רע"א 3337/19 החברה העירונית לפיתוח תיירות הרצליה בע"מ נ. אביאל מסעדות בע"

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח ) מיום 6.5.2019 בהפ"ב 26107-04-19, שלא ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשך הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים. לצד הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

1.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להעברת הבורר מתפקידו, לאור העובדה שבא-כוחה הקודם, שייצג אותה בעבר, הצטרף כשותף במשרדו של הבורר בהליך המתנהל בין הצדדים. לצד הבקשה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשך הליך הבוררות עד להכרעה בבקשה להורות על העברת הבורר מתפקידו. ביום 6.5.2019 הורה בית משפט על דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני. לצד קביעת בית המשפט כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, נתן בית המשפט דעתו לסיכויי הבקשה בהליך העיקרי , ובין היתר לכך שהדיונים הרבים שהתנהלו במסגרת הבוררות הסתיימו זה מכבר. בית המשפט נתן משקל משמעותי לכך שהמבקשת השתהתה בפנייתה לבורר במשך כשלושה חודשים מיום שנתגלו לה הנסיבות המצדיקות לטענתה פסילת הבורר ועיכוב הליכי הבוררות, ולא ניתן להשתהות זו הסבר המניח את הדעת. כמו כן, בין היתר התייחס בית המשפט להצהרת הבורר כי בא-כוחה הקודם לא יהיה מעורב בטיפול בהליך הבוררות.

2.

מכאן לבקשה שלפנַי, במסגרתה נטען בעיקר כי "הנסיבות הדרמטיות" שהתגלו בקשר לפעילות הבורר מקימות את הצורך במתן סעד זמני. עוד נטען כי בית המשפט נתן שלא בצדק משקל מכריע לשיהוי לכאורה שנפל בהגשת הבקשה להעברת הבורר מתפקידו. בית המשפט גם שגה בקביעה כי הסתיימו הדיונים בבוררות. עוד נטען כי היה על בית המשפט לקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני, כמצוות תקנה 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2004)). זאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני, כאשר בית משפט זה כידוע אינו נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה (רע"א 3854/12 לישה נ' לובין , פסקה 9 (8.7.2012)). בהתחשב באמות מידה אלו, אין מקרה זה נופל בגדרי המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור. המבקשת העלתה שורה של טענות פרטניות אשר כולן מתמצות בשאלה האם היה מקום, בנסיבות העניין הקונקרטי, להורות על עיכוב הליכי הבוררות עד למתן החלטה בהליך העיקרי.

4.

יתר על כן, בית המשפט המחוזי גם בחן את הבקשה בראי הכללים הנוהגים לעניין מתן סעד זמני כשהוא מיישם אותם בנסיבות העניין. אף אם הייתה צודקת המבקשת בטענה כי הדיונים בהליך הבוררות טרם הסתיימו, הרי שנראה כי אין מחלוקת שהתקיימו במסגרתו זה מכבר דיונים רבים. אי-עיכוב הליך הבוררות בנסיבות העניין, ומבלי להביע כל עמדה באשר להליך העיקרי במסגרתו תדון בקשת המבקשת להעברת הבורר מתפקידו, אינו מגלה אפוא כל עילה להתערבות. בנסיבות העניין, גם לעובדה שלא התקיים דיון בבקשה, אין בכדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט המחוזי (ראו: רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית (12.1.2016)).

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.