בע"מ 4566/13 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.4.2013 (רמ"ש 39642-02-13, השופטת

ו' פלאוט ) שנעתר לבקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 9.1.2013 (ע"ר 2162-04-12, השופטת א' גולן-תבורי ) ובהמשך לכך קיבל את הערעור עצמו שהוגש עליו.

2.

המבקש והמשיבה 5 (להלן: המשיבה ) היו נשואים זה לזה, וביום 24.4.2006 נתן בית הדין הרבני האזורי בתל אביב תוקף של פסק דין להסכם הגירושין שנחתם ביניהם (להלן: הסכם הגירושין ). במסגרת ההסכם, התחייב המבקש לשאת במזונות בנותיהם המשותפות (המשיבות 4-1, להלן: הבנות ) בסך של 6,000 שקל לחודש, החל מיום 1.5.2006 ועד הגיען של הבנות לגיל 21. כן הוסכם שסכום המזונות יהיה צמוד לדולר. ביום 29.6.2008 הגישה המבקשת תביעה להגדלת מזונות הבנות לסך של 18,500 שקל בחודש לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. בסופו של דבר, הגיעו הצדדים לפשרה, שקיבלה תוקף של החלטה (תמ"ש 6850/01, השופטת ח' קיציס ), ובה נקבע כי בהתאם להצעת בית המשפט "התביעה תמחק ללא צו להוצאות... מזונות נשארים 6,000 ש"ח עד גיל 21" (להלן: ההחלטה הראשונה ). פרשנותה של החלטה זו העסיקה את שלוש הערכאות שדנו בהליך דנא לאחר מכן, לרקעה של העובדה שלא נזכר בה המרכיב של הצמדה לדולר (בשונה מאשר בהסכם הגירושין).

3.

בעקבות מתן ההחלטה הראשונה הגישה המשיבה בקשה להוצאה לפועל, בטענה שהמבקש נדרש כעת לשלם מזונות בסך של 6,000 שקל בחודש, ולא סכום זה כשהוא צמוד לדולר. יצוין, כי משמעותה של ההצמדה לדולר באותה עת הייתה הפחתה של סכום המזונות. ביום 26.3.2012 דחתה רשמת ההוצאה לפועל את הבקשה, וקבעה כי ההחלטה הראשונה אינה משנה את תוכנם של הסכם הגירושין ופסק הדין של בית הדין הרבני שניתן על בסיסו, וממילא מותירה על כנה את הצמדתו של סכום המזונות לשער הדולר. המשיבה ערערה על החלטה זו לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הערעור, וקבע כי במסגרת ההסכמה שהובילה לקבלת ההחלטה הראשונה התכוונו הצדדים להשאיר את סכום המזונות על כנו, כפי שנקבע בהסכם הגירושין, שאם לא כן היה הדבר מצוין במפורש.

4.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ליתן רשות ערעור, ובהמשך לכך דן בערעור וקיבל אותו. בית המשפט המחוזי קבע כי תוצאתו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה סכום המזונות לבנות עומד על פחות מ-5,000 שקל (בשל ההצמדה לדולר) ואינו נושא ריבית והצמדה גורמת לעיוות דין ומצדיקה מתן רשות ערעור על אף שמדובר ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי כי לו התייחסה ההחלטה הראשונה רק למחיקת התביעה אכן היה נותר על כנו פסק דינו של בית הדין הרבני; אולם, למעשה החלטה זו קבעה, בהסכמת הצדדים, גם את סכום המזונות המעודכן. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי אין מחלוקת על כך שמאז ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני שילם המבקש למשיבה סך של 6,000 שקל בכל חודש, למרות מנגנון ההצמדה לדולר, ויש בכך כדי להעיד

שהצדדים התכוונו שסכום המזונות יעמוד על 6,000 שקל, כוונה שמצאה ביטוי בנוסחה של ההחלטה הראשונה.

5.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית, טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעניק למשיבות רשות ערעור, על אף שמדובר היה ב"גלגול שלישי". הוא מצביע על כך שעל-פי ההלכה הפסוקה יש לתת רשות ערעור רק במקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים. שנית, ולגופם של דברים, טוען המבקש כי למשיבות לא נגרם כל עיוות דין, וכי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנותו להחלטה הראשונה מאחר שכוונת הצדדים הייתה להותיר את סכום המזונות כפי שנקבע בהסכם הגירושין ולא לשנותו או לעדכנו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא מקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין. דברים אלה נכונים מקל וחומר כאשר מדובר ב"גלגול רביעי", כמו במקרה דנן, או אז תינתן רשות ערעור רק במקרים חריגים שבחריגים (ראו למשל: רע"א 2353/13 הלפרין נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , בפסקה 6 (13.5.2013)). הבקשה דנא אינה נמנית על מקרים חריגים אלה – היא

עוסקת בפרשנותה של החלטה מסוימת בהקשרו של סכסוך קונקרטי, ועל כן אינה מעוררת שאלה כללית; כמו כן, בנסיבות העניין אין לומר שנגרם למבקש נגרם עיוות דין.

7.

חשוב להבהיר כי המבקש אף אינו צודק בטענתו שבית המשפט המחוזי חרג מן ההלכה הפסוקה בכך שנתן רשות ערעור על יסוד הטעם של מניעת עיוות דין. אכן, בהלכת חניון חיפה

(ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123) לא הוזכרה במפורש האפשרות לתת רשות ערעור עקב חשש מעיוות דין, אך צוין בה שרשימת המקרים המנויה בה אינה מתיימרת להיות ממצה. בהמשך לכך, עם פיתוח ההלכה, בית משפט זה חזר וקבע כי רשות ערעור "בגלגול שלישי", הניתנת כאמור רק במקרים חריגים ונדירים, עשויה להיות מוענקת לא רק כאשר מתעוררת שאלה כללית, אלא גם משיקולי צדק, קרי כדי למנוע עיוות דין חמור (ראו למשל: רע"א 7914/11 שפריר נ' איילון חברה לביטוח , בפסקה 8 (20.12.2011); בע"מ 7068/12 פלוני נ' פלוני , בפסקה ח' (21.1.2013); רע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ , בפסקה 10 (23.4.2013); רע"א 8113/10 יעקובוביץ נ' סויסה , בפסקה 7 (21.12.2010)). למותר לציין, כי אפילו טעה בית המשפט המחוזי ביישמו את ההלכה – ואיני סבורה כי כך אכן קרה – לא היה בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , בפסקה 3 (18.6.2006)).

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבות, איני עושה צו להוצאות.