רע"א 8850/06 עיריית מודיעין נ. התאחדות הקבלנים הארצית הארצית ו 22 אח'

1.

בפני הליך נוסף הנוגע לפרשה של גביית אגרת חיבור מים על ידי עירית מודיעין, היא המשיבה (להלן: העיריה ). אזכיר בקצרה את ההליכים הקודמים בעניין זה. התאחדות הקבלנים הארצית ומספר חברות קבלניות פנו לבית המשפט על מנת שיצהיר כי הם אינם חייבים בתשלום אגרת חיבור המים שנגבתה מהן על ידי העיריה. בית משפט זה פסק בסופו של דבר כי סעיף 20 לפקודת העיריות, עליו הסתמכה העיריה, אינו מסמיך אותה לגבות את האגרה (ע"א 3888/99. להלן: עניין מודיעין ). עתירה לדיון נוסף נדחתה.

למרות פסקי דין אלו סירבה העיריה להשיב לקבלנים את הכספים ששילמו. לפיכך פנו בתביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. במסגרת הליכים אלו ביקשה העיריה לתקן את כתב הגנתה ולהוסיף מקורות הסמכה אחרים לגביית האגרה, וכן טענות לפיהן היא פטורה מלהשיב את הכספים. רשם בית המשפט המחוזי התיר את התיקון המבוקש. ערעור לבית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי כך שהותר לעיריה להוסיף טענות בדבר פטור מהשבה אך לא להוסיף מקורות הסכמה אחרים לגביית האגרה. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי ביום 22.5.05 (רע"א 11191/04. להלן: פרשת התאחדות הקבלנים ).

בהליכים אחרים פנו חברות קבלניות נוספות, שלא היו צד לעניין מודיעין , בתביעה להשבת כספי האגרה ששילמו. העיריה העלתה בכתב הגנתה מקורות הסמכה חלופיים לגביית האגרה מלבד סעיף 20 לפקודת העיריות. החברות הקבלניות ביקשו למחוק טענות אלו מחמת מעשה בית דין ומכוח עקרון התקדים המחייב. בית משפט השלום דחה את בקשתן. בקשת רשות ערעור שהגישו החברות לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"א 10353/05, כב' השופט רובינשטיין. להלן: פרשת צרפתי ).

2.

ההליכים שבפנינו נוגעים לתביעה שהגישו התאחדות הקבלנים הארצית יחד עם חברות קבלניות נוספות להשבת כספי האגרה שנגבו מהן בעקבות פסק הדין בעניין מודיעין . העיריה הגישה כתב הגנה, בו הכחישה, בין היתר, את אי חוקיות האגרה והסתמכה על העתירה לדיון נוסף שהוגשה על ידה בשעתו. בסעיף 5.4 לכתב הגנתה טענה העיריה כי-

"הנתבעת תטען כי באם תתקבל עמדתה בהליך הדיון הנוסף ויבוטל פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3888/99 הרי ממילא תידחה גם התביעה דכאן. באם יוותר על כנו פסק דינו של בית המשפט העליון או אז תפעל הנתבעת לקיום הוראותיו, כפי שהיא מחויבת מעצם מעמדה כרשות שלטונית, והתביעה דכאן תתייתר מאליה".

למרות זאת, לאחר דחיית העתירה לקיום דיון נוסף על ידי בית משפט זה הגישה העיריה בקשה לתיקון כתב הגנתה וביקשה להוסיף לו מקורות הסמכה חלופיים לגביית האגרה. הצדדים המתינו להחלטות בפרשת התאחדות הקבלנים , ולאחר שניתנו דן רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם ד' גלדשטיין) בבקשה ודחה אותה. הרשם קבע כי הכרעת בית המשפט בעניין מודיעין הינה הכרעה חלוטה שקבעה כי הגביה היא בלתי חוקית וכי קביעה זו מהווה פסק דין חפצא. כמו כן מחייב פסק הדין כתקדים מחייב וכמעשה בית דין. לבסוף הסתמך הרשם גם על סעיף 5.4 לכתב הגנתה של העיריה, וקבע כי יש בסעיף זה משום ויתור על כל טענה נוספת שתוכל לטעון ולהעלות.

3.

על החלטת הרשם הגישה העיריה ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כב' השופטת ש' דותן) דחה את הערעור וקבע כי בקשת תיקון כתב ההגנה לוקה בחוסר תום לב וכל מטרתה להימנע מביצוע פסק הדין בעניין מודיעין , וזאת לאור הצהרתה של העיריה בסעיף 5.4 לכתב הגנתה המקורי, ממנו היא מנסה לסגת, ולאור הניסיון להוסיף טענות הגנה שהיו ידועות לעיריה בעת הגשת כתב ההגנה המקורי. בית המשפט אבחן עניין זה מנסיבותיה של פרשת צרפתי

וזאת בשל התחייבותה המפורשת של העיריה בסעיף 5.4 לכתב הגנתה, ולאור העובדה שהצדדים הסכימו לחכות להכרעה בפרשת התאחדות הקבלנים , הסכמה שיש בה כדי לחייבם לקבל את ההכרעה בעניין מקביל זה ללא העלאת טענות חדשות ונוספות.

4.

העיריה סבורה כי הבקשה מצדיקה דיון בגלגול שלישי לאור ההכרעות הסותרות שניתנו על ידי אותה שופטת מבית המשפט המחוזי ביחס להליכים דומים בפרשת צרפתי ובעניין דנן. כך שבעוד שבפרשת צרפתי אישר בית המשפט לעיריה להעלות טענות הגנה שעניינן מקורות הסמכה נוספים לגביית האגרה, במקרה דנן לא הותר תיקונו של כתב ההגנה כך שיתווספו טענות מעין אלו. כן סבורה העיריה כי יש בהחלטת בית המשפט המחוזי התעלמות מהחלטתו של בית משפט זה ברע"א 10353/05.

5.

דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. החלטתו של בית המשפט המחוזי הינה החלטת ביניים דיונית שממילא אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה (רע"א 266/88 סאן אינטנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990); רע"א 4924/06 מנוסביץ נ' שדה , תק-על 2006(3) 3998). באשר לסוגייה הספציפית של תיקון כתב טענות נקבע כי לבית המשפט הדן בתיק שיקול דעת רחב בעניין, ולפיכך ערכאת הערעור תתערב רק במקרים נדירים בשיקול דעת זה (רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ , תק-על 2006(3) 2287). שנית, אף לגופו של עניין אני סבורה כי צדקו הערכאות דלמטה. העיריה מנסה להשוות מקרה זה לפרשת צרפתי , אך כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו יש בין המקרים שוני, וזאת מאחר שבעניין שבפנינו התחייבה העיריה בכתב טענותיה המקורי לעמוד בחובותיה כרשות ציבורית אם תידחה העתירה לקיום דיון נוסף בעניין מודיעין , וכך תתייתר התביעה מאליה. הפרת התחייבות זו, ללא כל מתן הסבר המצדיק זאת, מהווה על פניה התנהגות בחוסר תום לב, ולפיכך יש בכך כדי להצדיק דחיית בקשתה של העיריה לתיקון כתב הגנתה (רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(3) 33). עוד יש לציין כי לא ניתן הסבר ראוי למחדל של העיריה להעלות את טענות ההגנה הנוספות שלה הקשורות לסעיפי הסמכה נוספים לגביית האגרה בכתבי טענותיה המקוריים (בר"ע 282/80 המגדר ברזלית חוטי ברזל נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 130 (1982)). על כל זאת יש להוסיף כי העיריה מתעלמת בהשוואתה לפרשת צרפתי מפרשת התאחדות הקבלנים , בה הוחלט כפי שהוחלט במקרה דנן.

בשל כל אלו הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.