בע"מ 8793/13 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 5.12.2013 (רמ"ש 12689-12-13, השופטת ו ' פלאוט ) שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 27.11.2013 (ת"ע 29758-05-10, השופט א '

שטיין ).

2.

המבקשת היא אמן של המשיבות. ביום 27.11.2007 נפטר בעלה של המבקשת, הוא אביהן של המשיבות (להלן: המנוח ). ביום 5.2.2008 ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה בתל אביב צו לקיום צוואתו של המנוח מיום 31.8.2005 (להלן: הצוואה ) שבמסגרתה ציווה את כל רכושו למבקשת. המשיבות מצידן הגישו לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לביטולו של הצו לקיום הצוואה, ובה טענו, בין השאר, כי המנוח לא היה כשיר לצוות במועד שבו נערכה הצוואה. נוכח אופיו של הסכסוך – עימות משפחתי בין אם לבנותיה –

השקיע בית המשפט לענייני משפחה מאמצים רבים בניסיונות להביא את הצדדים לכלל פשרה, אך אלה לא צלחו. ביני לביני, ביום 23.10.2012 מינה בית המשפט קמא את ד"ר אליהו מזרחי כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ) על מנת לבחון האם המנוח היה כשיר לצוות במועד עריכתה של הצוואה. ביום 31.12.2012 הגיש המומחה את חוות דעתו, אשר לפיה המנוח לקה בדמנציה שפגעה, קרוב לודאי, ביכולתו לצוות בעת שחתם על הצוואה. בהמשך לכך המציאה המבקשת למומחה שאלות הבהרה מטעמה, ולאחר מכן מסר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה במכתב מיום 14.1.2013.

3.

ביום 6.3.2013, במסגרת קדם המשפט שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, הודיעה בא-כוחה של המבקשת כי הוא מבקש לחקור את המומחה על חוות דעתו. בית המשפט לענייני משפחה לא הכריע בבקשה, והחליט לקיים דיון לא פורמאלי שבו ישתתפו המבקשת, מצד אחד, ונכדיה ונכדותיה, ילדיהן של המשיבות, מצד אחר, על מנת לחתור לפשרה בין הצדדים. דיון זה נערך ביום 14.3.2013. ביום 3.4.2013 הורה בית המשפט לענייני משפחה לצדדים להודיע כיצד הם מעוניינים לקדם את ההליך. ביום 14.8.2013 הודיעה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה כי בזכות מאמציו נוצר קשר מחודש בינה לבין בנותיה, המשיבות, והביעה את תקוותה כי המשיבות יסיימו את ההליך המשפטי ובעקבות כך "המשפחה תשוב לקשר אמיתי". ביום 16.9.2013 הודיעו המשיבות לבית המשפט לענייני משפחה כי אכן יש שיפור מסוים ביחסים בין הצדדים, אך יחד עם זאת, בהתחשב באמור בחוות דעתו של המומחה, הן עומדות על בקשתן לביטולו של הצו לקיום הצוואה. בעקבות כך, ביום 24.9.2013 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי מאחר שהמשיבות מעוניינות בהמשך קידומו של ההליך, תיקבע ישיבת קדם משפט נוספת, וזו נועדה להתקיים ביום 27.10.2013.

4.

ביום 3.11.2013 הוגשה בקשה לזימונו של המומחה לחקירה לדיון ההוכחות הקבוע ביוני 2014 מטעמה של המבקשת. בבקשה נטען כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לה, על אף שהוגשה לאחר המועד שנקבע לכך בתקנות. ביום 27.11.2013 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה, בציינו כי תקנה 258יב(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) קובעת כי בקשה לחקירת מומחה תוגש עד שבעה ימים לאחר שהתקבלה חוות דעתו, ואילו הבקשה במקרה זה הוגשה באיחור ניכר. על כן, כך נקבע, לא ניתן להיעתר לה.

5.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. ביום 5.12.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקובעו שאף המבקשת מודה כי איחרה בכשישה שבועות בהגשת הבקשה לחקור את המומחה. בית המשפט המחוזי הוסיף בעניין זה: "איחור הוא איחור, ואיחור בין ששה שבועות הוא אכן ' איחור ניכר ' וע"כ צדק בימ"ש קמא בהחלטתו".

6.

במסגרת הבקשה דנן טוענת המבקשת כי היעתרות לבקשתה לחקור את המומחה לא תגרום כל נזק להליך או למשיבות, שכן טרם התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק (הקבועה כאמור לחודש יוני 2014), מחד גיסא, בעוד שדחיית הבקשה תגרום למבקשת עיוות דין ועוול חמור, מאידך גיסא. המבקשת טוענת בהקשר זה כי ההליך התנהל באופן ייחודי, תוך שבית המשפט לענייני משפחה משקיע מאמצים יוצאי דופן בניסיון לפתור את הסכסוך בין הצדדים, מאמצים שעמם היא שיתפה פעולה בתום לב. בנסיבות אלה, כך נטען, אין זה מתקבל על הדעת לדחות את בקשתה לחקור את המומחה מטעמים פורמאליים גרידא. זאת, במיוחד בהתחשב בפרוצדורה ה"גמישה" יותר הנהוגה בבתי המשפט לענייני משפחה, בהשוואה לבתי המשפט האזרחיים הרגילים. המבקשת מדגישה כי הודיעה לבית המשפט לענייני משפחה כי היא מבקשת לחקור את המומחה עוד בחודש מרץ 2013, קרי כשנה ושלושה חודשים קודם לתאריך המיועד לישיבת ההוכחות הראשונה, ואף הבקשה הפורמאלית הוגשה בחודש נובמבר 2013, כשמונה חודשים לפני מועד זה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סוגיית כשירותו של המנוח לצוות היא השאלה הנדרשת להכרעה בהליך העיקרי, ומניעת האפשרות לחקור את המומחה מייתרת למעשה את המשך ההתדיינות. לפיכך, סבורה המבקשת כי שגו הערכאות הקודמות כאשר התעלמו מבקשתה להאריך את מועד הגשת הבקשה לחקירת המומחה.

7.

ביום 6.1.2014 הוריתי על מתן תשובה לבקשה. במסגרת תגובתן, טוענות המשיבות כי הבקשה לחקור את המומחה הוגשה כעשרה חודשים לאחר שזה השיב לשאלות ההבהרה שהומצאו לו, וכי מדובר בשיהוי ניכר שלא ניתן לו הסבר או הצדקה. המשיבות מוסיפות וטוענות כי, למעשה, בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשה זו עוד בחודש מרץ 2013, והמבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו וכן לא הגישה בקשה להארכת מועד באותו שלב. המשיבות מוסיפות וטוענות כי הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה שנקבעו לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כן טוענות המשיבות כי בית המשפט לענייני משפחה סירב למעשה להאריך את המועד הקבוע בתקנה 258יב(ה) לתקנות, ולפיכך כלל לא ניתן להגיש על החלטה זו רשות ערעור לפי סעיף 1(2) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ). לבסוף, טוענות המשיבות כי המבקשת למעשה מעולם לא הגישה בקשה להארכת מועד, וממילא לא הביאה טעמים מיוחדים המצדיקים להיענות לה. המשיבות ציינו בבקשתן כי הן מתנגדות לדיון בבקשה כבערעור, וכי אם יחליט בית המשפט להעניק רשות ערעור, הן יבקשו "להרחיב את היריעה" ולא יסתפקו בתגובה שהגישו. לפיכך, ביום 27.1.2014 קבעתי כי המשיבות יהיו רשאיות להגיש טיעונים משלימים מטעמן עד ליום 30.1.2014 ככל שיחפצו בכך. בפועל, הן לא עשו כן.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, וזאת מכוח תקנה 410 לתקנות. ערה אני לכך שהמשיבות מתנגדות לדיון מכוח תקנה 410, אולם אני סבורה כי זכויותיהן לא ייפגעו מדיון כזה (ראו למשל: רע"א 8147/10 קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ ' בכר , בפסקה 2 (22.2.2011)), ולא כל שכן נוכח העובדה שהתרתי להן להגיש טיעונים משלימים. בהמשך לכך, בנסיבות העניין, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

9.

כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטות מתחום סדרי הדין, המסורות לערכאה הדיונית, וכלל זה נכון ביתר שאת כאשר עסקינן ב"גלגול שלישי". יחד עם זאת, בנסיבותיו החריגות מאוד של המקרה דנן, אני סבורה כי קיים חשש שהימנעות מקבלת הערעור עלולה לגרום למבקשת לחוסר צדק דיוני חמור ואף לעיוות דין. נסיבות נדירות ומיוחדות אלה מצדיקות מתן רשות ערעור במקרה זה, אף שאינו מעורר שאלה משפטית כללית (ראו והשוו: בע"מ 764/11 פלוני נ ' פלונית , בפסקה 6 (12.5.2011) ; רע"א 272/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ ' פרץ , בפסקה 9 (11.4.2013); בע"מ 4566/13 פלוני נ '

פלונית , בפסקה 7 (31.7.2013); רע"א 4508/13 סמארה נ '

ביצורית בע"מ , בפסקה י ' (7.1.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 221-217 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: הערעור האזרחי )).

10.

בפתח הדברים, יש לציין כי מאמציו של בית המשפט לענייני משפחה להביא את הצדדים לידי פשרה, בהתחשב במאפייניו המיוחדים – סכסוך בין אם לבנותיה, שאף השליך על יחסיה של המבקשת עם נכדותיה – ראויים לכל שבח. ניכר אף שמאמציו של בית המשפט לענייני משפחה אכן הביאו לשיפור מסוים ביחסי הצדדים, כפי שעולה מן הטיעונים שהוגשו. עם זאת, למרבית הצער, לא היה די בכך לפתרון הסכסוך המשפטי בין הצדדים. את הבקשה לחקור את המומחה, שאותה הגישה המבקשת, יש לבחון לרקעה של ההתנהלות הייחודית של ההליך במקרה דנן. כאמור, חוות דעתו של המומחה הוגשה ביום 31.12.2012, וביום 14.1.2013 מסר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם המבקשת. אין ספק כי זהו "המועד הקובע", ששבעה ימים לאחריו הייתה אמורה המבקשת להגיש את בקשתה לחקור את המומחה. חרף זאת, המבקשת הודיעה לראשונה לבית המשפט לענייני משפחה על רצונה לחקור את המומחה רק ביום 6.3.2013. אולם, לא ניתן להתעלם מכך שבית המשפט לענייני משפחה לא הכריע בבקשה, אלא פנה למהלך ארוך של ניסיון לפשר בין הצדדים, מהלך שהיה כאמור במקומו. רק ביום 24.9.2013, לאחר שמהלך הפישור לא הבשיל, קבע בית המשפט לענייני משפחה ישיבת קדם משפט נוספת לצורך קידום ההליך, ובהמשך לכך הגישה המבקשת ביום 3.11.2013 בקשה לזמן את המומחה לחקירה.

11.

לא יכול להיות ספק באשר לקביעה כי המבקשת הגישה את בקשתה באיחור ניכר. איחור זה אף היה הטעם לדחיית הבקשה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. אולם, מעבר לכך, המשיבות לא הציגו כל טעם משכנע לגופו של עניין מדוע אין להיענות לבקשה. יתר על כן, ברור מן ההחלטה שהיא לא נדרשה לשיקולים נוספים, מלבד האיחור עצמו.

12.

בנסיבות העניין, אי-שקילת כלל השיקולים הרלבנטיים לצורך קבלת ההחלטה, מלבד השיקול שעניינו החשיבות הרבה שנודעת להקפדה על מועדים, הובילה לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיה הדיוניות של המבקשת. אכן, ברירת המחדל היא שבקשה אשר הוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע לכך תידחה, אך מדובר בברירת מחדל ולא בחזקה חלוטה. בבוחנו בקשה כזו נדרש בית המשפט, בין השאר, לייחס משקל מתאים לאופי העניין העומד לדיון, לאינטרס של הצד השני בסופיות הדיון וכן לחשיבות הזכויות הנידונות ולמידת הפגיעה בהן (ראו: בר"ם 6094/13 מדהנה נ ' המשרד לקליטת עליה, בפסקאות 11-9 (10.12.2013)). כדברי השופט צ '

ברנזון : "הפרוצדורה אינה מיטת סדום" (ע"א 186/99 ששון נ ' קדמה בע"מ , פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)). לפיכך, הוקנתה לבית המשפט הסמכות להאריך מועדים במקרים המתאימים כאשר מתקיימים טעמים מיוחדים לכך.

13.

במקרה דנן, מדובר בסכסוך רב חשיבות עבור הצדדים הנוגעים בדבר, וברי כי השאלה העומדת בליבת התיק היא האם המנוח היה כשיר לצוות במועד שבו נערכה הצוואה. לפיכך, אין ספק באשר לפגיעה שעלולה להיגרם למבקשת אם תימנע ממנה האפשרות להעמיד את חוות דעתו של המומחה לחקירה נגדית. יפים גם לענייננו דבריו של הנשיא מ '

שמגר בע"א 323/85 מדינת ישראל נ ' מזרחי , פ"ד לט(4) 185, 189 (1985):

"מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו.. עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו חייבות למצוא ביטוין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הראציונאליות של מסקנותיו".

14.

בהתייחס לאינטרסים של הצד השני, קרי המשיבות, לא ברור מהו הנזק הדיוני שייגרם להן כתוצאה ממתן האפשרות לחקור את המומחה, ובוודאי שלא ניתן לומר כי הייתה הסתמכות מצידן על כך שהמומחה לא ייחקר (והמשיבות אף לא טענו זאת). יתרה מכך, שיקול נוסף שאותו היה על בית המשפט לענייני משפחה לשקול היה השלב הדיוני בו מצוי ההליך: הבקשה לחקור את המבקש הוגשה למעלה משבעה חודשים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה הקבועה בתיק, והיענות לה לא הייתה מחייבת עיכוב בניהולו. עובדה זו מהווה שיקול נכבד התומך בהיענות לבקשה, ולא נראה כי בית המשפט לענייני משפחה נדרש לו. לכל זאת מצטרף האופי המיוחד והלא פורמאלי שבו התנהל התיק במשך חודשים ארוכים (כפועל יוצא מניסיונו המבורך של בית המשפט לענייני משפחה לפשר בין הצדדים), אופי שאף לו יש להעניק משקל. העולה מן המקובץ הוא שבמקרה זה יש לקבל את בקשת המבקשת ולאפשר לה לחקור את המומחה, תוך שמחדלה הדיוני יקבל את תרופתו על דרך תשלום הוצאות (השוו למשל: רע"א 5281/06 צ ' מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ נ ' עוז , בפסקה ד(5) (17.10.2006); בר"ם 4303/12 אינסלר נ '

המועצה האיזורית עמק חפר , בפסקה 9 (22.11.2012)).

15.

לפני סיום, אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבות לפיה צו בתי המשפט מונע בעד המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור במקרה דנן. תכליתו של צו בתי המשפט היא שלא לאפשר רשות ערעור על עניינים שהם טכניים במהותם, שאין מניעה כי יידונו במסגרת פסק הדין הסופי, ואשר דחיית ההשגה עליהם לשלב הערעור לא תגרום לנזק בלתי הפיך לבעלי הדין (ראו: רע"א

7471/09

אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ '

שמיע, בפסקה 3 (20.10.2009); רע"א 1443/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ '

צ.ר הירש-שיווק (1993) בע"מ, בפסקה 5 (22.5.2011) ; רע"א 7447/13 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ '

היאם, בפסקה י"א (10.11.2013); הערעור האזרחי , בעמ '

235-233). תכליתו זו של הצו משליכה על פרשנותו (ראו: רע"א 4104/12 מטרות מיזוג חברות בע"מ נ ' גולדשטיין , בפסקה 5 (19.6.2012)). בנסיבות העניין, ניתן להשקיף על ההחלטה לא רק כעל החלטה שמכריעה בשאלה של הארכת מועד, אלא גם כהחלטה שעניינה זימונו של עד, עניין שהוצא במפורש מגדרן של ההחלטות לא תינתן בהן רשות ערעור, כאמור בסעיף 1(5) לצו בתי המשפט (השוו: רע"א 6178/12 גלר נ ' בן ימי , בפסקה 13 (30.10.2012)). לפיכך, אין לפרש הצו ככולל את ההחלטה שבה עסקינן בגדרי ההחלטות שעליהן לא תינתן רשות ערעור.

16.

בשולי הדברים, ניתן לחזור ולהביע תקווה כי המבקשת והמשיבות, אם ובנותיה, ישובו לנסות ולהביא את סכסוך הירושה ביניהן לכלל סיום בדרכי שלום.

17.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שהמבקשת תהיה רשאית לזמן את המומחה לחקירה, במועד ובאופן אותו יקבע בית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות העניין, ונוכח הפגמים בהתנהלותה הדיונית של המבקשת, היא תשא בהוצאות המשיבות בסך של 5,000 שקל.