רע"א 8203/18 רום ברוקנר נ. מימון שטרית

1.

במסגרת תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיב לבית משפט השלום בחיפה הוא הגיש בקשה להטיל עיקולים זמניים במעמד צד אחד על כספים המגיעים למשיב ומצויים אצל צדדים שלישיים. בקשתו התבססה על החשש כי יתקשה לגבות מהמשיב את המגיע לו על פי פסק דין סופי אם יינתן לטובתו, שכן המשיב מכר את עסקו נשוא הדיון לאותם צדדים שלישיים. בהחלטה מיום 24.10.2018 דחה בית משפט השלום (השופט א' רובס ) את הבקשה בשני נימוקים: האחד , כי הבקשה הוגשה ללא התחייבות, בניגוד לתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ); השני , כי לגופו של עניין, העילה בגינה הוגשה הבקשה הייתה ידועה למבקש זמן רב לפני הגשת הבקשה, בהיותו "מודע להעברת זכויות הזכיינות מזה כחודשיים ימים".

2.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המחוזי נדחתה בהחלטה מיום 12.11.2018. בית המשפט המחוזי (השופטת י' קראי-גירון ) ציין כי המבקש הודה בבקשה עצמה כי אכן לא צירף לבקשתו למתן סעד זמני את כל המסמכים הנדרשים על פי דין, ובמיוחד התחייבות כאמור, ברם נקבע כי בניגוד לטענת המבקש, אין המדובר ב"פגם שולי" הניתן לתיקון במסגרת הבקשה לרשות ערעור. עוד נקבע, כי בצדק נדחתה בקשתו לגופה, משלא ניתן כל הסבר מדוע המתין המבקש עם הגשת בקשתו כחודשיים ימים, ככל שקיים חשש ממשי להברחת רכוש ולכך שעקב העברת הזכויות בנכס הוא לא יוכל להיפרע מן המשיב.

3.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בסירובו לקבל את מסמך ההתחייבות שהגיש, אשר לטענתו "רלבנטי רק במידה שבית המשפט נעתר לבקשה להטלת עיקולים", כמו גם בקביעתו בדבר שיהוי בהגשת בקשתו. בהקשר אחרון זה, נטען כי אין כל רלבנטיות לסוגיית השיהוי, "באשר תובע יכול לבקש עיקולים בכל שלב [...] כאשר התנאי הרלבנטי הוא כי עדיין קיימים כספים".

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים, ומכאן שערכאת הערעור תטה שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים (רע"א 4303/17 ג.ח. פרמיום בע"מ נ' "כאל" כרטיסי אשראי בישראל (7.6.2017); בע"מ 4820/12 פלוני נ' פלונית (19.7.2012); רע"א 8403/12 מ.ג.ה מרי הפצה וסחר בינלאומית בע"מ נ' מחאג'נה (13.12.2012)). ביתר שאת אמורים הדברים, שעה שמדובר בערכאת ערעור שנייה, בבחינת "גלגול שלישי". המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. החלטתו של בית משפט השלום אך יישמה את הדין על עניינו של המבקש, ובצדק נמנע בית משפט קמא מלהתערב בה.

בבחינת למעלה מן הצורך, אזכיר כי בקשה למתן סעד זמני מוכרעת לא רק על יסוד שיקולי מאזן הנוחות וסיכויי ההליך, כי אם גם על יסוד שיקולים שביושר (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקה 24 (28.12.2015)). כך הוא השיקול בדבר שיהוי בהגשת הבקשה. בקשה כאמור נדונה על דרך הכלל בטרם

נתבררה התביעה לגופה, וממילא לא ייעתר לה בית המשפט אלא אם שכנע המבקש כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות מוקדמת בדמות מתן סעד זמני. לפיכך, נפסק כי " שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני עשוי להוות טעם מספק לדחיית הבקשה" ,

מן הטעם ששיהוי זה חותר תחת הטענה בדבר חיוניותו ונחיצותו של הסעד (רע"א 9416/16 שעשוע נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ (17.1.2017). ראו גם: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (20.9.2011); ע"א 8630/05 ניר אגודה שיתופית ארצית להתיישבות עובדים נ' עיריית הוד השרון (10.4.2007); רע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (21.3.2012); רע"א 5222/18 מנשה נ' סוויסה (20.8.2018); רע"א 9638/17

אבו חמד נ' אסדי את בדחי אלקטרו מכניקה מערכות בע"מ (18.2.2018) ). לאור זאת, בשונה מבירור טענת שיהוי בהגשתה של תביעה, הרי שלשם קבלת טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני, בית המשפט יסתפק לעתים בעצם קיומו של שיהוי ולא ידרוש קיומו של יסוד נוסף, דוגמת שינוי מצבו של המשיב לרעה בעקבות אותו שיהוי (ראו למשל – רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם

בע"מ , פ"ד נה (4) 433, 444 (1995)).

5.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.