רע"א 1869/15 עופר שמש נ. פארם אפ שיווק (1966) בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב) מיום 25.2.2015 לפיה נדחתה בקשת המבקש להורות למשיבה לענות על שאלון ולאפשר למבקש עיון במסמכיה.

1.

המבקש עבד כחשב וכמנכ"ל המשיבה בין השנים 2009-1994 ולטענתו הוקצו לו 5% ממניותיה ובשנת 2009 נחתם עמו הסכם לרכישת מניותיו על-ידי המשיבה (להלן: ההסכם מ-2009 ). לשיטת המבקש ההסכם מ-2009 קבע כי הוא זכאי לתמורה על מניותיו לפי שני מסלולים חלופיים. לפי המסלול הראשון תשולם לו תמורת המניות לפי מכפיל על הרווח של המשיבה לשנים 2012-2010 ולפי המסלול השני הוא יהיה רשאי להצטרף למכירה של מניות לצד ג', ככל שזו תתבצע, לפי חלקו היחסי במניות החברה ובאותם התנאים ובאותו המחיר למניה שבעסקה ( Tag along ). המשיבה אכן שילמה למבקש את התמורה בגין מניותיו לפי המסלול הראשון, אולם לשיטתו עשתה כן בחוסר תום לב ותוך קיפוחו ולטענתו שילמה לו תמורה נמוכה יותר משווי המניות בפועל ובנוסף לא חשפה בפניו שהיא מנהלת משא ומתן למכירת מניותיה לצד שלישי – קרן פימי – בשווי גבוה בהרבה מזה שהציגה לו (להלן: עסקת פימי ). משכך, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ועתר להורות למשיבה לשלם לו כשבעה מיליון ש"ח – הסכום שלטענתו הוא הפער בין שווי המניות בפועל לבין התמורה שקיבל מידי המשיבה.

2.

בית המשפט המחוזי ערך שני קדמי משפט וביום 26.1.2014 מינה בהסכמת הצדדים מומחה לבחינת השאלה האם חישוב הרווח המצרפי של המשיבה ודו"חותיה הכספיים בתקופה הרלוונטית נערכו על פי כללי חשבונאות מקובלים וזאת על מנת לבחון את התמורה לפי המסלול הראשון. לאחר שהמומחה הגיש את חוות דעתו, קיים בית המשפט המחוזי ביום 7.1.2015 דיון נוסף בתביעה ובסיום הדיון ניתנה החלטה בה ציין בית המשפט כי הוא מתקשה להבין כיצד שמיעת ראיות תוסיף על העובדות הקיימות וכי חוות דעת המומחה חיזקה את מסקנתו לפיה קיים קושי להוכיח כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב. לצד זאת, הוסיף בית המשפט כי יש מקום לבחון עלויות מסוימות שהועמסו על חישוב התמורה בגין המניות וקבע כי בכך מתמצית למעשה המחלוקת בין הצדדים. בית המשפט קבע אפוא מועד לשמיעת העדויות וסיכומים בעל-פה ליום 20.4.2015 והוסיף ונתן צו הדדי לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים וכן הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.

3.

תשובות המשיבה לדרישות הגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון לא הניחו את דעת המבקש, ועל כן הוא הגיש לבית המשפט בקשה לחייב את המשיבה למלא אחר דרישותיו. בהחלטתו מיום 25.2.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי:

"הסוגיות שבמחלוקת הובהרו היטב בדיונים שהתקיימו, ולצורך הכרעה בהן מונה מומחה בהסכמת הצדדים. אין לי כוונה להרחיב את יריעת המחלוקת מזו שהוגדרה למומחה. אין מקום להורות על פתיחת סוגיות נוספות שרק יכבידו ויסרבלו את הדיון."

המבקש הוסיף והגיש ביום 4.3.2015 בקשה למתן ארכה להגשת תצהיר העדות נוכח כוונתו להשיג על ההחלטה מיום 25.2.2015, ובהחלטתו מיום 5.3.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי אין בכך להצדיק את דחיית הדיון ולהאריך את המועד להגשת תצהיר העדות. עם זאת הוסיף בית המשפט כי "באי כוח הצדדים יבררו, תוך 7 ימים מהיום, אם קיימים מסמכים בנוגע לעסקת פימי שלא נמסרו למבקש, היה וישנם מסמכים כאלה ישקול עו"ד בנקל בחיוב את העברת המסמכים למבקש". בעקבות זאת פנה ב"כ המבקש לב"כ המשיבה, וזו השיבה לו כי היא אינה משנה מתשובתה לדרישת גילוי המסמכים.

4.

מכאן הבקשה שלפניי המופנית כלפי ההחלטה מיום 25.2.2015 בה טוען המבקש כי גילוי המסמכים הכרחי לצורך הוכחת טענותיו, ועל כן קיימת דחיפות לדון בבקשה עוד בשלב זה והוא מוסיף ומבקש לדון בבקשה טרם מועד שמיעת ההוכחות הקבוע ליום 20.4.2015, כאמור. לטענת המבקש, תביעתו עוסקת בשני המסלולים למתן התמורה בגין מניותיו לפי ההסכם מ-2009, אולם חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט רלוונטית רק למסלול הראשון וככל שמדובר במסלול השני בהסכם מ-2009 ( Tag along ) נדרש עיון במסמכים הנמצאים בידי המשיבה. לטענת המבקש, בידי המשיבה ראיות המוכיחות כי זו החלה במשא ומתן למכירת מניותיה לצד השלישי טרם השלמת העסקה לרכישת מניותיו, וכי המסמכים שהעיון בהם התבקש וכן המענה על השאלונים נועדו לאפשר לו להוכיח טענה זו, ולפיכך ההחלטה מונעת ממנו להוכיח רכיב מרכזי בתביעתו.

5.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, דין הבקשה להידחות על הסף לפי הוראות סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ). עוד טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לעניינים שבסדרי הדין. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המסלול השני בהסכם מ-2009 אינו רלוונטי עוד משהמבקש הסכים במהלך קדמי המשפט לצמצם את גדר המחלוקת למסלול הראשון בלבד ועל-כן מונה בהסכמת הצדדים המומחה מטעם בית המשפט. עם זאת, ומשמסקנות המומחה לא נשאו חן בעיני המבקש, כך נטען, הוא ביקש לשוב ולהרחיב את גדר המחלוקת אולם בית המשפט הבהיר בהחלטתו מיום 7.1.2015 כי למבקש אין זכות כזו ועליו להתמקד בטענתו לעניין חישוב הרווח החשבונאי והמבקש לא השיג על החלטה זו. המשיבה טוענת כי בכל מקרה היא נתנה תצהיר גילוי מסמכים "מלא ואמיתי" כפי שדרש המבקש וכי מתן צו נוסף לא יגרום לגילוי מסמכים חדשים.

6.

דין הבקשה להידחות.

תחילה יש לדחות על הסף את הבקשה בכל הנוגע לטרוניות המבקש בעניין המענה על השאלון, שכן עניין זה אינו נתון לרשות ערעור על פי הוראות סעיף 1(10) לצו בתי המשפט. אשר לגילוי ועיון במסמכים, בחינת בקשתו של המבקש לגילוי מסמכים מעלה כי ציין מסמכים ספציפיים (ראו פריטים 21-1 לבקשת הגילוי – נספח ה'1 לבקשה). על כן ובניגוד לטענת המשיבה, לא חלות על הבקשה ככל שהיא עוסקת בגילוי המסמכים הספציפיים הוראות סעיף 1(10) לצו בתי המשפט, אך מקובלת עליי עמדתה כי יש לדחות את הבקשה בעניין זה, לגופה.

אכן לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים שבסדרי דין וככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות כגון אלה למעט במקרים בהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים. ברוח זו וככל שהדבר נוגע להחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים, נפסק לא אחת כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו רע"א 5161/13 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' שפרן , פיסקה 14 (19.8.2013) והאסמכתאות שם; רע"א 6553/14

פלדמן נ' Deutsche Apotheker und Arztebank Eg , פיסקה 13 (16.3.2015)).

7.

בחנתי את נימוקיו של בית המשפט המחוזי, ולא שוכנעתי כי המקרה דנן בא בגדר אחד המקרים החריגים הדורשים את התערבות ערכאת הערעור. הטעם העיקרי שהביא את בית המשפט לדחות את הבקשה נעוץ בקביעתו כי המחלוקת בין הצדדים תוחמה לסוגיות שנדונו בחוות דעת המומחה וכי ככל שהמחלוקת אכן תוחמה, הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים מוטלת בספק. מכל מקום, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע בהחלטתו מיום 5.3.2015 כי ככל שיש בידי המשיבה מסמכים בנוגע לעסקת פימי שלא הועברו, על המשיבה לשקול בחיוב את העברתם. המשיבה מצידה הצהירה ושבה והצהירה כי גילתה את כל המסמכים הרלוונטיים. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

למותר לציין כי למבקש שמורות מלוא טענותיו לפיהן לא היה תיחום מוסכם של המחלוקת בין הצדדים כאמור. כמו כן, ככל שיתברר שהיו בידי המשיבה מסמכים רלוונטיים שגילוים התבקש והיא לא עשתה כן, שמורות למבקש גם בעניין זה מלוא טענותיו (ראו רע"א 4234/11 גוטקינד נ' אלקרא , פיסקה 4 (2.8.2011); רע"א 701/12 פלוני נ' פלוני , פיסקה 5 (19.2.2012)) .

הבקשה נדחית, אפוא.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 8000 ש"ח.