רע"א 8785/13 גיא סגמן נ. עו"ד דורון לנגה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) בת"א 19498-06-12 מיום 28.11.2013 במסגרתה הורה למשיבים לשלוח תצהיר גילוי מסמכים למבקשים, המתייחס למסמכים הרלבנטיים לתביעה.

הרקע לבקשה והחלטת בית המשפט המחוזי

1.

בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעתם של המשיבים, כונסי הנכסים על פי צו שיפוטי מיום 26.5.2011 (להלן: המשיבים ) על נכס ברחוב השוק 47-45 בתל-אביב (להלן: הנכס ), כנגד גיא סגמן (להלן: המבקש ) ואימו, שושנה סגמן (להלן: המבקשת ), למתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים נעדרים כל זכות בדירה מספר 11 בנכס (להלן: הדירה ). בתמצית, יצויין כי הסכסוך בין הצדדים נסוב סביב

הסכם מכר עליו חתמו המבקש וחברת פלג פלורנטין השקעות בע"מ (להלן: החברה ) ביום 5.3.2009, ובמסגרתו התחייב המבקש לרכוש את הדירה מן החברה בתמורה ל-1,150,000 ש"ח, בתנאים ובמועדים המפורטים בהסכם (להלן: ההסכם ).

2.

ביום 15.7.2009 רכשה המבקשת את הזכויות בדירה מהמבקש, כך על פי המבקשים. לאחר מינוייַם ככונסי הנכסים על הנכס פנו המשיבים ביום 1.6.2011 למבקש בבקשה לקבל אסמכתאות בדבר התשלומים שביצע המבקש עבור רכישת הזכויות בדירה ובדבר אופן ביצועם. ביום 20.7.2011, מסר המבקש למשיבים את גרסתו להשתלשלות האירועים, לפיה אינו חב בכל תשלום נוסף עבור הדירה ואילו החברה חייבת לחברת ל.מ.ב.ג. נכסים והשקעות בע"מ (להלן: ל.מ.ב.ג. ), המצויה בבעלותו, מאות אלפי שקלים. לשיטת המבקש, הוא התחייב לשלם עבור הדירה סך של 1,150,000 ש"ח, כאשר 773,994 ש"ח מתוך סכום זה שולמו לחברה, ואילו יתרת הסכום הועברה לחברה בדרך של קיזוז סכומים אותם התחייבה החברה לשלם לל.מ.ב.ג.. זאת, לטענתו, לאחר שבמסגרת סדרת הסכמים שנחתמו בין החברה לבין ל.מ.ב.ג.

וצדדים שלישיים נוספים התחייבה החברה להשיב לל.מ.ב.ג. סכומים בני מאות אלפי שקלים אותם לווה מל.מ.ב.ג. אדם בשם עוזי שאבי, אשר לטענת המבקשים הציג עצמו כמנהל בחברה (להלן: מערכת ההסכמים ).

3.

בהמשך, ניהלו הצדדים מגעים ותחלופת תכתובות במהלכם נתגלעה ביניהם מחלוקת בעניין עמידת המבקש בהתחייבויותיו על פי ההסכם, אשר הובילה את המשיבים להגשת התביעה האמורה לבית המשפט המחוזי. במסגרת התביעה טוענים המשיבים כי חקירה שביצעו העלתה שהמבקש לא שילם במועד את מלוא התמורה עבור הדירה, אלא העביר לידי החברה סך של 450,000 ש"ח בלבד, ולפיכך הפר את ההסכם הפרה יסודית ויש להורות על ביטולו. בתוך כך, נטען כי מערכת ההסכמים הינה התקשרות מלאכותית אשר נועדה לכסות על העלמת רכוש מהחברה. המבקשים מצידם טוענים כי אינם נושאים בכל חוב בגין רכישת הדירה, ומשכך, לא ניתן לבטל את הסכם המכר. עוד נטען כי עניינה של מערכת ההסכמים בעסקאות הלוואה אותנטיות שנחתמו במקביל להסכם המכר ובעקבותיהן, כאמור, נותרה החברה חייבת לל.מ.ב.ג. סך כולל של 507,000 ש"ח.

4.

במסגרת ההליכים המקדמיים התברר לבית המשפט המחוזי, בדיון שהתקיים ביום 29.9.2013, כי לא הועברו לידי כונס הנכסים מלוא המסמכים הנוגעים להתחשבנות ביחס לדירה ולא הוכח לפניו כי אכן שולם סכום העולה על 450,000 ש"ח עבור הדירה. לפיכך הורה בית המשפט על גילוי מסמכים ועיון הדדי שיבוצע בין הצדדים, אשר במסגרתו:

"כונס הנכסים יציג בפני הנתבעים את כל הרישומים והנתונים שברשותו לגבי הסכומים שעברו על חשבון הדירה, והנתבעים מצידם יציגו את כל המסמכים והרישומים אודות הסכומים שלטענתם שולמו או ניתן לקזז על חשבון מחיר הדירה".

5.

ביום 2.10.2013 העבירו המבקשים למשיבים בקשה לגלות בתצהיר ערוך כדין שורה ארוכה של מסמכים, וביניהם: תדפיסי חשבונות בנק של החברה ושל מי מטעמה; תדפיסי חשבונות נאמנות שונים הקשורים במישרין או בעקיפין לחברה או לנכס מושא התביעה; כתבי בי דין, תצהירים ופרוטוקולים הנוגעים להליכים משפטיים אותם מנהלים המשיבים כנגד גורמים שונים הקשורים במישרין או בעקיפין בחברה או בנכס מושא התביעה; תכתובות בין כונסי הנכסים לבין גורמים שונים; כלל המסמכים אשר שימשו את המשיבים לצורך בחינת התנהלות החברה; כל מסמכי הנהלת החשבונות של החברה; וכל המסמכים המצויים בידי המשיבים הנוגעים לנכס (להלן: מכתב הדרישה ). המשיבים דחו את הדרישה שהוצבה לפניהם בטענה כי עניינה במסמכים אשר אינם נוגעים למבקשים ולטענות אותן העלו בכתב הגנתם, כאשר, הלכה למעשה, מהווה דרישתם "ניסיון דייג" הכרוך "במשיכת זמן" ברורה.

6.

לפיכך, ביום 5.11.2013, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים ועיון במסמכים לפי תקנות 113 ו-116 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), בה עתרו כי בית המשפט קמא יורה למשיבים לגלות למבקשים את המסמכים המפורטים במכתב הדרישה וכן ייתן צו לעיון במסמכים אלו (להלן: בקשת הגילוי ). ביום 27.11.2013 הגישו המשיבים התנגדותם לבקשה, בה טענו כי בית המשפט המחוזי הורה על גילוייַם של מסמכים המצויים בידיהם ונוגעים לרישומים ונתונים לגבי הסכומים שעברו על חשבון הדירה בלבד, ואלו כבר מצויים בידי המבקשים. עוד חזרו המשיבים וטענו כי מאות המסמכים המבוקשים בבקשת הגילוי חורגים מהחלטת בית המשפט קמא ביחס לתוכן הגילוי ואין בינם לבין

התביעה בכלל, וטענות המבקשים בפרט, דבר. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי ביום 28.11.2013 כי: "לאור התגובה, ישלח תצהיר גילוי מסמכים שישלח לצד שכנגד מטעם כונסי הנכסים, בהתייחס למסמכים הרלבנטיים לתביעה". בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי, העבירו המשיבים למבקשים ביום 9.12.2013 תצהיר גילוי מסמכים במסגרתו ציינו כי כל המסמכים הרלבנטיים שבידיהם הינם כתבי בי דין או נספחיהם.

7.

מכאן הבקשה שלפני, בה טוענים המבקשים כי

שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן למשיבים הוראה כללית ובלתי ברורה לשלוח תצהיר גילוי מסמכים, אשר אינה מתייחסת כלל למסמכים הספציפיים שצוינו בבקשת הגילוי. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלהכריע במחלוקת בין הצדדים באשר לרלבנטיות המסמכים שצוינו בבקשת הגילוי. בהקשר זה, חוזרים המבקשים על הטיעונים שהעלו במסגרת בקשת הגילוי בדבר רלבנטיות המסמכים השונים הנזכרים בה. לצד האמור, נטען שבהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו פגמים המחייבים את ביטולה, שכן, בית המשפט קמא

לא נימק את החלטתו כנדרש, וכמו כן נשללה מן המבקשים זכותם להשיב לתגובת המשיבים בטרם ייתן בית המשפט את החלטתו, בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות.

דיון והכרעה

8.

לאחר שקראתי את הבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

9.

עסקינן בבקשה ליתן רשות ערעור על החלטה בה התקבלה בקשת המבקשים להורות על גילוי מסמכים " לגבי הסכומים שעברו על חשבון הדירה" מושא התביעה.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי:

"תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

הרציונאל העומד בבסיס כלל זה הוא כי המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה, וזאת במקרים בהם אין להחלטה השפעה מכרעת על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון. כל זאת, בכפוף לכך כי ככל שיתברר בסופו של הדיון כי נגרם כתוצאה מההחלטות נזק שאינו בלתי הפיך ניתן יהיה לפצות על כך את הצד הנפגע [ראו: רע"א 5161/13 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' שפרן (19.08.2013), פסקה 8 להחלטה; רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי (3.4.2013), פסקה 6 להחלטה. ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 201-200 (מהדורה שלישית, 2012)].

10.

בעקבות סעיף 41 לחוק בתי המשפט הוצא גם צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ). סעיף 1 לצו מגדיר רשימה של החלטות אשר לגביהן לא תינתן רשות ערעור, וביניהן, במסגרת סעיף קטן (10), נכללות גם:

"החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני , עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון ." (ההדגשה הוספה – י. ד.).

עינינו הרואות כי הצו מחריג מתחולתו עניינים דיוניים מסוימים ומאפשר הגשת בקשת רשות ערעור לגביהם אף בעיצומו של ההליך העיקרי. ביסודו של הסדר זה נעוצה התפיסה כי ישנן החלטות דיוניות, וביניהן גם ההחלטה לגלות או שלא לגלות מסמך פלוני – בניגוד להחלטה הנוגעת לגילוי מסמכים כללי – אשר יש בהן כדי להוביל את ההליך בכיוון מסוים באופן כזה שקבלת ערעור עליהן בסוף ההליך תדרוש את ניהולו מחדש [ראו: רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד ברוך טולידאנו (21.3.2012), פסקאות 5-4 להחלטה (להלן: עניין שחף ); רע"א 4010/13 "ניצנים" קבוצה ארץ ישראלית א' של הנוער הציוני קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' קבוצת אפאל בע"מ

(26.6.2013) , פסקה 7 להחלטה ]. בכל הנוגע להחלטה בדבר גילוי מסמך ספציפי בהתאם לתקנה 113 לתקנות; ככלל, לא תיחסם דרכו של מבקש להגיש בקשת רשות ערעור. ואולם, חשוב להדגיש כי לא כותרת הבקשה ולא התקנות הנזכרות בה הן שמכריעות את סיווג ההחלטה, אלא בחינה מהותית של המסמכים שנתבקשו בה [ראו: רע"א 9162/12 ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה (3.6.2013), פסקה 6 (להלן: עניין ח'ורי ); עניין שחף , פסקה 7 להחלטה; יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 437 (מהדורה שביעית, 1995)].

11.

בענייננו, במבט ראשון אמנם נראה כי בבקשתם משיגים

המבקשים על החלטת בית המשפט הנוגעת לבקשתם לגילוי מסמכים ספציפיים, ומשכך עונה היא לחריג שנקבע במסגרת סעיף 1(10) לצו. ואולם, מבט מעמיק מלמד

כי אין אלו פני הדברים. כדי לעמוד על מהות בקשת הגילוי יש לבחון את תיאור המסמכים

הנזכרים במכתב הדרישה עליו נסמכת הבקשה. בסעיפים 1.5-1.2 למכתב הדרישה נכתב כך:

"1.2 תדפיסי חשבונות בנק על שם חברת פלג פלורנטין בע"מ (להלן: ' החברה ') ו/או על שם מי מטעמה לשנים 2008-2012;

1.3 תדפיסי חשבונות נאמנות שנוהלו על ידי עו"ד דוד פורר לצורך פרויקט הבנייה ברח' השוק 45-47 (להלן: 'הפרויקט') ו/או לצורך החברה ו/או לכל צורך אחר וכן תדפיסים כאמור לכל חשבון קשור אחר לפרויקט הנ"ל – לשנים 2008-2012;

1.4 תדפיסי חשבון הנאמנות שבו הנהנה הוא מר אורי גלבוע לשנים הנ"ל;

1.5 תדפיסי חשבונות בנק על שם יצחק דדון, בעלי החברה לשנים הנ"ל.".

מדובר בדרישה גורפת לקבלת תדפיסי חשבונות בנק ותדפיסי חשבונות נאמנות של כל החשבונות הקשורים בקשר כלשהו לחברה, או למי מטעמה, בין אם הם נוגעים לנכס ובין אם אינם נוגעים לו, לתקופה של חמש שנים. כל זאת, כאשר חזקה על המבקשים כי הם יודעים מתי בוצעו העברות כספים הנוגעות לדירה, וכאשר מבקשתם עולה כי אלה בוצעו לכאורה בין חודש ספטמבר 2008 לחודש מרץ 2009, למעט העברת סכום של 150,000 ש"ח לחברה במועד כלשהו עובר לחתימת ההסכם. באופן דומה, בסעיפים 1.17-1.6 למכתב הדרישה נכתב כך:

"1.6 כתבי בי דין, תצהירים ופרוטוקולים שהוגשו במסגרת התביעה שהגישו כונסי הנכסים כנגד עו"ד דוד פורר...;

1.7 תכתובות בין כונסי הנכסים לבין עו"ד דוד פורר הנוגעות במישרין ו/או בעקיפין לפרויקט נשוא התביעה;

1.8 כל ההסכמים שנחתמו בין החברה לבין עו"ד דוד פורר;

1.9 הסכמים שנחתמו בין החברה לבין גב' איריס פרידמן;

1.10 כתבי בי דין, פרוטוקולים ותכתובות שהוחלפו בנוגע להליך המשפטי שננקט כנגד כב' איריס פרידמן;

1.11 כל המסמכים ששימשו את כונסי הנכסים או מי מטעמם לצורך ביצוע החקירה הנטענת בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן;

1.12 דו"ח/ות החקירה ו/או ממצאי החקירה כנטען בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן;

1.13 כל מסמכי הנהלת החשבונות של החברה...וכן כל רישום לגבי הלוואות שהחברה נטלה;

1.14 כל המסמכים המצויים בידי כונסי הנכסים הנוגעים לפרויקט ואשר הגיעו לידם במסגרת תפקידם ככונסי נכסים...;

1.15 הסכם ו/או התחייבות בכתב בין החברה או מי מטעמה לבין מר אורי גלבוע;

1.16 הסכם בין החברה לבין בעל הקרקע, מר יצחק טורנר;

1.17 פרוטוקולים של החברה לשנים 2008-2012...;".

סעיפים אלו מכוונים אף הם לקשת רחבה של מסמכים אשר כלל לא ניתן לעמוד את היקפם באופן המטיל ספק רב במסוימות שלהם. כך, המסמכים הנדרשים בסעיפים 1.10-1.6 נוגעים להליכים משפטיים אותם מנהלים המשיבים למול גורמים אחרים אשר אינם צד להליך דנא, וברי כי אינם נכנסים בגדרי " הרישומים והנתונים שברשותו [ברשות המשיבים – י.ד.] לגבי הסכומים שעברו על חשבון הדירה", אשר על גילוייַם הורה בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 29.9.2013. כמו כן, המסמכים הנדרשים בסעיפים 1.17-1.15, אינם נוגעים כלל, על פי אופיים, למישור היחסים בין החברה לבין המבקשים.

מבלי להכביר מילים בעניין, יצוין כי חיזוק נוסף למסקנה כי המסמכים מושא בקשת הגילוי חורגים מתוכנו של הליך הגילוי ההדדי עליו הורה בית המשפט המחוזי נמצא בנימוקי המבקשים עצמם בדבר רלבנטיות המסמכים. נימוקים אלו מלמדים כי חלק ניכר מן

המסמכים המבוקשים נועדו לספק למבקשים בסיס לסתירת טענות שונות אותן העלו המשיבים במסגרת כתב התביעה. יתר על כן, אף הדרישות שברישא לסעיף 1.13 וברישא לסעיף 1.14 – לכל מסמכי הנהלת החשבונות ולכל המסמכים המצויים בידי המשיבים הנוגעים לפרוייקט, בהתאמה – אינן יכולות להיחשב כדרישה למסמכים ספציפיים.

12.

בית המשפט המחוזי לא נדרש לסיווג בקשת הגילוי של המבקשים ודומה כי אף שלא ציין זאת התייחס הוא אליה

כאל בקשה כללית לגילוי מסמכים ולא כבקשה לגילוי מסמך פלוני, ואולם לסיווג זה משמעות במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור. יפים לעניין זה דבריו של השופט נ' הנדל בעניין ח'ורי :

"... בעוד בערכאה הדיונית חשיבותה של ההבחנה היא בעיקר בשאלה מהו המסלול הנכון להגשת הבקשה מבין שני מסלולים הפתוחים בפני המתדיינים, הרי שחשיבות ההבחנה בערכאת הערעור ברשות מתעצמת כיוון שכאן הברירה תהיה בין שני מסלולים שבסופו של אחד מהם תמרור אין כניסה אשר הוצב כאמור על ידי מחוקק המשנה" ( שם , בפסקה 6).

לאור האמור לעיל, דעתי היא כי המסמכים שאת גילויים דרשו המבקשים במסגרת מכתב הדרישה, עליו נסמכת בקשתם לגילוי מסמכים "ספציפיים", מלמדים כי עסקינן בבקשה כללית לגילוי מסמכים אשר נכנסת בגדרי סעיף 1(10) לצו ואינה מאפשרת הגשת בקשת רשות לערער על ההחלטה בה.

13.

באשר לטענתם של המבקשים בדבר הפגיעה שנגרמה לכאורה לזכות הטיעון שלהם כיוון שבית המשפט נתן את החלטתו בבקשת הגילוי בטרם נתקבלה תשובתם לתגובת המשיבים לבקשה; מדובר בסוגיה שבסדרי דין הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו, אלא במקרים חריגים [ראו למשל: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד (2) 206, 211-210 (1990); רע"א 6526/13 מומג'אן דה ג'רוזלם ג'וולרי מנופקצ'רינג קו בע"מ נ' אוריין ש.מ בע"מ (5.11.2013) , פסקה 5 להחלטה ]. יתר על כן, בית משפט זה יטה שלא להתערב בהחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים, אלא אם אלה

אינן מתקבלות על הדעת או מתעלמות מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן [ראו למשל: רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה (15.3.2011), פסקה 5 להחלטה והאסמכתאות הנזכרות שם].

14.

לא מצאתי כי

הבקשה דנא נופלת בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יהא זה מוצדק להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין גילוי מסמכים, וסבורני כי לא ניתן לומר שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות רלבנטיות שצויינו לפניו.

אכן, הצדק עם המבקשים בטענתם, כי לפי הוראת תקנה 241(ג1) לתקנות היה על בית המשפט המחוזי להמתין לקבלת תשובתם בטרם נתן החלטתו בסוגיית גילוי המסמכים. ואולם, משדן בית המשפט קמא בבקשת הגילוי כבבקשת גילוי כללית, כפי שראוי היה שיעשה, ובפועל אף נעתר לה , לא ניתן לומר כי החלטתו גרמה לפגיעה במבקשים או לעיוות דין כלשהו. בנסיבות אלה, השתכנעתי כי לא נפגעה זכות הטיעון המוקנית למבקשים. ודוק: כפי שאף ציינו האחרונים בבקשה לפני, עומדת להם הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לגילוי מסמך פלוני זה או אחר בהתאם לתקנה 113 לתקנות.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.