רע"א 8854/14 פלוני נ. פלוני

לפני בקשת רשות ערעור על

החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) בה"פ 46500-12-14 מיום 22.12.2014 ו-23.12.2014, בהן ניתן צו מניעה זמני לטובת המבקשת תוך קביעת ערבות בסך של 150,000 ש"ח.

1.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה, בה עתרה כי יוצהר, בין היתר, כי היא בעלת הזכויות בדירת מגוריה. על פי הנטען בהמרצת הפתיחה, בשנת 1980, בעודם נשואים זה לזו, רכשו המבקשת והמשיב 1 את זכויות החכירה בדירה, והזכויות נרשמו על שם שניהם ברשות מקרעי ישראל בחלקים שווים. בשלב מסוים עלו יחסי הצדדים על שרטון, ובשנת 1986 ניתן פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב אשר נתן תוקף להסכם גירושין אליו הגיעו בני הזוג. בפסק הדין נקבע כי "הדירה ותחולתה תישמרנה לאשה והבעל התחייב להעביר את חלקו בדירה ע"ש האשה". חרף הוראה זו, לא פעלו הצדדים להעברת זכויות המשיב 1 בדירה על שם המבקשת.

2.

בשנת 1999 נטלו המבקשת והמשיב 1 הלוואה מהמשיב 2 (להלן: הבנק ). לטענת המבקשת,

תקבולי ההלוואה הועברו למשיב 1, וזאת כתמורה עבור ויתורו על הזכויות בדירה. לטענת המבקשת, עיקר החזרי ההלוואה שולמו על ידי ילדי בני הזוג, וזאת בשם המבקשת. בשנת 2004 נקלעו המבקשת והילדים לקשיים כלכליים, והבנק פתח בהליכים למימוש שעבוד על הדירה, אשר הבטיח את ההלוואה. לפיכך נפתח כנגד המשיב 1 והמבקשת תיק הוצאה לפועל, במסגרתו מונה המשיב 3 לכונס נכסים (להלן: כונס הנכסים ). לטענת המבקשת, בשלב זה היא הסדירה את חובותיה, וזאת עד לשנת 2014, אז החלה מפגרת פעם נוספת בתשלום החזרי ההלוואה. על פי המרצת הפתיחה, נכון ליום 18.11.2014 עמד חוב הפיגורים על סך של 35,191 ש"ח ויתרת ההלוואה עמדה על 207,000 ש"ח. במקביל נקלע המשיב 1 לקשיים כלכליים ונפתחו כנגדו מספר תיקי הוצאה לפועל. במסגרת תיקים אלה הטילו חלק מהנושים עיקולים על זכויותיו הרשומות בדירה.

3.

בהמרצת הפתיחה שהגישה טענה המבקשת כי לנוכח העיקולים אשר הטילו נושי הבעל על הדירה סרבו הבנק וכונס הנכסים להתקשר עמה בהסכם לסילוק חוב הפיגורים.

4.

בד ובד עם המרצת הפתיחה הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שימנע שינוי בזכויות בנכס. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה, ונתן "צו מניעה זמני, המורה על עיכוב כל ההליכים למימוש עיקול או משכון או כל זכות בדירה... לטובת מי מהמשיבים בגין חובות המשיב 1, עד להחלטה אחרת". אולם, בית המשפט הוסיף וקבע כי הצו מותנה בהפקדת ערבות במזומן או בערבות בנקאית בסך 150,000 ש"ח. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, בה עתרה להפחתת סכום הערבות. בית המשפט דחה את הבקשה, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

5.

המבקשת – באמצעות בא כוחה עו"ד סלוה קלצקין – טוענת כי ראוי להפחית את סכום הערבות שקבע בית המשפט המחוזי ולהעמידו על 50,000 ש"ח. המבקשת טוענת כי סיכויי המרצת הפתיחה שהגישה הם טובים. לטענתה, היא הציגה ראיות משכנעות לכך שהיא בעלת הזכויות בדירה ולכך שרכשה זכויות אלה כ-15 שנים עובר למועד הטלת העיקולים. עוד טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. היא מתארת עצמה כ"אישה גרושה קשת יום המתגוררת בגפה". לטענתה, היא מתפרנסת מקצבה מצומצמת של המוסד לביטוח לאומי ואין בידה להסתייע באיש לגיוס הערבות. המבקשת טוענת כי ללא מתן הצו עלולה היא להיוותר ללא קורת גג. כן טוענת המבקשת כי סכום הערבות אינו משקף את היקף ההוצאות הצפוי בתיק. לטענתה, שווי הדירה גבוה משמעותית מסכום חובותיו של המשיב 1 לנושים וכן מסכום יתרת המשכנתא. על כן, לשיטתה, זכויותיה בדירה מבטיחות הן את החובות והן את הנזקים האפשריים שייגרמו למשיבים כתוצאה מההליך.

6.

המשיבים 2 ו-3 – באמצעות באי כוחם עו"ד נטלי צרפתי ועו"ד אמיר רוזנצוויג – הודיעו כי הם מותירים את ההחלטה בעניין סכום הערבות לשיקול דעתו של בית המשפט, ובלבד שהסכום לא ייפחת מ-50,000 ש"ח; המשיבים 4 ו-10 באמצעות באת כוחם עו"ד יעל ורבה זלינגר – הודיעו כי הם מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט; המשיב 8 – באמצעות בא כוחו עו"ד ירון שריזלי – הודיע כי הוא מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט; המשיב 9 – באמצעות באת כוחו עו"ד רחל בן שלוש – טוען כי דין הבקשה להידחות.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לקבל את הבקשה, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור לגופו.

8.

אמנם, ככלל, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, לרבות בעניין סכום הערבות שנקבע, היא מצומצמת [רע"א 5534/14 לוגסי נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית ארצית בע"מ , פסקה 9 (19.8.2014); רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ , פסקה 5 (12.02.2013)]. יחד עם זאת, במקרה דנן שוכנעתי כי גובה הערבות שנקבע שקול, למעשה, לדחיית הבקשה לסעד זמני, ועל כן קיימת הצדקה להתערב בסכום הערבות [ראו, למשל: רע"א 8010/08 פלקסר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ , פסקאות 8-7 (26.3.2009)]. הבקשה והנספחים אשר צורפו לה מגלים כי אכן מצבה הכלכלי של המבקשת אינו שפיר, וכי היא תתקשה לעמוד בהפקדת הערבות שנקבעה. אף מאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לכיוון המבקשת. הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת ממימוש העיקולים הוא ניכר, שכן מדובר בדירת מגוריה [השוו: ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 6 (12.11.2004)]. מנגד, אינטרס המשיבים הוא כספי בעיקרו, ונראה כ י אכן, כטענת המבקשת, שווי הדירה – העולה, על פני הדברים, על שווי החובות הנטענים – מהווה בטוחה מספיקה לשיפוי המשיבים בגין נזקים שעלולים להיגרם להם כתוצאה ממתן הסעד הזמני. לנוכח האמור לעיל איני רואה להידרש לסיכוייה של המרצת הפתיחה.

9.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת וכך גם הערעור. צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 22.12.2014 ישוב ויעמוד בתוקפו אך סכום הערבות שנקבע יופחת ויועמד על 50,000 ש"ח. הערבות תופקד עד ליום 9.2.2015. אין צו להוצאות בערכאה זו.