רע"א 8147/10 קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ. יעקב בכר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' בכר ), בה התקבלה בקשת התובע – המשיב כאן – לגילוי במסמכים ולעיון בהם.

2.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. זאת, על אף שלא ניתנה הסכמת המשיב לכך, לאחר שניתנה לו הזדמנות להביע עמדתו, ומשלא מצאתי כי תיפגע זכותו כבעל דין (בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). דין הערעור להידחות ברובו, ולהתקבל באופן מוגבל באופן שיבואר להלן. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המשיב להגשת סיכומים נוספים.

רקע

3.

להלן אפרט את הרקע לבקשת רשות הערעור, כפי שזה פורט בבקשה.

4.

המבקשות הן חברות פרטיות בע"מ, העוסקות, בין היתר, בתחום הייזום והבניה. ביום 27.11.2007 נחתם הסכם בין המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) לבין המשיב, לפיו, בין היתר, רכשה המבקשת מהמשיב את מלוא אחזקותיו במבקשת 2 (להלן גם: החברה ), דהיינו 50% ממניותיה, לטענת המבקשת - ללא תמורה; 27/33 מזכויותיו של המשיב במקרקעין מסוימים (להלן: המקרקעין ), אשר 78% מהזכויות בהם שייכות לחברה, 11% למשיב ו-11% לאחר, מר משה סטולר ו/או לחברות בשליטתו ו/או בשליטת מי מטעמו (להלן: סטולר ). זאת בתמורה, חלקה בכסף וחלקה בשירותי בניה (להלן: ההסכם ).

5.

בעקבות חילוקי דעות בין המבקשת לבין המשיב ביחס לתוקפו של ההסכם, הגישה המבקשת המרצת פתיחה 1310/07, בה עתרה לאכוף על המשיב את ההסכם. ביום 23.3.2008 ניתן פסק דין בהמרצת הפתיחה, בו נקבע כי ההסכם תקף ומחייב, וכי המבקשת זכאית לאכוף אותו על המשיב (להלן: פסק הדין ).

6.

בהמשך, ביום 12.11.2009, נחתם הסכם נוסף, הפעם בין המבקשות לבין סטולר (להלן: ההסכם עם סטולר ), לפיו, בין היתר, רכשה המבקשת מסטולר: את מלוא אחזקותיו בחברה, דהיינו 50% ממניות החברה, ללא תמורה. לאחר מכר זה הפכה המבקשת לבעלת 100% ממניות החברה; 31/33 מזכויותיו של סטולר במקרקעין, בתמורה, חלקה בכסף וחלקה בשירותי בנייה.

7.

בין לבין, בעקבות פסק הדין, הגיש המשיב תביעה נגד המבקשות במסגרתה הוא עתר, בין היתר, לחייב את המבקשות לשלם לו סך של 4,000,000 ₪. לטענת המשיב, סכום זה מגיע לו, חלקו מהמבקשת - עבור מניותיו בחברה, וחלקו מהחברה - כהחזר הלוואת בעלים.

טענות אלו של המשיב מוכחשות על ידי המבקשות. לטענתן, רכישת המניות מהמשיב נעשתה ללא תמורה. ביחס להלוואת הבעלים נטען, כי סכום העסקה נשוא ההסכם הינו סופי ומוחלט, וכי נפרע למשיב מלוא הסכום שהיה אמור להיפרע לו, תוך ניצול של הלוואת הבעלים, אשר לטענתו הוא העמיד לחברה, וכי בכל מקרה, לא מגיעים לו כספים כלשהם מהמבקשות בכלל ומהחברה בפרט.

8.

במסגרת התביעה הנזכרת של המשיב, התגלעה מחלוקת בין המשיב לבין המבקשות ביחס למסמכים שהמשיב ביקש את גילויים. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, ניתן על ידו צו גילוי מסמכים ביום 31.1.2010. ביום 12.5.2010, לאחר פניות חוזרות ונשנות של בא כוח המשיב לבא כוח המבקשות, הועבר תצהיר גילוי מסמכים של מנהל המבקשות, מר בני עדוי, לבא כוח המשיב. על רקע תצהיר זה הוגשה בקשת המשיב לבית המשפט המחוזי לגילוי ולעיון במסמכים. בבקשתו ביקש המשיב להורות למבקשות להמציא לו תצהיר גילוי מסמכים בנוסח המקובל על פי דין הכולל גם התייחסות למסמכים אשר היו מצויים בשליטתן של המבקשות ויצאו מידיהן עובר לחתימת התצהיר. כן ביקש המשיב להורות למבקשות למסור לו עותק מהמסמכים הבאים:

(א)

דוחותיהן הכספיים של המבקשות לשנים 2007 ואילך;

(ב)

הדיווחים שהוגשו על ידי המבקשות לרשויות המס בגין שנת 2007 ואילך לרבות בקשר עם העסקה נשוא התביעה;

(ג)

העתקי התכתבויות בין הנתבעות ובין בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק) בנוגע לפרויקט נשוא התביעה, לרבות מסמכי שעבוד הקרקע שבבעלות המבקשת 2 לטובת הבנק;

(ד)

כל ההסכמים וטיוטות ההסכמים שבין המבקשות ובין משה סטולר ו/או חברות בשליטתו;

(ה)

כרטסת הנהלת חשבונות של המבקשת 2 ביחס למשיב וביחס למר משה סטולר ו/או חברות בשליטתו לתקופה שמשנת 2007 ואילך;

(ו)

כל הערכות השווי שבידי מי מהנתבעות ביחס לקרקע שבבעלות המבקשת 2 ו/או ביחס לקרקע שהיתה בבעלות המשיב ו/או ביחס למניות המבקשת 2.

(ז)

כל המסמכים המהותיים שהוחלפו בין הצדדים ושבכוונת המבקשות לעשות בהם שימוש במסגרת ההליך.

לטענת המשיב, כל המסמכים בהם ביקש לעיין הם

"חיוניים ורלבנטיים לבירור התביעה וניסיונן של הנתבעות להימנע מלהעביר עותקים מהם לתובע, מדבר בעד עצמו ".

החלטת בית המשפט המחוזי

9.

לאחר קבלת תגובת המבקשות ותשובת המשיב לתגובה זו, נעתר בית המשפט לבקשת המשיב בהחלטתו מיום 20.9.2010. בית המשפט קבע, כי תצהיר גילוי המסמכים שהגישו המבקשות אינו ערוך לפי הנדרש בטופס 11 לתוספת הראשונה לתקנות, והבהיר כי מוטלת עליהן החובה לערוך תצהיר כדין. בית המשפט נעתר לבקשת המשיב לגילוי מסמכים במלואה, וזאת "לנוכח חיוניותו של הליך גילוי המסמכים, ולנוכח הפרשנות הרחבה שהעניקה הפסיקה לדרישת הרלבנטיות". בית המשפט קבע, כי "ההגנה מפני פגיעה בפרטיות אינה ערך מוחלט, וכנגדו עומדת זכותו של בעל דין לגילוי ועיון במסמכים, אשר מגלמת בתוכה ערכים מתחרים שונים". נקבע, כי "משטוען התובע כי המסמכים המנויים בסעיף 4 לבקשה עשויים לסייע לו לביסוס תובענתו, ומשלא מצאתי כי טענה זו הינה חסרת שחר, הרלבנטיות של המסמכים להליך מחייבת כי זכותן של הנתבעות לפרטיות תדחה בפני זכותו של התובע לגילוי ולעיון במסמכים". בית המשפט קבע עוד, נוכח חששן של המשיבות ל"זליגת" המידע, כי המשיב יהיה מנוע מלהעביר את המידע אשר יגיע לידיו עקב הליך הגילוי והעיון במסמכים לידי צדדים שלישיים.

10.

על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי.

עיקר טענות המבקשות

11.

המבקשות מבהירות, כי הן מעבירות למשיב תצהיר גילוי מסמכים עדכני, וכן מסמכים אשר הן אינן משיגות על החובה לגלותם. בקשת רשות הערעור מופנית כלפי יתר המסמכים.

12.

לטענת המבקשות, בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים התבקש גילוי גורף של מסמכים, על סמך טענות כלליות וסתמיות, ללא כל פירוט. המבקשות טוענות, כי על פי ההלכה הפסוקה, על מנת שהמבקש גילוי מסמכים יתגבר על טענת החסיון עליו להניח תשתית ראייתית לכאורית להוכחת טענותיו ולכך שגילוי המסמכים המבוקש דרוש לו לצורך הוכחת טענות אלה.

לטענת המבקשות, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא בחן ביחס לכל מסמך בנפרד האם הוא רלבנטי, האם גילוי המסמך הספציפי מהווה פגיעה בזכות לפרטיות, האם קיימת דרך או ראייה חלופית להוכחת הטענה שהמשיב מעוניין להוכיח באמצעות מסמך זה או אחר, וכיוצא באלה בדיקות ואיזונים. כך למשל, בית המשפט כלל לא בחן את הרלבנטיות של דוחות המס והדוחות הכספיים של המבקשות, אלא קבע, כי יש לדחות את טענת המבקשות, לפיה דוחות אלו אינם חיוניים לבירור המחלוקת בין הצדדים, "לאור הפרשנות הרחבה שהעניקה הפסיקה כאמור לעיל לרכיב הרלבנטיות". המבקשות טוענות, שאפילו מבקשת המשיב עולה, כי רק היבטים מסוימים בדוחות הללו עשויים להיות רלבנטיים למחלוקת (כמו, למשל, אם קיימת בהם התייחסות לנושא הלוואות בעלים של המשיב). ברי, כי יתר ההיבטים של דוחות אלה, ככל שהם מתייחסים לעסקאות אחרות, אינם רלבנטיים למחלוקת בין הצדדים, ולא היה מקום לחייב את המבקשות בגילוי כה נרחב. ניתן היה להסתפק, אם בכלל, בגילוי מצומצם, לכל היותר ביחס לאותם חלקים בדוחות הללו המתייחסים למחלוקת.

13.

עוד נטען ביחס לדוחות הכספיים, כי במתן גילוי נרחב שלהם, ללא הגבלה, נמנע בית המשפט המחוזי מלערוך את האיזון הנדרש בין זכותן של המבקשות לפרטיות ולשמירה על סודות מסחריים וכלכליים שלהן, למול זכותו של המבקש לגילוי מסמכים.

14.

עוד טוענות המבקשות, כי למרות שאין בבקשת הגילוי או בתגובה לתגובת המבקשות לבקשת הגילוי, הסבר במה רלבנטית התכתובת בין המבקשות לבין הבנק בנוגע לפרוייקט נשוא התביעה, קבע בית המשפט כי על המבקשות לגלות את כל התכתובת הזאת, ללא הגבלה. בית המשפט נמנע מלהתייחס לטענת ההכבדה, שהעלו המבקשות בעניין זה. עוד נטען, כי בית המשפט נמנע מלהתייחס לטענות המבקשות ביחס לטיוטות של הסכמים בין המבקשות לבין סטולר.

15.

כן נטען, כי בית המשפט המחוזי נמנע מלעמת את זכותן לפרטיות ביחס למידע הנוגע באופן מובהק להן בלבד, לרמת הכנסותיהן, למשל, אל מול זכותו של המשיב לגילוי מידע ספציפי המופיע, אם מופיע, בדוחות כספיים ואחרים של המבקשות.

עיקר טענות המשיב

16.

על פי החלטתי מיום 14.12.2010, הגיש המשיב תשובתו לבקשה. בתשובתו חוזר המשיב על ההלכות הכלליות בעניין גילוי מסמכים וטוען, כי כל המסמכים בהם ביקש לעיין הם חיוניים ורלבנטיים לבירור התביעה. כך, לטענתו, מובן מאליו שדוחותיהן הכספיים של המבקשות לשנים 2007 ואילך עשויים לשפוך אור על הדרך בה רואות המבקשות את הלוואת הבעלים שהעמיד המשיב לטובת המבקשת 2 בעבר. אם המבקשת 2 הוסיפה לכלול את ההלוואה בדוחותיה הכספיים תהא זו מעין "הודאת בעל דין" בעניין זה. כל טיפול חשבונאי אחר ביתרת ההלוואה יחייב הסבר מתאים מטעם המבקשות.

באופן דומה, טוען המשיב, גם דיווחי המבקשות לרשויות המס בשנים 2007 ואילך יכולים לבסס את טענות הצדדים בנוגע להלוואת הבעלים. המשיב טוען, כי הגרסה המוצגת על ידי המבקשות מחייבת דיווחים מסוימים לרשויות המס אשר מן הדין להציגם בשלב העיון במסמכים.

17.

עוד נטען, כי המשיב וסטולר החזיקו במניותיה של החברה בשיעורים שווים ולאורך זמן. כמו המשיב, גם סטולר העמיד לטובת החברה הלוואות בעלים למימון הפעילות. משום כך, גם ההסכמים בין סטולר למבקשות רלבנטיים ביותר לענייננו. בהקשר זה מדגיש המשיב, כי במהלך השנים האחרונות העבירו סטולר ומי מטעמו אל המשיב מספר מסמכים רלבנטיים. בכך יש כדי ללמד, לטענת המשיב, כי אין כל שחר לטענת שמירת הפרטיות שהמבקשות טוענות בשמו של סטולר. עוד טוען המשיב, כי ההגנה מפני פגיעה בפרטיות אינה ערך מוחלט, ובאיזון בין זכותו של המשיב לחקר האמת ובין זכותן של המבקשות לפרטיות, גוברת הזכות לחקר האמת.

18.

המשיב מוסיף וטוען, כי הנטל להוכחת העדר הרלבנטיות של המסמכים, כמו גם הנטל להוכחת טענת החיסיון, הוטל על שכמן של המבקשות. לטענתו, אין בטענות הכלליות שטענו המבקשות בפני בית המשפט המחוזי כדי להרים נטל זה ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

19.

המשיב טוען, כי הדוחות הכספיים ודוחות המס בהם ביקש לעיין כוללים מידע כספי ואינם כוללים מידע מסחרי או טכני העולה כדי "סוד מסחרי". עוד נטען, כי המבקשות לא העלו את טענת ההכבדה בפני בית המשפט המחוזי והן מנועות מלהעלותה לראשונה בבקשת רשות הערעור.

20.

בהחלטתי מיום 4.1.2011 התרתי למבקשות להגיש תגובה לתשובת המשיב. בתגובתן טענו המבקשות, כי טענות המשיב בתשובתו נטענו באופן כללי וללא פירוט. כך, למשל, אין כל התייחסות לטענה, כי הדוחות הכספיים של המבקשות כוללים מידע שאינו רלבנטי ו/או מידע חסוי, וככל שבית המשפט המחוזי מצא שהם רלבנטיים, עדיין היה מקום ליתן צו גילוי מצומצם, למשל באופן שיתיר למבקשות "להשחיר" מידע שאינו רלבנטי. המבקשות הוסיפו, כי טענת ההכבדה נטענה בבית המשפט המחוזי, בניגוד לטענת המשיב בתשובתו.

דיון והכרעה

21.

כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שבתחום סדרי הדין, ובכללן החלטה שעניינה גילוי מסמכים, אפילו אם היא סבורה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. זאת, להוציא מקרים חריגים, בהם החלטה מנוגדת לדין, או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל פ"ד מד(2) 206 (1990); רע"א 7834/08 רימר ובניו בע"מ נ' מוטי בן ארצי (לא פורסם, 6.4.2009)). ביחס לגילוי מסמכים נפסק בעבר, כי בית משפט זה לא יטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין זה, אלא כאשר מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה לוקחת בחשבון את כל נסיבות המקרה (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים , פ"ד נו(5), 193 (2002); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ (לא פורסם, 25.12.2007)).

22.

לא אחלוק על קביעתה של הערכאה הדיונית בפניה מתנהל ההליך בעניין רלבנטיות של מסמכים. ככלל, אין צורך בפירוט "מסמך מסמך" כדרישת המבקשות ודי להתייחס לקטגוריות של מסמכים. הדרישה להתייחס לכל מסמך היא "דרישה מכבידה" לגבי ההליך השיפוטי.

23.

ואולם, בעניין פרטני אחד נראה שניתן למצוא בנקל פתרון מאזן יותר מצו גילוי גורף, פתרון שיסיר חשש מלב המבקשות בעניין פגיעה בסודות המסחריים שלהן: מסתבר כי למשיב אין עניין בכל המופיע בדוחות הכספיים או בדיווח למס הכנסה אלא הוא מבקש להתחקות אחר הדיווחים שהיו (או לא היו) בעניין הלוואת הבעלים. נתון זה (או העדרו) ניתן לכאורה לבידוד בנקל משאר האינפורמציה, בין באמצעות עיון של בית המשפט עצמו, בין בעזרת רואה חשבון שיברר את הנתון, ואולי אפילו על ידי הודאת בעל דין. בעניין מוגבל זה מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן, לאחר שמיעת טענות הצדדים, גם את האפשרות לבודד את הנתון בדבר הלוואת בעלים.

24.

בשאר העניינים לא ראיתי הצדקה להתערב.

25.

אין צו להוצאות.