רע"א 9416/16 אמיר שעשוע נ. ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי )

מיום 1.12.2016, בה בוטל צו מניעה ארעי שניתן לבקשת המבקש במעמד צד המורה למשיבות להימנע מביצוע דיספוזיציה במניותיהן במשיבה 2 (להלן: החברה ) עד להכרעה בתביעת המבקש.

1.המבקש ויזם נוסף (להלן: סביון

וביחד: היזמים ), הקימו את החברה לשם ביצוע פרויקט "פינוי בינוי" בעיר יהוד (להלן: הפרויקט ), והיו בעלי מניות ודירקטורים בה. ביום 12.5.2011 התקשרה המשיבה 1 (להלן: ב. יאיר ) עם היזמים בהסכם לשיתוף פעולה לביצוע הפרויקט (להלן: ההסכם ) שבו הוסכם כי כנגד התחייבויות שתיטול ב. יאיר על עצמה, ובהן העמדת הלוואת בעלים בסך 1.5 מליון ש"ח לחברה, יוקצו לה 100 מניות רגילות ומניית הכרעה

אחת ואילו בידי כל אחד מהיזמים יוותרו 50 מניות רגילות ומניית בכורה

אחת. ההסכם כלל שלושה תנאים מתלים לגביהם צוין כי אם לא יתקיימו במלואם עד לחלוף תקופה שנקבעה, יחולו הוראות מסוימות ובכללן כי מניות המייסדים יועברו לב. יאיר לאחר שזו תמסור הודעה בדבר ביטול ההסכם (סעיף 7.2.1.2 להסכם). הוראה נוספת התייחסה לחיוב היזמים להשיב לב. יאיר את מלוא הסכומים שהשקיעה בחברה וכן את מלוא הסכומים שהעמידה לחברה כהלוואות בעלים (סעיף 7.2.1.1 להסכם). לימים נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לקיום התחייבויות היזמים על פי ההסכם וביום 6.6.2016 הודיעה ב. יאיר למבקש על ביטול ההסכם ודרשה ממנו להעביר אליה את מלוא מניותיו בחברה וכן להשיב לה את הלוואות הבעלים שהעמידה לחברה. לטענת המבקש ביום 8.11.2016 התברר לו כי מניותיו הועברו לב. יאיר, ולמחרת היום הוא עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים למתן צו מניעה זמני טרם הגשת תביעה "האוסר על המשיבות להעביר ו/או למכור [...] את מניותיה [...] ולבצע בהן דיספוזיציה וזאת עד למתן פסק דין חלוט בתביעת המבקש לצו מניעה קבוע". למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 3.11.2016, חמישה ימים לפני הגשת הבקשה לבית המשפט קמא, הגישה ב. יאיר תביעה כספית נגד המבקש לבית משפט השלום בירושלים (תא"ק 8573-11-16; להלן: התביעה הכספית ), וביקשה כי יפרע את הלוואות הבעלים הנ"ל.

2.ביום 9.11.2016 נתן בית המשפט המחוזי צו ארעי במעמד צד אחד, והורה למבקש להגיש את תביעתו והוא עשה כן ביום 15.11.2016. אך ביום 1.12.2016, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש למתן צו מניעה זמני והורה על ביטול צו המניעה הארעי שניתן במעמד צד אחד, בציינו כי המבקש לא דיווח לבית המשפט על התביעה הכספית טרם הגשת בקשתו, והגם שהוסכם כי נקודת המוצא לדיון בבקשה תהא כי התביעה הנ"ל לא הייתה ידועה למבקש במועד הגשת הבקשה, מצא בית המשפט כי "בהינתן לוח הזמנים הנרחב בכללותו, צירוף המקרים וסמיכות הזמנים בין שני ההליכים הנ"ל, מציבים סימן שאלה על האפשרות שאכן הייתה כאן אי ידיעה". עוד ציין בית המשפט כי המבקש לא צירף את ההסכם לבקשה ואף השתהה בהגשתה, שכן רק ביום 27.9.2016 התייחס לראשונה לפניית המשיבות מיום 6.6.2016. בית המשפט הוסיף וקבע כי ממכלול הנסיבות עולה כי משמעות הסכסוך בין הצדדים היא כספית, וגם ללא מתן הסעד הזמני לא צפוי להתרחש מהלך בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לפצות בגינו את המבקש בכסף. אשר לסיכויי התובענה, ציין בית המשפט כי התמונה המתקבלת היא כי לפי ההסכם "קיימת זכות להעברת המניות שבוצעה ושבה מדובר בהינתן מכלול השתלשלות העניינים ויש למבקש גם בטחונות בקשר לכך". משמצא בית המשפט המחוזי כי סיכויי התובענה אינם גבוהים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, הוא הורה על ביטול הצו הארעי. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי צו המניעה הארעי יוותר בתוקף עד ליום 7.12.2016.

3.מכאן הבקשה שלפניי בה חוזר המבקש וטוען כי קיבל לידיו את התביעה הכספית רק ביום 22.11.2016, לאחר שהגיש את הבקשה למתן צו מניעה זמני. המבקש טוען כי אין בעובדה שלא צירף את ההסכם לבקשה למתן הצו הארעי כדי להצדיק את אי מתן הצו, מאחר שהמחלוקת בין הצדדים אמורה להתברר במסגרת הליך בוררות בהתאם לתניית בוררות שנכללה בהסכם. לשיטת המבקש, העברת המניות בוצעה בניגוד להוראת סעיף 299 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ), והוא מציין כי בית המשפט התעלם מטענה זו. המבקש מוסיף כי לא היה מקום לדחות את בקשתו מחמת שיהוי שכן השיב למכתבה של ב. יאיר מיום 6.6.2016 כבר ביום 9.6.2016 וזאת במסגרת מכתב התשובה ששלח לה סביון ומכל מקום, כך לטענתו, היה רשאי להמתין להליך בוררות שהיה אמור להתקיים, לגישתו, על פי ההסכם. אשר למאזן הנוחות נטען כי למשיבות לא ייגרם כל נזק בכך שיינתן צו מניעה עד לסיום בירור ההליך.

למען שלמות התמונה יצוין כי בד בבד עם הגשת הבקשה עתר המבקש לעיכוב ביצוע של החלטת בית המחוזי עד להכרעה בבקשתו, וביום 5.12.2016 נקבע כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת.

4.המשיבות סומכות ידיהן על החלטת בית המשפט המחוזי ושבות על טענתן כי המבקש הסתיר מבית המשפט עובדות מהותיות. עוד טוענות המשיבות כי אי קיום של אחד מן התנאים המתלים שנכללו בהסכם אמור להוביל להעברת המניות ללא כל תנאי וכי תניית הבוררות מתייחסת לסכסוכים הנובעים מן ההסכם בעודו תקף ולא כשהוא מבוטל. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות שכן מדובר בסכסוך כספי.

5.דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 5290/08

הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 5 (1.7.2008);

רע"א 5841/11

אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 (20.9.2011) ).

המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

כפי שנפסק לא אחת, שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני עשוי להוות טעם מספק לדחיית הבקשה, שכן שיהוי זה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד ויכול לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו (רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ (17.12.1992); רע"א 7547/16 לשכת עורכי הדין בישראל נ' זכותי מומחים לזכויות רפואיות בע"מ (3.11.2016)) . הודעת הביטול והבקשה להעברת המניות (מב/ו) הועברה למבקש עוד ביום 6.6.2016 ואפילו נניח לטובת המבקש כי תשובתה של החברה מיום 9.6.2016 ניתנה גם בשמו באופן אישי, אין בפיו הסבר כלשהו לכך שהמתין עם הגשת הבקשה לסעד זמני עד ליום 9.11.2016. שיהוי זה בהתנהלות המבקש מלמד על כך שהסעד הזמני המבוקש אין בו דחיפות מבחינתו וטעם זה תומך בדחיית הבקשה. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקש לא צירף את כל המסמכים הנדרשים להכרעה בבקשתו, ובפרט את ההסכם העומד במוקד הסכסוך שבין הצדדים, וכבר נפסק כי אי גילוי מלוא העובדות והמסמכים הרלוונטיים במסגרת בקשה למתן סעד זמני, עלול להוות שיקול מרכזי לדחייתה ( רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ , פ''ד נה(4) 433 (2001)). אשר לסיכויי התביעה, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אלה אינם גבוהים בהינתן הוראות ההסכם המקנה לכאורה למשיבות זכות להעברת המניות. לבסוף לא למותר לציין כי המבקש לא הצביע על נזק בלתי הפיך העלול להיגרם לו כתוצאה מאי מתן הסעד הזמני, וכפי שציין בית המשפט המחוזי הסכסוך בין הצדדים הוא כספי במהותו, ואי מתן הסעד הזמני אינו צפוי להביא ל"מהלך בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לפצות עליו בכסף".

6.מטעמים אלו כולם, הבקשה נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע. הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 5.12.2016 – מבוטל.

המבקש יישא בהוצאות המשיבות 1 ו-2 ובשכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.