רע"א 1443/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. צ.ר הירש-שיווק (1993) בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו ) ברע"א 53209-11-10 מיום 25.1.2011, במסגרתה ניתנה רשות ערעור והערעור התקבל ביחס להחלטתו של בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא ש' לבנוני ) מיום 28.10.2010 בדיון המאוחד בת.א. 10132/02 ובת.א. 2215/08, בה נדחתה בקשה מטעם המשיבים למתן ארכה לשם הגשת תצהירי עדות ראשית.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

במסגרת תביעות הדדיות המתבררות במאוחד בבית משפט השלום הוגשה בקשת המשיבים להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית. בית משפט השלום דחה את הבקשה בנימוק כי מבחינת מאזן הנוחות עולה כי הנזק שיגרם למבקש, שכבר הגיש תצהירים מטעמו, הוא גדול יותר וממשי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, נתן למשיבים רשות לערער ודן בערעור על סמך הרשות שניתנה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לטובת המשיבים "מאחר והמחלוקת לגופה חייבת להתברר והדבר לא ניתן להיעשות אך ורק על סמך תצהירים שהוגשו מטעם המשיב [המבקש דכאן – י.ד.]". בית המשפט המחוזי קבע תנאי לכניסת החלטתו לתוקף – כי המשיבים ישלמו למשיב תוך 21 ימים הוצאות בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

2.

לטענת המבקש, בנסיבות דנן מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בבקשת הרשות לערער שהוגשה אליו, זאת נוכח הוראת סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), לפיה לא תינתן רשות לערער בבקשות הנוגעות לקביעותיה של הערכאה הדיונית בנוגע למועדי הגשת תצהירים. עוד טוען המבקש כי העובדה ששתי ערכאות הגיעו לתוצאות סותרות מצדיקה אף היא ליתן רשות ערעור. המבקש מעלה טיעונים אף לגופו של עניין אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לנכון להיזקק להם.

תגובת המשיבים

3.

לטענת המשיבים החלטתו של בית המשפט המחוזי מאוזנת וסבירה שכן החלטתו של בית משפט השלום לא הייתה החלטה דיונית שגרתית בנושא של סדרי הדיון וקביעת מועדים. לטענת המשיבים מדובר בסכסוך מורכב אשר לא ניתן לבררו ללא הגשת תצהירים ומשכך אם החלטתו של בית משפט השלום הייתה נותרת בעינה היה נגרם להם נזק בלתי הפיך.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

5.

הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); ולאחרונה ראו: רע"א 730/11 בירן נ' קיבוץ סער אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם, 5.4.2011), סעיף 8; רע"א 2555/11 גלסטקס בע"מ נ' הוליס תעשיות בע"מ (לא פורסם, 7.4.2011), סעיף 7 ;

עוד ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) ]. השאלה האם מוסמך בית משפט ליתן רשות לערער על אף הוראות הצו טרם נדונה על ידי בית משפט זה בפסק דין של הרכב. ברם, לטעמי שאלה משפטית זו אינה מתעוררת בנסיבות המקרה משום שהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם הוראותיו של הצו. במה דברים אמורים? לעניין סעיף 1(1) לצו קבע השופט א' גרוניס בהחלטתו ברע"א 7471/09 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' כבירי שמיע (לא פורסם, 20.10.2009), כי יש להבחין בין החלטה המשפיעה על סדרי הדיון אך היא משליכה על ניהול ההליך כולו לבין החלטה טכנית-מנהלית:

"ההוראה שבסעיף 1(1) לצו בית המשפט נועדה לחול על החלטות שעניינן העיקרי הוא קביעת מועדים בנושאים הנזכרים בסעיף. ההיגיון ביסוד ההוראה הוא, כי מדובר בהחלטות בעלות אופי דיוני-ניהולי מובהק, העוסקות בעניין שאינו מהותי, ועל כן אין הצדקה לאפשר ביקורת ערעורית עליהן כל עוד ההליך מתנהל" ( שם , סעיף 3).

הבחנה זו אוזכרה בהחלטות דומות של בית משפט זה הנשענות על התכלית המונחת ביסוד סעיף 1(1) לצו [ראו למשל: החלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"א 10083/09 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (לא פורסם, 9.8.2010), סעיף 3; החלטתי ברע"א 3744/11 בוזגלו נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 18.5.2011), סיפת סעיף 4].

ברוח זו פעל אף בית המשפט המחוזי משהגיע לכלל מסקנה כי החלטתו הדיונית לכאורה של בית משפט השלום טומנת בחובה השלכות מהותיות על תוצאות ההליך היות שלא ניתן לבררו ללא הגשת תצהירים. משכך, איני רואה מקום להתערבות בהחלטתו המאוזנת של בית המשפט המחוזי. ודוק, איני סבור כי ניתן להתערב בכל החלטה של ערכאה דיונית לגבי מועדי הגשת תצהירים אלא יש לבחון את נסיבות המקרה הקונקרטי ואת השלכותיה של ההחלטה הדיונית על תוצאות ההליך. בנוסף לכך, עצם העובדה כי שתי ערכאות הגיעו למסקנה שונה אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" [ראו למשל: החלטתו של השופט א' רובינשטיין ברע"א 7496/07 אפריאט נ' רוזנבליט (לא פורסם, 20.12.2007), סעיף ד(1)].

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאותיהם של המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.