רע"א 4234/11 ד"ר אפריים גוטקינד נ. יונס אלקרא

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' שטמר) מיום 11.5.2011, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו אשר יורה למשיב לגלות את כל ייפויי הכוח שנתן לבנקים בשוויץ, המייפים את כוחו של המבקש לעשות פעולות בחשבון בנק שהמשיב היה רשום בו כבעלים או כבעלים משותפים עם אחרים וכן יסמיך את בא כוחו של המבקש לפנות לבנק UBS בשוויץ על מנת לעיין, בשמו של המשיב, בכל ייפוי כוח מהסוג הנדון או להעתיקם.

העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין הן אלה:

1.

על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן בשנית, המשיב הינו תושב דליית אל כרמל, העוסק בסחר באומנות ובבעלותו גלריה לאומנות והמבקש הינו איש עסקים המחלק את זמנו בין ישראל לשוויץ. ההיכרות בין המבקש למשיב תחילתה בראשית שנות ה – 90 של המאה הקודמת. המבקש רכש יצירות שונות מן המשיב ובין השניים התפתחה מערכת יחסים חברית. המבקש מצידו הציג עצמו בפני המשיב כמומחה לניהול תיקי השקעות פרטיים והבטיח למשיב כי הוא נוהג בענין זה באופן שמרני וללא סיכון ממשי. בעקבות כך המשיב שוכנע להעביר לניהולו של המבקש כספים ולתכלית זו פתח חשבון בבנק UBS

שבשוויץ (להלן: הבנק ). בחלוף השנים העביר המשיב לניהולו של המבקש כספים בסכום כולל של כ – 850,000 דולר והמבקש אכן ניהל את תיק ההשקעות באופן שמרני שהניב רווחים (שבשיאו עמד שוויו על כמיליון וחצי דולר). אולם, בשנת 2002 החל תיק ההשקעות לצבור הפסדים והמשיב ביקש להוציאו מניהול המבקש אך שוכנע להותירו בידיו בתנאי ששוויו בכל זמן נתון לא יירד ממינימום של מיליון דולר. במהלך שנת 2004 הוברר למשיב כי חרף התחייבותו האמורה של המבקש עמד שווי תיק ההשקעות שלו נכון ליום 31.3.2004 על 516,405 דולר בלבד. בנסיבות אלו ולאחר שכשלו המגעים שהתנהלו בין הצדדים לפתרון הסכסוך בהסכמה, פנה המשיב לבית משפט קמא בתובענה בה עתר, בין היתר, לחייב את המבקש בתשלום ההפרש שבין הסכום שנותר בחשבונו נכון ליום 31.3.2004 לבין הסכום של מיליון דולר.

2.

תחילה הוגשה התביעה גם נגד חברה בשם Eureka Finance S.A. (להלן: החברה ) שהמבקש שימש כמנהלה במועדים הרלוונטיים לתביעה ולטענת המשיב ניהול כספיו על ידי המבקש נעשה לעיתים באמצעות חברה זו. אלא, שבמסגרת ההליך העיקרי פנו המבקש והחברה לבית משפט קמא בבקשה לסילוקה של תביעת המשיב על הסף מחמת העדר סמכות (להלן: בקשת הסילוק על הסף ), בהסתמך על הטענה כי המשיב חתם על שני ייפויי כוח - האחד לטובת החברה והאחר לטובת המבקש - לפיהם הסמיך אותם לנהל את כספיו בחשבון הבנק הרלוונטי

וכל אחד מהם כלל תניית שיפוט זר ייחודית שקבעה, בין היתר, כי הסמכות הייחודית במקרה של כל סכסוך תהא מסורה לבית המשפט בג'נבה שבשוויץ. ביום 26.9.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' שטמר) את הבקשה והורה על דחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות בציינו כי תניית השיפוט הזר בייפוי הכוח שניתן לטובת החברה מקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט בג'נבה שבשוויץ. בית המשפט לא התעלם מכך שהמבקש לא צירף תצהיר לתמיכה בבקשתו לסילוק על הסף אך סבר כי פגם זה נרפא נוכח העובדה שהמשיב הודה בקיומו של ייפוי הכוח האמור. מנגד, לא מצא בית המשפט מקום לקבל את טענת המבקש בדבר קיומו של ייפוי כוח דומה

שנחתם לטובתו. לעניין זה הודגש כי קיומו של ייפוי כוח כזה הוכחש על ידי המשיב ומשמדובר בטענה עובדתית, היה מקום לתמוך אותה בתצהיר מטעם המבקש, שלא הוגש. אף על פי כן, קבע בית המשפט כי יש להעביר גם את התביעה נגד המבקש לבית המשפט המוסמך בשוויץ בציינו כי צירופו של המבקש לתביעה אינו מאיין את הסמכות שהוקנתה לבית המשפט בשוויץ ובהדגישו כי קיים קשר הדוק בין המבקש לחברה המצדיק את בירורן של שתי התביעות כמכלול אחד,

בפני בית המשפט המוסמך בשוויץ.

על פסק-דין הנ"ל ערער המשיב לבית משפט זה (ע"א 9258/09 אלקרא נ' גוטקינד (לא פורסם, 17.1.2011)) ובעקבות הערות ההרכב בדיון שהתקיים בערעור ביום 17.1.2011, הסכים המשיב למחוק את תביעתו ככל שהיא נוגעת לחברה ולתקנה כך שתהא מופנית כלפי המבקש בלבד. בהמשך לכך, פסק בית משפט זה כי לאחר תיקון כתב תביעתו של המשיב באופן האמור, לא תהא כל מניעה לבירור תביעתו בבית המשפט המוסמך בישראל. לעניין זה נקבע כי טענת המבקש לקיומו של ייפוי כוח שנחתם לטובתו הכולל אף הוא תניית שיפוט זר ייחודית אין לה על מה לסמוך שכן לא הוגש בעניין זה תצהיר לתמיכה בבקשה לסילוק על הסף ואף לא הוצג ייפוי הכוח עצמו או כל מסמך אחר שיש בו כדי להצביע על קיומה של הסכמה בין המבקש למשיב כי הסמכות הבלעדית במקרה של סכסוך ביניהם תהא לבית משפט שוויצרי. בנסיבות אלו, משתוקן כתב התביעה והופנה כלפי המבקש בלבד, אין מתעוררת עוד כל שאלה בנוגע לסמכותו של בית המשפט בישראל לדון בה. אשר על כן, קיבל בית המשפט את הערעור והורה על ביטול פסק-דינו של בית משפט קמא ועל הגשת כתב תביעה מתוקן, כמפורט לעיל.

3.

בעקבות פסק-הדין בערעור הגיש המשיב לבית משפט קמא כתב תביעה מתוקן. המבקש מצידו הגיש לבית משפט קמא בקשה לגילוי מסמכים בה עתר למתן צו אשר יורה למשיב לגלות את כל ייפויי הכוח שנתן לבנקים כלשהם בשוויץ, המייפים את כוחו של המבקש לעשות פעולות בחשבון בנק שהמשיב היה רשום בו כבעלים או כבעלים משותפים עם אחרים וכן יסמיך את בא כוחו של המבקש לפנות לבנק UBS בשוויץ על מנת לעיין, בשמו של המשיב, בכל ייפוי כוח מהסוג הנדון או להעתיקו (להלן: בקשת הגילוי ). בבקשת הגילוי טען המבקש כי זה נחוץ על מנת לברר את סוגיית הסמכות וכן על מנת לברר את השאלה האם הסמכת המבקש לניהול כספיו של המשיב נגעה להשקעות ספקולטיביות או שמא הוגבלה אך ורק להשקעות סולידיות.

ביום 11.5.2011 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' שטמר) את בקשת הגילוי וקבע כי שאלת הסמכות הוכרעה זה מכבר ואין מקום לפתוח אותה לדיון מחודש. לעניין זה הודגש, כי ככל שחפץ המבקש לנקוט בהליך לגילוי ייפוי הכוח שעל פי טענתו ניתן לטובתו, פתוחה הייתה בפניו הדרך לעשות כן טרם ההכרעה בסוגיית הסמכות בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור. עוד סבר בית המשפט כי ייפוי הכוח שגילויו מבוקש אינו רלוונטי לעילת התביעה נוכח העובדה כי זו נסמכת על טענה לקיומו של הסכם מאוחר (שנכרת על פה), ולא על ההסכם שקדם לו ושלשמו ניתן ייפוי הכוח. בשולי הדברים הוסיף בית המשפט, עם זאת, כי בסופו של יום סירובו של המשיב להתיר עיון בבנק לאיתור ייפוי-הכח הנטען, עלול להיזקף לחובתו לצורך הכרעה בשאלה האם נכללה בו הוראה המתירה למבקש לפעול בחשבונו של המשיב כפי שימצא לנכון, קרי גם באמצעות השקעות ספקולטיביות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, המתמקדת בסוגיית גילויו של ייפוי הכוח שנחתם על פי הנטען לטובת המבקש.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול הדיון שבפניה ובכלל זה החלטות לעניין גילוי מסמכים (רע"א 7834/08 רימר ובניו בע"מ נ' בן ארצי (לא פורסם, 6.4.2009); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד (2) 206, 210 (1990)) , אלא אם כן ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן ( רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט (4) 54, 61 (1995)) . סבורני, כי עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. כבר נפסק בעבר כי אין להפוך את הליך גילוי המסמכים תחליף לשלב ההוכחות. בהתאם לכך נפסק כי אף אם טענת בעל דין כי מסמך מסוים אינו מצוי בידו נראית תמוהה, ככלל אין מקום לדון בשאלת קיומו של המסמך בשלב גילוי המסמכים. (אך ראו רע"א 6715/05 מחסני ערובה נאמן בע"מ נ' איזנברג , פ"ד ס(3) 264, 272-273 (2005)). מכל מקום, במידה ובסופו של יום יתברר כי בעל הדין הסתיר מסמך כלשהו במכוון או לא שמר מסמך שהיה עליו להחזיקו, עלול הדבר להיזקף לחובתו בהיבט הראייתי.

בעניינו, הכחיש המשיב בתשובתו לבקשת הגילוי את עצם קיומו של ייפוי הכוח שגילויו מבוקש וטען כי לא חתם על ייפוי כוח ולא ידוע לו על ייפוי כוח שכביכול נחתם על ידו לטובת המבקש. לגרסת המשיב, באחד מביקוריו בשוויץ הוא הגיע לסניף הבנק יחד עם המבקש ובשיחה שקיימו עם פקיד בנק ציין הפקיד כי המבקש הינו אחד מלקוחותיו החשובים של הבנק והמשיב מצידו אישר בפני הפקיד כי הוא מסכים שהמבקש ימסור לו הוראות בשמו בנוגע להשקעות בחשבון. המבקש טוען כי גרסה זו מופרכת ושקרית אך בית משפט קמא לא קבע לעת עתה ממצא עובדתי בעניין זה ומשכך ועל פי ההלכה עליה עמדתי לעיל, אין מקום לחייב את המבקש במסגרת הליך גילוי המסמכים לגלות מסמך שהוא מכחיש את דבר קיומו.

די בכך על מנת להוליך לדחיית הבקשה.

בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיב איני עושה צו להוצאות.