוכן להמציא את המסמכים החשבונאיים המבוקשים, על אף שלכאורה מדובר בנתונים אותם הוא יכול להפיק בלחיצת כפתור. עוד טוענים המבקשים כי בדיקתם העלתה שהבנק פתח, במסגרת החשבונות הראשיים שלהם, תתי-חשבונות נוספים אשר המבקשים כלל לא ידעו על קיומם, וכי הבנק עשה פעולות שונות בחשבון ניירות הערך שלהם מבלי שיידע אותם. לאור טענות אלו, ממשיכים המבקשים, אין לקבל את טענת הבנק בדבר הכבדה, שכן מדובר במסמכים חשבונאיים ספציפיים מחשבונות של המבקשים מושא התובענה.

10.

הבנק מתנגד לקבלת הבקשה, וטוען כי לא הוצג כל טעם המצדיק הארכת מועד וביטול מחיקת הבקשה. בנוסף לכך טוען הבנק שהתצהיר שהגיש המבקש אינו מקיים בפשטות את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.3.2014, שכן לא זו בלבד שבמסגרתו נוספו מסמכים רבים חדשים אשר לא נכללו בדרישת הגילוי המקורית, אלא שהמבקש גם נמנע מלכלול את ההצהרה שעמדה בבסיס החלטת בית המשפט, לפיה המסמכים המבוקשים אינם נמצאים ולא נמצאו בעבר בידי המבקשים. עוד נטען כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לתובענה, והיקפם חורג אל מעבר ליריעת המחלוקת בין הצדדים, תוך שהמבקשים מנסים לקבל מידע בהיקף רחב בהרבה בנוגע למערכת היחסים שלהם מול הבנק וצדדים שלישיים. הבנק מפנה לכך שהצדדים הגישו זה מכבר את ראיותיהם במסגרת ההליך, ראיות אשר החזיקו מאות רבות של מסמכים. כמו כן נערכו כבר מספר דיוני הוכחות במסגרתם נחקרו כל עדי המשיב וחלק נכבד מעדי המבקשים. לכל אורך ההליך, כך נטען, לא ביקשו המבקשים את עיכוב ההליך באופן כלשהו ולא הצביעו על פגיעה כלשהי בהגנתם בשל אי-מתן צו הגילוי המבוקש על-ידם. לאור זאת טוען הבנק כי הבקשה שלפני כבר איננה רלבנטית, וגם מטעם זה יש לדחותה.

11.

יצוין, כי בהחלטתי מיום 5.1.2015, בה הוריתי על קבלת תגובת הבנק לבקשה, הצעתי לצדדים לבוא בדברים ולהסכים למיצוי הדיון בבקשה לגופה במסגרת הערכאה הדיונית. משלא נתקבלה ההצעה, אכריע על-פי שורת הדין בבקשה שלפני.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, על נספחיהן שהחזיקו עמודים רבים (הרבה מעבר לצורך בנסיבות העניין), הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להעתר לבקשה.

13.

מן המפורסמות הוא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, כעניין שבשגרה, בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול התיק על-ידי הערכאה המבררת, ובכללן החלטות הנוגעות לגילוי ועיון במסמכים (רע"א 8414/14 סחוש נ' ליאון (10.2.2015); רע"א 6033/13 GLAXO SMITHKLINE P.L.C נ' אוניפארם בע"מ , פסקה 6 (27.11.2014) (להלן: "עניין GLAXO "). בעניין זה נפסק, כי חריג המצדיק התערבות יתקיים מקום בו נוכחה ערכאת הערעור כי מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה לוקחת בחשבון את כל נסיבות העניין (רע"א 6753/14 סופר נ' פרל, פסקה 9 (21.1.2015) (להלן: "עניין סופר" ); רע"א 4487/14 אברמוביץ נ' קונדה , פסקה 6 (11.9.2014); רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193, 196 (2002) (להלן: "עניין שמשון ")).

14.

לגופה של הסוגיה, יש לזכור כי נקודת המוצא העקרונית של גילוי המסמכים עומדת על גילוי מירבי, מתוך תפיסה של הגינות דיונית וחתירה לחקר האמת. לאור זאת ננקטת ביחס לחובות הגילוי גישה מרחיבה (רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' ליזרוביץ , פסקה ג(4) (20.8.08)), לפיה נפסק כי מבקש הגילוי אינו צריך להוכיח רלבנטיות ודאית של המסמך, אלא די בכך שיצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות להליך (עניין GLAXO , פסקה 6). מנגד, אין לאפשר דרישה למסמכים שיש בגילוים הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלוונטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך גילוי המסמכים ל"מסע דיג" (עניין סופר , פסקה 9; ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט , פ"ד ג 159, 162 (1950)). אחת מהנסיבות אותן יש לבחון אפוא, היא מידת תלותו של המבקש בגילוי המסמכים המבוקשים ביחס למחלוקת התלויה ועומדת (עניין שמשון , 196).

15.

בנסיבות העניין דנן, סבורני כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים ואת קבלת התצהיר שצורף לה, וזאת ממספר טעמים. אשר לעצם דחיית הבקשה להארכת מועד ההגשה, יתכן ונעלמה מעיני בית המשפט העובדה כי הבקשה כללה גם בקשה מפורשת לביטול המחיקה מחמת חוסר מעש. יחד עם זאת, בעניין זה אין למבקשים להלין אלא על עצמם, שכן הבקשה שהגישו נוסחה באופן לקוי. זאת לאור העובדה שכותרת הבקשה והפתיח לה לא כללו אזכור כלשהו לנושא המחיקה, והבקשה לביטול המחיקה הוזכרה בשפה רפה, כמעט בדרך אגב, בשולי הבקשה.

16.

מכל מקום, אילו היה זה הפגם היחיד בהתנהלותם הדיונית של המבקשים, יתכן והיה מקום להחזיר את הבקשה לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בה לגופה, כפי שאכן הצעתי בתחילה. יחד עם זאת, מצאתי כי יש צדק בטענת הבנק לפיה בית המשפט הוסיף והתייחס בהחלטתו גם לתצהיר המבקש, והביע דעתו במפורש כי זה אינו עומד בתנאי החלטתו המקורית מיום 10.3.2014. באותה החלטה, כזכור, נדרשו המבקשים להצהיר אלו מבין 155 המסמכים המקוריים שנתבקשו לא נמצאים ברשותם ולא היו בידיהם בעבר, וזאת כתנאי להכרעה בבקשת הגילוי לגופה. עם זאת, בתצהיר שהוגש על-ידי המבקשים נכללה דרישה לקבלת מסמכים רבים נוספים, אשר אינם נוגעים דווקא לחשבונות הבנק מושא התביעה ואשר חורגים מהדרישה המקורית. בנוסף לכך, ההצהרה המרכזית אותה נדרשו המבקשים להצהיר על-פי החלטת בית המשפט – זו הנוגעת לשאלת הימצאות המסמכים בידיהם – נעדרה ממנו. בנסיבות אלו, ניתן לומר שעד היום לא קוימה למעשה החלטת בית המשפט, ובדין אפוא נמחקה בקשתם לגילוי מסמכים.

17.

יתרה מכך, עיון בנספחים עבי הכרס שצורפו לבקשה ולתשובה מעלה כי המבקשים ביססו את תצהירי העדות הראשית וחוות דעת המומחה מטעמם על מסמכים רבים ושונים. ההליך אף הוא לא עוכב ונתקיימו זה מכבר מספר דיוני הוכחות. בכל אלו נפרשה גרסת המבקשים לפרטיה, ולא צוין כי הגנת המבקשים נפגמה כתוצאה מאי-גילוי המסמכים האמורים. המבקשים אף לא הגישו בקשה לעיכוב הדיון עד להכרעה בבקשה שלפני. על אף שאין בכך ראיה חותכת המייתרת את הבקשה, כטענת הבנק, הרי שמכל מקום יש בכך להצביע על תלותם המועטה יחסית של המבקשים באותם מסמכים לשם ניהול ההליך, שהיא כאמור נסיבה משמעותית לבחינת הצורך בהתערבות ערכאת הערעור.

18.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו את הוצאות הבנק בהליך זה בסך של 5,000 ₪.