פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8113/14
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשים:
1. טלי ונטורה קינג
2. תום קינג
3. חן קינג
4. ליאת חלפון
5. אליהו גנון
6. אילנה אילנסקי
7. משה ונטורה
8. שרה ונטורה
נ ג ד
המשיבים:
1. אופיר טורס בע"מ
2. שי חדד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב בת"א 36971-05-13 שניתנה ביום 26.10.2014 על ידי כבוד
השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן
בשם המבקשים:
עו"ד י' ברנור
בשם המשיב 1:
עו"ד חגי שלו ועו"ד מייק ביטון
בשם המשיב 2:
עו"ד יניב דקל
החלטה
1.
המשיבה (אופיר טורס) הגישה בחודש מאי 2013 תביעה כספית שעיקרה טענה למעילה של המבקשת 1 ששימשה סמנכ"לית אצל המשיבה. ביום 28.1.2014, שמונה חודשים לאחר שהוגשה התביעה, הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט המחוזי להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית ולקבוע מועדי הוכחות. המבקשים התנגדו לבקשה בטענה כי הם עומדים על זכותם לקיים הליכים מקדמיים בתיק.
2.
ביום 26.10.2014 קיבלה כב' השופטת מיכל אגמון-גונן את בקשת המשיבה תוך שקבעה:
"הליכים מקדמיים הם הליכים שעל הצדדים ליזום אם הם מעוניינים בכך, ללא קשר לקיומם של דיונים. בתיק זה הוגשו תצהירים ונערכו דיונים בבקשות שונות, ולמרות זאת, אף אחד מהמשיבים לא מצא לנכון להגיש בקשות לגילוי מסמכים או לשאלונים . משכך ומשחלף המועד לעשות כן, אני מקבלת את בקשת המבקשת ומורה על הגשת תצהירים כמפורט..." (הדגשה הוספה – י"ע).
3.
על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפני, בה טוענים המבקשים כי החלטת בית המשפט מקפחת את זכותם הבסיסית והחוקתית לקיום הליכים מקדמיים ופוגעת בזכותם להליך הוגן.
4.
דין הבקשה להידחות.
על פי סעיף קטן 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), לא תינתן רשות ערעור על החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובענין טענת חיסיון. בענייננו, בקשת רשות הערעור נסבה על דחייה כללית של בקשת המבקשים לגילוי מסמכים. שאלה מקדמית היא אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה מעין זו. שאלה זו הותרתי בצריך עיון בהחלטתי ברע"א 4487/14 אברמוביץ חיה ו-142 אחרים נ' איתן קונדה בפסקה 9 (11.9.2014) (להלן: עניין אברמוביץ ):
נוכח הנסיבות המיוחדות בתיק זה, איני נדרש לשאלה מה דינה של החלטה "רגילה" הדוחה לחלוטין בקשה לגילוי מסמכים כללי. על פי לשון הצו, החלטה מעין זו נכללת בסוגי ההחלטות שאין ליתן עליהן רשות ערעור. כך נוצר מצב אבסורדי לכאורה, ולפיו על החלטה הדוחה גילוי מסמך ספציפי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, בעוד שעל החלטה גורפת, השוללת לחלוטין גילוי מסמכים, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור. יש הגורסים כי למרות לשונו של הצו ניתן לאפשר במקרים חריגים בקשת רשות ערעור מקום בו מתעורר "חשש לפגיעה ממשית" באחד מבעלי הדין (השופט רובינשטיין ברע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל (10.8.2011)). וראו מנגד דעתו של הנשיא גרוניס ברע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' יעל שמיע בפסקה 7 (5.6.2013)). לסיכום המחלוקת ראו החלטתו של השופט זילברטל ברע"א 3585/14 אבו מוך נ' המועצה האזורית חוף הכרמל
בפסקה 7 (21.8.2014)).
כבר נזדמן לי להביע דעתי כי אני נוטה לגישה לפיה יש להרחיב את הנושאים לגביהם אין ליתן רשות ערעור ( רע"א 368/13
הרשות הפלסטינית נ' נורז'יק
בפסקה 8 (23.4.2013); זר.פור. יו (2000) נ' חיה פופ
בפסקה 9 (1.6.2014)). כאמור, נוכח נסיבות המקרה דנן, איני נדרש לשאלה אם בכל מקרה בו דוחה בית המשפט לחלוטין בקשה לגילוי מסמכים תחסם דרכו של בעל הדין מלהגיש בקשת רשות ערעור לאור לשון הצו.
גם הפעם אותיר שאלה זו בצריך עיון, באשר בנסיבות המקרה דנן, דין הבקשה להידחות מהטעם שהמבקשים לא עמדו במועדים שנקבעו בתקנות לצורך הליכים מקדמיים.
5.
סעיף 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות ) קובע את מסגרת הזמנים להליך של גילוי מסמכים ומסירת שאלונים:
תנאי למתן צו
120.(א) בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים, אלא אם כן פנה לבעל דינו, תוך שלושים ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר יותר, בבקשה בכתב להשיב בתצהיר על השאלון או לגלות בתצהיר את המסמכים ובעל הדין לא נענה לבקשה תוך שלושים ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה".
כתב התביעה בענייננו הוגש לפני למעלה משנה וחצי וכתבי ההגנה הוגשו כחודשיים לאחר מכן ואף זאת לאחר שחלק מהמבקשים איחרו בהגשת כתב ההגנה במועד וניתן נגדם פסק דין בהיעדר הגנה. אף אם אניח לטובת המבקשים, כי המועד להגשת כתבי ההגנה בתיק הוא עם ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, חלפה למעלה מחצי שנה מאז ועד שהחליט בית משפט קמא לקבוע מועדים להגשת תצהירים. כל הזמן הזה, ישבו המבקשים בחיבוק ידיים ולא טרחו לפנות לבעל הדין שכנגד בפניה מסודרת או להגיש בקשה כלשהיא לבית המשפט לגילוי מסמכים או מסירת שאלון.
6.
המבקשים סומכים את טענתם, בין היתר, על תקנות 113-112, אך גם בכך אין להועיל. סעיף 113 מופנה לבית המשפט הרשאי לתת בכל עת צו לגילוי מסמכים ספציפי והוא אינו מאריך את מסגרת הזמנים שנקבעה לבעל הדין בתקנה 120(א) לפתוח בהליך לגילוי מסמכים. אף תקנה 112 העוסקת בצו לגילוי מסמכים כללי
לא נועדה להאריך את מסגרת הזמנים שנקבעה לבעל הדין לפי תקנה 120(א) (עניין אברמוביץ
בפסקה 7).
טעות נפוצה של בעלי דין היא, שהם ממתינים לישיבת קדם המשפט בתיק, על מנת להעלות לראשונה בקשות לגילוי מסמכים ושאלונים. אכן, תקנה 143(3) מסמיכה את השופט בקדם-משפט "להחליט בדבר מתן פרטים נוספים, הודיות בעובדות ובמסמכים, הצגת שאלונים, גילוי מסמכים והעיון בהם, עריכת חקירות וחשבונות, בדיקת נכסים ומינוי מומחים". אלא שתקנה זו אינה תרופה לכל מכאוב, ואינה פוטרת את המתדיינים מלעמוד במועדים הקבועים בתקנות לגבי הליכי גילוי מקדמיים. ככלל, המצב הרצוי הוא, שהצדדים יגיעו לישיבת קדם המשפט לאחר שמיצו את ההליכים המקדמיים ביניהם, וככל שיש ביניהם מחלוקת לגבי מסמך מסויים או שאלה מסויימת בשאלון, היא תידון בישיבת קדם המשפט, לאחר שהוגשה בקשה בכתב על ידי הצד המעוניין. אין זה סוד כי הערכאות הדיוניות "מוצפות" בבקשות בכתב
שעניינן בקשות שונות של הצדדים בנוגע להליכים מקדמיים כמו גילוי מסמכים ותשובות לשאלון. רשאי בית המשפט, ולטעמי הדבר אף רצוי, לרכז את כל הבקשות ולדון בהם במסגרת קדם המשפט, לעיתים תוך מתן החלטה על אתר במהלך ישיבת קדם המשפט, במקום ליתן החלטה בנפרד בכל בקשה ובקשה, מה שכרוך בבזבוז זמן שיפוטי שנדרש כדי לקרוא וללמוד את התיק מחדש לצורך מתן החלטה בכל בקשה בנפרד. מכל מקום, סמכות השופט בקדם המשפט לחוד וחובות הצדדים לחוד. רשאי השופט בקדם הערעור, על פי שיקול דעתו ומכלול הנסיבות בתיק, "לרפא" את מחדלם של הצדדים בהתאם לשיקול דעתו, אך הוא אינו חייב לעשות כן ( על היחס בין המועדים להליכי גילוי מוקדם הקבועים בתקנות לבין סמכות השופט בקדם המשפט לפי תקנה 143(3) ראו, לדוגמה, בר"ע 241/84 עטאללה נ' UNIVERSAL PICTURES INC.
פ"ד לח(2) 643 (1984); רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (7.11.2007); רע"א 10538 המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ' כנעאן (12.4.2009) ; רע"א 3511/09 קמטק בע"מ נ' אורבוטק בע"מ (10.5.2009)). הדברים מסורים לשיקול דעתו של השופט בערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בכגון דא, אלא כאשר ההחלטה היא בניגוד לדין וגורמת לעיוות דין לאחד הצדדים .
7.
במקרה דנן, עם הגשת התביעה, הוגשה על ידי אופיר טורס בקשה לעיקול זמני, שנתמכה בתצהירים מפורטים ובמסמכים רבים, כך שהמבקשים אינם מגששים באפילה, רחוק מכך. לכל האמור יש להוסיף כי בית משפט קמא קבע בהחלטתו שלאחר הגשת התצהירים יתקיים קדם "בו תידון כל טענה אם תהא ביחס לתצהירים". מכאן, שטענות הצדדים בהליך טרם נבחנו לגופן ולכן גם הפגיעה הקשה, שטוענים המבקשים שנגרמה להם כתוצאה מאי קיום הליכים מקדמיים, עודנה תיאורטית.
8.
הבקשה אפוא נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד באדר התשע"ה (15.3.2015).
ש ו פ ט