רע"א 6593-22 רע"א 6593-22

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' בלטמן קדראי) מיום 11.7.2022 בת"א 28938-03-13, בה התקבלה בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 23.2.2022 בהליך שהתקיים בינה לבין המבקש.

הרקע לבקשה

1.המבקש הוא נכה צה"ל אשר בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת קיבל זכויות חכירה ראשית במקרקעין ברמת חובב לטובת הפעלת תחנת דלק. בהמשך לכך התקשר המבקש עם המשיבה, חברת הדלק פז נפט בע"מ, במערכת הסכמית במסגרתה החכיר למשיבה את זכויותיו במקרקעין בחכירת משנה, ואילו המשיבה התחייבה להקים על חשבונה תחנת דלק בתחום המקרקעין תוך נשיאה במימון הנדרש ובתשלום דמי החכירה לרשות מקרקעי ישראל; וכן להעניק למבקש מעמד של בר רשות המקנה לו את הזכות להפעיל את תחנת הדלק. המערכת ההסכמית כללה בין היתר תניה לפיה לאחר הקמת תחנת הדלק על ידי המשיבה, המבקש מחויב לרכוש ממנה מוצרי דלק ולשווק בתחנה אותם בלבד (להלן: תניית הבלעדיות).

2.ביום 18.3.2013 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה בטענה כי המערכת ההסכמית שנחתמה בין הצדדים היא דרקונית, מהווה "הסדר כובל" וכוללת תנאים מקפחים בחוזה אחיד. המבקש עתר בתביעתו למתן סעדים הצהרתיים לפיהם המערכת ההסכמית בטלה, לצד חיוב המשיבה בפיצויו בסך של 213,000 ש"ח. המשיבה מצידה הגישה ביום 11.11.2013 תביעה שכנגד בה טענה כי בהתאם למערכת ההסכמית היא אינה מקבלת דמי שימוש בגין השימוש בקניינה, והתמורה עבורו מגולמת במחירי מוצרי הנפט שלה הנמכרים בו. על כן, ככל שבית המשפט יקבל את טענת המבקש כי יש לבטל את תניית הבלעדיות, יש לחייבו בדמי שימוש ראויים בגין כל שימוש שייעשה במקרקעי התחנה, ובנוסף להורות על סעדים כספיים נוספים בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה. לחלופין התבקש בית המשפט לחייב את המבקש לשלם למשיבה את מלוא השקעותיה בתחנה ובמקרקעיה. במענה לטענת המשיבה לעניין החזר השקעותיה טען המבקש כי ככל שבית המשפט יראה לנכון לקבלה, אזי יש להורות על השבה הדדית, היינו גם על השבה של תשלומים שהוא שילם ביתר למשיבה.

3.ביום 23.2.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו התקבלה בחלקה תביעתו של המבקש ונדחתה התביעה שכנגד של המשיבה. בכל הנוגע לתביעת המבקש נקבע כי תניית הבלעדיות הכלולה במערכת ההסכמית מהווה הסדר כובל פסול. עוד נקבע כי תניה זו אינה ניתנת להפרדה מיתר רכיבי המערכת ההסכמית, ומשכך יש להורות על ביטולה של המערכת ההסכמית בכללותה. מכאן שזכות החכירה של המבקש עומדת על כנה, ואילו ההגבלות לגבי אופן מימושה אשר נכללו במערכת ההסכמית עם המשיבה אינן מחייבות. בכל הנוגע לסעד שהתבקש על ידי המשיבה לתשלום דמי שימוש ראויים, נקבע כי היא אינה זכאית לו שכן עם ביטול המערכת ההסכמית בין הצדדים בוטלו גם זכויות חכירת המשנה שהוענקו לה. לבסוף נקבע כי תוכנה של המערכת ההסכמית, אי-החוקיות שדבקה בה, התנהגות הצדדים, מידת אשמם היחסי, תום ליבם ושיקולי הרתעה ואינטרס הציבור, מצדיקים פטור מהשבה הדדית ודחיית הסעדים הכספיים שהתבקשו בתביעות ההדדיות. בית המשפט קבע כי על מנת לאפשר לצדדים להתארגן, ביטול המערכת ההסכמית בין הצדדים וביטולה של חכירת המשנה של המשיבה ייכנסו לתוקף ביום 24.4.2022.

4.ביום 12.6.2022 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שיוגש על ידה. המבקש התנגד לבקשה אם כי, הביע הסכמה לכך שעד למתן פסק דין בערעור, הוא לא יעביר את זכויותיו במקרקעי התחנה לצד שלישי. כמו כן, כל התקשרות שלו עם צד שלישי בקשר לאספקת דלק לתחנה או להפעלתה תהיה כפופה לתוצאות הכרעת הערעור, כך שאם המשיבה תזכה בערעורה היא תוכל לממש את זכייתה ללא הפרעה. בכך, מתאיין החשש בדבר הקושי להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. לחלופין טען המבקש כי ככל שיינתן צו לעיכוב ביצוע, יש לחייב את המשיבה למכור לתחנה דלק במחירים שאינם עולים על אלו שהוצעו על ידי חברת דלק אחרת עמה הוא התקשר לאחר מתן פסק הדין.

5.ביום 11.7.2022 נעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע בכפוף להפקדת סך של 100,000 ש"ח בקופת בית המשפט על ידי המשיבה להבטחת נזקי המבקש. נקבע כי המקרה דנן מעורר שאלות עקרוניות נכבדות שטרם הוכרעו בבית משפט זה, ולפיכך מבחינת סיכויי הערעור, קיימת הצדקה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. מבחינת מאזן הנוחות, נקבע כי הנזק שיגרם למשיבה כתוצאה מפינוי מתקניה וסמליה המסחריים ממקרקעי התחנה גדול מהנזק בר-הפיצוי שייגרם למבקש אם יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יידחה. בית המשפט קבע עוד כי אין מקום להיענות לבקשתו החלופית של המבקש לחייב את המשיבה למכור דלק על פי מחירים שהוצעו על ידי חברה אחרת. הקפאת המצב הקיים משמעה כי המשיבה ממשיכה לשאת בעלויות שונות לרבות דמי החכירה אשר יש בהן כדי להשפיע על מחיר מוצריה.

6.מכאן הבקשה שלפנַי. לטענת המבקש, בית המשפט שגה בקביעותיו לגבי מאזן הנוחות. הסכמת המבקש כי כל התקשרות שלו עם צד שלישי בנוגע להספקת מוצרים לתחנה או להפעלתה תהיה כפופה לתוצאות הערעור, שומטת את הקרקע תחת טענות המשיבה לנזק בלתי הפיך. כמו כן, המשיבה כלל לא הסבירה במה כרוך פינוי הציוד או הסרת הסמלים כנטען על ידה, ולמעשה אין לה כל זכות לקבל את ציוד התחנה. זאת משעה שתביעתה שכנגד, בה עתרה גם להשבת עלויות התקנת הציוד והמתקנים שהעמידה לתחנה, נדחתה. אף אם הייתה לה זכות לקבל את ציוד התחנה, אזי בכל הנוגע למיכלי התחנה, הם בגדר מחוברים למקרקעין שאין לה זכות לקבלם, והנזק שייגרם למבקש מהוצאתם עולה באופן משמעותי על ערכם עבור המשיבה. אשר ליתר פריטי הציוד, עלותם זניחה ועלות פירוקם והרכבתם מחדש במידת הצורך אינה מעוררת כל קושי. לעומת זאת, אם צו עיכוב הביצוע ייוותר על כנו ייגרמו נזקים בלתי הפיכים למבקש הנובעים מכך שהותרת המערכת ההסכמית על כנה פוגעת בחירותו האישית; מכך שהמתנה להכרעה בערעור עלולה להביא לכך שהוא לא יזכה לראות את תוצאות זכייתו בימי חייו נוכח גילו המתקדם; ומכך שייכפה עליו להמשיך ולרכוש דלק מהמשיבה במחירים המבוקשים על ידה. כמו כן, משעה שנקבע כי המערכת ההסכמית שבין הצדדים מגבילה את התחרות בשוק הדלק והיא בלתי חוקית, עיכוב ביצוע פסק הדין יביא גם לנזק בלתי הפיך לציבור. גם בקשר לסיכויי הערעור, אף שפסק הדין מעורר שאלות עקרוניות, כל פסקי הדין שדנו בסוגיה קבעו כי מערכת הסכמית דוגמת זו שנחתמה בין המבקש למשיבה היא הסדר כובל, ובארבע ניירות עמדה של היועץ המשפטי לממשלה הובעה עמדה התומכת בעמדת המבקש.

7.המבקש הוסיף כי היה מקום לדחות את בקשת המשיבה גם מהטעם שמדובר בפסק דין הצהרתי ושאין בו כל הוראה אופרטיבית שאת ביצועה ניתן לעכב. המשיבה הייתה צריכה לבקש סעד זמני בערעור, שהיא בקשה שונה מבקשה לעיכוב ביצוע, ולהפנותה לבית משפט זה ולא לבית המשפט המחוזי. לבסוף ולחלופין נטען כי ככל שצו עיכוב ביצוע פסק הדין ייוותר על כנו, יש לסייגו בחיובה של המשיבה למכור למבקש דלק על פי מחירי השוק בהם ניתן לרכוש דלק מכל חברה אחרת. הסדר חלופי זה מונע כל חשש לנזק בלתי הפיך. בהקשר זה הודגש כי העלויות בהן ממשיכה המשיבה לשאת נמוכות באופן יחסי, והפער בין המחירים הנגבים על ידי המשיבה לבין המחירים הנגבים על ידי חברה אחרת, גבוה אף לאחר שנלקחות בחשבון העלויות בהן נושאת המשיבה.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.

9.בפתח הדברים אציין כי הואיל וקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר ביטול המערכת ההסכמית בין הצדדים בעלת השלכות מעשיות, אינני סבור כי נפל פגם בכך שהמשיבה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ולא בקשה לסעד זמני בערעור. מכל מקום, אין נפקות ממשית להבחנה בין שני סוגי הבקשות שכן הלכה למעשה המבחנים לבחינתם הם זהים: על המבקש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בירור לטובתו (וראו למשל: ע"א 204/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 11 (8.3.2020); עע"מ 1856/22 חי נחמיאס מגורים והשקעות בע"מ נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ, פסקה 10 (1.5.2022)). עוד יצוין כי מאחר שבמועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע טרם הוגש ערעור על פסק הדין, לא נפל פגם בפניית המשיבה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט זה (תקנה 145(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). ומכאן לגופו של עניין.

10.שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלו תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 5215/22 יהלום נ' כהן, פסקה 15 (18.8.2022); רע"א 5129/22 א. מרתון גיא בע"מ נ' חי, פסקה 16 (3.8.2022)). דברים אלה עומדים בעינם גם ביחס להחלטות שעניינן עיכוב ביצוע פסק דין (רע"א 5563/22 הרשות הפלשתינית נ' פלוני, פסקה 11 (29.8.2022); רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ, פסקה 11 (21.1.2007)), ולהחלטות שעניינן מתן סעד זמני בערעור (רע"א 2548/22 חדד נ' יעקב, פסקה 5 (17.4.2022); רע"א 7954/21 עמותת קול מבשר בהרי ירושלים נ' עמותת פתחי ציון, פסקה 9 (22.12.2021)). לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

11.בכל הנוגע למאזן הנוחות קבע בית המשפט המחוזי כאמור כי הנזק שייגרם למשיבה כתוצאה מכך שתידרש לפנות את מתקניה וסמליה המסחריים ממקרקעי התחנה, עולה על הנזק בר-הפיצוי שייגרם למבקש אם יעוכב הביצוע והערעור יידחה. המבקש מלין בבקשתו על קביעה זו בציינו כי למשיבה אין זכות ממשית לפנות את התחנה משעה שתביעתה שכנגד נדחתה. ברם, העובדה שתביעתה של המשיבה לקבלת החזר השקעותיה בתחנה נדחתה אינה מביאה מיניה וביה למסקנה כי המשיבה אינה זכאית להוציא משטחי התחנה את כלל הציוד שהתקינה במקרקעין. על כך יש להוסיף כי עיון בהסכם הקמעונאי, המהווה חלק מהמערכת ההסכמית שבוטלה על ידי בית המשפט, מלמד כי ציוד התחנה אליו מתייחס המבקש (משאבות, מיכלים, צינורות ועוד) הושאל לו על ידי המשיבה תוך שהובהר כי ציוד זה נותר רכושה הבלעדי (סעיפים 13 להסכם הקמעונאי מיום 21.2.1983; צורף כנספח ב3' לכתב התביעה). דומה כי ביטול המערכת ההסכמית משמעותו התפוגגות ההשאלה והחייאת זכותה של המשיבה בציוד. בכך יש גם כדי ליתן מענה לטענת המבקש לפיה המיכלים הם בבחינת מחוברים לקרקע שהמשיבה אינה רשאית לפרקם.

12.בכל הנוגע לנזקים הבלתי הפיכים שייגרמו לגישתו של המבקש לו ולציבור, הרי שאלה הועלו גם לפני בית המשפט המחוזי אשר מצא כי באיזון הכולל אין בהם כדי לגבור על הנזק שייגרם למשיבה אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והיא תזכה בערעורה. באיזון זה איני רואה להתערב. מה גם שיש טעם לפגם בהעלאת הטענה ל"פגיעה בציבור" בשל הותרתו על כנו של הסכם אשר כפי שקבע בית המשפט המחוזי, במשך עשרות שנים המבקש הפיק ממנו רווחים והשתמש בו כאמצעי לקידום האינטרסים האישיים שלו.

13.נוכח כל האמור, ומשעה שהמבקש עצמו מודה כי המשיבה "עברה את הסף (הנמוך) הדרוש" בכל הנוגע לתנאי סיכויי הערעור (סעיף 28 לבקשתו), הרי שדין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי – להידחות.

14.עוד אוסיף בשולי הדברים כי לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט שלא לשעות לבקשתו החלופית של המבקש. כפי שציין בית המשפט, הותרת המצב הקיים על כנו פירושה כי המשיבה ממשיכה לשאת בעלויות נוספות שבהן אינה נושאת החברה האחרת עמה התקשר המבקש, ומשכך אין מקום לחייבה למכור לו דלק על פי המחירים שהוצעו לו על ידי החברה האחרת עמה התקשר.

כאמור, הבקשה נדחית.