רע"א 82/19 לקדר דמרי נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

המשיבה תבעה את המבקשים. היא ביקשה גילוי מסמכים מסוימים ועיון בהם. בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת א' ליפשיץ ) דחה ביום 24.10.2018 את הבקשה משמצא שהמסמכים אינם רלוונטיים להכרעה בתביעה, וחייב את המשיבה לשלם למבקשים הוצאות בסך 1,500 ש"ח. המשיבה ביקשה רשות לערער על דחיית בקשתה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) קיבל ביום 10.12.2018 את הבקשה, דן בה כבערעור וקיבל את הערעור. צוין שמדובר בבקשה לגילוי מסמכים מסוימים, ולכן חל החריג בסעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), ואפשר לבקש רשות לערער על ההחלטה. בית המשפט המחוזי קבע שהיה מקום לגלות את המסמכים המבוקשים וביטל את ההחלטה של בית משפט השלום. מחמת התנהלות המשיבה נמנע בית המשפט מלחייב את המבקשים בהוצאות לטובתה, אולם בשל ביטול ההחלטה של בית משפט השלום הוא ביטל את ההוצאות שנפסקו לחובתה.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים שנגרם להם עיוות דין של ממש, ושעולות בעניינם שתי שאלות משפטיות חשובות. ראשית, לגישת המבקשים, החריג שבסעיף 1(10) לצו עניינו גילוי מסמך, ולא דחיית בקשה לגילוי מסמך – ולכן לא היה בית המשפט המחוזי מוסמך לתת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום. שנית, בית המשפט המחוזי ביטל את חיוב המשיבה לשלם הוצאות, אך היא לא ביקשה זאת – ואף בזאת, נטען, חרג בית המשפט מסמכותו. נוסף על כך הגישו המבקשים ביום 23.1.2019 בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטה של בית המשפט המחוזי. הם טענו שבית המשפט הורה להם להעביר את המסמכים נושא הבקשה תוך 30 ימים, ועיכוב הביצוע נדרש כדי שלא תתייתר בקשת הרשות לערער.

3.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, באתי למסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה ניתנת במשורה, במקרים חריגים שעולה בהם סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). השאלות שהמבקשים מעלים אינן עונות על אמת המידה האמורה. התשובות להן ברורות. סעיף 1(10) לצו קובע שאין לבקש רשות לערער על החלטה בענייני הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים. הסעיף מחריג מהכלל "החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון" . לשון הסעיף ברורה: לא החלטה על גילוי, אלא החלטה בעניין גילוי. מחוקק המשנה הקפיד היטב בלשונו והבחין בין החלטות שמובילות לתוצאה מסוימת (סעיף 1(2) לצו: "החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך"; סעיף 1(4) לצו: "החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד ..."; סעיף 1(5) לצו: "החלטה על דחיית בקשה ..."; סעיף 1(7) לצו: "החלטה שהיא קבלת בקשה ..."; סעיף 1(9) לצו: "החלטה ליתן רשות להגן ולקבל התנגדות") להחלטות "בעניין" סוגיות שונות, כלומר בין שהן מקבלות בקשה ובין שהן דוחות אותה (סעיפים 1(1)–(6), (8), (10) לצו). תכלית סעיף 1(10) לצו תומכת במסקנה זו: "ביסודו של הסדר זה נעוצה התפיסה כי ישנן החלטות דיוניות, וביניהן גם ההחלטה לגלות או שלא לגלות מסמך פלוני ... אשר יש בהן כדי להוביל את ההליך בכיוון מסוים באופן כזה שקבלת ערעור עליהן בסוף ההליך תדרוש את ניהולו מחדש" (רע"א 8785/13 סגמן נ' לנגה , פסקה 10 (20.1.2014), ההדגשה הוספה – ע' פ'). בית משפט זה ציין כי החלטות שדחו בקשה לגילוי מסמכים נכנסות לגדר החריג (רע"א 4487/14 אברמוביץ נ' קונדה , פסקה 7 (11.9.2014); רע"א 2124/13 רבינוביץ נ' הפטריארך היווני האורתודוקסי , פסקה 6 (21.7.2013)), ודן בהן לא פעם בתור החלטות בעניין גילוי מסמך (למשל רע"א 1784/17 אמיר נ' אמיר (17.5.2018)). בנוגע לביטול החיוב בהוצאות, בית המשפט המחוזי היה מוסמך להחליט כפי שהחליט מכוח הסמכות הרחבה של ערכאת ערעור לפי תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבסיס לחיוב המשיבה בהוצאות אלו נשמט, ובית המשפט לא מצא טעם טוב להותיר את החיוב בעינו. לבסוף, לא מצאתי שנגרם למבקשים עיוות דין כלשהו.

בקשת הרשות לערער נדחית. הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת – וממילא היא הוגשה לכאורה בחלוף כמה ימים מהמועד שקצב בית המשפט המחוזי להעברת המסמכים. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.