רע"א 5534/14 מאיר לוגסי ואח' נ. ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית אר

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' אטיאס ) בת"א 20687-08-14 מיום 14.8.2014 ומיום 15.8.2014 בהן דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לסעד זמני במעמד צד אחד. כן מונחת לפני בקשה מטעם המבקשים לזמן את המשיבה ושלוש חברות נוספות לדיון על פי פקודת בזיון בית המשפט.

רקע

1.

המבקשים הם משווקי-משנה של דגים חיים. הם נוהגים לרכוש את הדגים החיים משלוש החברות הסיטונאיות לשיווק דגים הפועלות בישראל (להלן: המשווקים הסיטונאיים ), ולשווק את הדגים לרשתות קמעונאיות או ללקוחות קצה. המשווקים הסיטונאיים רוכשים את הדגים החיים ממגדלי דגים בישראל. המשיבה היא אגודה חקלאית שיתופית בה חברים מגדלי דגים ישראלים, פעילים ושאינם פעילים. המשיבה עוסקת, בין היתר, בייצוג מגדלי הדגים בפני גופים ממשלתיים, סיוע למחקר והדרכה בתחום חקלאות המים, איסוף והפצת מידע סטטיסטי, מימון מחקרים וביצוע פעולות בעניין הסכמי ביטוח. לצד המשיבה קיים גוף נוסף המאגד את מגדלי הדגים הפעילים ושמו "שולחן המגדלים הפעילים".

ביום 1.7.2014 פרסם מנהל שולחן המגדלים הפעילים הודעה ולפיה "בעקבות דיונים רבים שניהלנו בשבועות האחרונים מסתמנת הסכמה גורפת של כל הגורמים בשוק לזנוח את שיטת הדג החי ולעבור לשיווק דגים טריים בקרח החל מ 17.8.2014" (להלן: ההחלטה ). כן הופנה אל מגדלי הדגים "כתב התחייבות לשיווק דגים בקרח", במסגרתו הם התבקשו להתחייב, בין היתר, "לא לשלוח אף דג מדגינו כדגים חיים, לגורמים אשר לא אושרו ע"י שולחן המגדלים הפעילים" (להלן: כתב ההתחייבות ).

2.

הואיל ומטה לחמם של המבקשים הוא בשיווק דגים חיים, ברי כי ההחלטה להפסיק לשווקם צפויה הייתה לפגוע בפרנסתם. ביום 14.8.2014 הגישו המבקשים כנגד המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי. הטענה העיקרית שטענו המבקשים בתביעתם הייתה כי ההחלטה בעניין הפסקת שיווק הדגים החיים היא פרי של הסדר כובל ועל כן דינה להתבטל. יחד עם תביעתם הגישו המבקשים בקשה במעמד צד אחד למתן צו מניעה אשר יאסור על המשיבה או מי מטעמה למנוע את שיווק הדגים החיים.

3.

ביום 14.8.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים במעמד צד אחד, וזאת בעיקר מן הטעם שהמבקשים לא הוכיחו כי אכן יופסק שיווק הדגים החיים במועד הנטען על ידם. בית המשפט קבע כי דיון בבקשה במעמד שני הצדדים ייערך ביום 27.8.2014. למחרת היום הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן צו ארעי עקב שינוי נסיבות", אליה צורפו מסמכים מהם עולה כי שיווק הדגים החיים יופסק ביום 18.8.2014. באותו היום החליט בית המשפט לדחות את הבקשה, בזו הלשון :

"אמנם הוגשה אסמכתא לכך שכבר החל מיום 18.8.2014 (יום ב' הקרוב) יופסק שיווק הדגים החיים, ובכל זאת, לא שוכנעתי שיש מקום ליתן סעד במעמד צד אחד, לפני שנשמעה תגובת המשיבה, הן משום שלא שוכנעתי כי יגרם למבקשים נזק חמור שאינו ניתן לפיצוי כספי, אם לא ינתן סעד במעמד צד אחד, עד למועד הדיון, הן לאור מועד הדיון הקרוב

שנקבע, 27.8.2014, והן לאור טיבו של הסעד המבוקש שהינו סעד מסוג של "צו עשה" שמטרתו לחייב המשך שיווק הדגים למבקשים, גם אם מטרתו לשמר את המצב הקיים" [ההדגשה במקור].

כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות הצדדים

4.

המבקשים - באמצעות בא כוחם עו"ד יואל גולדברג - טוענים כי הגוף אשר הורה על הפסקת אספקת הדגים החיים הוא המשיבה, ומסבירים כי היא עשתה כן ביוזמת המשווקים הסיטונאיים. המבקשים טוענים כי החלטה זו צפויה לפגוע באופן מהותי בעסקיהם ועלולה לגרום לקריסתם. המבקשים מוסיפים כי דחיית בקשתם עלולה להפוך את ההחלטה בדבר הפסקת השיווק לעובדה מוגמרת, באופן שייתר את עריכת הדיון במעמד שני הצדדים אשר נקבע ליום 27.8.2014 ויסכל את המשך בירור התובענה. כן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הצו המבוקש על ידם הוא צו מסוג "צו עשה", שעה שבקשתם הייתה לצו מניעה שמטרתו למנוע מן המשיבה להפסיק את שיווק הדגים החיים. המבקשים טוענים כי כתב התביעה שהגישו מגלה כי באמתחתם "זכות לכאורית" ברמה המצדיקה היעתרות לבקשה. כן מבקשים המבקשים כי נורה לבית המשפט המחוזי לערוך את הדיון במעמד שני הצדדים לאלתר, שכן המתנה לדיון הקבוע ליום 27.8.2014 עלולה לגרום להם לנזק רב.

5.

המשיבה - באמצעות באי כוחה עו"ד טל אייל-בוגר ועו"ד זמיר בן בשט - טוענת כי בקשות המבקשים לרשות ערעור ולסעד ארעי הוגשו לבית משפט זה תוך הטעיה והצגת תמונה עובדתית כוזבת. לשיטת המשיבה, דרך הילוך זו היא בבחינת חוסר תום לב דיוני המצדיק, לכשעצמו, את דחיית הבקשה. המשיבה מסבירה כי בניגוד לעולה מטיעוני המבקשים, היא אינה עוסקת בשיווק דגים ואינה מורה למגדלי הדגים כיצד לשווק את תוצרתם. כמו כן, ההחלטה על הפסקת שיווק הדגים החיים לא התקבלה על ידה, אלא התקבלה על ידי מגדלי הדגים באמצעות שולחן המגדלים הפעילים. המשיבה אף אינה צד למסמכים אליהם הפנו המבקשים, לרבות ההחלטה וכתב ההתחייבות. לפיכך, לטענת המשיבה יש לסלק את בקשת המבקשים על הסף בשל העדר יריבות, העדר עילה ואי צירופם של צדדים נדרשים: מגדלי הדגים והמשווקים הסיטונאיים.

המשיבה טוענת כי בניגוד לעולה מטיעוני המבקשים, ההחלטה בעניין הפסקת השיווק של דגים חיים התקבלה בתום הליך סדור שהתנהל במשך כמה שנים. תכליתה של החלטה זו היא, בין היתר, שמירה על בריאות הציבור ומניעת צער בעלי חיים וזיהום סביבתי, ולא פגיעה במבקשים, כפי שניתן לסבור בטעות ממקרא טענותיהם. לשיטת המשיבה, בקשת המבקשים למתן סעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר, שכן ההחלטה על הפסקת שיווק הדגים החיים התקבלה אצל המבקשים, לכל המאוחר, בסוף חודש יולי 2014. כן טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוון קבלת הבקשה, שכן כל נזק אשר עלול להיגרם למבקשים, אם ייגרם, ניתן לפיצוי כספי. עוד מוסיפה המשיבה כי עילת התביעה של המבקשים שהינה מתחום ההגבלים העסקיים אינה מתאימה להתברר במסגרת בקשה לסעד זמני, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. כן טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, וזאת בשל ה"פטור החקלאי" שבסעיף 3(4) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988.

הצו הארעי והבקשה לפני פקודת בזיון בית המשפט

6.

ביום 17.8.2014, בד ובד עם בקשתם למתן רשות ערעור, הגישו המבקשים בקשה למתן צו ארעי "האוסר על המשיבה להפסיק שיווק הדגים החיים למבקשים החל מיום 18.08.2014... עד לדיון שנקבע בעניין זה בבית [ה]משפט המחוזי בחיפה ביום 27.08.2014". באותו היום נעתרתי לבקשה והוריתי על מתן "צו ארעי האוסר על המשיבה להפסיק את שיווק הדגים החיים למבקשים, וזאת עד להחלטה אחרת של בית משפט זה או של בית המשפט המחוזי בחיפה שתתקבל לאחר הדיון הקבוע בתיק ליום 27.8.2014" כן הוריתי למשיבה להשיב לבקשת רשות הערעור, וזאת עד ליום 19.8.2014 בשעה 14:00.

7.

ביום 18.8.2014 הגישו המבקשים בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט. המבקשים הפנו בקשה זו למשיבה וכן למשווקים הסיטונאיים: מאסטר פוד בע"מ, דלי דג בע"מ ודגת הארץ בע"מ, אשר סומנו על ידם כמשיבות 4-2. משווקים אלו לא היו צד לבקשת רשות הערעור או להליך לפני בית המשפט המחוזי. בבקשתם טענו המבקשים כי ממכתב ששלחה המשיבה לבא כוחם עולה כי אין היא מתכוונת לבצע את הצו הארעי שניתן. כן טענו המבקשים כי בית משפט זה מוסמך להפנות החלטתו גם כנגד המשווקים הסיטונאיים, שכן מעשיהם או מחדליהם הם שהובילו להפרת הצו הארעי.

דיון והכרעה

8.

דין בקשת רשות הערעור והבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט - להידחות.

9.

נקודת המוצא היא כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית אשר עניינן בקשות לסעדים זמניים [ראו: למשל: רע"א 279 3/14 טייפון קבלנים בע"מ נ' הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב יפו בע"מ , פסקה 11 (11.8.2014) ; בע"מ 4820/12 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (19.7.2012); רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד אשכנזי, כונס הנכסים , פסקה 4 (5.11.2009); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 206 (מהדורה שלישית, 2012)]. דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, החלטה אשר אינה סותמת את הגולל על הבקשה, אשר יכול שתתקבל לאחר שתישמע עמדת הצד שכנגד.

10.

לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה שהוגשה במעמד צד אחד. כפי שציין בית המשפט קמא, חרף העובדה כי המבקשים מעוניינים "להקפיא" את המצב הקיים, בקשתם היא למעשה למתן "צו עשה", המחייב את המשיבה או מי מטעמה לבצע פעולה עסקית אשר אין היא מעוניינת לבצע. במצב דברים זה יש לאמץ גישה זהירה במיוחד, ולהיעתר לבקשה רק כאשר דחייתה תגרום למבקשים לנזק חמור אשר אינו ניתן לפיצוי באמצעות תשלום כספי [ראו, למשל: רע"א 591/13 אפ - גרדאבל בע"מ נ' רשות המיסים בישראל , פסקה 4 (13.2.2013); רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ , פסקה 6 (13.12.2005)]. בהתאם לגישה זהירה זו, לא ראיתי להיעתר לבקשת המבקשים. עיון בטענות המשיבה מגלה כי קיימות סוגיות כבדות משקל הראויות להתברר במעמד שני הצדדים טרם יוכרע גורלו של הצו המבוקש. במיוחד ראוי לברר, טרם מתן הסעד הזמני, את מעמדה של המשיבה ביחס למגדלי הדגים, שולחן המגדלים הפעילים והמשווקים הסיטונאיים והאם לא ראוי היה להפנות את הבקשה גם לגורמים אלו. הצורך בליבון סוגיה זו בולט במיוחד לנוכח החלטת המבקשים עצמם להפנות את בקשתם לפי פקודת בזיון בית המשפט גם למשווקים הסיטונאיים. כן ניתן לייחס משקל של ממש לכך שבקשת המבקשים הוגשה זמן ניכר לאחר שנודע להם אודות ההחלטה להפסיק את שיווק הדגים החיים. במצב דברים זה, הרי שהאחריות לסד הזמנים הדוחק אותו מנסים המבקשים לצייר רובצת, למעשה, לפתחם. התנהלות דיונית זו של המבקשים אף תומכת במסקנת בית המשפט קמא לפיה ככל שייגרם למבקשים נזק כתוצאה מן ההחלטה להפסיק לשווק דגים חיים, אין מדובר בנזק שאינו ניתן לפיצוי באמצעות תשלום כספי. לאור האמור לעיל, איני סבור כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא שלא להעניק למבקשים סעד זמני במעמד צד אחד. מובן עם זאת כי מסקנות אלו מתוחמות לד' אמות הבקשה שלפני, ואין בהן משום הבעת עמדה באשר לסיכויי בקשת המבקשים אשר תידון במעמד שני הצדדים.

11.

באשר לבקשה להורות על הקדמת הדיון במעמד שני הצדדים, הרי שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקולי יומנו של בית המשפט המחוזי [השוו, למשל: עמ"מ 2134/01 עוביד נ' שר הביטחון , פסקה 3 (26.3.2001); בש"פ 5292/13 פלוני נ' מדינת ישראל משטרת מרחב אילת , פסקה 3 (26.7.2013)]. ניתן אף לסבור כי כלל אין אפשרות ליתן רשות לערער על החלטות בעניין מועדי דיון, וזאת בהתאם להוראת סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 [אך ראו: רע"א 1443/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. צ.ר הירש-שיווק (1993) בע"מ , פסקה 5 (22.5.2011)]. לפיכך, איני מוצא לנכון להיעתר לבקשת המבקשים בעניין מועד הדיון שנקבע. ניתן להעיר עם זאת כי לאור העובדה כי המשיבה כבר הגישה במסגרת ההליך שלפני תשובה ובה מענה לעיקר טענות המבקשים בבקשתם לסעד זמני, טוב יעשה בית המשפט המחוזי אם ישקול להורות על הקדמת מועד הדיון, בכפוף, כמובן, לאילוצי יומנו.

12.

אף אין בידי להיעתר לבקשת המבקשים בעניין בזיון בית המשפט. כידוע, ההליך לפי פקודת בזיון בית המשפט מצוי באזור הדמדומים שבין המשפט הפלילי למשפט האזרחי, והפעלת אמצעי האכיפה הזמינים במסגרתו עלולה להביא לפגיעה ניכרת בזכויותיו של הנאכף. לפיכך, השימוש באמצעי האכיפה המצויים בפקודת בזיון בית המשפט ייעשה, ככלל, במשורה ובמקרים חריגים, ורק כאשר אין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההוראה השיפוטית הרלוונטית [ראו, למשל: ע"פ 517/06 מנור נ' KPMG Inc

בתפקידה ככונס נכסים זמני, על ידי עו"ד דוד תדמור , פסקה 13 (24.7.2007); ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(2) 187, 191 (1983); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 705 (מהדורה 11, 2013)]. נחה דעתי כי המחלוקות מושא הבקשה שלפני אינן מתאימות להתברר בבית משפט זה בגדרה של בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. כעולה מתשובת המשיבה, החלטה בבקשת הבזיון טעונה עריכת בירור עובדתי נרחב באשר, בין היתר, למעמד המשיבה ביחס למגדלי הדגים, לשולחן המגדלים הפעילים ולמשווקים הסיטונאיים, וכן באשר לאפשרות שהייתה בידי המשיבה לקיים את הצו הארעי שניתן. המקום הטבעי לליבון עניינים אלו הוא הערכאה הדיונית אשר תעסוק בסכסוך בכללותו, ולא בית משפט זה בגדרה של בקשת בזיון. כפי שציין השופט ש' לוין בע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש - מפסקי כרם שלום , מה (1) 617 (1990):

"הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתרה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים..." [ שם , עמ' 619].

מובן עם זאת כי ככל שיסברו המבקשים כי הפרת הצו הארעי ידי המשיבה, ככל שבוצעה, גרמה להם לנזקים יוכלו הם לתבוע נזקיהם.

13.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור והבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט נדחות בזאת. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 18,000.