רע"א 4924/06 אבנר מנוסביץ ,עו"ד נ. אברהם שדה , אינג'

1.זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 12170/06 בע"א 1425/06 (כב' השופטת ש' דותן), מיום 6.6.06, שלפיה נדחתה בקשת המבקש להסתמך על מוצגים שלא נכללו במסגרת תיק המוצגים שהגיש בערעור ו/או להוסיפם כראיה לתיק המוצגים.

2.ואלה העובדות הצריכות לעניין: בין המבקש למשיבים נתגלע סכסוך כספי על רקע מתן שירותים משפטיים שנתן להם המבקש. מטעם זה הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בדרך של המרצת פתיחה בו תבעו להשיב להם את כל הכספים שנמסרו למבקש בנאמנות. ביני לביני הועברה התובענה למתכונת של תביעה רגילה. המשיבים הגישו בקשה לחייב את המבקש לגלות מסמכים ספציפיים והמבקש התנגד לבקשה. בין היתר, טען לקיומו של מעשה בית דין בסוגיה שנדונה במסגרת המתכונת הקודמת של התביעה. רשם בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבים למתן צו לגילוי המסמכים המבוקשים והמבקש הגיש ערעור על החלטה זו. במסגרת הערעור ביקש המבקש להסתמך על מוצגים שלא נכללו במסגרת תיק המוצגים שהגיש קודם לכן ו/או להוסיף מסמכים אלה כראיה לתיק המוצגים. המוצגים שביקש המבקש לצרף הינם כתבי בי-דין שהוגשו על ידי הצדדים בתביעה המקורית, לרבות המרצת הפתיחה, בנימוק כי רק בדיון בערעור התברר לו כי בית המשפט סבור בטעות, שהמשיבים הגישו כתב תביעה חדש ולכן קם הצורך בבקשה שהגיש. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי היה על המבקש להגיש את תיק המוצגים 14 יום לפני מועד הדיון בערעור וכי נוכח הנושא שבמחלוקת אין הצדקה לפתוח מחדש את הדיון.

3.המבקש טוען כי טעה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. לאור העובדה שרק בעת הגשת עיקרי הטיעון בערעור מטעם המשיבים וההתרשמות השגויה שקיבל בית המשפט בדיון כאילו הוגשו כתבי טענות חדשים על ידי המשיבים, נדרשה הוספתם של המוצגים הנוספים, כדי להוכיח כי לא הוגשו כאלה, ולכן אין מדובר בהגשה של המוצגים באיחור. לדעתו, אף לא ייגרם למשיבים כל עוול בהגשת המוצגים, שהוצגו אף בפני הרשם בטרם נתן את החלטתו.

4.עיינתי בבקשה על נספחיה והגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בה. אכן, שלא כאמור בהחלטה נשוא הערעור, הגיש המבקש תיק מוצגים במועד. כמו כן, מבקשתו עולה כי אין מדובר בראיות חדשות. למעשה, כל שטוען המבקש הוא כי לא הוגשו כתבי טענות חדשים מצד המשיבים בעקבות הפיכת המרצת הפתיחה לתביעה רגילה. טענתו זו הובאה בפני בית המשפט, נשמעה, ואין, לכאורה, צורך בהגשת המרצת הפתיחה כמוצג בתיק כדי להכריע בערעור שבפניו בנושא הצו שניתן לגילוי המסמכים ובטענה כי סוגיה זו כבר נדונה והוכרעה בעבר. ואכן, בית המשפט המחוזי סבר כי נוכח הנושא שבמחלוקת "אין הצדקה לפתוח מחדש את הדיון". מאחר ומדובר בהחלטה דיונית גרידא הנוגעת לניהולו של המשפט, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בה, שכן אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתו של השופט על פיו קבע את דרכי הדיון לגבי משפט התלוי ועומד בפניו, וגם אם מתבקשת המסקנה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת ולקבל את בקשת המבקש, ואיני מכריעה בכך, עדיין אין בכך כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בהליך הדיוני (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישרא, פ"ד מד(2), 206 ,עמ' 210-211). השאלה שיידרש לה בית המשפט המחוזי בדונו בערעור היא, בין היתר, משעה שהוסבה התביעה לתביעה רגילה, האם ההחלטות הקודמות שניתנו בנוגע לצו גילוי המסמכים עודן שרירות וקיימות, אם לאו. חזקה על בית המשפט שאם יראה לנכון להיזקק לכתבי טענות נוספים בטרם הכרעתו בערעור, יבקש מהצדדים להגישם, כפי שעשה הרשם בטרם החלטתו.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.