רע"א 9339/10 פלוני נ. פלוני

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת צ' צפת) מיום 28.10.2010 ולה שני ראשים: הראשון – דחיית בקשת המבקשת לגילוי מסמכים. השני – קבלת בקשת המבקשת להורות למשיבים להשיב לשאלון מטעמה באופן חלקי בלבד.

אלה, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין:

1.

המבקשת הינה חברה פרטית שעיסוקה, בין היתר, בייצור, פיתוח ושיווק של ריהוט למוסדות ציבור שונים, לרבות מוסדות חינוך. המשיבה 1 הינה אגודה שיתופית, שעיסוקה, בין היתר, בייצור, יבוא ומסחר בריהוט ובבעלותה מפעל לייצור ריהוט מוסדי, מפעל פלסטיק ונגריה. בחודש מאי 2009

העבירה המשיבה 1 את פעילותה לידי חברת תומר (י.ש.י) רהיטים בע"מ (להלן: חברת תומר ). המשיבה 2 היא אגודה שיתופית חקלאית והינה בעלת השליטה במשיבה 1 וכן היא בעלת הנכסים בהם פועלים מפעליה של המשיבה 1. המשיב 3 משמש כיו"ר הנהלת המשיבות 1-2 ואילו המשיב 4 משמש כחבר בהנהלתן.

ביום 20.7.2009, הגישה המבקשת נגד המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 3125/09) בגין עילות של ניהול משא ומתן שלא בתום לב, רשלנות, תרמית, וגרם הפרת חוזה תוך יצירת מצג שווא. על-פי הנטען בכתב התביעה, החל משנת 2008 ניהלו המבקשת והמשיבה 1 משא ומתן למכירת הציוד והמוניטין של המשיבה 1 לידי המבקשת כמו גם השכרת מבני המפעל שבבעלותה של המשיבה 1 למבקשת. לטענת המבקשת התחייבו המשיבים במסגרת המגעים בין הצדדים להימנע מניהול משא ומתן מקביל עם גורמים אחרים. המבקשת הוסיפה וטענה כי המשא ומתן הבשיל לכדי הסכם עקרונות אשר אף זכה לאישור הנהלת המשיבות 1 ו -2. אלא שבסופו של יום בחרו המשיבים להתקשר בהסכם עם גורם אחר – מר אלי אזרחי (להלן: אזרחי ) או מי מטעמו. בנסיבות אלו, התבקש בית משפט קמא להצהיר כי בין המבקשת לבין המשיבים נכרת הסכם מחייב (על-פי המתווה עליו עמדה המבקשת בכתב תביעתה) וכן להורות על אכיפתו של הסכם זה. לחלופין, התבקש בית המשפט לחייב את המשיבים בתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו למבקשת, על-פי הנטען, עקב הפרתו של הסכם זה. המשיבים, מצידם, טענו בכתב הגנתם כי הגם שבין הצדדים התנהל משא ומתן, מדובר במשא ומתן שפסק בשלב מקדמי ולא הבשיל לכדי טיוטת הסכם ראשונה, לא כל שכן לכדי הסכם מחייב, נוכח פערים בלתי ניתנים לגישור ביחס למבנה העסקה כמו גם מחירה. בנסיבות אלו, טענו המשיבים כי הם הודיעו למבקשת על הפסקת המשא ומתן ולאחר מכן פנו לקדם משא ומתן מול מציע אחר – אזרחי וחברת תומר שבשליטתו, עמם החלו המשיבים לקיים משא ומתן מספר חודשים קודם לכן. המשיבים הטעימו, כי מעולם לא העניקו למבקשת בלעדיות או זכות קדימה בניהול המשא ומתן ואף הבהירו למבקשת במפורש כי במקביל לניהול המשא ומתן עמה, יש בכוונתם לנהל משא ומתן גם עם גורמים נוספים.

2.

ביום 4.2.2010, פנתה המבקשת למשיבים בדרישה כי יגלו את כלל המסמכים המצויים בחזקתם או בשליטתם או שהיו מצויים בחזקתם או בשליטתם בעבר ואשר נוגעים לתביעה שהגישה נגדם. כן דרשה המבקשת מן המשיבים גילוי של מסמכים ספציפיים והם: מסמכים הנוגעים לישיבות ההנהלה של המשיבות 1-2 בעניין המשא ומתן שהתקיים בינן לבין המבקשת, לרבות ביחס להצעות, אישור הסכם או אישור הכנת הסכם בין הצדדים האמורים ובייחוד פרוטוקול ישיבת ההנהלה שהתקיימה בעקבות הפגישה שנערכה בין המשיבות 1-2 למבקשת ביום 30.3.2009; מסמכים והתכתבויות המתארים את תחילתו כמו גם מהלכו של המשא ומתן שהתקיים בין המשיבות 1-2 לאזרחי בחודשים מרץ-אפריל 2009; והסכם ההתקשרות שנכרת בסופו של יום בין המשיבות 1-2 לבין אזרחי, חברת תומר או כל חברה אחרת שבשליטתו של אזרחי. לבסוף, דרשה המבקשת מן המשיב 3 להשיב, באמצעות תצהיר ערוך כדין, על השאלון אותו צירפה למכתב הדרישה הנ"ל.

משלא השיבו המשיבים לדרישתה פנתה המבקשת לבית משפט קמא ועתרה למתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי וכן לצו המורה על מתן מענה לשאלון. במסגרת בקשה זו שבה המבקשת וביקשה את גילוים של המסמכים עליהם עמדה בדרישתה מיום 4.2.2010 בציינה כי מדובר במסמכים רלוונטיים, אשר יש בהם כדי לסייע בחשיפת האמת ולתרום לבירור המחלוקת העומדת במוקד תביעתה.

המשיבים, מצידם, התנגדו למתן הצווים המבוקשים וטענו כי המדובר במסמכים שאינם רלוונטיים לתביעה וכן במסמכים שהינם חסויים או במסמכים הכוללים סודות מסחריים. עוד טענו המשיבים כי ביסוד בקשתה של המבקשת לגלות את המסמכים הנדונים עמדו מניעים זרים ובהם, בין היתר, רצונה לפגוע בסודות מסחריים של המשיבות 1-2 המתחרות עימה בענף הריהוט למוסדות. לחלופין ביקשו המשיבים כי ככל שבית המשפט ימצא כי חסיונם של המסמכים שנוי במחלוקת, יעשה הוא שימוש בסמכות המוקנית לו לעיין במסמכים לשם הכרעה בשאלת חסיונם. אשר לשאלון – הביעו המשיבים את הסכמתם להשיב לשאלות הכלולות בו, למעט שאלות 3.7 ו – 3.42. לגבי שאלות אלה ציינו המשיבים כי הגם שהם מסכימים לספק מידע ביחס למבנה העקרוני של העסקה שקשרו עם צד ג', אין הם מסכימים למסור את הפרטים הספציפיים עליהם הוסכם במסגרת עסקה זו. כן סירבו המשיבים להיעתר לדרישתה של המבקשת לצירוף מסמכים שונים לתשובתם לשאלון, הואיל והמדובר באותם מסמכים שלגילוים התנגדו המשיבים, כמפורט לעיל.

בתשובתה לתגובת המשיבים טענה המבקשת כי המסמכים שאת גילוים דרשה הינם מסמכים מהותיים היורדים לשורש תביעתה ודי בכך על מנת להצדיק את גילוים. המבקשת הוסיפה וטענה כי המדובר במסמכים שאינם "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות ). אולם, אף אם המדובר במסמכים הכוללים סודות מסחריים, סברה המבקשת כי יש מקום לאזן בין האינטרסים המתנגשים, בין היתר, על דרך של אימוץ הסדר שיאפשר את הגילוי והעיון במסמכים, תוך מחיקת אותם הפרטים המהווים סוד מסחרי ואשר אינם נוגעים למחלוקת הקיימת בין הצדדים.

3.

ביום 28.10.2010, לאחר שעיין במסמכים שבמחלוקת, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת צ' צפת) את בקשת המבקשת לגילוי המסמכים (להלן: בקשת הגילוי ). נקבע כי המדובר במסמכים הכוללים סודות מסחריים, כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות. כן, נקבע כי אין במסמכים האמורים כדי לסייע למבקשת בהוכחת הטענה המרכזית עליה נסמכת תביעתה - היא הטענה כי הובטחה לה בלעדיות בניהול המשא ומתן. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, כי בהתאם להלכה הפסוקה, אין מקום להורות על גילוים של המסמכים שבמחלוקת. בית המשפט הוסיף וקבע כי נוכח טענתה של המבקשת, לפיה לא קיים כל הבדל מהותי בין מתווה העסקה שסוכם עמה לבין מתווה העסקה שנכרתה בסופו של יום עם אזרחי, הרי שאם יעלה בידה של המבקשת בהמשך ניהול ההליך להוכיח את טענת הבלעדיות הנ"ל, יהא הוא נכון לשוב ולשקול את עמדתו בסוגיית גילוי המסמכים שבמחלוקת. נוכח קביעותיו בשאלת גילוי המסמכים, הוסיף בית המשפט וקבע מהם אותם סעיפים בשאלון עליהם ישיבו המשיבים. לבסוף, קבע בית המשפט כי המשיבים אינם מחויבים לצרף לתשובתם לשאלון איזה מן המסמכים נשוא בקשת הגילוי, אף אם צירופם התבקש במסגרת השאלון.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, במסגרתה שבה המבקשת וטוענת כי יש מקום להורות במקרה דנן על גילוי מסמכים כללי וספציפי כמו גם על מתן מענה לכלל השאלות הכלולות בשאלון שהפנתה למשיבים. לטענת המבקשת, בהתאם להלכה הפסוקה חובת הגילוי של מסמכים הינה רחבה ומשתרעת על כלל המסמכים שהינם רלוונטיים לבירורה של המחלוקת בין הצדדים. לגישתה של המבקשת, המסמכים שאת גילויים דרשה יש בהם כדי לשפוך אור על הסוגיות העומדות במוקד תביעתה ואשר מצויות במחלוקת בינה לבין המשיבים וכך סבר אף בית משפט קמא. לכן, כך טוענת המבקשת, לא היה מקום לדחות את בקשת הגילוי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי מדובר במסמכים המהווים סודות מסחריים. זאת, בין היתר בהינתן העובדה כי תקנה 37 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975, מקימה לכל חבר באגודה זכות לעיין בספרי הפרוטוקולים של רשויות האגודה השונות. מכך מבקשת המבקשת להסיק כי פרוטוקול ישיבות ההנהלה של המשיבות 1-2

הינו נחלת הכלל. אף ביחס להסכם שנכרת בסופו של יום בין המשיבות 1-2 לאזרחי, סבורה המבקשת כי הוא אינו מהווה סוד מסחרי הואיל והסכם התקשרות (לא חתום) בין המשיבה 2, אזרחי וגורם נוסף, כבר גולה על ידי אזרחי בהליך משפטי קודם שהתנהל בין הצדדים ואף גולה לחברה למשק ולכלכלה. לכל אלה, מצטרפת העובדה, כי בית המשפט כלל לא נימק מהם הטעמים שבגינם הוא סבור כי המסמכים שבמחלוקת אכן מהווים סוד מסחרי. לבסוף, שבה המבקשת וטוענת כי אף אם היה מקום לקביעה כי המסמכים שבמחלוקת כוללים סודות מסחריים, היה על בית משפט קמא לאמץ הסדר גילוי אשר יש בו כדי לאזן בין כלל האינטרסים המתחרים – גילוי האמת מחד גיסא, והפגיעה שעלולה להיגרם עקב גילוי המסמכים, מאידך גיסא.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לסדרי דין, ובכלל זה החלטות הנוגעות לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים. כפועל יוצא מכך, לא תיטה ערכאת הערעור בדרך כלל להתערב בשיקול דעת זה, אף אם היא סבורה כי היה מקום לנהוג בדרך דיונית אחרת. הפסיקה הכירה אמנם בחריגים לכלל, בין היתר, מקום בו החלטת הערכאה הדיונית עומדת בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום לעיוות דין למי מבין בעלי הדין (רע"א 7834/08 רימר ובניו בע"מ נ' בן ארצי

(לא פורסם, 6.4.2009); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד (2) 206, 210 (1990)), אך לא מצאתי כי החלטתו של בית משפט קמא במקרה דנן נמנית עם מקרים חריגים אלו.

כבר נפסק בעבר כי הגם שככלל אין בעלי הדין רשאים להימנע מגילוי ראיות המצויות ברשותם במסגרת הליך משפטי, הרי שמקום בו עלול הגילוי להביא לפגיעה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין, לרבות הגנה על סודות מסחר, יוגבל צו הגילוי אך לאותן ראיות שהן רלוונטיות (רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ , פ"ד נו(4) 865, 869-870 (2002)). עוד נקבע, כי מקום בו יהא בגילוי המסמכים כדי לפגוע בסוד מסחרי, לא ייעתר בית המשפט לצו הגילוי, אלא לאחר שעלה בידי מבקש הגילוי להניח ולו תשתית ראייתית מינימאלית להוכחת טענותיו (רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן-ישראל בע"מ , פ"ד נח(1) 97, 101 (2003)). בענייננו, עיין בית משפט קמא במסמכים שבמחלוקת ומצא כי המדובר במסמכים הכוללים סודות מסחריים. מנגד (ובניגוד לנטען על ידי המבקשת בבקשת רשות הערעור דנן) קבע בית המשפט כי אין המסמכים הנדונים רלוונטיים לבירור תובענת המבקשת או בלשונו: "אין בהם כדי להועיל למבקשת בהוכחת תביעתה" (פסקה 7 להחלטת בית משפט קמא). בית המשפט ציין בהקשר זה כי לא עלה בידי המבקשת להניח כל תשתית ראייתית להוכחת טענתה בדבר הבלעדיות שהובטחה לה במשא ומתן – טענה שהיא מאדני היסוד של תביעתה (ר' פסקאות 7-8 להחלטת בית משפט קמא), אך יחד עם זאת לא סתם את הגולל על האפשרות כי ייעתר לבקשה לגילוי המסמכים בעתיד, ככל שיעלה בידה של המבקשת להוכיח את טענתה בדבר הבלעדיות שהובטחה לה במשא ומתן. מאותם טעמים, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא להגביל את תשובותיהם של המשיבים לשאלון אך לאותן שאלות העולות בקנה אחד עם קביעותיו ביחס להיקף הגילוי בו חייבים המשיבים (ראו לעניין זה רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' ליזרוביץ ואח' (לא פורסם, 20.8.2008)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.