רע"א 4303/17 ג.ח. פרמיום בע"מ נ. "כאל" כרטיסי אשראי בישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ש' אלמגור ) מיום 14.5.2017 אשר לא נעתר לבקשת המבקשת ליתן צו מניעה האוסר על המשיבה להפסיק את שירותי הסליקה שהיא מספקת לה עד להכרעה בתביעה שהגישה נגדה.

1.ביום 30.1.2017 התקשרה המבקשת בהסכם למתן שירותי סליקה עם המשיבה (להלן: ההסכם ) וזאת לאחר שהצהירה בפני המשיבה כי עיסוקה מתמקד במוצרי חשמל קטנים וביטוח. על פי ההסכם רשאית המשיבה לסיים את ההתקשרות עם המבקשת לאלתר אם יימצא כי המבקשת מבצעת פעילות עסקית שונה מזו שעליה דיווחה (סעיף 162 להסכם, מב/3). ביום 6.4.2017 הודיעה המשיבה למבקשת בשיחת טלפון כי ההסכם יבוטל בתוך 30 ימים נוכח פעולות חריגות (שתוארו בהרחבה בפסקה 2 להחלטה נושא הבקשה דנן), שעוררו את חשדה וכן נוכח העובדה שבעקבות בדיקה שנערכה התברר כי המבקשת עוסקת, בניגוד לדיווחיה, גם במתן הלוואות. ביום 1.5.2017 הגישה המבקשת תביעה לאכיפת ההסכם ועימה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להפסיק את שירותי הסליקה שסופקו למבקשת.

2.ביום 3.5.2017 נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה ארעי במעמד צד אחד (בכפוף לתנאים מסוימים), וביום 14.5.2017, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו נשמעו עדים מטעם המשיבה והמבקשת, דחה בית המשפט את בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני והורה על ביטול הצו שניתן במעמד צד אחד. בית המשפט קבע כי מן הראיות שהוצגו בפניו עולה כי המבקשת אכן פועלת בשוק ההלוואות החוץ בנקאיות, אך היא לא דיווחה למשיבה מיוזמתה על השינוי בעיסוקיה או על הוספתו של עיסוק זה ואין בפיה הסבר הולם לכך. עוד נקבע כי לעת הזו די בעדויות שנשמעו על מנת להצביע על התנהגות בלתי תקינה לכאורה של המבקשת אשר מצדיקה את ביטול ההסכם. בית המשפט ציין כי בשיחה שערכו נציגי המשיבה עם הבעלים של המבקשת הוא לא השיב לשאלה מדוע יש סתירה בין עיסוקיה בפועל של המבקשת ובין דיווחיה למשיבה וניסיונות מאוחרים יותר להשיגו ולברר עמו את הדבר עלו בתוהו. לא זו אף זו, הבעלים של המבקשת לא הגיש תצהיר ולא התייצב לדיון על מנת ליתן הסברים להתנהלותה. אשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי ככל שייגרם למבקשת נזק מביטול ההסכם, מדובר לכל היותר בנזק כספי והמשיבה לא תתקשה לפצותה עליו. מנגד, ובנוסף לזכות העומדת למשיבה לבטל את ההסכם על פי הוראותיו, חלה על המשיבה החובה לנהוג בלקוחותיה של המבקשת בזהירות ובאחריות בפרט על רקע שיעור העסקאות שבוטלו במהלך תקופת ההתקשרות (למעלה מ-5% מסך העסקאות). בית המשפט הוסיף וציין כי אף שמדובר בחוזה אחיד המבקשת לא הוכיחה שההוראה המאפשרת את ביטולו בהתראה של 30 יום אינה סבירה, וכמו כן לא הוכח כי אין באפשרותה של המבקשת להתקשר עם חברת סליקה אחרת והיא אף דחתה הצעה שתעשה כן. בית המשפט הדגיש כי גם בהנחה שהודעה בכתב על ביטול ההסכם לא התקבלה אצל המבקשת, הרי שבנסיבות העניין מדובר במסמך פורמלי המפרט את הדברים שנאמרו לה בעל-פה ולבסוף קבע כי הזהות בין הסעד הזמני לבין הסעד הסופי שנתבע מהווה טעם נוסף שלא להיעתר לבקשה.

3.מכאן הבקשה שבפני בה שבה המבקשת וטוענת לביטול ההסכם שלא כדין ולכך שסעיף הביטול מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד נטען כי המבקשת דיווחה למשיבה על עיסוקה במתן הלוואות אם כי באיחור, והדבר אינו מצדיק לגישתה את ביטול ההסכם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן מתן הצו הזמני המבוקש דרוש כדי למנוע את קריסת עסקיה ואת הפגיעה בשמה הטוב.

4.דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 (20.9.2011) ; רע"א 9416/16 שעשוע נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ , פסקה 5 (17.1.2017)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. מן התשתית העובדתית שנסקרה בפירוט בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אכן עולה כי נוכח אי הדיווח על השינוי בעסקיה, סיכויי התביעה שהגישה המבקשת לאכיפת ההסכם אינם גבוהים. כמו כן, הנזק העלול להיגרם למבקשת הוא כספי בעיקרו וניתן לפיצוי. על כן מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובתה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בצדק.

הבקשה נדחית, אפוא.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.