רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ. גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט), בגדרה נתקבלה בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לבטל באורח חד-צדדי את החוזה שנכרת עם המשיבה לאחר זכייתה במכרז, ואוסר עליה המבקשת להתקשר עם צדדים שלישיים בהסכם לביצוע העבודות מושא החוזה שבין המבקשת לבין המשיבה.

1.

המבקשת זכתה במכרז לביצוע עבודות שונות בנמל אשדוד, בכללן עבודות ניקיון ופינוי פסולת. בעקבות הזכייה כרתו המבקשת והמשיבה חוזה לביצוע העבודות לתקופה של שלוש שנים, החל מיום 1.6.2012. יצויין כי מדובר למעשה ב המשך עבודות, שכן המבקשת היא זו שנתנה שירותים למבקשת מכוח המכרזים בהם זכתה בעבר.

2.

אחד מהתנאים הנדרשים לשם עמידה בתנאי החוזה הוא קיומו של היתר רעלים בר תוקף. בעת זכייתה במכרז ובעת כריתת החוזה החזיקה המשיבה בהיתר מתאים אשר היה בתוקף עד ליום 4.11.2012.

ביום 12.11.2012 קיבלה המשיבה בקשה מהמבקשת להציג היתר רעלים תקף, לאור חשד שהתעורר כי אחד מעובדי המשיבה הציג היתר רעלים מזויף. עם קבלת המכתב נערך בירור במשיבה, במהלכו הודה אחד מעובדי המשיבה כי לאחר שפג תוקף ההיתר הוא מחק את תאריך התפוגה ושלח למבקשת באמצעות הפקס היתר הנחזה להיות תקף. העובד פוטר באופן מיידי, המשיבה הודיעה על כך למבקשת ואף העבירה את המידע למשטרה. כן פעלה המשיבה לחידוש היתר הרעלים, וכפי שציין בית משפט קמא, נכון להיום היא מחזיקה בהיתר בתוקף עד ליום 5.12.2015.

ביני לביני, הודיעה המבקשת למשיבה כי האירוע המתואר מהווה הפרת חוזה והודיעה על ביטול החוזה בתוך 45 יום. נסיונותיה של המשיבה להבהיר את נסיבות האירוע לא הועילו, והמבקשת עמדה על ביטול החוזה. במקביל פרסמה המבקשת מכרז לביצוע העבודות, תוך שהיא מגבילה את תקופת החוזה לשנה (בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי המבקשת לא הביאה עובדה זו לידיעתו, והמשיבה היא זו שצירפה את עותק המכרז שהתפרסם).

3.

על רקע זה הגישה המשיבה לבית משפט קמא תביעה לסעד הצהרתי, לפיו היא לא הפרה את הוראות החוזה וכי הודעת המבקשת על ביטול חד-צדדי של החוזה ניתנה שלא כדין. כן עתרה המשיבה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המבקשת להתקשר עם צדדים שלישיים לביצוע העבודות.

לאחר דיון בבקשה במעמד הצדדים קיבל בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות מכריע את הכף באופן מובהק לטובת המשיבה. בית המשפט עמד על כך שמתן צו המניעה שומר על המצב הקיים; כי המשיבה מבצעת את החוזה מאז תחילתו; כי השקיעה משאבים רבים לשם ביצוע העבודות; כי ניתנה למבקשת זכות חד צדדית להאריך את תוקף החוזה, אך לא לקצרו; וכי בידי המשיבה היתר רעלים בתוקף עד ליום סיום החוזה. מנגד, בית המשפט ציין כי המבקשת לא הניחה תשתית, ולו לכאורית, לקיומו של נזק, וכל טענותיה נסבו על הפרת ההסכם מצד המשיבה.

בית המשפט עמד על כך שהתביעה מגלה עילה לכאורית, באשר יש ראיות לכאורה לפיהן העובד שמחק את תאריך התפוגה אינו אורגן של החברה, וההפרה הנטענת תוקנה בסמוך לאירוע באופן המצביע על כך שלכאורה לא קמה למבקשת זכות חד צדדית לביטול החוזה.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

בבקשתה מפרטת המבקשת את הוראות החוזה שהופרו, לדבריה, על ידי המשיבה, ואשר מעניקות לה את הזכות לבטל את החוזה, ביניהן: הדרישה להחזקה בהיתר רעלים תקף בכל עת; הדרישה לדיווח מיידי על פקיעת תוקף ההיתר; וההתחייבות למילוי הוראות ההסכם במסירות, בנאמנות ובתום לב.

עוד טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי פיטורי העובד מהווים ראיה לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ובקבעו שהמשיבה השקיעה משאבים רבים לביצוע ההסכם. לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא גם בקביעתו שההפרה הנטענת תוקנה, שכן התקופה בה פעלה המשיבה ללא היתר תקף אינה יכולה לבוא על תיקונה באופן רטרואקטיבי.

לעניין מאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי הותרת צו המניעה על כנו פירושה חיוב המבקשת לעבוד עם המשיבה, באופן היוצר לה נזק בלתי הפיך. שאם יתברר כי המשיבה הפרה את ההסכם, יצא שבדיעבד המבקשת נאלצה לעבוד עם המשיבה על אף הפרת ההסכם ולאחר שפגעה ביחסי האמון בין הצדדים.

המבקשת מצביעה על סיבות נוספות בגינן אין להותיר את הצו הזמני על כנו, ביניהן: עד תום תקופת החוזה נותרו כשנתיים וחצי, כך שיש להניח שתקופת ההסכם תבוא לסיומה בטרם תוכרע התביעה העיקרית; כי מדובר בחוזה לאספקת שירותים אשר אין ליתן סעד זמני לגביו; כי נזקי המשיבה ניתנים לפיצוי כספי; וכי אין לאכוף יחסים חוזיים כאשר יחסי הצדדים עלו על שרטון.

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

כידוע, נקודת המוצא היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים ( ראו, לדוגמה, ע"א

3851/11 נדב נ' לוי (לא פורסם, 7.6.2011) ; רע"א 3753/99

רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ , פ''ד נג(4) 193 (1999) ; רע"א

10994/02

אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' Microsoft Corporation (29.1.2003) ). בקשה זו אינה נמנית על מקרים חריגים אלו.

אף אם אניח לזכות המבקשת, כי השתלשלות האירועים המתוארת לעיל עולה כדי הפרת יסודית של החוזה מצד המשיבה – ואיני מביע דעה בעניין זה העתיד להתברר בגדר התביעה העיקרית – אזי משחידשה המשיבה את תוקפו של היתר הרעלים, באה "הפרה" זו על תיקונה, במובן זה שהמשיבה יכולה להמשיך ולמלא את התחייבויותיה על פי החוזה. החוזה בין הצדדים הוא לתקופה של 3 שנים, עד חודש יוני 2015, כך שצו המניעה הזמני מתיישב עם השיקול של שמירה על המצב הקיים.

בנסיבות אלו, צדק בית משפט קמא בקבעו כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המשיבה. מבלי להקל ראש בטענת המבקשת כי תיאלץ להמשיך את התקשרותה עם המשיבה חרף משבר האמון שנוצר לטענתה, הטענה כי "נזק" זה עולה על הנזק אשר ייגרם למשיבה כתוצאה מדחיית בקשתה, אינה משכנעת. ענייננו בהסכם למתן שירותים ולא בהסכם המושתת על יחסי אמון נוסח הסכמי יצרן-מפיץ/משווק. כאמור, נכון להיום אוחזת המשיבה בהיתר רעלים בר תוקף העתיד לפוג בדצמבר 2015, כך שגם לא מתעורר החשש שמא הפרת החוזה המדוברת תשוב ותישנה עד תום תקופת החוזה.

המבקשת הפנתה להלכות לפיהן יש להבחין בין הסכם לאספקת שירותים להסכם לביצוע עבודות תשתית. ברם, הלכות אלה כוחן יפה בעיקר בדיני מכרזים, כאשר יש צד שלישי בתמונה, וכאשר מתן הסעד הזמני משמעו הפסקת עבודתו של צד שלישי שזכה במכרז. לא כך במקרה כגון דא, שמאזן הנוחות נשקל בין המבקשת למשיבה בלבד.

6.

לאור המסקנה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה, מתמתנת הדרישה בדבר סיכויי התובענה וקיומה של עילת תביעה לכאורה, נוכח יחסי הגומלין ("מקבילית הכוחות") הקיימים בין שתי הדרישות ( רע"א 10509/05

בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס

(25.12.2005) ). מכל מקום, כפי שציינתי, אף לגופם של דברים לא שוכנעתי כי זהו אחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר מצא כי טענות המשיבה מקימות עילה לכאורה ונתמכות בראיות לכאורה.

אף אין לקבל את טענת המבקשת כי מאחר שהחוזה בין הצדדים עתיד להסתיים בתוך כשנתיים וחצי, אזי הענקת הסעד הזמני שקולה למתן הסעד הסופי אותו תובעת המשיבה. שנתיים וחצי אינן פרק זמן כה קצר, ואין סיבה להניח מראש כי התובענה העיקרית לא תתברר במהלך תקופה זו.

7.

יוער, כי הודעת ביטול החוזה ששלחה המבקשת למשיבה הסתמכה על טענת הפרה, ועל הודעה זו נסבה תביעת המשיבה למתן סעד הצהרתי. משכך, אין בהחלטה דלעיל כדי להביע עמדה לגבי האפשרות של המבקשת להביא את ההסכם לסיומו בכל עת מכוח הוראת סעיף 6.4 להסכם. בהקשר זה אציין כי בנקודה זו, נפלה לכאורה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא, שם נכתב כי על פי ההסכם לא ניתנה למבקשת זכות חד צדדית לקצר את תקופת ההסכם (סעיף 13 להחלטה).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.