רע"א 4487/14 אברמוביץ חיה ו-142 אחרים נ. איתן קונדה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט הבכיר י' פרגו ), מיום 26.5.2014, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים.

1.

בקשה זו מקורה בסכסוך שהתגלע בין הצדדים בנוגע לטיב זכויותיהם של המבקשים בבניין מנדרין הנושק לחוף הצפוני של תל אביב (להלן: בניין מנדרין ).

בחודש יוני 2012,

הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים בטענה כי אלה גזלו זכויות קנייניות של מאות בעלי דירות בבניין מנדרין. כתב ההגנה הראשון בתיק הוגש ביום 22.7.2012. לאחר שהתקיים קדם משפט ראשון בתיק ולאחר בקשות שונות שהגישו הצדדים, הורה בית המשפט למבקשים לתקן את כתב התביעה. בישיבת קדם המשפט ביום 6.1.2014 הורה בית המשפט כי "כתב תביעה מתוקן יוגש תוך 21 יום, כתב הגנה מתוקן קצר וענייני יוגש תוך 45 יום ... אני קובע את התיק לקדם משפט ליום 27.4.2014 בשעה 11:30, כאשר עד למועד זה, יסיימו הצדדים את כל ההליכים המקדמיים " [הדגשה הוספה- י"ע].

2.

ביום 27.4.14 התקיימה ישיבת קדם המשפט ונקבעו מועדים לישיבת הוכחות לחודש נובמבר 2014. ביום 28.4.14, יום לאחר ישיבת קדם המשפט, פנו המבקשים למשיבים בבקשה לגילוי מסמכים. לאחר שלא קיבלו את תגובת המשיבים לבקשה, הגישו המבקשים ביום 25.5.2014 "בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים ולעיון במסמכים".

3.

ביום 26.5.2014, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים מן הטעם ש"התיק קבוע להוכחות ולא אדון עוד בהליכים מקדמיים. בוודאי כאשר מדובר בתיק אשר נפתח בבית המשפט ביום 19.6.2012, כתב ההגנה הראשון הוגש ביום 22.7.2012 וכבר אז היה מקום להליך המבוקש עתה".

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענתם העיקרית של המבקשים היא כי לא חלף המועד לניהול הליכים מקדמיים בתיק, מאחר שחלפו שבועיים בלבד מהמועד שבו הוגש כתב התשובה המתוקן האחרון בתיק ועד למועד הדיון בקדם המשפט. בנוסף, מפנים המבקשים לתקנות 114-113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), מהן עולה כי בעל דין יכול לעתור לגילוי מסמכים ספציפיים ולעיון במסמכים המוזכרים בכתב הטענות של בעל הדין שכנגד "בכל עת".

עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי הבקשה לניהול הליכים מקדמיים הועלתה על ידם במהלך קדם המשפט (ולא רק לאחריו) אך בית המשפט דחה את בקשתם מבלי שהדבר צויין בפרוטוקול הדיון.

5.

המשיבים טוענים, בין היתר, כי המבקשים איחרו את המועד להגשת הבקשה לגילוי ועיון במסמכים; כי המבקשים פנו אל המשיבים לראשונה בבקשה לגילוי מסמכים רק לאחר קדם המשפט והטענה בדבר השמטת דברים מפרוטוקול הדיון אינה אמת; וכי מכל מקום דינה של בקשת העיון במסמכים להידחות מאחר שאינה עומדת בתנאי סעיף 114 לתקנות סדר הדין האזרחי.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובכלל הנספחים המצורפים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לתחום סדרי הדין, לרבות החלטות שעניינן גילוי מסמכים, אלא כאשר ההחלטה היא בניגוד לדין וגורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו, לדוגמה, רע"א 8900/13 תדיראן הולדינגס בע"מ נ' זקי הבר פסקה 6 (27.3.2014) (להלן: ענין הולדינגס ); רע"א 4862/11 אורט ישראל נ' Word ORT

פסקה 15 והאסמכתאות שם ( 21.12.2011 )). אשר להחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים, כלל נקוט בידינו הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא מקום שבו החלטתה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו, לדוגמה, רע"א 5161/13 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' ליאוניד שפרן פסקה 14 והאסמכתאות שם (19.8.2013)).

7.

זאת ועוד.

על פי סעיף קטן 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), לא תינתן רשות ערעור על החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובענין טענת חיסיון. בענייננו, בקשת רשות הערעור נסבה לכאורה על דחיית בקשת המבקשים לגילוי מסמכים ספציפיים ועיון במסמכים, כך שעל פניו מדובר בסוג החלטה שעליה תינתן בקשת רשות ערעור.

ברם, עיון בבקשה מגלה כי היא "מתחזה" לבקשה לגילוי מסמך ספציפי. המבקשים עתרו לגלות ולהעביר אליהם "העתק מכל הסכם אשר נחתם בין קונדה ובין אזורים ביחס לזכויות של חברת אזורים ... כל טיוטות ההסכמים שהוחלפו בין קונדה לאזורים ביחס לעסקת רכישת הזכויות ... כל הפרסומים בדבר העמדת זכויות אזורים בבניין מנדרין ו/או בשטח המסחרי בבניין ו/או כל הזמנה להציע הצעות לרכישת הזכויות מאזורים, חליפת המכתבים והמסמכים אשר הועברו בין קונדה לאזורים במהלך השנים 2006-2007 במסגרת המו"מ לרכישת הזכויות מאזורים". עיננו הרואות כי לא במסמך ספציפי עסקינן אלא בסדרה של מסמכים שהמבקשים משערים כי הם נמצאים בחזקת המשיבים, כך שלכל היותר ניתן לומר כי ענייננו בבקשה לגילוי סוגי מסמכים (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193(2002)) או קטגוריות של מסמכים ( רע"א 8147/10 קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' בכר (22.2.20119)).

[במאמר מוסגר: אילו בבקשה לגילוי מסמך ספציפי עסקינן, יש הגורסים כי על המבקש לתמוך את בקשתו בתצהיר, מה שלא נעשה על ידי המבקשים ( רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ בפסקה 5 (14.8.2005)). עם זאת, דומה כי הדעה השלטת כיום היא שאין צורך בתצהיר תומך בבקשה לגילוי מסמך ספציפי ראו הולדינגס בפסקה 9; רע"א 7820/09 אבישר נ' Sabona Enterprises B.V פסקה 2 (1.12.2009))].

יפים לענייננו דברי השופט הנדל ברע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד ברוך טולדיאנו (21.3.2012):

כפי שעולה מבקשת המבקשת ל בית המשפט המחוזי, מטרתה לקבל את כל החומר החשבונאי שמצוי אצל המשיב מאז תחילת התקשרותו עם המבקשת: כרטסת הנהלת חשבונות של כל התיקים, תדפיסי עו"ש של כל חשבונות הנאמנות, העתקים מכל החשבוניות והעתקים של כל המסמכים הנדרשים למבקשת לצורך הגשת תביעות חוב כנגד לקוחותיה. בקשה זו איננה תואמת את האמור בתקנה 113, המאפשר ליתן צו המורה לגלות אם מסמך פלוני , דהיינו ספציפי, המפורש באותה בקשה, מצוי ברשותו או בשליטתו של בעל דין. המבקשת אינה נוקבת במסמך מסוים בבקשתה אלא בכל החשבוניות, התדפיסים והמסמכים הדרושים לה. אף בסעיף ד' לבקשה, בו ביקשה מסמכים ביחס לתביעות חוב כנגד חייבים קונקרטיים, לא פירטה מפורשות את המסמכים המבוקשים על-ידה, אלא דרשה העתקים מכל המסמכים הרלוונטיים המצויים ברשות המשיב לצורך הגשת תביעות חוב נגדם. בנוסף, והגם שהבקשה מנוסחת בלשון "להעביר לידי המבקשת העתקים" מכל המסמכים המבוקשים, אין בכך מאומה. הבקשה אינה מפרטת מה הם המסמכים הנזכרים בכתבי טענותיו או בתצהיריו של המשיב הנדרשים לעיון המבקשת לפי תקנה 114, אלא עותרת לקבל (או לקבל מידע) בדבר כל המסמכים החשבונאיים הרלוונטיים.

בדומה, גם המבקשים בענייננו, לא הצביעו על מסמכים הנזכרים בכתב ההגנה של המשיבים, וממילא אין עניינם נופל גם במסגרת תקנה 114. מכאן, שבקשתם של המבקשים מתייחסת להחלטה שהיא מסוג ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור על פי הצו.

אציין כי אף אם היה מדובר במסמך ספציפי שגילויו מתבקש – ולא זה המקרה שבפנינו – הרי שטענתם של המבקשים כי הם זכאים לגילוי המסמך "בכל עת" כאמור בתקנה 113 אינה מדוייקת. תקנה 113 ותקנה 120 הן תקנות נפרדות העוסקות בנושאים שונים ומשלימות זו את זו. תקנה 113 מופנית ל בית המשפט הרשאי לפיה ליתן "בכל עת" צו גילוי מסמך

ספציפי, ואילו תקנה 120(א), שחלה גם על גילוי מסמכים כללי לפי תקנה 112 וגם על גילוי ספציפי לפי תקנה 113, מופנית אל בעל הדין וקובעת את מסגרת הזמנים לצורך הליכי גילוי מסמכים ( רע"א 2362/90

הלבור תעשיות בע"מ נ' מיליקובסקי

פ"ד מד(4) 285 (1990))

8.

המבקשים טענו כי תיקון כתבי הטענות האריך באופן "אוטומאטי" את המועד לפתיחת הליכי גילוי המסמכים, וכי רק לאחר הגשת כתב התשובה המתוקן חלים המועדים הקבועים בתקנה 120. אלא שהמבקשים, שהם התובעים בתיק, יכולים היו לעתור לגילוי מסמכים כבר לאחר הגשת כתב ההגנה הראשון בתיק, ולמצער, לאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן שהוגש לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן. מכל מקום, בית משפט קמא הורה במפורש בישיבת קדם המשפט ביום 6.1.2014 כי הצדדים נדרשים לסיים את ההליכים המקדמיים בתיק עד למועד שנקבע לקדם המשפט השני בתיק, דבר אשר היה ידוע למבקשים. לרשות המבקשים עמדו אפוא שלושה חודשים לפחות כדי לשלוח את דרישתם לגילוי מסמכים, ואף לא נמנע מהם להגיש בקשה מתאימה להארכת המועד, ככל שסברו שיש בכך צורך. המבקשים ישבו באפס מעשה ולא פנו בדרישה מסודרת לבעל הדין שכנגד או בבקשה ל בית המשפט , ו"נזכרו" בכך רק לאחר שכבר חלף המועד שקבע בית המשפט בהחלטתו (על היחס בין המועדים להליכי גילוי מוקדם הקבועים בתקנות לבין סמכות השופט בקדם המשפט לפי תקנה 143(3) ראו, לדוגמה, בר"ע 241/84 עטאללה נ' UNIVERSAL PICTURES INC.

פ"ד לח(2) 643 (1984); רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (7.11.2007); רע"א 10538 המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ' כנעאן (12.4.2009) ; רע"א 3511/09 קמטק בע"מ נ' אורבוטק בע"מ (10.5.2009)).

כידוע, סיווג החלטות ככאלה המאפשרות הגשת בקשת רשות ערעור לעומת החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור אינו סיווג טכני אלא מהותי ועל בית המשפט לבחון את סוג ההחלטה עליה הוגשה בקשת רשות הערעור ולא להסתפק בכותרת הבקשה בלבד (ראו והשוו, רע"א 9162/12 מועין דאוד ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה נסטה פסקאות 7-6 (3.6.2013)). הלכה למעשה, בקשת המבקשים נסבה על דחיית בקשתם להאריך את המועד שקבע בית משפט קמא לסיום ההליכים המקדמיים בתיק. החלטה בדבר קביעה ושינוי מועדים היא מסוג ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור על פי הצו. מכל מקום, בין אם נסווג את בקשת המבקשים כבקשה להארכת מועד לפתיחה בהליכי גילוי מסמכים, או כבקשה לגילוי סוגים או קטיגוריות של מסמכים – בשני המקרים אין מקום ליתן רשות ערעור על פי הצו. למצער, יש בכך כדי להטות את הכף לחובת המבקשים ברוח ההלכה הנהוגה בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בתחום סדרי הדין.

9.

נוכח הנסיבות המיוחדות בתיק זה, איני נדרש לשאלה מה דינה של החלטה "רגילה" הדוחה לחלוטין בקשה לגילוי מסמכים כללי. על פי לשון הצו, החלטה מעין זו נכללת בסוגי ההחלטות שאין ליתן עליהן רשות ערעור. כך נוצר מצב אבסורדי לכאורה, ולפיו על החלטה הדוחה גילוי מסמך ספציפי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, בעוד שעל החלטה גורפת, השוללת לחלוטין גילוי מסמכים, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור. יש הגורסים כי למרות לשונו של הצו ניתן לאפשר במקרים חריגים בקשת רשות ערעור מקום בו מתעורר "חשש לפגיעה ממשית" באחד מבעלי הדין (השופט רובינשטיין ברע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל (10.8.2011)). וראו מנגד דעתו של הנשיא גרוניס ברע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' יעל שמיע בפסקה 7 (5.6.2013)). לסיכום המחלוקת ראו החלטתו של השופט זילברטל ברע"א 3585/14 אבו מוך נ' המועצה האזורית חוף הכרמל בפסקה 7 (21.8.2014)).

כבר נזדמן לי להביע דעתי כי אני נוטה לגישה לפיה יש להרחיב את הנושאים לגביהם אין ליתן רשות ערעור ( רע"א 368/13

הרשות הפלסטינית נ' נורז'יק בפסקה 8 (23.4.2013); זר.פור. יו (2000) נ' חיה פופ בפסקה 9 (1.6.2014)). כאמור, נוכח נסיבות המקרה דנן, איני נדרש לשאלה אם בכל מקרה בו דוחה בית המשפט לחלוטין בקשה לגילוי מסמכים תחסם דרכו של בעל הדין מלהגיש בקשת רשות ערעור לאור לשון הצו.

10.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.