רע"א 3667-23 רע"א 3667-23

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, השופטת מ' אגמון-גונן) מימים 29.3.2023 ו-17.4.2023 בת"א 68629-03-23, בגדרן נדחה חלקה הארי של בקשת המבקשים לסעדים זמניים.

תמצית הרקע לבקשה

1.המבקשים 2-1 הם מייסדיה של חברת ההזנק אייכה טכנולוגיות בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: החברה), והם מחזיקים, יחד עם המבקשות 5-3, חברות בשליטת בני משפחתם, בכ-40% מהאחזקות בחברה. המשיבים הם בעלי מניות מסוגים שונים, המחזיקים בכ-60% מהאחזקות בחברה, כאשר המשיבים 5-2 נמנים על קבוצת איי ארגנטו בע"מ (להלן: קבוצת ארגנטו). ביום 29.3.2023 הגישו המבקשים "בקשה דחופה לצו מניעה זמני ארעי", במעמד צד אחד, בגדרה עתרו למתן צו האוסר על המשיבים "לפעול ליישום החלטה בלתי חוקית" שהתקבלה באסיפת בעלי המניות של החברה שהתקיימה ביום 23.3.2023; וכן ליתן צו המונע את כינוסן של אסיפת בעלי המניות ושל ישיבת הדירקטוריון, אשר זומנו ליום 30.3.2023 (להלן: הבקשה לסעד זמני). לפי המתואר בבקשה, ביום 23.3.2023 כינסה קבוצת ארגנטו אסיפה מיוחדת של בעלי מניות החברה, בה התקבלה החלטה על שינוי תקנון החברה, באופן המאפשר לבעלי המניות מהסוג בו אוחזים המשיבים למנות שני דירקטורים נוספים לדירקטוריון החברה. עוד תואר כי בסמוך לאחר האסיפה האמורה, שלחה קבוצת ארגנטו זימון לאסיפת בעלי מניות שיועדה ליום 30.3.2023 לשם מינוי שני דירקטורים חדשים; וכן זימון לישיבת דירקטוריון שתתקיים בהמשך אותו היום, כשעל סדר יומה מינוי יו"ר דירקטוריון חדש, שינוי זכויות החתימה של החברה וסיום ההתקשרות עם היועץ המשפטי של החברה.

בבקשה נטען כי שינוי תקנון החברה בהחלטת אסיפת בעלי המניות מיום 23.3.2023 חסר כל תוקף משפטי בהיותו סותר את הוראות התקנון, כמו גם הסכמות קודמות נוספות בין הצדדים, ואף עולה כדי קיפוח בעלי מניות המיעוט – וכי סיכויי התביעה של המבקשים בהקשר זה גבוהים. כן נטען כי יישום ההחלטה על שינוי התקנון תסב נזק בלתי הפיך לחברה ולמבקשים, כך שמאזן הנוחות נוטה לטובת הענקת הסעד, וכי אף שיקולי יושר ותום לב נוטים לטובת המבקשים.

2.בו ביום, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשת המבקשים למתן צו למניעת כינוס אסיפת בעלי המניות וישיבת הדירקטוריון. בתוך כך, צוין בין היתר כי הדרישה לכינוס אסיפת בעלי מניות לצורך שינוי התקנון הועלתה בפני המבקשים עוד בתחילת חודש מרץ 2023; וכי הזימונים לאסיפת בעלי המניות ולישיבת הדירקטוריון שנקבעו ליום 30.3.2023 נשלחו עוד ביום 23.3.2023, שישה ימים לפני הגשת הבקשה. לנוכח האמור, נקבע כי המבקשים סיכלו בהתנהלותם את האפשרות לבקש את תגובת המשיבים, וכי "כיון שהסכסוך העקרוני על שינוי התקנון והרכב הדירקטוריון התעורר כבר בתחילת החודש, וכיון שהמבקשים לא פעלו בעניין, אין מקום ליתן צו מניעה שימנע מינוי דירקטורים, כאשר השינוי כבר התקבל בישיבה הקודמת".

בית המשפט המחוזי הוסיף כי עצם כינוסה של אסיפת בעלי המניות ומינוי דירקטורים נוספים לא יפגע באופן מידי בזכויות המבקשים, וכי כך הדבר גם בנוגע לכינוס ישיבת הדירקטוריון וקבלת ההחלטות שעל סדר יומה, ולפיכך אין מקום למנוע את כינוס האסיפות ודין הבקשה להידחות. עם זאת נקבע, כי ככל שיתקבלו בישיבת הדירקטוריון החלטות על שינוי זכויות החתימה בחברה ועל החלפת הייעוץ המשפטי של החברה, "אלו לא יבוצעו עד לדיון בבקשה". כן נקבע כי המשיבים ישיבו לבקשה אך בכל הנוגע לשתי הסוגיות האמורות.

3.ביום 16.4.2023 הגישה קבוצת ארגנטו את תגובתה, בה עתרה לדחיית הבקשה אף ביחס למניעת שינוי זכויות החתימה והחלפת הייעוץ המשפטי. בהחלטה מיום 17.4.2023 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום למנוע את שינוי זכויות החתימה כפי שהוחלט על-ידי הדירקטוריון, אם כי להגבילו כך "שחתימה של בעל זכות חתימה אחד תחייב עד לסכום של 10,000 שקלים, ולא 10,000 דולר כפי שנקבע". עוד קבע בית המשפט המחוזי מתווה לבחירת ייעוץ משפטי חלופי לחברה על-ידי הצדדים, וחתם החלטתו בקביעה כי "בכך תם הדיון בצו הזמני".

4.למען שלמות התמונה, יצוין כי ביני לביני, הגישו המבקשים ביום 4.4.2023 כתב תביעה נגד המשיבים, בו עתרו, בין היתר, להצהיר כי השינוי בתקנון החברה שהתקבל באסיפת בעלי המניות מיום 23.3.2023 בטל מעיקרו, וכפועל יוצא החלטת אסיפת בעלי המניות מיום 30.3.2023 על מינוי דירקטורים והחלטות הדירקטוריון בטלות אף הן; ולחלופין, כי שינוי התקנון מהווה קיפוח בעלי מניות המיעוט, ולפיכך יש להורות על ביטולו.

בקשת רשות הערעור

5.בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את עיקר בקשתם לסעד זמני על הסף, מבלי לקיים דיון בבקשה לגופה. בתוך כך, טוענים המבקשים כי הבקשה לא הוגשה בשיהוי, משעה שלשיטתם, יש לבחון את השיהוי החל מהרגע בו התעורר הצורך בסעד זמני – קרי, מן המועד בו התקבלה ההחלטה שאת יישומה מבוקש למנוע, היא ההחלטה על שינוי תקנון החברה. על כן, נטען כי חלוף פרק זמן של שישה ימים מיום קבלת ההחלטה ביום 23.3.2023 ועד הגשת הבקשה לסעד זמני אינו עולה כדי שיהוי מצד המבקשים, וודאי שלא כזה המצדיק דחיית בקשתם על הסף, ללא קיום דיון בטענות לגופן. עוד צוין בהקשר זה כי המבקשים ניסו לפתור את הסכסוך בהליך של הידברות, בטרם פניה לערכאות המשפטיות, וכי החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשתם אך מן הטעם שזו הוגשה לאחר שינוי התקנון עלולה לתמרץ בעלי מניות לפנות לבית המשפט בטרם מיצו את זכויותיהם במסגרת מוסדות החברה. ולבסוף נטען כי למשיבים לא נגרם כל נזק מחלוף הזמן עד להגשת הבקשה. לגופו של עניין, מעלים המבקשים טענות שונות שלפיהן מתן הסעד הזמני מוצדק משעה שסיכויי תביעתם גבוהים, ושמאזן הנוחות נוטה לטובתם.

6.קבוצת ארגנטו מצדה סבורה כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה, המבקשים השתהו בהגשת בקשתם, והיה עליהם לפנות לבית המשפט בבקשה למנוע את כינוס האסיפה שעל סדר יומה עמד שינוי התקנון, לכל המאוחר ביום 15.3.2023, המועד בו נשלח הזימון לאסיפה האמורה. לפיכך, סבורה קבוצת ארגנטו כי דבק שיהוי ניכר בהתנהלותם של המבקשים, וכי די היה בכך כדי לדחות בקשתם על הסף. אשר לטענת המבקשים לפיה היה על בית המשפט המחוזי לקיים דיון בבקשה, נטען כי על פי תקנה 50(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, רשאי בית המשפט להכריע בבקשה לסעד זמני על סמך הבקשה והתשובה לה בלבד, מבלי לכנס דיון במעמד הצדדים, אם זו אינה מגלה עילה. ולבסוף נטען, כי המבקשים לוקים בחוסר ניקיון כפיים בהגשת הבקשה, וכי אף לגופו של עניין, סיכויי תביעתם הנמוכים; שיקולי מאזן הנוחות; והחפיפה בין הסעד הזמני שביקשו לבין הסעד העיקרי לו עתרו בתביעתם – מטים את הכף לעבר דחיית בקשתם.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, וכן בהחלטות בית המשפט המחוזי, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כפי שיפורט להלן, דין הערעור להתקבל במובן זה שבקשת המבקשים לסעדים זמניים תושב לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקיים בה דיון לגופה במעמד הצדדים.

8.המבקשים עתרו כאמור למתן סעד זמני האוסר על המשיבים לפעול ל"יישום ההחלטה הבלתי חוקית" בגדרה שונה תקנון החברה באופן שמאפשר למשיבים למנות שני דירקטורים נוספים לדירקטוריון. כפי שעולה מהשתלשלות העניינים שפורטה לעיל, בית המשפט המחוזי דחה, ובצדק, את בקשת המבקשים לצו ארעי במעמד צד אחד שימנע את כינוסן של הישיבות שנקבעו ליום 30.3.2023, זאת מחמת העיתוי בו הוגשה הבקשה, ובשים לב לכך שאין בעצם כינוס האסיפה כדי להביא לפגיעה בלתי הפיכה בזכויות המבקשים. עם זאת, בהחלטתו מיום 29.3.2023 צעד בית המשפט המחוזי צעד אחד נוסף, ודחה על הסף חלק משמעותי מן הסעדים הזמניים שנתבקשו, שעניינם בתוקפו של שינוי תקנון החברה, וכפועל יוצא תוקפה של ההחלטה על מינוי הדירקטורים הנוספים, זאת מבלי לדון בהם לגופם.

אף אם נניח כי דבק שיהוי מסוים בהתנהלות המבקשים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ואיני קובעת שכך הם פני הדברים, וודאי שאין מדובר בשיהוי שיש בו כדי להביא לדחייתו על הסף של נדבך מרכזי בסעד הזמני שהתבקש – מבלי לדרוש את תשובת המשיבים; מבלי לקיים דיון בעל-פה במעמד הצדדים; ומבלי לדון בשיקולי מאזן הנוחות וסיכויי התביעה.

9.כידוע, לבקשות לסעד זמני נודעת חשיבות מעשית רבה, משעה שהכרעה בהן עשויה להשליך באופן מרחיק לכת על האינטרסים והזכויות של הצדדים, ולעיתים אף על גורל התיק העיקרי כולו (ראו: רע"א 4837/14 אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ, פסקה 15 (21.10.2014); רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 19 (12.1.2016) (להלן: עניין פלוני)). לפיכך, בבואו ליתן החלטה בעניין סעדים זמניים, שומה על בית המשפט לבחון כדבעי את מכלול טענות הצדדים, בהתאם לאמות המידה שהותוו בדין. בתוך כך, עליו לאזן בית המשפט בית שני שיקולים מרכזיים – סיכויי התביעה; ונטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד (וראו: רע"א 1547/23 ארז (ג.ז) יעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' פרז, פסקה 13 (14.5.2023); רע"א 1215/23 גרינר נ' בול מסחר והשקעות בע"מ, פסקה 10 (22.2.2023); רע"א 2806/18 יקטר נ' אורטנר, פסקה 10 (6.6.2018) (להלן: עניין יקטר)). בענייננו נמנע בית המשפט המחוזי מלדון בטענות המבקשים ולקבוע רשמים ברורים בהתייחס לשיקולים מרכזיים אלו, והסתפק בעמידה על התנהלותם של המבקשים על מנת לדחות בקשתם על הסף.

10.אוסיף, כי במישור הדיוני, השתרש במקומותינו הכלל ולפיו בקשות לסעדים זמניים מחייבות דיון בעל-פה במעמד הצדדים, להוציא מקרים חריגים בהם הבקשה אינה מגלה עילה על פניה. זאת בשל החשיבות הנודעת לבקשות אלו, אשר נועדו לשמור על זכויות הצדדים עד להכרעה סופית בתביעה, ולמנוע שינוי מצב קיים באופן העשוי לחרוץ את גורלה עוד בטרם זו נדונה והוכרעה (ראו מיני רבים: עניין פלוני, בפסקאות 21-19; רע"א 2918/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פסקאות 4-3 (9.4.2017); עניין יקטר, בפסקה 13; רע"א 2102/20 רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פסקה 17 (7.7.2020)). כלל זה כוחו יפה אף לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת בהתאם לתקנה 97(א) המורה כי: "בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט הנתונות לו לפי פרק ח', הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד בעלי הדין, ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לתת סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות, כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור" (וראו לעניין זה: רע"א 1556/21 עירון נ' עו"ד אלרן שפירא בר-אור, פסקאות 16-12 (22.4.2021) (להלן: עניין עירון); רע"א 42/22 אונומרה ייבוא וייצוא בע"מ נ' שופרסל בע"מ, פסקאות 10-9 (13.3.2022) (להלן: עניין אונומרה)). עוד יוזכר, כי ביחס לרישא התקנה – המפנה לסמכויות המוקנות לבית המשפט בפרק ח' לתקנות, ובכללן האפשרות לדחות בקשה ללא קיום דיון בעל-פה ואף ללא קבלת תשובה לפי תקנות 50(2) ו-50(4) – כבר נקבע כי זו אך מעגנת את החריג שנקבע לכלל, במקרים בהם נמצא כי הבקשה אינה מגלה עילה על פניה (ראו: עניין עירון, בפסקה 19; עניין אונומרה, בפסקה 10).

בענייננו, העלו הצדדים טענות כבדות משקל לעניין הבקשה למתן הסעד הזמני, אשר לא נבחנו, ומכל מקום לא מצאו ביטויים בהחלטות בית המשפט המחוזי. אף לא ניתן לקבוע כי הבקשה לסעד זמני שהגישו המבקשים אינה מגלה כל עילה על פני הדברים, באופן המצדיק דחייתה מבלי לקבל את תשובת המשיבים לבקשה בכללותה ומבלי לקיים בה דיון. על כן, הגם שהתנהלות המבקשים עשויה להיות רלוונטית להכרעה בבקשתם לסעד זמני, יש לערוך אפוא דיון מחודש בבקשה לגופה – תוך התייחסות למכלול השיקולים המנחים את בית המשפט במתן סעדים זמניים, ובראשם סיכויי התביעה ומאזן הנוחות של הצדדים בתקופת בירור התביעה.

11.סוף דבר – הערעור מתקבל במובן זה שהבקשה לסעד זמני תוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיערוך בה דיון מחודש במעמד הצדדים, ומבלי שאני נוקטת עמדה לגוף הדברים.

במכלול נסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.