רע"א 1215-23 רע"א 1215-23

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) בת"א 65484-11-22 מיום 15.1.2023, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעד זמני לשם עיכוב הליכי מימוש משכון.

הרקע לבקשה

1.ביום 4.11.2020 הגישה משיבה 1 (להלן: המשיבה) בקשה ללשכת ההוצאה לפועל למימוש משכון שנרשם לטובתה על זכויותיהם של המבקשים בנחלה, משק ודירת מגורים במושב זוהר (להלן: הנכס). כעולה מהבקשה, המשכון נרשם להבטחת הלוואה שניתנה למבקשים על סך של 1,250,000 ש"ח, אשר החוב בגינה עומד נכון למועד בקשת המימוש על סך של 1,500,000 ש"ח. זמן מה לאחר מכן מונתה באת-כוחה של המשיבה, משיבה 2, לכונסת נכסים (להלן: כונסת הנכסים) בהליך ההוצאה לפועל למימוש המשכון.

2.בדיון שהתקיים ביום 16.2.2022 הובאה לפני רשמת ההוצאה לפועל הסכמת הצדדים לעיכוב ההליכים למשך שישה חודשים בהם ייעשו מאמצים למציאת מקור מימון לכיסוי החוב, כאשר אם בתום התקופה לא יגויס סכום החוב, הנכס יפונה מיידית תוך ויתור המבקשים על דיור חלוף. לאחר שהבהירה רשמת ההוצאה לפועל למבקשים כי בכך הם מוותרים על זכאותם לדיור חלוף למשך 18 חודשים, והם מצדם הודיעו כי הם מבינים את משמעות הדברים ומסכימים לכך, הורתה הרשמת על עיכוב הליכי המימוש עד ליום 16.8.2022 במהלכם יפעלו המבקשים לסילוק ההלוואה. כן נקבע כי ככל שלא יסולק החוב, "נרשמה הסכמת הצדדים, זאת לאחר שהוסבר להם מספר פעמים אודות זכאותם לדיור חלוף, לפינוי הנכס מידית".

3.בחלוף כמעט שבעה חודשים, ביום 21.9.2022, משלא פרעו המבקשים את החוב, הגישה כונסת הנכסים בקשה ללשכת ההוצאה לפועל להורות על המשך הליכי הכינוס ומתן הודעת פינוי למבקשים ליום 31.10.2022. המבקשים התנגדו לבקשה בציינם כי מצבו הרפואי של מבקש 1 קשה וכי המשיבה מתנגדת להצעות פשרה שונות שהוצעו על ידם. על כן הם עתרו למתן ארכה נוספת בת שישה חודשים לצורך המשך ביצוע פעולות לגיוס הכספים. ביום 3.10.2022 דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת המבקשים, ובהמשך לכך, ביום 18.10.2022 נעתר לבקשת המשיבה והורה על מתן הודעת פינוי ליום 30.11.2022.

4.כחודש לאחר מכן, ביום 29.11.2022 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבות לבית המשפט המחוזי, בה עתרו למתן סעדים הצהרתיים שונים שתכליתם להביא לסגירת תיק ההוצאה לפועל. בין היתר נטען כי נפלו פגמים מהותיים ברישום המשכון ובבקשה למימוש המשכון; כי מינויה של כונסת הנכסים נגוע בניגוד עניינים; כי ההלוואה הועמדה למבקשים עובר לחתימה על הסכם הלוואה בכתב, מבלי שגולו להם תנאיו לרבות שיעור הריבית בה יחויבו ומשך תקופת החזר ההלוואה; כי בפועל הם קיבלו הלוואה בסך של 80,000 ש"ח בלבד; וכי הסכמתם לפינוי הנכס ולוויתור על דיור חלוף בדיון מיום 16.2.2022 נעשתה תחת לחץ ומבלי שהיו מיוצגים. לצד התביעה הגישו המבקשים בקשה במעמד צד אחד למתן סעד זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכון עד למתן פסק דין בתביעתם. הם טענו כי עומדות להם עילות תביעה חזקות ומבוססות וכי סיכויי קבלת תביעתם טובים. כמו כן, מאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן מובהק שכן מדובר בסעד מידתי; שווי הנכס (סך של כ-3,800,000 ש"ח) גבוה בהרבה מגובה החוב העדכני (סך של כ-1,900,000); וככל שלא יינתן הסעד הזמני המבוקש, עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך.

5.בהחלטה מאותו היום קבע בית המשפט כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד. ראשית, כבר ביום 16.2.2022 התקיים דיון בשאלת פינויים של המבקשים מהנכס, והם לא הבהירו בבקשתם מדוע המתינו זמן כה רב לצורך הגשת בקשתם הנוכחית. טענתם לפיה היו נתונים תחת לחץ אין בה כדי להצדיק את השיהוי הרב. שנית, גם לאחר מכן ניתנו החלטות שונות על ידי רשם ההוצאה לפועל, ובכלל זה ההחלטה מיום 18.10.2022 על מתן הודעת פינוי, ואין כל הסבר לכך שהבקשה הנוכחית הוגשה זמן משמעותי לאחר מכן. ושלישית, גם מאזן הנוחות אינו מצדיק היעתרות לבקשה, שכן המבקשים הסכימו לפינוי כבר לפני כשנה, כאשר מנגד ניצבת ציפיית המשיבה לקבלת כספי ההלוואה. לצד האמור, נוכח הטענה כי המבקשים חלו בקורונה, הורה בית המשפט כי המשיבה תימנע מפינויים עד למועד הדיון בבקשה שנקבע ליום 15.12.2022.

6.לאחר שהתקיים דיון בנוכחות הצדדים במועד האמור, בו נעשו ניסיונות להביא את הצדדים לכלל הסכמות אשר לא צלחו, ניתנה ביום 15.1.2023 ההחלטה מושא הבקשה שלפנַי. בהחלטתו דחה בית המשפט את בקשת המבקשים וזאת מכמה טעמים. ראשית, כפי שנקבע בהחלטה הקודמת, דבק שיהוי כבד בהגשת הבקשה שכן הליכי ההוצאה לפועל ננקטו לפני למעלה משנתיים ובמסגרתם המבקשים לא העלו התנגדות להליכי המימוש ואף ניתנה להם ארכה ממושכת לגיוס הכספים לפירעון חובם; החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 16.2.2022 ניתנה בהסכמתם המפורשת של המבקשים לאחר שהוסברה להם משמעותה והמבקשים אף מודים שפעלו לגיוס הכספים; וכפי שעולה מהודעה שהגישו המבקשים לבית המשפט ביום 15.12.2022, הצעות פשרה שהעבירו לכונסת הנכסים נדחו על ידה כבר במחצית שנת 2022 ומאז ישבו בחיבוק ידיים. שנית, אשר לטענת המבקשים לעניין סכום ההלוואה שקיבלו מהמשיבה, הרי שהיה להם די והותר זמן להעלות טענות אלה בהליכי ההוצאה לפועל אולם הם לא עשו כן, אלא עסקו אך ורק בשאלה כיצד יעלה בידם לפעול לפירעון החוב. מכל מקום, בבקשה לסעד זמני ובדיון שהתקיים הודו המבקשים כי קיבלו מהמשיבה סך של 1,250,000 ש"ח, וכך גם עולה ממסמכים שונים שהגישו בהליך ההוצאה לפועל. מכאן כי המבקשים מושתקים מלהעלות טענה כי סכום ההלוואה עומד על סך של 80,000 ש"ח בלבד, והדבר משליך על סיכויי תביעתם. שלישית, בנסיבות האמורות יש בהעלאת הטענות בדבר גובה החוב משום חוסר תום לב המצדיק את דחיית הבקשה. רביעית, גם כן בהקשר זה, העלאת טענות עובדתיות סותרות על ידי המבקשים מנוגדת להוראת תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). חמישית, יש לדחות את טענת המבקשים כי היו נתונים ללחץ בדיון לפני רשמת ההוצאה לפועל מיום 16.2.2022. זאת שכן עיון בפרוטוקול הדיון מאותו היום מלמד על הבנתם והסכמתם המלאה למתווה, ולא הוצגה על ידם כל ראיה המלמדת אחרת. ושישית, גם בשים לב למאזן הנוחות אין מקום למתן הצו, שכן המבקשים הסכימו לפינויים מהדירה לפני כשנה, שעה שמנגד ניצבת המשיבה אשר מצפה לקבל את כספי ההלוואה שניתנו להם לפני למעלה מארבע שנים. טענת המבקשים לפיה שווי הנכס עולה בהרבה על שווי החוב לא נתמכה באסמכתא כלשהי לביסוסה, אולם אף אם תתקבל, אין בה כדי לשנות את מאזן הנוחות. זאת שכן עם חלוף הזמן החוב תופח בשל הריבית שהוא צובר, כך שמימוש הנכס בשלב מאוחר יותר רק יפגע באפשרותם לרכוש תחתיו נכס חלופי.

7.מכאן הבקשה שלפנַי, בה נטען כי הותרת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה עלולה לגרום למבקשים נזק בלתי הפיך. בנסיבות העניין מדובר בהחלטה בלתי סבירה ושגויה מבחינה עובדתית ומשפטית, שתגרום לאובדן קורת הגג של המבקשים ולהפסד כספי ניכר. זאת שעה שאף המשיבה סבורה כי שווי הנכס עולה משמעותית על גובה החוב, ושאין בעיכוב המבוקש משום פגיעה בלתי מידתית במשיבה או בשווי הבטוחה. נוסף על כך עמדו המבקשים בבקשתם באריכות על השגגות הרבות אשר נפלו לגישתם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בין היתר טענו כי שגה בית המשפט בכך שלא התייחס לפגמים שנפלו בהסכמתם למתווה שהתקבל בדיון לפני רשמת ההוצאה לפועל ביום 16.2.2022, ובכך שקבע כי נוכח הסכמה זו הם מושתקים מלטעון כעת אחרת, שעה שלא צמחה להם כל תועלת של ממש מההסכמה. אף כלל לא היה מקום לקבוע כי המבקשים מושתקים מלטעון לגבי גובה החוב, שכן קביעה זו נסמכה על בקשה שהגישה מבקשת 2 בהליך ההוצאה לפועל בלית ברירה נוכח מצבו הרפואי של מבקש 1, ללא ייצוג ומבלי שהייתה מודעת להשלכות המשפטיות שיהיו לכך. גם לא היה מקום לקבוע כי דבק שיהוי בהגשת הבקשה, שעה שהמבקשים הציגו מסמך המלמד כי הודעת הפינוי נמסרה להם רק ביום 27.10.2022, חודש בלבד לפני הגשת הבקשה, כאשר נדרש להם זמן למצוא ייצוג. מכל מקום, המבקשים אכן פנו ללשכת ההוצאה לפועל במספר הזדמנויות ולא ניתן לראותם כמי שישבו בחיבוק ידיים. בנוסף, הדיון שהתקיים בבקשת המבקשים היה בלתי יעיל ובלתי ענייני, שעה שכבר בהחלטתו מיום 29.11.2022 דחה בית המשפט את הבקשה. בכך גם נגרמה פגיעה במראית פני הצדק ובתקינות ההליך. באשר למאזן הנוחות, קביעת בית המשפט לעניין הפחתת הסכום שיוותר בידיהם לאחר המימוש עם חלוף הזמן, היא קביעה פטרנליסטית העומדת בניגוד לרצון המבקשים. דווקא הקביעה שייוותר עודף כתוצאה ממכירת הנכס מטה את הכף באופן מובהק לטובת המבקשים. ולבסוף חזרו המבקשים על הטענה כי סיכויי התביעה טובים בשים לב לטענות כבדות המשקל שהעלו.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות.

9.נקודת המוצא היא כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות כגון דא תעשה במקרים חריגים בלבד (וראו: רע"א 6593/22 דיעי נ' פז חברת נפט בע"מ, פסקה 10 (24.10.2022); רע"א 3627/22 אלקדמאני נ' אבו אלפילאת, פסקה 11 (18.8.2022)). מקרה זה אינו נמנה בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

10.כאשר בית המשפט מכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו ליתן דעתו לשני שיקולים עיקריים: סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (תקנה 95(ב) ו-(ד)(1) לתקנות; וראו לאחרונה: רע"א 7840/22 סעיד נ' חברת פטרה הולדינג (Petra Holdings Ltd), פסקה 31 (7.2.2023); רע"א 40/23 Meta Platforms, Inc נ' אודאצ'י בע"מ, פסקה 15 (6.2.2023)). נוסף על כך יש ליתן משקל לשיקולי יושר וצדק, ובכלל זה לתום ליבם של בעלי הדין כמו גם לשאלה האם דבק שיהוי בהתנהלותו של המבקש (תקנה 95(ד)(3) לתקנות; רע"א 7018/22 אקרמן ארלנגר נ' ועקנין, פסקה 13 (18.12.2022); רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה בע"מ נ' רותם בטיחות בע"מ, פסקה 14 (6.7.2022)). בענייננו, בית המשפט נתן דעתו למכלול השיקולים האמורים וקבע כי הם מוליכים למסקנה שיש לדחות את בקשת המבקשים. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה זו.

11.ראשית, בצדק קבע בית המשפט כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. הליכי מימוש המשכון נפתחו כבר ביום 4.11.2020. בדיון שנערך לפני רשמת ההוצאה לפועל ביום 16.2.2022, כתשעה חודשים עובר להגשת הבקשה לסעד זמני, נקבע כי ככל שלא יעלה בידי המבקשים לגייס כספים לסילוק ההלוואה בתוך שישה חודשים יפונה הנכס באופן מיידי. בחלוף התקופה האמורה בה לא נפרעה ההלוואה פנו המבקשים בבקשה לעיכוב נוסף של הליכי המימוש לתקופה של שישה חודשים. בקשה זו נדחתה על ידי רשם ההוצאה לפועל כבר ביום 3.10.2022, וביום 18.10.2022 הוא נעתר לבקשת המשיבה והורה על מתן הודעת פינוי כמבוקש. נוכח השתלשלות האירועים המתוארת, הבקשה למתן סעד זמני אשר הוגשה רק ביום 29.11.2022, נגועה בשיהוי עמוק ביותר המצדיק את דחייתה כשלעצמו (וראו: רע"א 1450/20 פרילינג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקאות 16-15 (19.4.2020); רע"א 8203/18 ברוקנר נ' שטרית, פסקה 4 (13.12.2018)). ויודגש, אף אם הודעת הפינוי נמסרה למבקשים חודש אחד בלבד לפני הגשת בקשתם, אין בכך כדי לרפא את השיהוי שדבק בהתנהלותם. זאת שכן טענותיהם של המבקשים בתביעתם – הנסובות בעיקרן על הפגמים שנפלו בהסכם ההלוואה, ברישום המשכון ובבקשה למימושו – עמדו להם כבר בעת נקיטת הליכי המימוש לפני כשנתיים. עוד לא למותר לציין כי פניות המבקשים ללשכת ההוצאה לפועל גם כן אינן מרפאות את השיהוי שבהגשת הבקשה, שעה שכל שנכלל בהן היה תיאור ניסיונות המבקשים לגבש הסכמות עם המשיבה ובקשה לעיכוב נוסף של הליכי המימוש, אשר נדחתה כאמור.

12.על כך יש להוסיף כי גם סיכויי התביעה אינם מצדיקים היעתרות לבקשה. במסגרת הדיון שהתקיים לפני רשמת ההוצאה לפועל ביום 16.2.2022, בו נדונה בקשת המשיבה למימוש המשכון, לא העלו המבקשים ולוּ ראשית טענה בעניין גובה החוב כלפי המשיבה. כל שנטען על ידם היה כי ברצונם לפעול לגיוס כספים על מנת לפרוע את חובם ולהימנע ממימוש הנכס. גם בפניות שהגישו ללשכת ההוצאה לפועל בחלוף ששת החודשים שניתנו להם לצורך גיוס הכספים כאמור, לא הועלתה כל טענה לגבי גובה החוב שהוצג על ידי המשיבה. יתרה מכך, באחת הפניות אף צוין כי הם העבירו לכונסת הנכסים הצעה לתשלום סך של 1,350,000 ש"ח (פניה מיום 28.7.2023; נספח 23 לבקשה). בנסיבות אלו, הטענה כי סכומי ההלוואה עמדו על סך של 80,000 ש"ח בלבד, מעוררת קושי לא מבוטל. לכך יש להוסיף כי גם טענות המבקשים נגד תוקפו של המשכון ונגד תוקפו של הסכם ההלוואה הועלו בתביעתם לראשונה, בחלוף למעלה משנתיים שבמהלכן התנהלו הליכי מימוש בהם לא בא זכרן של טענות אלה. הוא הדין גם בנוגע לטענה לפיה הסכמתם לפינוי הנכס ולוויתור על דיור חלוף בדיון מיום 16.2.2022 נעשתה תחת לחץ ומבלי שהיו מיוצגים. לא זו בלבד שמעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי הם הבינו היטב את משמעות ההסכמות שהוסברו להם מספר פעמים על ידי רשמת ההוצאה לפועל, ולא זו בלבד שהם אף פעלו בהתאם לאותן הסכמות במשך תקופה ממושכת, גם טענה זו הועלתה לראשונה בתביעתם שהוגשה כאמור בחלוף חודשים ארוכים מאותו דיון.

13.ולבסוף, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי גם מאזן הנוחות אינו מטה את הכף לעבר קבלת בקשת המבקשים. אמנם, קיימת נטייה בפסיקה להורות על מתן סעד זמני מקום בו מדובר בפינוי דירת מגורים, וזאת נוכח החשש מפני גרימת נזק בלתי הפיך. עם זאת, כפי שנקבע לא פעם המילים "פינוי בית מגורים" אינן בבחינת מילות קסם והנטייה הטבעית לטובת מבקש הסעד הזמני "אינה אמורה להאפיל באופן מלא על יתר השיקולים" (רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק, פסקה 12 (17.3.2021); רע"א 5954/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 14 (5.9.2021)). בענייננו, בית המשפט מצא כי מאחר שהליכי ההוצאה לפועל נפתחו לפני למעלה משנתיים ימים בהם לא הביעו המבקשים התנגדות לעצם קיום החוב ואף הסכימו לפינוי הדירה, יש ליתן משקל לאינטרס המשיבה לפרוע את חובה. כפי שנקבע לא אחת, לשיהוי שדבק בהתנהלותו של בעל דין עשויה להיות השלכה גם על מאזן הנוחות (וראו: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 25 (20.9.2011)), ונוכח כל המפורט לעיל לא מצאתי כי נפל פגם בקביעה זו, אף אם אכן הייתה מתקבלת הטענה ששווי הנכס עולה בעת הזו באופן ניכר על גובה החוב.

14.בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי ממש גם בטענות המבקשים לעניין תקינות ההליך בבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 29.11.2022 לא מצא בית המשפט להיעתר לבקשת המבקשים במעמד צד אחד, אולם חרף זאת נתן להם הזדמנות לטעון את טענותיהם בדיון בעל פה ואף לנסות להגיע להסכמות עם המשיבה. בכך ודאי שלא נפל כל פגם.

הבקשה נדחית אפוא ועמה גם בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.