רע"א 7547/16 לשכת עורכי הדין בישראל נ. זכותי - מומחים לזכויות רפואיות בע"

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' זינגר ) בת"א 41203-08-16 מיום 15.9.2016, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים.

רקע

2.לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: המבקשת ) הגישה ביום 17.8.2016 כתב תביעה נגד המשיבים. בלב כתב התביעה הטענה כי המשיבה 1, זכותי – מומחים לזכויות רפואיות בע"מ (להלן: זכותי ), מעניקה ללקוחותיה שירותים של מתן חוות דעת משפטית וניסוח מסמכים משפטיים, תחת איצטלה של "סיוע במימוש זכויות רפואיות", בניגוד לפסיקת בית משפט זה ולהוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק ). עניינו של סעיף זה בייחוד פעולות מקצוע עריכת הדין, ולפיו, בין היתר, מוסמכים עורכי-דין, ואלה בלבד, לערוך מסמכים משפטיים, ולהעניק שירותי יעוץ וחיווי דעה משפטית. לטענת המבקשת, בפעולותיה, חושפת זכותי את הציבור בכללותו ואת ציבור לקוחותיה בפרט, לפעילות אשר אינה נתונה למרותו של הדין המשמעתי, ולכללי האתיקה של עורכי הדין. יתרה מכך, נטען כי פעילות זו מביאה לתחרות בלתי הוגנת הפוגעת בציבור עורכי הדין.

3.לצד כתב התביעה, הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני, בגדרה התבקש בית המשפט המחוזי להורות לזכותי לחדול מליתן איזה מן השירותים המפורטים בסעיף 20 לחוק, עד להכרעה בהליך העיקרי. טרם החלטה בבקשה, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לקיים דיון במסגרתו תערך חקירת החתומים על התצהירים הנלווים לכתבי הטענות הנוגעים לבקשה.

4.בתגובה שהגישה זכותי ביום 25.8.2016, טענו באי-כוחה כי דין הבקשה להידחות; זאת, בין היתר, נוכח שיקולי צדק וטעמים מן היושר. נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי מכביד, שכן טיב פעילותה של זכותי ידוע למבקשת מזה תקופה ארוכה; עוד נטען כי נסיבות הגשת הבקשה נגועות בחוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים; וכן כי יש לדחות את הבקשה מכוח העובדה כי הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי. גם לגופם של דברים טענה זכותי כי דין הבקשה להידחות, שכן אין די ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה. תשובה לתגובת המשיבים לבקשה למתן סעד זמני הוגשה ביום 7.9.2016.

5.יצוין, כי תחום הפעילות המוקנה לסוג החברות שמטרתן "סיוע במימוש זכויות רפואיות", הוגדר בבית משפט זה בפסק הדין בעניין המרכז למימוש זכויות רפואיות (ראו: ע"א 4223/12 המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ נ' לשכת עורכי הדין בישראל (25.6.2014) (לעיל ולהלן: עניין המרכז למימוש זכויות רפואיות )). גדר המחלוקת בין הצדדים נוגע, בעיקרו, בשאלת אופי פעילותה של זכותי והגדרתה, בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסק דין זה.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.ביום 15.9.2016 קיים בית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים; החלטתו ניתנה בו ביום. תחילה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לקיים חקירות במעמד הצדדים, לאחר ששוכנע כי אין צורך בחקירת המצהירים על-מנת להכריע בטענות הצדדים, ובהתאם לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט מכוח תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). אשר לבקשה גופה, נקבע כי אין הצדקה למתן צו מניעה זמני, נוכח השיהוי המכביד בהגשת הבקשה; הזהות בין הסעד הזמני לסעד העיקרי; ומכוח העובדה כי לא יגרם נזק ממשי למבקשת אם תמתין תקופת-מה עד להכרעה סופית בהליך.

7.מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות המבקשת

8.באי-כוח המבקשת הרחיבו בטענות במטרה להשיג על נימוקי בית המשפט המחוזי אשר הובילו להחלטתו. תחילה נטען כי ההחלטה שלא לחקור את המצהירים – שגויה; חקירה זו תסייע לליבון כמה מן העניינים שבעובדה המצויים בליבת המחלוקת בין הצדדים, ועשויה לבסס את תשתית הראיות הנדרשת לשם הכרעה בבקשה למתן סעד זמני.

9.לגופה של ההחלטה, טוענים באי-כוח המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את הבקשה מחמת שיהוי בהגשתה. לשיטתם, יש טעם רב בכך שהמבקשת ראתה להמתין בפעילות באפיקים משפטיים נגד זכותי, ובכל מקרה, חלוף הזמן למן התגבשות הצורך במתן הסעד הזמני, ועד למועד בו הוגשה הבקשה לבית המשפט המחוזי – אינו משמעותי.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להיזקק לתגובת זכותי.

11.בידוע כי בית משפט זה אינו מתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים; ההנחה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים מסוג זה, ואין ערכאת הערעור ממהרת להתערב בהחלטותיה בכגון דא (ראו למשל: רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ

(15.5.1997); ע"א 7834/08 רימר ובניו בע"מ נ' מוטי בן ארצי (06.04.2009); רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד אשכנזי, כונס נכסים (5.11.2009)). לא מצאתי כי המקרה שלפני בא בגדרי אותם מקרים חריגים.

12.גם לגופם של דברים, בחינה סדורה של נסיבות העניין שלפני והתאמתן לקריטריונים השונים למתן צו מניעה זמני, מוליכה אל אותה תוצאה.

13.השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הם שלושה, ועניינם מעוגן בתקנה 362 לתקנות. השיקול

הראשון – קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק; השיקול השני

– מאזן הנוחות, בו נבחן הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם ינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי. שיקולים אלה מקיימים ביניהם יחס גומלין המכונה בפסיקה "מקבילית כוחות"; לפיו חוזקו של האחד יכול לפצות על חולשתו של האחר (ראו למשל: רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל , בפסקה 10 (5.4.2012); רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ

(12.05.2013).

14.השיקול השלישי – שיקול שביושר ובצדק, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" ; במסגרת שיקול זה, הכירה הפסיקה בכך שיש ליתן משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד, והיא יכולה לשמש ראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו, עד כי יש בטעם זה בלבד הצדקה לדחיית הבקשה (רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית נ' אשרז עיבוד נתונים

(17.12.1992) (להלן: עניין חלמיש ); אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי , 866 (מהדורה שתים עשרה, התשע"ו-2015) ). לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות – בכך שיהיה בשיהוי מצדו של בעל דין מלפנות ולבקש סעד זמני כדי ללמד על היקף הנזקים העשויים להיגרם למי מהצדדים, אם לא ינתן הצו ( ראו: רע"א 5841/11 אקסלרוד איטה נ' בנק מזרחי , בפסקה 25 וההפניות שם (20.9.2011) (להלן: עניין אקסלרוד ); עניין חלמיש , בפסקה 7).

יפים לעניין זה דבריה של הנשיאה מ' נאור :

"מי שמגיש תביעה ועמה בקשה לסעד זמני בשיהוי, חייב להביא בחשבון כי בשל כך בלבד, בדרך כלל תידחה הבקשה לסעד זמני"

(עניין אקסלרוד, בפסקה 27 ).

15.כפי שעמד על כך בית המשפט המחוזי, המבקשת השתהתה תקופה ממושכת עד אשר הגישה את הבקשה למתן סעד זמני. אופי פעילותה של זכותי, היה ידוע למבקשת מזה זמן רב (על-פי הנטען, עוד משנת 2012); המסגרת הנורמטיבית, הנוגעת למותר ולאסור לגבי זכותי ודומותיה, התגבשה בפסיקה למעלה משנתיים עובר להגשת הבקשה (כאמור, בעניין המרכז למימוש זכויות רפואיות ) . אמנם, לא נעלמה מעינַי האפשרות כי חלק מתקופה זו נדרש לשם ביסוס עובדתי וראייתי של הנטען בכתבי הטענות; ברם, לא עלה בידי המבקשת להסביר מדוע פעלה באופן יזום לבחינת התנהלותה של זכותי דווקא במהלך החודשים שקדמו להגשת התביעה, ולא עשתה כך קודם לכן, אף כי ניכר שלא חל שינוי משמעותי באופי פעילותה של זכותי.

16.דברים אלה מלמדים כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת זכותי. השתהות המבקשת סודקת את טענתה כי הנזק העלול להיגרם לה ולציבור אם לא ינתן הצו, עולה כדי סכנה מוחשית. מנגד, נראה כי מטרת המבקשת היא לאסור על זכותי לנקוט בפעולות המצויות בלב התנהלותה העסקית, עד כי יש בכך כדי להשפיע באופן ממשי על היקף ואופי פעילותה, ובכך לגרום לה לנזק ממשי. שיקול נוסף המטה את הכף לטובת זכותי, נובע מהעובדה כי הסעד הזמני מתלכד עם הסעד המבוקש בהליך העיקרי; הפסיקה הכירה בכך כי מצב עניינים זה דורש משנה זהירות בשינוי מן המצב הקיים (ראו: ע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ , בפסקה 32 (20.01.2013); השוו: רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ , בפסקה 11 (25.2.2013)). משהגעתי לכלל מסקנה זו, נכון אני לקבוע כי 'מקבילית הכוחות' נוטה לטובת זכותי, עד כי דין הבקשה להידחות; זאת, אף אם אניח, כהנחה מתודית, כי המבקשת הצליחה להוכיח קיומן של ראיות לכאורה לביסוס עילת התביעה.

אעיר, כי גם אם ישקל השיהוי במסגרת הנורמטיבית שבה הוא נשקל על-פי רוב – כשיקול מן היושר, דעתי היא כי נסיבות העניין מורות כי די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

17.קיצורם של דברים, העניין שלפני אינו דחוף או בהול; כפי שהסכינה עם פעילותה של זכותי בתקופה החולפת, נראה כי המבקשת תוכל לשאת פעילות זו עד להכרעה סופית בהליך העיקרי, וזאת מבלי שייגרם נזק חמור לה, למקצוע עריכת הדין, או לציבור. בהקשר זה אעיר, כי במסגרת החלטה זו שקלתי גם את הערת בית המשפט המחוזי, לפיה ההליך העיקרי אינו צפוי להימשך זמן רב, שכן הוא אינו דורש מינוי מומחים או הימשכות הליכים חריגה; אכן, טוב יעשו הצדדים אם יפעלו להשלמת ההתדיינות בהליך העיקרי בזריזות וביעילות.

18.הבקשה נדחית אפוא בזאת; משלא נדרשה תגובת זכותי, לא אעשה צו להוצאות.