רע"א 6830/15 פלוני נ. פלוני

השופט נ' סולברג:

1.

האם על בית המשפט לקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני בתובענה, גם מקום בו דינה להידחות על הסף?

2.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי ) מיום 16.8.2015 בת"א 52847-12-14 , בה נדחתה בקשת המבקשים למחיקת כתב ההגנה שהגישו המשיבים, ונדחתה גם בקשתם למתן סעדים זמניים.

רקע

3.

המשיבה 4 (להלן: "החברה" ) היא חברה פרטית משפחתית, המנוהלת על-ידי המשיב 3, מייסד ומנכ"ל החברה, ושני ילדיו, המשיבה 1 והמשיב 2, המועסקים בחברה כסמנכ"ל הנדסה וכסמנכ"ל כספים ותפעול (להלן, במאוחד: "המשיבים" ). המשיבים מחזיקים במצטבר בכ-70% ממניות החברה. המבקש 1 (להלן: "המבקש" ) היה נשוי לאחותם המנוחה של המשיבים 1-2 ובתו של המשיב 3, אשר נפטרה בדמי ימיה לאחר מאבק במחלה קשה. לאחר פטירתה ירשו המבקש וילדיו הקטינים, המבקשים 2-4, את מניותיה, ששיעורם מגיע לכ-30% ממניות החברה. המבקש הועסק בעבר בחברה באופן זמני, אך כיום אינו קשור עוד לפעילותה.

4.

ביום 24.12.2014 הגישו המבקשים תביעה לסעד הצהרתי ולמתן צווי עשה נגד החברה והמשיבים. בכתב התביעה נטען כי המשיבים מנהלים את ענייניה הכספיים של החברה במחשכים ובאופן מקפח ומפלה. בין היתר נטען כי המשיבים 'מושכים' לעצמם משכורות עתק אשר אינן עולות בקנה אחד עם המקובל בתעשיה, הביאו לרכישת מכוניות שרד מפוארות ויוקרתיות לשימושם על חשבון החברה, וכן כי הם נוהגים להעמיס על החברה הוצאות אישיות שונות ורבות. עוד טענו המבקשים כי לחברה יתרות מזומנים עודפות בסך של כ-21 מיליון ₪, ואף על-פי כן המשיבים נמנעים מחלוקת דיבידנד לבעלי המניות, במטרה לפגוע בזכויותיהם של המבקשים כבעלי מניות מיעוט, ובנוסף לכך לא מסרו למבקשים את חלקם בדיבידנדים שכבר חולקו. כמו כן נטען כי המשיבים סרבו למסור מידע ומסמכים למבקש, וגם דחו את דרישתו למינוי דירקטור מטעמו ורואה חשבון מבקר לחברה. על יסוד כל אלה עתרו המבקשים להצהיר על כך שהמשיבים מנהלים את החברה בדרך שיש בה כדי לקפח את זכויותיהם; להורות על מינוי דירקטוריון חדש לחברה אשר יכלול גם דירקטור מטעם המבקשים, וכן כי ימונה לה מנכ"ל חיצוני; כי ימונה רו"ח חוקר לחברה אשר יבדוק את התנהלותה הכספית, וכן כי יתרות מזומנים עודפות של החברה יחולקו כדיבידנד לבעלי המניות. כמו כן טענו המבקשים כי הם זכאים לעיין במסמכי החברה מכוח הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים" ) וחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות" ), וזאת לצורך בחינת התנהלותה הכספית של החברה וכדי להסיר את הקיפוח.

5.

המשיבים הכחישו את טענות המבקש מכל וכל, וטענו כי אין מדובר אלא בניסיון בוטה מצידו להתעשר על חשבון קופת החברה, שבפעילותה איננו מעורב. לגוף העניין נטען כי התנהלותה הכספית של החברה נעשית ללא מתום, כי המשכורות המוענקות למשיבים הן סבירות וראויות וכי החברה איננה נושאת בהוצאות מיוחדות. בנוגע לחלוקת דיבידנדים טענו המשיבים כי זו נעשית על-פי החלטת האסיפה הכללית לאחר קבלת המלצה מהדירקטוריון, וזאת בהתאם לצרכיה העסקיים של החברה ותכניות ההשקעה של יתרות המזומנים שברשותה. אשר לזכות העיון במסמכים נטען כי אין למבקש זכות לעיון כללי במסמכי החברה, זולת זו הנתונה לו בהתאם לסעיפים 184-185 לחוק החברות. עוד נטען כי דרישת המבקש לעיון במסמכים נוספים היא חסרת תום לב ונעשית על מנת להשיג סודות מסחריים של החברה שבהם יוכל לעשות שימוש לרעה נגד אינטרס החברה ובמטרה לסחוט ממנה כספים נוספים.

6.

הצדדים ניהלו הליכים מקדמיים בתובענה וביום 29.3.2015 ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי לביצוע בתוך 30 יום. ביום 19.6.2015 הגישו המבקשים בקשה למחיקת כתב ההגנה של המשיבים בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:

"התקנות" ), וזאת בטענה כי לא קיימו את צו גילוי המסמכים שניתן, וכן כי לא נענו לפניית המבקשים להשיב לשאלון ולבקשה לגילוי ועיון ספציפי במסמכים, או למסירת פרטים נוספים בהתאם לתקנה 65 לתקנות. בתגובה טענו המשיבים כי המבקשים הפרו גם הם את הצו שניתן, לא עמדו במועדים הנקובים בו, וכי לגופו של עניין שלחו למבקשים העתקים של חלק מהמסמכים, ובהם: דוחות כספיים של החברה, פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, מרשם בעלי המניות, תלושי שכר של המבקש ואישור העברות בנקאיות של חלוקת דיבידנדים. לפיכך, כך נטען, מדובר בבקשה שהיא בקשת סרק, שהרי כל המסמכים ממילא מצויים בידי המבקשים. אשר למסמכים הנוספים שנדרשו, ובהם מסמכים הנוגעים לעסקאות שנעשו בין החברה לבין המשיבים, תדפיסי חשבונות בנק של החברה, רשימת עובדי החברה ומשכורתם ועוד, טענו המשיבים כי העיון בהם הוא חלק מהסעדים המבוקשים בתובענה, כי למבקשים אין זכות קנויה לעיין בהם, וכי מכל מקום הם אינם רלבנטיים לטענות שהועלו בכתב התביעה. המבקשים השיבו לתגובת המשיבים וטענו כי הם נכונים לשמור על סודיות המסמכים שהעיון בהם התבקש, וכי הדבר לא יגרום נזק למשיבים. עוד טענו המבקשים כי לבעל מניות שהוא צד להליך אזרחי עומדת זכות לגילוי המסמכים הנדרשים מכוח התקנות, בהתחשב במגמה המרחיבה בפסיקה בסוגיה זו.

7.

ביום 12.7.2015 הגישו המבקשים בקשה נוספת למתן סעד זמני וצו מניעה. בבקשה נטען כי ביום 1.7.2015 התקיימה אסיפה כללית של החברה ביחס לאישור הדוח הכספי לשנת 2014 ומינוי רואה חשבון לחברה. דא עקא, שמטיוטת הדוח שהועברה למבקשים, הכוללת גם מספרי השוואה לשנת 2013, עלה לכאורה כי הדו"ח הכספי לשנת 2013 היה דו"ח כוזב ופיקטיבי אשר הציג מצג שווא של הפסדים לחברה, כשלאמיתו של דבר צמח לחברה באותה שנה רווח משמעותי בסך של כ-4,300,000 ₪. התגלות "דרמטית" זו, כפי שהוגדרה על-ידי המבקשים, איששה את חששם כי המשיבים, בשיתוף רואה החשבון של החברה, הגו תכנית לרוקן את החברה מנכסיה, לנהל את החברה באופן מקפח ולהימנע מחלוקת דיבידנדים, גם במחיר יצירת מצג כוזב ביחס למצבה הפיננסי של החברה. על סמך האמור, ביקשו המבקשים כי ינתן צו לפיו תימנע החברה מביצוע דיספוזיציה בנכסיה מחוץ למהלך העסקים הרגיל, כי תופסק עבודתו של רואה החשבון וכי ימונה לחברה רואה חשבון חוקר בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות. עוד ביקשו המבקשים כי המשיבים 1-2 יועברו מכהונתם כדירקטורים בחברה, תחתם ימונה דירקטור מטעם המבקש, וכי תבוטל העלאת השכר המתוכננת למשיבים 1-2. כמו כן עתרו המבקשים לכך שבית המשפט המחוזי יורה על חשיפת כל ספרי החברה ומסמכיה, ועל חלוקת דיבידנד מיידי בסך של 780,000 ₪ למבקשים, שהוא חלקם בדיבידנד שיחולק בשיעור 10% מיתרות המזומנים הפנויות של החברה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לדיון דחוף, וקבע כי זו תידון במסגרת קדם- המשפט שנקבע יומיים לאחר מכן, ביום 14.7.2015.

8.

דיון קדם-המשפט נסב בעיקרו על הבקשה לגילוי מסמכים, ובמסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם. בסיומו של הדיון הודיעו המשיבים כי יגישו תגובה מטעמם לעניין הבקשה לסעד זמני, מאחר שזו הגיעה לידיהם אך יום קודם לכן. בית המשפט המחוזי החליט כי עליהם לעשות כן בתוך 20 יום, וכי לאחר קבלת תגובת המשיבים תינתן החלטה. המועד האמור נקבע בתוך ימי פגרת הקיץ, אך בהחלטה לא נקבע כי ימי הפגרה יבואו במניין. תגובה מטעם המשיבים לא הוגשה. לפיכך הגישו המבקשים ביום 12.8.2015 בקשה דחופה לשופט תורן לקביעת מועדים חדשים להגשת תגובה ולדיון.

החלטת בית המשפט המחוזי

9.

ביום 16.8.2015, עוד בטרם הגישו המשיבים תגובה לבקשה, החליט בית המשפט המחוזי לדחות הן את הבקשה למחיקת כתב הגנה, הן את הבקשה לסעד זמני. החלטה זו היא ההחלטה מושא הבקשה דנן. אשר לבקשה למחיקת כתב ההגנה קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בסנקציה חריפה שתופעל במקרים קיצוניים בלבד, כאשר בעל הדין מפר את צו גילוי המסמכים בזדון או תוך זלזול חמור בהחלטת בית המשפט. ואולם, קבע בית המשפט, מצב דברים זה איננו מתקיים בענייננו, וזאת מאחר שכל שניתן הוא צו גילוי מסמכים כללי, ולא צו המורה על עיון במסמכים ספציפיים אשר הצד האחר מתנגד לגילוים. מקום שבו לא ניתן צו לעיון, ממילא לא הפרוהו המשיבים ועל כן דין הבקשה להידחות. מעבר לכך נדרש בית המשפט המחוזי גם לסוגיית גילוי המסמכים גופה, ועמד על כך שסעיפים 184-185 לחוק החברות קובעים את זכותו של בעל מניות לעיון במסמכי החברה, וכי זכות זו מוגבלת למסמכים ספציפיים שנקבעו שם. לאור הוראות סעיפים אלו דן בית המשפט המחוזי בכל אחד מסוגי המסמכים השונים שאת העיון בהם דרשו המבקשים. אשר לפרוטוקולים של האסיפה הכללית ולדוחות הכספיים של החברה קבע בית המשפט המחוזי כי זכות העיון עומדת למבקשים ולפיכך יש להמציא להם את המסמכים הללו. מנגד נקבע כי אין למבקשים זכות לעיין בפנקסי החשבונות של החברה שעל-פיהם נערכו הדוחות הכספיים, וכך נקבע גם ביחס למסמכים האחרים שברשות החברה. בעניין זה ציין בית המשפט המחוזי, לאור הוראת סעיף 185 לחוק החברות כי: "זכות העיון הנתונה לבעלי מניות לצורך מילוי תפקידם מוקנית אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה. כאשר עומדת לפני האסיפה הכללית החלטה, על בעלי המניות לקבל את כל המידע הרלבנטי הדרוש כדי שיוכלו למלא את תפקידם ולקיים את חובותיהם. מדובר אפוא בזכות עיון מצומצמת בכך שאינה מתייחסת לכל מסמך של החברה אלא רק לזה הנוגע לקבלת החלטה שעומדת לפני האסיפה הכללית. משכך, בעל מניות המבקש לעיין במסמכי החברה כדי לבדוק את אופן התפקוד של ההנהלה אינו זכאי לדרוש מהחברה לאפשר לו עיון גורף במסמכים" . עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי אין בידו להעתר לבקשת המבקשים לחייב את המשיבים להשיב בתצהיר לשאלון שהוגש מטעמם, וזאת מאחר שלא היה מקום לדרוש מהמשיבים לצרף מסמכים במסגרת תשובות לשאלון, אלא רק במסגרת בקשה לגילוי או לעיון במסמכים, שבעניינה ניתנה ההחלטה דלעיל.

10.

בשולי ההחלטה נדרש בית המשפט המחוזי גם לבקשה למתן סעד זמני, וקבע כי בעניין דנן הצו המבוקש הוא צו עשה זמני המשנה מצב קיים, עוד לפני שניתנה הכרעה סופית בתובענה. צו כזה, כך נקבע, ראוי לתתו רק מקום בו נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי הסעדים הזמניים המתבקשים חופפים במידה לא מבוטלת את הסעדים העיקריים שהתבקשו במסגרת כתב התביעה, וזאת כאשר מטרת הסעד הזמני בעיקרו היא שמירה על המצב הקיים, ולא מיצוי ההליך כבר בשלב מקדמי זה. מטעמים אלו החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה.

עיקרי טענות המבקשים

11.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, במסגרתה טוענים המבקשים כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי, על שני ראשיה. אשר להחלטה הדוחה את הבקשה למתן סעדים זמניים, טוענים המבקשים כי זו נתקבלה מבלי שהתקיים בה דיון במעמד הצדדים לגופו של עניין, כפי הנדרש בהתאם לתקנה 366(א) לתקנות. עוד הם טוענים כי היה על בית המשפט המחוזי, בנסיבות העניין, לעמוד על קבלת תגובת המשיבים ועל חקירת המצהירים מטעם הצדדים, במיוחד שעה שהמבקשים העלו ראיות לכאורה לביצוע מניפולציות חשבונאיות בדוחות הכספיים של החברה. בנוסף לכך, כך נטען, הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה מבלי להסתמך על ראיות מתאימות בשאלת קיומה של עילת תביעה וסוגיית מאזן הנוחות, תוך הסתפקות בקביעה כי יש לדחות את הבקשה לסעדים זמניים בשל היותם חופפים לסעד העיקרי שנתבקש. בהקשר זה מטעימים המבקשים כי אין די בקביעה זו כשלעצמה, כמו גם בקביעה כי מדובר בצו עשה, על מנת להכריע את גורל הבקשה ללא דיון בעל-פה. המבקשים שבים וטוענים כי הסעדים שביקשו הם הכרחיים בשל החשש לריקון קופת החברה ושחיקת ערך מניותיה עקב מעללי המשיבים.

12.

אשר להחלטה בעניין גילוי המסמכים, סבורים המבקשים כי עומדת להם זכות ערעור, שכן לטענתם מדובר בפסק דין חלקי הדוחה חלק מהסעדים שנתבקשו בתביעה להסרת הקיפוח. לגופו של עניין הם טוענים כי סירובם הגורף של המשיבים, כדירקטורים וכחברי האסיפה הכללית, ליתן רשות למבקשים לעיין במסמכי החברה, איננה בתום לב ומהווה קיפוח כשלעצמה. לטענתם, היקף זכות העיון שנקבע בסעיף 185 לחוק החברות איננו הסדר שלילי, אלא נתון להסדרה בתקנון החברה. בהקשר זה, כך נטען, נוקטים המשיבים בשימוש בסמכותם כדירקטורים בחוסר תום לב, בניגוד לחובותיהם על-פי חוק החברות וחוק החוזים. טענה נוספת בפי המבקשים, והיא כי לאור זכות העיון המוגבלת העומדת לבעל מניות מיעוט הטוען לקיפוח, הרי שהנטל המוטל עליו להוכיח באופן לכאורי קיומו של קיפוח הוא נטל שאיננו כבד. בנסיבות דנן, כך נטען, עמדו המבקשים בנטל האמור על מנת להצביע על מעשי מרמה וקיפוח לכאורה. ואולם דחיית הבקשה למתן צו עיון מונעת מהם להשיג ראיות נוספות וקובעת למעשה כי בעל מניות מיעוט לעולם לא יוכל להוכיח את תביעתו.

13.

כמו כן טוענים המבקשים, כי מכוח התקנות עומדת להם זכות עיון במסמכים כבעלי דין בהליך אזרחי, וכי החלטת בית המשפט המחוזי שצמצמה את זכות העיון נוגדת את הגישה המרחיבה שנוקטת בה הפסיקה בעניין זה, לפיה כל מסמך רלבנטי שעשוי לסייע לתביעה יש לגלות ולאפשר עיון בו, אלא אם הוא חסוי לפי דין. לשיטת המבקשים, החלטת בית המשפט המחוזי מביאה למצב אבסורדי שבו בעל מניות מוגבל בקבלת מסמכים רלבנטיים לסכסוך אך ורק בשל היותו בעל מניות, בעוד צד שלישי לסכסוך היה זכאי לגילוי ועיון של כל מסמך אחר רלבנטי לסכסוך. המבקשים מטעימים כי לא נטען כי מדובר במסמכים חסויים או שייגרם נזק כלשהו בחשיפתם, ואולם בית המשפט המחוזי כלל לא דן ברלבנטיות של המסמכים ולא בחן את הדברים מנקודת המבט של ההליך האזרחי.

עיקרי טענות המשיבים

14.

המשיבים מתנגדים לבקשה וסבורים כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אשר לבקשה למתן סעד זמני סבורים המבקשים כי תקנה 366(א) לתקנות, המורה על קיום דיון במעמד הצדדים, איננה רלבנטית מקום בו סבור בית המשפט כי על פני הדברים הבקשה אינה עומדת במבחנים למתן סעד זמני הקבועים בתקנה 262 לתקנות. במצב זה, כך נטען, ממילא אין צורך בקיום דיון ואין מקום לחייב את בית המשפט המחוזי להורות על חקירת המצהירים. לטענתם, עצם העובדה כי בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו באריכות אין בה כדי ללמד על כך שהשיקולים לא נשקלו, ואין בכך טעם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בהתחשב בכך שהתערבות שכזו נעשית במשורה. עוד נטען, כי הבקשה לסעד זמני הוגשה בשיהוי רב, כשבעה חודשים לאחר הגשת התביעה, וכי על אף הרטוריקה הנרגשת של המבקשים בדבר הגילוי "הדרמטי", הרי שלמעשה אין באמתחתם כל הנמקה ראויה לשיהוי זה. המשיבים מפנים לכך שגם לשיטתם של המבקשים לא הוסבר כיצד הגדלה לכאורה של הרווח הכספי לשנת 2013 מרעה את מצבם או רלבנטית לצווי העשה הזמניים המבוקשים, שעה שאת הסעדים הללו ביקשו ממילא במסגרת כתב התביעה ולא היתה כל מניעה לבקשם גם כסעד זמני קודם לכן. בנוסף לכך, תומכים המשיבים את יתדותיהם בנימוקיו של בית המשפט המחוזי בדבר היות הסעדים המבוקשים צווי עשה זמניים המשנים את המצב הקיים ואשר חופפים את הסעדים העיקריים שנתבקשו בתובענה. כמו כן, מטעימים המבקשים כי חלק מן הסעדים, כגון שינוי הרכב הנהלת החברה, אופן ביצוע עסקיה וחשיפת מידע סודי לעיני המשיבים, טומן בחובו נזק לאו בר תיקון. המשיבים מכבירים טיעונים נוספים בדבר העלמת עובדות מסוימות מבית המשפט המחוזי, אך בהתחשב בהכרעתי כפי שתובא להלן, ומפאת העובדה שלטיעונים אלו לא ניתן ביטוי בהחלטת בית המשפט המחוזי, לא מצאתי מקום להאריך בהם.

15.

אשר להחלטה בעניין גילוי המסמכים, טוענים המשיבים כי אין מדובר בפסק דין, אלא בהחלטה בעניין שבסדרי דין אשר לא נאמר בה כי היא מכריעה דבר לעניין התביעה העיקרית. משכך, אליבא דמשיבים, מדובר בהחלטה המחייבת מתן רשות ערעור, ואולם הבקשה שהוגשה איננה עומדת בתנאים המותווים בדין למתן רשות. לגוף העניין סבורים המשיבים כי החלטה בעניינים כגון דא מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, וכי בנסיבות העניין אין עילה להתערב בשיקול דעת זה. בהיבט הדיוני, מפנים המשיבים לכך שהדיון בבקשה זו נעשה אגב בקשה למחיקת כתב הגנה, אשר לא היה מקום מלכתחילה להגישה מאחר שלא ניתן צו לגילוי מסמכים ספציפי. המבקשים כלל לא הגישו בקשה מתאימה לקבלת צו גילוי, ולא הסבירו את הצורך שלהם במסמכים אלו, כפי הנדרש, בצירוף תצהיר. משכך, לא היה צריך בית המשפט המחוזי להידרש לבקשה זו, וממילא המבקשים כשלו מלהציג לפניו תשתית אשר תצדיק להעתר לה. גם לגוף העניין טוענים המשיבים כי מדובר ב"מסע דיג" פסול, שאין בו כל תועלת לבירור השאלות שבמחלוקת ושכל מטרתו "טרטור" של המשיבים. הם מפנים לכך שביחס לטענות העיקריות שנטענו בכתב התביעה, בכל הנוגע להיקף משכורות המשיבים ולאי-חלוקת דיבידנדים, הגישו המבקשים זה מכבר חוות דעת מומחה מטעמם. משכך, הם מנועים מלטעון כי מסמכים אלו חיוניים לשם הוכחת תביעתם. המשיבים סבורים כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם, מאחר שקיים חשש מבוסס לפיו מסירת המידע לידי המבקשים תביא לפגיעה בעניינה של החברה, ובכלל זה העברת המידע למתחרים או ללקוחות של החברה.

16.

בהיבט התאגידי טוענים המשיבים כי גבולותיה של זכות העיון הנתונה לבעל המניות בחברה פרטית הותוו על-ידי המחוקק, מתוך גישה זהירה המבקשת לשמור על אופייה הייחודי של החברה וטיב היחסים שבין בעלי המניות בה, כפי שיעוצב בתקנון החברה. מסיבה זו, כך נטען, אין בסירוב לחשיפת המסמכים משום קיפוח כשלעצמו, מאחר וזה נעשה בהתאם להוראות החוק והתקנון.

17.

לאחר קבלת תשובת המשיבים, הגישו המבקשים בקשה להוצאת מסמכים ומחיקת סעיפים מן התשובה, בטענה כי מדובר בטענות עובדתיות הנסמכות על מסמכים שצורפו שלא כדין או שמועלות בהן טענות שלא נשמעו בבית המשפט המחוזי. המבקשים גם מוסיפים טיעונים, מבלי שניתנה להם רשות לעשות כן, במענה לתגובת המשיבים. כפי שיפורט להלן, אין בכוונתי להידרש לבקשה זו או להתייחס לאמור בה, בעיקר מאחר שהדבר איננו נחוץ לשם הכרעה, כפי שיפורט.

דיון והכרעה – ההחלטה בעניין מתן סעד זמני

18.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, על רקע החלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות.

19.

אכן, תקנה 366(א) לתקנות קובעת כי "בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים..." . זוהי דרך המלך אותה התווה מחוקק המשנה, והיא נועדה על מנת לוודא כי טענות הצדדים בבקשה לסעד זמני ידונו כדבעי. זאת, בין היתר בשל החשיבות המעשית הנודעת לבקשות לסעדים זמניים, אשר חייבה התייחסות מיוחדת מצד מחוקק המשנה. יש לזכור, כי למתן או לאי-מתן סעד זמני עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על המשך הדברים, הן מבחינת המבקש, הן מבחינת המשיב. החלטה, לכאן או לכאן, יש בה לעיתים כדי להפוך את הדיון בתיק העיקרי לטפל. התייחסתי לכך בעבר בעניין דומה, בו נכרכה הכרעה בבקשה לסעד זמני עם בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה:

"למתן סעד זמני עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על האינטרסים של הצדדים וזכויותיהם. פעמים רבות, החלטה על מתן צו זמני כזה או אחר עשויה לחרוץ את גורל התיק כולו, וזאת עוד בטרם נערך בירור לעומקו של עניין. לאור זאת נקבעו כללים ברורים בתקנות באשר לסדרי הדין בבקשות למתן סעדים זמניים, החל בחובה להמצאת התחייבות עצמית וערבון (תקנה 364 לתקנות), חובה לקיום דיון במעמד הצדדים (תקנה 366(א)), אף כאשר ניתן הצו במעמד צד אחד (תקנה 367), וכלה במתן אפשרות לבית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו בנסיבות המתאימות (תקנה 368). הפסיקה הוסיפה והתוותה קווים מנחים לשיקול הדעת של בתי המשפט במתן סעדים זמניים, וקבעה לגביהם מבחנים ברורים אשר נועדו לשמור על זכויות הצדדים ולאזן ביניהם כראוי. לאור כל הדברים הללו ברור שהחלטה על מתן סעד זמני היא עניין העומד בפני עצמו, אשר ראוי להתייחסות עצמאית מפורטת ומנומקת, לאחר קיום דיון והתחשבות בעמדות הצדדים ובתשתית העובדתית שנפרשה לפני בית המשפט" ( רע"א 4837/14 אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ , פסקה 15 (21.10.2014).

20.

מעבר לכך אציין, כי קיום דיון במעמד הצדדים בשלב מקדמי זה עשוי להיות כלי משמעותי ביד השופט לשם הכוונת ההליך כולו. גלומה בו תועלת רבה בהבנת מצב הדברים לאשורו, ובאפשרות לעיצוב פתרון מתאים לנסיבות העניין, אשר יעלה בקנה אחד עם האינטרס של כלל הצדדים, ויאפשר בירור מעשי וממצה של המחלוקת, והתוויית דרך לפתרונה.

21.

ברם, על אף חשיבותו של הסעד הזמני וחרף היתרון הגלום בדיון בבקשה במעמד הצדדים, אין בכך כדי לשלול את סמכותו הטבועה של בית המשפט לדחות על הסף בקשות אשר גם ברמה הלכאורית אינן מצדיקות את מתן הסעד הזמני המבוקש. יש לציין, כי גם לאחר דחיית הבקשה, לא ייבצר מהמבקש להגיש בקשה חדשה לסעד זמני, ככל שיתעוררו נסיבות חדשות המצדיקות זאת, ולפיכך דומה כי אין מדובר בפגיעה חריפה בזכות הגישה לערכאות. מכל מקום, אין צורך לומר כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הנ"ל אך ורק במצבים חריגים, כאשר הבקשה על פניה אינה מגלה עילה. זאת, כפועל יוצא של זכות היסוד של הגישה לערכאות, אשר קנתה לעצמה מעמד חוקתי על אף שאיננה חרותה עלי ספר בחוקי היסוד (ע"א 6426/13 קבוצת עזריאלי בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים , פסקה 10 וההפניות שם (25.8.2014); חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי 207 (מהדורה שלישית, 2012); השוו לתנאים למחיקת כתב תביעה על הסף, רע"א 2332/15 צפריר נ' ועקנין , פסקה 10 וההפניות שם (28.7.2015); ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ , פ"ד מג(ג) 124, 128 (1989); רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ , פסקה 18 (14.4.2010); יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי 408-412 (2015)).

22.

בענייננו, לא נערך דיון בבקשה. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 14.7.2015 מעלה כי עיקר הדיון נגע לבקשה למחיקת כתב ההגנה של המשיבים, ולא לבקשה לסעד זמני, שהוגשה אך יומיים לפני כן, ובטרם נשמעה תגובת המשיבים לגופה. אף על-פי כן, לאחר שישב בית המשפט המחוזי על המדוכה קבע כי גם על פניה לא מגלה הבקשה עילה למתן הסעדים הזמניים שהתבקשו. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי מספר שיקולים כבדי משקל אשר בהחלט עשויים להטות את הכף בסופו של דבר נגד קבלת הבקשה – העובדה כי הסעדים שהתבקשו הם צווי עשה זמניים המשנים את המצב הקיים, וכן העובדה כי הם חופפים לאלו שנתבקשו במסגרת התביעה העיקרית. בנסיבות הנתונות, קבע בית המשפט המחוזי, בהתחשב גם בטבעם של הסעדים המבוקשים, כי דינה של הבקשה להידחות. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית ביחס למתן סעדים זמניים (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 וההפניות שם (20.9.2011); רע"א 8734/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל , פסקה 13 (12.1.12014); רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ , פסקה 14 וההפניות שם (3.7.2013); רע"א 4307/13 גאון נדל"ן בע"מ נ' ו.ח. גבעות חן בע"מ (19.6.2013); רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מנ נ' גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ

(12.2.2013)) . על אף שאין כוחו של כלל זה חזק ביותר מקום בו לא ערך בית המשפט המחוזי דיון ראייתי, אינני סבור כי בנסיבות דנן קמה עילה להתערב בשיקול דעתו.

23.

מסקנתם של דברים היא, כי בקשת רשות הערעור בהיבט זה נדחית.

דיון והכרעה – ההחלטה בעניין מחיקת כתב ההגנה וגילוי המסמכים

24.

אין בידי להעתר גם לראשה השני של הבקשה. ראשית, אציין כי אין מדובר בערעור בזכות על פסק דין חלקי, כטענת המבקשים. ההחלטה בעניין גילוי המסמכים נעשתה בהליך ביניים, אגב דחיית הבקשה למחיקת כתב ההגנה. אין בהחלטה זו כדי לקבוע באופן סופי האם קופחו זכויותיהם של המבקשים כבעלי מניות מיעוט אם לאו, והאם יהיו המבקשים זכאים בסופו של דבר לסעד של קבלת המסמכים, אותו ביקשו במסגרת כתב התביעה. מדובר אפוא בהחלטה המצריכה מתן רשות ערעור.

25.

שנית, אשר לטענות המבקשים בהיבט הדיוני-אזרחי, אזכיר כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך, ובכללן גם אלו העוסקות בגילוי מסמכים (רע"א 6553/14 פלדמן נ'

Deutsche Apotheker und Arztebank Eg , פסקה 13 (16.3.2015); רע "א 8414/14

סחוש נ' ליאון (10.2.2015); רע"א 6033/13

GLAXO SMITHKLINE P.L.C נ' אוניפארם בע"מ , פסקה 6 (27.11.2014)). בעניין זה נפסק, כי חריג המצדיק התערבות יתקיים מקום בו נוכחה ערכאת הערעור לדעת כי מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה מביאה בחשבון את כל נסיבות העניין ( רע"א 6753/14

סופר נ' פרל , פסקה 9 (21.1.2015); רע"א 4487/14

אברמוביץ נ' קונדה , פסקה 6 (11.9.2014); רע"א 2534/02, שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו (5) 193, 196 (2002)) . בענייננו קשה ביתר שאת להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, מאחר וזו לא נעשתה כמקובל, במסגרת החלטה בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי, הכוללת דיון מסודר ומנומק, נתמך בראיות, בדבר הרלבנטיות של כל מסמך ומסמך, אלא במסגרת דיון בבקשה למחיקת כתב הגנה. הדבר נופל לפתחם של המבקשים, אשר בחרו להוביל את המתווה הדיוני האמור. אין ספק גם כי הבקשה למחיקת כתב ההגנה נדחתה בדין, מאחר שלא ניתן צו גילוי מסמכים ספציפי אותו הפרו המשיבים. בנסיבות אלו, כאשר לא התקיים הליך מסודר של בקשה לגילוי מסמכים על-ידי הערכאה הדיונית, אין זה ראוי כי ערכאת הערעור תפתח בהליך בחינה פרטני של כל מסמך ומסמך שבמחלוקת, ואף אין בידיה את הכלים לעשות כן.

26.

גם לגוף העניין, דומה כי טענות המשיבים אינן קלוטות מן האוויר. העיקרון הבסיסי אותו הציבה הפסיקה בנושא של גילוי מסמכים הוא עיקרון מרחיב, כאשר אמת המידה העיקרית הנבחנת היא הרלבנטיות של המסמכים להליך והצורך שיש לתובע באותו מסמך על מנת להוכיח את טענותיו. בענייננו, המבקשים כבר הגישו חוות דעת מפורטת מטעמם, התומכת בטענות הקיפוח שהועלו. בנסיבות אלו, הטענה כי המסמכים שנתבקשו על-ידי המבקשים הם חיוניים לשם הוכחת תביעתם היא טענה מוקשית.

27.

אינני סבור כי יש מקום לשעות לטענות המבקשים גם בהיבט התאגידי. בית המשפט המחוזי פעל במסגרת סמכותו והורה על מסירת המסמכים אשר ממילא זכאים המבקשים לקבל מכוח סעיפים 184-185 לחוק החברות. אשר למסמכים הנוספים נקבע כי אין מקום למסרם לידי המבקשים בשלב זה של הדיון.

28.

אזכיר, כי תחת הסברה לפיה הזכות של בעלי מניות בחברה פרטית לעיין במסמכי החברה היא זכות מוחלטת מעצם החזקתם במניות החברה, המודל שהתקבל בחקיקה הוא מודל מצומצם, והוא נובע מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה:

"לאור עקרון אישיותה המשפטית הנפרדת של חברה מבעלי מניותיה, אין מקום לדבר על זיקה קניינית ישירה בין רכוש החברה לבין בעלי מניותיה של החברה. במילים אחרות, בעל המניות בחברה אינו הבעלים של החברה. בעל המניות הוא הבעלים של המניה המקנה זכויות בחברה. המניה מהווה אם כן את החוליה המקשרת בין בעל המניות לבין החברה, המגדירה וקובעת את זכויותיו של בעל המניות בחברה לרבות זכותו לעיין במסמכיה ולקבל מידע אודותיה. לפיכך, ניתן לומר כי אין לבעל המניות זכות לעיין במסמכי החברה מכוח היותו 'בעלים' של החברה וזכויותיו נגזרות על פי הדין ועל פי התקנון" (יורם דנציגר, הזכות למידע אודות החברה , 16-17(2000)).

29.

על-פי סעיף 185(א)(2) לחוק החברות, הרי שלבעל המניה עומדת זכות קבלת המידע רק "אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה" . גם אם עומד המסמך המבוקש בתנאי זה, עדיין קובע סעיף 185(ב) לחוק החברות כי החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל המניה, "אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה" (להרחבה בדבר הרציונלים שמאחורי הבחירה במודל מצומצם זה, ראו ה"פ (מרכז) 3816-05-08 אילן נ' אילן (25.7.2010)).

30.

בנסיבות דנן, לא קבע תקנון החברה הוראות מיוחדות לגבי העיון במסמכים, ובית המשפט המחוזי קבע כי לאור תכליתו של סעיף 185 ועל-פי הוראותיו, המבקשים לא הראו עילה מספקת לקבלת זכות עיון ביתר המסמכים. אינני מוצא מקום להתערב במסקנתו זו, המבוססת על העובדות ועל נסיבות העניין בכללותן. לא למותר לציין, כי ככל שיחול שינוי נסיבות במצב העובדתי המצדיק לכאורה עיון במסמכים נוספים, יוכלו המבקשים לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי ולהביא את הדבר לעיונו.

סוף דבר

31.

על יסוד האמור לעיל, אציע לחברי לדחות את בקשת רשות הערעור. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בסך של 10,000 ₪.

ש ו פ ט

השופט י' דנציגר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט צ' זילברטל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט נֹעם סולברג .