רע"א 7834/08 רימר ובניו בע"מ נ. מוטי בן ארצי

הבקשה שבכאן הועברה לטיפולי ביום 2.4.2009 וענינה

שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק פש"ר 766/04 (כב' הנשיאה גילאור) מיום 2.7.2008 (בש"א 10798/08) ומיום 6.8.2008 (בש"א 10778/08), הנוגעות לגילוי מסמכים ולהארכת מועד לביטול עיקול זמני.

העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקשים הם בעלי מניותיה של חברת רימר ובניו בע"מ (להלן: החברה ). נגד החברה מתנהל הליך פירוק בבית המשפט המחוזי בחיפה. המשיב 1 (להלן: המפרק ) מונה כמפרק החברה. המפרק הגיש בקשה למתן הוראות לחיוב המבקשים באחריות אישית לכל חבויותיה של החברה, מכוח סעיפים 373 ו-374 ל פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: הבקשה למתן הוראות ). בגדרה של הבקשה למתן הוראות הגיש המפרק בקשה להטלת עיקול זמני על כספים המשולמים למבקש 2 כדמי שכירות עבור נכס מסוים (להלן: הנכס ), ולהטלת צו מניעה זמני האוסר על המבקש 2 לעשות כל דיספוזיציה בנכס. צו כאמור ניתן, במעמד צד אחד, בתאריך 30.3.08 (להלן: צו העיקול ).

2.

סוגיית גילוי המסמכים : בא-כוחם הקודם של המבקשים ביקש לשחררו מייצוגם בראשית אפריל 2008. בסוף מאי 2008 קיבל על עצמו בא-כוחם הנוכחי את הייצוג, והחל במגעים עם המפרק בקשר להליכי גילוי ועיון במסמכים שבתיק, על יסוד צו גילוי מסמכים מיום 15.1.08. בתאריך 2.7.08 התקיים דיון בבקשה למתן הוראות, בפני כב' הנשיאה, השופטת ב' גילאור . בשלב מוקדם של הדיון הביע ב"כ המבקשים חשש כי בדעת המפרק להפתיע את המבקש 2 בחקירתו במסמכים שלא הגיעו לידיו בשלב הליך גילוי המסמכים, ועתר לאסור על המפרק מלעשות שימוש במסמכים כאמור, ככלל (להלן: ההתנגדות הכללית ). בית המשפט דחה את ההתנגדות הכללית על אתר בקובעו "אין בדעתי לבזבז זמן לא שלי ולא של הצדדים ... אם היו דברים שלא נראו לעו"ד נחשון בגילוי מסמכים היה עליו להגיש בקשה מיוחדת ולא עכשיו בפתח הדברים להעלות טענותיו". במהלך החקירה הציג המפרק מסמך מסוים, וב"כ המבקשים התנגד להצגת אותו מסמך (להלן: ההתנגדות הספציפית ). בית המשפט דחה את ההתנגדות הספציפית, בהפנותו להחלטה הנזכרת לעיל, והוסיף בהתייחס למסמך הספציפי כי יש טעם רב בהצגתו. ב"כ המבקשים עתר לעיכוב המשך הדיון, ואף בקשתו זו נדחתה. החלטות אלה, שעניינן בגילוי מסמכים, וההשגות עליהן, הן הנדבך הראשון בבקשה שלפניי.

3.

צו העיקול : בתאריך 2.7.08, בסמוך לפני הדיון הנזכר לעיל, וכחודשיים לאחר המועד האחרון להגשת בקשה לביטול הצו (ראו: בתקנה 367(ג) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )), הגישו המבקשים בקשה לביטול צו העיקול (להלן: בקשת הביטול ), ובמקביל – בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול (להלן: הבקשה להארכת מועד ). הטעם העיקרי לבקשה להארכת מועד, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מתאריך 6.8.08, היה כי לגוף הדברים הקניין בנכס הוא של המבקשים ולא של החברה, ועל כן אין לעקל את דמי השכירות המופקים מן הנכס. לגישתם יש בצו העיקול משום עיוות דין ופגיעה בזכויותיהם. המבקשים הוסיפו וציינו

כטעם לבקשה להארכת מועד את דבר חילופי הייצוג; את הזמן שנדרש לאיתור מסמכים רלבנטיים; אי-ידיעת המבקש 2 על הגבלת המועד להגשת הבקשה לביטול; את הצורך בהגשת הבקשה לביטול לשם הכרעה צודקת במחלוקת בין הצדדים; ואת מידת הפגיעה במבקש 2 הנובעת מן העיקול. לחלופין עתרו המבקשים להפחתת הסכום שלהבטחתו ניתן העיקול הזמני.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקובעו כי לא מצא טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד שנתבקשה. עוד קבע בית המשפט כי הטענה שהנכס שייך למבקשים אף אם נכונה היא, אין בה כדי להועיל להם משום שצו העיקול הוטל בגדר בקשת המפרק לחיובם האישי של המבקשים בחובות החברה ולהשבת כספים לקופת הפירוק. הטעמים הנוספים שהעלו המבקשים אף הם אינם מעמידים לגישתו של בית המשפט טעם מיוחד להארכת מועד ובפרט כך הוא בעניין חילופי הייצוג, ולו נוכח העובדה שהמבקשים התמהמהו משך כחודשיים לאחר מתן צו העיקול בטרם שכרו עורך דין אחר, וגם מאז חלף למעלה מחודש עד להגשת הבקשה לביטול והבקשה להארכת מועד. לפיכך נדחתה הבקשה להארכת מועד. כן נדחתה הבקשה החלופית להפחתת הסכום שלהבטחתו ניתן העיקול, מחמת המועד המאוחר שבו הוגשה, וכן משום שלא נתמכה בתצהיר, או בראיות כלשהן. החלטה זו וההשגה עליה הן הנדבך השני בבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור

4.

גילוי המסמכים : בבקשתם טוענים המבקשים, בתמצית, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נעתר להתנגדות הכללית בעניין גילוי המסמכים, גם אם זו הועלתה בראשית הדיון וללא בבקשה מקדימה בכתב. לטענתם, שגה בית המשפט גם בדחותו את ההתנגדות הספציפית, ובכך הכשיר את התעלמות המפרק מסדרי הדין ומחובת גילוי המסמכים.

בתגובתו, העלה המפרק טענות שונות, שאין מקום להידרש לכולן, ובליבן טענה אחת: החומר הנוגע לחברה אשר נתפס על-ידי המפרק בסופו של דבר, היה רב ובמהלך הליך גילוי המסמכים, הודיע המפרק לבא-כוחם (הקודם) של המבקשים כך:

ברשותי חומר רב הקשור לחברה שבפירוק, ועל כן איני יכול להעביר את כולו אליך ואתה זכאי בתיאום עם משרדי לעיין בו. מצ"ב החומר הרלוונטי לבקשה אשר אני מתכוון להציגו במהלך הדיון בבקשה ובחקירת העדים. אני שומר את הזכות להציג חומר נוסף השמור אצלי בהתאם לצורך" (נספח י' לתשובת המפרק, סעיפים 4-2).

לטענת המפרק (סעיף 15 לתשובה), בא-כוחם הנוכחי של המבקשים אכן התייצב במשרדו, ועבר על כל מסמכי החברה המצויים ברשותו ומכאן שלא היתה כל הצדקה להיעתר להתנגדות הכללית שהועלתה על ידי בא-כוח המבקשים בראשית הדיון, ואף לא להתנגדות הספציפית שהציג המפרק במהלך החקירה.

המבקשים, בתשובה לתגובת המפרק מתארים באריכות דרישות שונות שהעלה בא-כוחם בפני המפרק, בלא שזה נענה להן, אך אין בתשובתם הכחשה של טענות המפרק המפורטות לעיל לענין הגילוי והעיון במסמכים.

5.

צו העיקול : בבקשת רשות הערעור על ההחלטה הדוחה את בקשתם להארכת מועד, חוזרים המבקשים, ככלל, על הטעמים לבקשה שהציגו בפני בית משפט קמא וטוענים כי די היה בכל אחד מהם, ולחלופין – בהצטברם, כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול צו העיקול. המפרק מצידו תומך יתדותיו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולעמדה זו מצטרף גם כונס הנכסים הרשמי (המשיב 2).

דיון והכרעה

6.

גילוי המסמכים : עסקינן בסוגיה מובהקת שבתחום סדרי הדין ובכגון דא, כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה

להתערב אפילו היא סבורה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, להוציא מקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עמם, בהם החלטה מנוגדת לדין, או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)).

אף לגופם של דברים אין ממש בבקשה. העלאת טענה מקדמית דוגמת ההתנגדות הכללית שהעלה בא-כוח המבקשים בפתח הדיון, בלא שהקדים והגיש בענין זה בקשה בכתב, יש בה כדי לסרבל את ההליך ולהאריכו שלא לצורך תוך בזבוז זמנו של בית המשפט וזמנם של בעלי הדין. לפיכך, בדין דחה בית המשפט המחוזי את ההתנגדות הכללית שהעלו המבקשים, התנגדות אשר ראוי וניתן היה להעלותה בכתב לפני מועד הדיון על מנת לאפשר לצד שכנגד להתייחס אליה, ולבית המשפט להחליט בה בלא לשבש את סדר שמיעת הבקשה למתן הוראות.

אשר להתנגדות הספציפית, שנדחתה אף היא. על מנת שתתקבל התנגדותם זו,

היה על המבקשים להראות כי בתצהיר גילוי מסמכים מטעם המפרק (או בחלופה מוסכמת אחרת), לא נזכר המסמך אותו ביקש המפרק להציג בדיון. לחלופין, וככל שהצדדים הסתפקו בהליכי עיון בלבד, היה על המבקשים להראות כי המסמך הספציפי לא נמסר לעיונם במסגרת אותם ההליכים. בענייננו, עולה כאמור ממכתבו של המפרק שצוטט לעיל, כי לאור החומר הרב שנאסף במשרדו בקשר לתיק הנדון, לא מסר המפרק רשימה סדורה של כל המסמכים שבידו אלא רשימה חלקית בלבד, ואף הדגיש כי ייתכן שיעשה במהלך החקירה שימוש במסמכים נוספים – אך ניתנה לבא כוחם של המבקשים האפשרות לעיין בכל המסמכים שבידי המפרק

ואין כל טענה שהמסמך הספציפי לא נכלל בין המסמכים שהעיון בהם נתאפשר. יתרה מכך, עד למועד הדיון לא העלו המבקשים כל השגה באשר להליכי הגילוי והעיון במסמכים שהתווה המפרק ומשכך, רשאי היה המפרק להניח כי אלה מקובלים על המבקשים ועל באי-כוחם, לרבות בא-כוחם הנוכחי שפעל על פי מתווה זה ועיין במסמכים במשרדי המפרק. בנסיבות אלה, בצדק דחה בית המשפט קמא גם את ההתנגדות הספציפית.

7.

צו העיקול : הכלל הנזכר לעיל לפיו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, נקוט ונוהג גם ככל שהמדובר בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית לענין סעדים זמניים (ראו: רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסמה, 15.5.1997); רע"א 1998/07 בדארנה נ' בדארנה (לא פורסמה, 11.6.2007); רע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסמה, 1.7.2008)). די בטעם זה על מנת להורות על דחיית הבקשה. אוסיף ואעיר כי גם לגופם של דברים, מקובלים עלי כל טעמיו של בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה להארכת מועד.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת המפרק בבקשה זו בסך 15,000 ש"ח.