רע"א 3511/09 קמטק בע"מ נ. אורבוטק בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ברוש) מיום 17.3.09 בתיק ע"א 1802/08, בו נדחה ערעור המבקשות על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט אורנשטיין) מיום 6.5.08 בתיק בש"א 4441/08.

ב.

במסגרת הליך אזרחי שמנהלות המבקשות נגד המשיבות הגיעו הצדדים (ביום 26.9.06) להסדר דיוני בכל הנוגע להליכי הגילוי המוקדם ולמועדים להגשת בקשות מקדמיות. ביום 19.3.07 התקיימה ישיבת קדם משפט, וביום 31.8.07 ניתנה החלטה מפורטת בכל הבקשות. ביום 19.2.08 הגישו המבקשות בקשה נוספת, שעניינה גילוי מסמכים ומסירת פרטים נוספים. ביום 6.5.08 דחה רשם בית המשפט את הבקשה. נקבע, כי יש בבקשה משום סטייה מהחלטות בית המשפט לגבי ריכוז הבקשות ומההסדר הדיוני, והכבדת יתר על עבודת בית המשפט. נקבע, כי "את כל המבוקש... בבקשה שלפני ניתן היה להגיש ביחד עם" הבקשות הקודמות; כי התקיימה ישיבה מהותית בתיק; וכי להגשת הבקשה לא קדמה פניה למשיבות לפי תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. ולבסוף צוין, כי "בדיון הבהיר בא כוח המשיבות שאין ברשות מרשותיו המסמכים המבוקשים", וכי ביחס למסמך מסוים הובהר כי הפרטים, ככל שהם מצויים בידי המשיבות, יועברו.

ג.

ערעור שהגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 17.3.09. נקבע כי ניתן לדחות את הערעור מנימוקי הרשם בנתינתם (לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). למעלה מן הצורך נדחתה הטענה, כי ההסדר הדיוני לא שלל הגשת בקשות נוספות במועד מאוחר, והוזכר כי:

"בא כוח המשיבות הסכים להצהיר בבית המשפט על העובדות הדרושות לבא כוח המערערות, אולם בא כוח המערערות חזר בו וטען כי אין הוא מסתפק בכך אלא עומד הוא על האמור בערעור. סבורתני כי לא גילוי האמת הוא שעומד בפני בא כוח המערערות" (עמ' 3).

ולבסוף, הובאו דברי בית משפט זה לגבי הצורך לאזן "בין הצורך לחשיפת אמת ועשיית צדק - לצורך ביעילות" (רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חב' אויר רום שירותי תעופה (לא פורסם); להלן עניין כפר שמריהו ).

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, וביסודה הוצגה שאלה משפטית זו:

"האם במסגרת החלטה בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי בהליכי קדם משפט, רשאי הרשם הדן בבקשה לדחות את הבקשה אך ורק על סמך טעמי מועדים דיוניים... מבלי להידרש כלל לשאלה מהי מידת החיוניות של המסמכים... לניהול ההליך המשפטי ולהגעה לחקר האמת בתיק" (סעיף 2).

נטען עוד, כי הרשם הניח בטעות שהמסמכים המבוקשים אינם קיימים - שכן נזכרו בעיקרי הטיעון של המשיבות, והוטעם כי אל מול השיקולים הדיוניים, חובה לבחון את ההשלכות המהותיות של דחיית הבקשה.

ה.

גם נטען, כי קיימת פסיקה סותרת לגבי דחיית בקשות מאוחרות משיקולים פרוצדורליים גרידא: הוצגו מספר החלטות של בתי המשפט המחוזיים שנעתרו לבקשות גילוי אשר הוגשו בשלבים מאוחרים של ניהול ההליך העיקרי (בין היתר, בש"א (תל אביב) 3537/08 הרמולין נ' בירן (לא פורסם); בש"א (חיפה) 6604/06

עזבון המנוח JAIMES HUBER KIBBEN נ' חג'אזי (לא פורסם); בש"א (תל אביב) 7003/08 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (לא פורסם)); ולעומתן בקשות שנדחו, כנטען, אך משיקולי פרוצדורה (בין היתר, בש"א (תל אביב) 13246/08 לוין נ' האגודה לקידום החינוך לאומניות בישראל (לא פורסם)). נטען איפוא, כי נדרשות הכרעה ברורה וקביעת אמות מידה מנחות, המאזנות בין חשיבות המסמכים להכרעה לפגמים הדיוניים שנפלו - והוצעו מבחנים שונים. ביחס לנימוקי בית המשפט המחוזי נטען, כי ההסכם הדיוני נועד להאריך את המועדים להגשת הבקשות - ולא לוותר על הזכות להגיש בקשות נוספות; וכי הצהרת בא כוח המשיבות לפרוטוקול אינה תחליף להגשת המסמכים.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). שאלת האיזון בין מה שהמבקשות כינו "שיקולים פרוצדורליים" לבין שיקולים שבמהות נדונה בעשרות פסקי דין - ועניינה של הבקשה אינו אלא יישום פסיקה זו בנסיבות דיוניות ומהותיות קונקרטיות. בכגון אלה אין מקום לגלגול דיוני שלישי. בעניין כפר שמריהו נזדמן לי לומר

"כי הליכי גילוי - בדומה לשאלונים - עשויים לעורר שאלות שונות של איזון בין הצורך לחשיפת האמת ועשיית צדק - לצורך ביעילות... בסופו של יום תפקידו של בית המשפט לאזן ולהניע את עגלת המשפט. כדי שלא יימשך עד אין קץ, ויש להניח ולקוות כי כך ייעשה גם כאן".

וכבר נדרשתי בעבר לדברי השופט סולברג: "כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא - היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול" (ת"א (ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן (לא פורסם)).

ז.

כאמור, המבקשות הציגו שורה של החלטות המבכרות - כנטען - המהות על פרוצדורה. עיון בהחלטות אלה מעלה כי מדובר במלאכת איזון תלוית נסיבות . כך לדוגמה בענין הרמולין :

"גילוי מסמכים מירבי עולה בקנה אחד ומשרת את הנחת היסוד ש'המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת'... אך כלל זה, אינו עומד לבדו, כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה, ומניעת פגיעה בצדדים שלישיים. האיזון ביניהם נעשה לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה... לצד ערך גילוי האמת קיימים ערכים אחרים הראויים אף הם להגנה, 'אין לומר כלל כי תתגלה האמת גם אם ייחרב העולם...' (כבוד המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק בפסק-דין רע"א 6546/94

בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54, בעמ' 61)" (עניין הרמולין - השופט אלטוביה).

בהכרעה בין השיקולים הנוגדים מקובלים עלי - בין היתר - גם המבחנים המנחים שהציעו המבקשות, ובכללם: יחסי גומלין בין חשיבות המסמך לעוצמת הפגמים הדיוניים וקיומה של חלופה להליכי הגילוי. ברם, בסופו של יום מדובר בהחלטה דיונית המבכרת נקודת איזון מסוימת מתוך מספר נקודות אפשריות - ובכגון אלה תמעט ערכאת ערעור להתערב (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206)), קל וחומר בגלגול שלישי (בע"מ 1609/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); רע"א 11016/07 חברת בתי המלון הערביים בע"מ נ' רשות הפיתוח (לא פורסם)). וזאת, "אף אם סבורה ערכאת הערעור שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת" (עניין כפר שמריהו ; ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (לא פורסם); רע"א 4924/06 מנוסביץ נ' שדה (לא פורסם)).

ח.

ד"ר שלמה לוין, המשנה לנשיא בית משפט זה בדימוס ומגדולי המומחים לפרוצדורה הלכה ומעשה, מציין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008) כי ישנה מגמה של טשטוש גדול בין פרוצדורה למהות (עמ' 21). המחבר מונה (עמ' 23-22) את אמות המידה להידרשות לענייני פרוצדורה, והן שיקולי סדר, ודאות, יעילות, חוקתיות (לרבות שויון), צדק ומניעת שרירות לב; אצטרף אליו לעניין אמות מידה אלה, ואתגרו של בית המשפט הוא האיזון ביניהן. רבים נהגו לצטט, בבואם להשיג על החלטות פרוצדורליות, את דברי השופט ברנזון בע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477, 479, כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה... היא מסגרת רחבה וגמישה למדי... הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות"; ואולם, כמו בכל תחום - משפטי ואחר - השכל הישר יורה דרכו. אם נביא את הדברים לכלל קצה, תיפתח לרווחה הדלת ל"מקצה שיפורים" פרוצדורליים עד אין קץ. בצד האינטרסים של הצדדים, שאליהם נדרש השופט ברנזון, ישנו גם אינטרס הציבור בשמירה על זמנו של בית המשפט העמוס. על כן על בית המשפט לאזן, כאמור מעלה. אחזור ואומר, כי התערבותה של ערכאת ערעור בכגון דא באיזונים שקבעה הערכאה הדיונית צריך שתהא מצומצמת, שעה שלדעתה נגרם או עלול להיגרם עוול לאחד הצדדים, ואת מי שחדל פרוצדורלית ומבוקשו לתיקון ניתן לו, אפשר לחייב בהוצאות. לא כך סברו הערכאות הקודמות במקרה דנא, ואין מקום להתערבות בכגון דא בגלגול שלישי, אף אם ניתן היה להכריע אחרת, ואיני אומר כך בהכרח. על פני הדברים, השיקולים שנמנו מעלה ברובם הגדול אינם מטים את הכף לכיוון המבקשות.

ט.

ולבסוף, בתכלית הקיצור, לנסיבות המקרה הספציפי. מבלי להידרש לשאלת פרשנותו של ההסדר הדיוני בין הצדדים, דומני כי נסיבות המקרה אינן תומכות ככלל במבקשות, ואפנה לשניים: ראשית , המסמכים שגילויים התבקש (כמו גם ההשלמות לשאלון) נוגעים בעיקר לשאלת העיתוי והרקע לתביעה שהגישו המשיבות נגד המבקשות - עניינים אלה עומדים במוקד תביעת המבקשות, ואין מדובר במה שלא ניתן לצפותו מראש. שנית , בית המשפט המחוזי ניסה להביא את הצדדים לפשרה מסוימת המאזנת בין האינטרסים הנוגדים. וכך הועלו הדברים על הכתב בפרוטוקול הדיון (מיום 17.3.09):

" עו"ד שפירא :

לאחר ששמעתי את עמדת ביהמ"ש, אני מוכן למחוק את הערעור ובלבד שחברי יצהיר בבית המשפט מתי נערכו הטיוטות ומי ממשרד עוה"ד ובחברה טיפל בעניין.

עו"ד ברנר :

(הערת ביהמ"ש - דברי עו"ד ברנר נמחקו על פי החלטת ביהמ"ש בסוף הפרוטוקול).

עו"ד שפירא :

לאור הצהרת חברי, אני מבקש למחוק את הערעור ללא צו להוצאות. אם חברי עומד על הוצאות, אני מבקש לטעון לערעור.

עו"ד ברנר :

אם חברי חוזר בו מההסדר, אני מבקש למחוק את הצהרתי לעיל מהפרוטוקול".

בית המשפט מצא

דרך לאזן בין משאלת המבקשות, לבין הפגמים בהתנהלותן והצורך להבטיח התנהלות יעילה של ההליך העיקרי (בין היתר גם נוכח טענות חיסיון שעלו). בא כוח המבקשות הסכים עקרונית לנוסחת פשרה זו (אף שכאמור בבקשה, אין היא שקולה לחלוטין לקבלת המסמכים הכתובים), ובא כוח המשיבות הצהיר לפרוטוקול את הנתונים המבוקשים. קרי, בתוך מתחם נקודות האיזון האפשריות נמצאה נקודה הנוטה לטובת האינטרסים המהותיים של המבקשות - ושבנסיבות היתה מוסכמת על המשיבות. דומה, כי הסיבה היחידה לכך שפתרון זה לא התממש קשור לסוגיית ההוצאות. בנסיבות התנהלות זו, סבורני כי אין מקום למתן רשות ערעור. יש בכך גם בחינת מעין השתק שיפוטי (ראו רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(1) 625).

י.

אין בידי, איפוא, להיעתר למבוקש.