רע"א 7954/21 קול מבשר בהרי ירושלים נ. פתחי ציון

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 10.10.2021, בע"א 32462-09-21 (השופטת ר' פרידמן פלדמן ), על-פי החלטה זו, התקבלה בקשת המשיבה, עמותת פתחי ציון, לעכב את ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, מיום 25.7.2021, בת"א 35945-05-16 (השופטת ח' טוקר ), אשר הורה על פינוי המשיבה ממבנה פנימיה המצוי בישוב מבשרת ציון.

רקע עובדתי

2.

המבקשת, עמותת קול מבשר בהרי ירושלים, והמשיבה, עמותת פתחי ציון, מנהלות שתיהן מוסדות חינוכיים במתחם משותף, במבשרת ציון. המתחם האמור, שבו עומד מבנה הפנימיה שבמוקד המחלוקת, מצוי במקרקעין השייכים למדינה, שהוחכרו לטובת מוסד חינוכי ומגורי פנימיה. במסגרת הסכם משנת 2004 – שצדדים לו, בין היתר, המבקשת ועמותה נוספת בשם "שערי מבשרת" – נקבע כי זכות השימוש בפנימיה נתונה למבקשת. לצד זאת, נקבע באותו הסכם, כי לשערי מבשרת, שלימים באה המשיבה בנעליה, תינתן רשות להשתמש באופן זמני במבנה הפנימיה, עד שתבנה לעצמה בניין פנימיה חדש. למרבה הפליאה, ההסכם האמור לא נקב מועד להשלמת מבנה הפנימיה הנוסף. מִני אז, עושה המשיבה שימוש במבנה למגורי סטודנטים אמריקאים, השוהים בישראל במסגרת תכנית לימודית. שנה הלכה, שנה באה, אך מבנה חדש – אַין. בשלב מסוים נקעה נפשה של המבקשת – והיא הגישה תביעה לבית משפט השלום, בבקשה להורות

על פינוי המשיבה מהפנימיה. התביעה התקבלה. בית משפט השלום קבע, כי המבקשת לא הציגה חסמים שמנעו ממנה לבנות פנימיה חדשה, וכי פרק זמן בן 17 שנה אינו פרק זמן סביר לשימוש 'זמני'. בית המשפט הורה למשיבה לפנות את המבנה, לא יאוחר מיום 30.9.2021.

3.

ימים מספר לפני מועד הפינוי האחרון, הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. בבקשה לעיכוב הפינוי, טענה המשיבה כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה: בעוד שלמבקשת יגרם נזק כספי בלבד, הרי למשיבה יגרם נזק בלתי הפיך, שכן בפנימיה שוכנים 67 מתלמידי המשיבה, תושבי חו"ל, אשר נרשמו לשנת הלימודים תשפ"ב מבעוד מועד. לטענת המשיבה, "בהעדר מבנה מגורים אחר בו יוכלו הסטודנטים להתאכלס, יידרשו הסטודנטים לחזור חזרה לארה"ב ולהפסיד שנת לימודים שלמה, על כל המשתמע מכך" . לזאת הוסיפה המבקשת, כי מעבר לנזק הכלכלי שייגרם לה, ולנזק האישי שיהיה מנת חלקם של התלמידים עצמם – ביצוע הפינוי יסב לה גם נזק תדמיתי בלתי הפיך.

4.

בתשובתה לבקשה לעיכוב הפינוי הביעה המבקשת התנגדות, וטענה כי אין ממש בטענת המשיבה כי התלמידים נרשמו לשנת הלימודים זמן רב קודם מתן פסק הדין, שכן המשיבה היתה מודעת היטב להליך המשפטי שהתנהל מזה 5 שנים ולדרישת הפינוי, כך שאין לה להלין אלא על עצמה ביחס למצב שנוצר. כמו כן נטען, כי ככל שהבקשה תתקבל, דווקא לה יגרם נזק ניכר ובלתי הפיך. זאת, כך הטענה, משום שעל-פי דרישות המוגנות של משרד החינוך, תלמידי המשיבה הבגירים, אינם יכולים לשהות באותו מתחם עם תלמידי המבקשת הקטינים. המצב הנוכחי, שבו שוהים תלמידי המשיבה יחד עם תלמידיה, כבר הוביל לכך שמשרד החינוך שלל מהמבקשת את רשיונהּ, ויחד עמו את הפיקוח והתקצוב שניתן לה. לטענת המבקשת, הותרת המצב על כנו תוביל לכך שלא תוכל לרפא את הליקויים בדרישות המוגנות, ובהיעדר הפיקוח – תאלץ לסגור את שעריה.

5.

הבקשה לעיכוב ביצוע – התקבלה. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי, כי סיכויי הערעור אמנם "אינם גבוהים במיוחד" , אך מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, ויש בו כדי להכריע את הכף. נקבע, כי ביצוע הפינוי אכן יגרום למשיבה נזק כבד ובלתי הפיך. ואילו למבקשת יגרם נזק כספי בלבד: "עיכוב הביצוע עלול לגרום [למבקשת] נזק כספי; כי דרישת הפיצוי הוצאה לפני שנים; וכי היא ממתינה להשבת הפנימיה לידיה שנים רבות, ואיננה יכולה לפתח את פעילותה בשל כך" . בקשה לעיון מחדש שהגישה המבקשת – נדחתה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

תמצית טענות הצדדים

6.

לטענת המבקשת, "התעלם בית המשפט קמא באופן מוחלט מהטענות המרכזיות של המבקשת בדבר הנזק העצום שייגרם לה כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין. שכן עיכוב ביצוע פסק הדין משמעו היא סגירת פעילות הפנימיה של המבקשת והשלכת תלמידי המבקשת לרחוב" , וזאת בשל "הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מהפסקת הפיקוח והתקצוב על הפנימיה – מה שיוביל לסגירתה" . לטענתה, בית המשפט המחוזי לא נתן כל משקל לטענה זו, שנטענה לפניו, והתייחס אך ורק לנזק הכספי והתאורטי שנגרם לה כתוצאה מעיכוב הפינוי בחלוף השנים. בעשותו כן, כך המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי, שכן גם לה, כמו למשיבה, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך בדמות סגירת שעריה וביטול שנת הלימודים תשפ"ב.

7.

המשיבה מנגד, דוחה מכל וכל את טענות המבקשת. לצד טענותיה בדבר סיכויי הערעור – הגבוהים לשיטתה – עומדת המשיבה על כך שאין אמת בטענה כי נוכחות תלמידיה הבגירים בבניין הפנימיה היא שגרמה לשלילת הפיקוח והתקצוב שניתן למבקשת; הגורם לכך, כך לפי המשיבה, נעוץ בשלל ליקויים שלא זכו למענה מצד המבקשת, ואין בפינוי המשיבה כדי לרפא ליקויים אלו. ממילא, כך נטען, הנזק שעליו מצביעה המבקשת, כלל לא נגרם כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהחלטת בית משפט השלום, ולאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

9.

הלכה מושרשת היא שלערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב, בכל הקשור למתן סעדים זמניים;

בהחלטות מסוג זה אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)). הבקשה שלפנַי אינה מצדיקה סטייה מן הכלל האמור. השתכנעתי, כטענת המבקשת, כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו, באופן מפורש, על טענת הנזק שיגרם לה בדמות שלילת הפיקוח ממשרד החינוך; לא השתכנעתי כי יש בנתון זה כדי להפוך את הקערה על פיה, ולהביא לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

10.

המבקשת טוענת כי שלילת הפיקוח תביא לסגירת הפנימיה לאלתר, ולביטול שנת הלימודים. טענה זו, דומני, נועדה ליצור רושם של סימטריה בין הנזק שעלול להיגרם למבקשת ככל שיעוכב הפינוי, לבין הנזק שייגרם למשיבה כתוצאה מביצוע הפינוי, אך לא אלו הם אכן פני הדברים. אין לכחד: שלילת הפיקוח עלולה לפגוע כלכלית במבקשת, ואין להקל בכך ראש. יחד עם זאת, אחרי ככלות הכל, עדיין מדובר בנזק כספי, שאינו גורר באופן ישיר את סגירת המוסד. היטיב לנסח זאת בית המשפט לעניינים מנהליים, בהחלטתו בעתירה המנהלית שהגישה המבקשת בעניין זה (עת"מ (מינהליים ת"א) 40925-08-21 קול מבשר בהרי יהודה (ע"ר) נ' משרד החינוך (2021)): "זה המקום לחזור ולהדגיש, כי אין כל חובה לקבל רישיון להפעלת פנימיה ואין כל חובה כי פעילות הפנימיה תהיה מפוקחת (ומתוקצבת) על-ידי [משרד החינוך] ועל כן אין בהחלטה זו כדי להביא לסגירת הפנימיה" .

11.

לא זו אף זו, עיון בתגובת המשיבה, ובמסמכים שצורפו לתגובתה, מעורר ספק של ממש האם פינוי הפנימיה אכן יאפשר למבקשת לזכות מחדש בתקצוב המיוחל. החלטת משרד החינוך לשלול את הפיקוח התבססה על רשימה ארוכה של ליקויים שנפלו בהתנהלותה של המבקשת, ושבגינם נקבע כי היא אינה עומדת בדרישות המוגנות. לא הוכח כי פינוי הפנימיה לבדו יביא להשבת התקצוב. המשיבה – טוענת שלא כך הוא; משרד החינוך – נמנע מלחוות דעה בעניין זה (ראו החלטתו מיום 9.8.2021). אין במידע המונח לפני כדי להכריע כי עיכוב הפינוי הוא הגורם להמשך שלילת הפיקוח והתקצוב.

12.

בשולי הדברים אוסיף, כי לא ראיתי לנכון להידרש לבקשת המשיבה להוספת ראיה, משום שאין מקומה בהליך זה.

הבקשה נדחית אפוא; אין

צו להוצאות.