רע"א 5954/21 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 19.8.2021, בת"א 35669-08-21 (השופטת י' רוטנברג ), שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעד זמני, אשר ימנע את פינויה מדירת המגורים שבבעלות המשיבים. לצד בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת גם בקשה למתן סעד זמני בערעור, שיורה על עיכוב ביצוע הפינוי האמור.

רקע

2.

בין הצדדים מתנהלים זה מספר שנים, כמה וכמה הליכים שעניינם פינוי המבקשת מדירה שבבעלות המשיבים. קצרה היריעה מלהקיף את מלוא ההליכים; אציין אפוא בתמצית את העובדות הדרושות להכרעה.

3.

המבקשת היא חסויה, מרותקת לכיסא גלגלים. הוריה המנוחים חתמו בשנת 1986 על הסכם דיירות מוגנת, ביחס לדירה שבמוקד המחלוקת, אשר המשיבים כאמור הם בעליה. בשנת 2005, הגישו המשיבים תביעה לפינוי הדירה נגד הורי המבקשת, בעילה של 'נטישה'. תביעה זו הסתיימה בהסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ובו נקבע כי עם פטירת האב, תפקענה זכויותיו כדייר מוגן בדירה (אמהּ המנוחה של המבקשת, הלכה לבית עולמה עוד קודם למתן פסק הדין המוסכם). עוד נקבע, כי כל אדם אחר שיתגורר בדירה במועד פטירת האב – ידרש לפנותה. אבי המבקשת נפטר בשנת 2011, ובאותו זמן התגוררה המבקשת בדירה. משלא פּוּנה הנכס, החלו המשיבים לנקוט הליכי הוצאה לפועל, לשם ביצוע פסק הדין המוסכם משנת 2007.

4.

במקביל, הגישה המבקשת באמצעות בעלה לשעבר, אשר מונה כאפוטרופוס עליה, לגוף ולרכוש (להלן: האפוטרופוס ) – תביעה נגד המשיבים, ובמסגרתה עתרה לקבלת 2 סעדים הצהרתיים: האחד, קביעה כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק הדין משנת 2007 – בטל; האחר, הכרה בה כדיירת מוגנת אשר זכאית להתגורר בדירה עד אחרית ימיה. בשנת 2016 התקבלה התביעה, ונקבע כי מעמדה של המבקשת הוא כשל דיירת מוגנת (ת"א (שלום פ"ת) 6867-01-12, מיום 30.8.2016). עם זאת, ערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי – התקבל, ונקבע כי המערערת אינה דיירת מוגנת, כך שבידי המשיבים לפעול לפינוי המבקשת באמצעות תביעת פינוי חדשה (ע"א (מחוזי מרכז) 30700-10-16, מיום 13.12.2017).

5.

המבקשת לא אמרה נואש, והגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 27.1.2021, לאחר דין ודברים ממושך, ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה בין הצדדים. בעיקרו של דבר קבע ההסדר, כי המבקשת תפנה את הדירה, בכפוף לכך שהמשיבים ישלמו לה דמי סיוע חודשיים למימון דיור חלופי, בשיעורים משתנים, עד לאריכות ימיה (רע"א 4538/19 פלונית נ' פלוני (27.1.2021); להלן: פסק הדין הקודם ). בכל הנוגע לאופן העברת הכספים לידי המבקשת, נקבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום, שידרש לקבוע מנגנון יעיל להעברת כספי ההסדר לידי המבקשת. עוד נקבע, כי מועד הפינוי יבוצע בתוך 3 חודשים ממועד מתן ההחלטה המשלימה על-ידי בית משפט השלום. הסדר הפשרה האמור ניתן בהסכמת האפוטרופוס לדין שמונה למבקשת בגדרי אותו הליך, אשר סבר כי ההסדר ישרת את טובתה של המבקשת. לעומת זאת, האפוטרופוס לגוף ולרכוש – הביע התנגדות למתווה שהוצע.

6.

אחר הדברים האלה, הוחזר התיק לבית משפט השלום, אשר פעל כמצוות בית משפט זה, וקבע מנגנון ליישום ההסדר המוסכם. כעולה מן ההחלטות הרבות שניתנו על-ידי בית משפט השלום, חרף פסק הדין הקודם שניתן על-ידי בית משפט זה, ועל אף המנגנון שנקבע על-ידי בית משפט השלום לקיומו, בחר האפוטרופוס שלא לשתף פעולה עם מנגנון הפינוי, ולמעשה אף פעל באופן אקטיבי להביא לסיכולו. האפוטרופוס לא פעל לאיתור מקום מגורים חלופי עבור המבקשת, הגם שהיה ידוע לו היטב כי מועד הפינוי ממשמש ובא. בסופו של דבר, מבלעדי שיתוף הפעולה כאמור, ולאחר שמועד הפינוי נדחה כמה וכמה פעמים, נקבע מועד פינוי לתחילת חודש ספטמבר.

7.

מאמצי האפוטרופוס לסיכול הפינוי לא תמו, ובתחילת חודש אוגוסט 2021 הוגשה על-ידו, בשם המבקשת, בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בבקשה האמורה לא הובהר כלפי איזו החלטה היא מוגשת, ואף לא היה ברור האם לא חלף המועד להגשתה (למעשה, כלל לא היה ברור האם היא הוגשה על החלטה של לשכת ההוצאה לפועל, של בית משפט השלום בפתח תקווה, או שמא כל תכליתה עיכוב פסק הדין הקודם של בית משפט זה). מכל מקום, ביום 9.8.2021 נדחתה הבקשה מטעמים אלה, מחמת חוסר הבהירות שבה לקתה (ת"א (מחוזי מרכז) 18759-08-21).

8.

האפוטרופוס פנה מספר פעמים לבית משפט זה בבקשות והודעות שונות, במסגרת ההליך שבגדרו ניתן פסק הדין הקודם, אך נקבע כי משעה שניתן פסק הדין – הטיפול בתיק הסתיים.

התביעה לביטול פסק הדין הקודם והחלטת בית המשפט המחוזי

9.

ביום 16.8.2021 הגיש האפוטרופוס, בשם המבקשת ובשמו, תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ובה עתר לביטול פסק הדין הקודם. האפוטרופוס ביסס את התביעה על עילות של טעות, הטעיה, תרמית ופגמים חוזיים נוספים. לצד התביעה, הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני, בדמות עיכוב ביצוע הפינוי.

10.

ביום 19.8.2021 נערך דיון בנוכחות המשיבים והאפוטרופוס, ובסיומו דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסעד זמני. נקבע, כי כלל השיקולים נוטים לטובת המשיבים. ראשית , נקבע כי סיכויי התביעה "נחזים להיות קלושים" , מקום שבו עסקינן בתביעה לביטול פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט העליון, תוך העלאת טענות לא מבוססות וכוללניות, בדבר פגמים שכביכול נפלו בהסכמת המבקשת. בפרט כשהדבר נעשה מבלי לפרט דבר על אודות הפגמים הנטענים, ומבלי לתמוך את הטענות הללו בראיה כלשהי. שנית , נקבע כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. אמנם, ענייננו בפינוי מדירת מגורים, אך אין משמעות הדבר כי המבקשת תושלך חלילה לרחובה של עיר. הובהר בהקשר זה, כי המשיבים תֵיאמו יחד עם משטרת ישראל ומחלקת הרווחה בעיריית תל-אביב את העברת המבקשת למוסד שיקומי, וזאת לאחר שנכפה עליהם לבצע את הפינוי בעצמם, בהעדר שיתוף פעולה מצד האפוטרופוס, כאמור לעיל. עוד צוין, כי לא ניתן להתעלם מהאינטרסים של המשיבים, אשר ממתינים לביצוע הפינוי זמן רב, ומנהלים הליכים משפטיים בעניין זה שנים רבות; החל משנת 2012. נקבע אפוא, כי המשיבים אינם נדרשים לשאת לבדם במצבה העגום של המבקשת, ובשלה סוף סוף העת לבכר את האינטרס שלהם, בפינוי הנכס השייך להם. לזאת הוסיף בית המשפט המחוזי, כי הבקשה לוקה גם בחוסר תום לב מצד האפוטרופוס, משזה לא פרס לפני בית המשפט את ההליכים הקודמים הרלבנטיים; ובתוך כך נמנע מלהגיש גם החלטות שניתנו ימים ספורים בלבד טרם הגשת הבקשה. לסיכום נקבע כך: "מדובר בהליך המתנהל שנים רבות. הליך הפינוי נקבע לעוד מספר ימים. לא ניתן לקבל כי כל אימת שהליך הפינוי יתקרב, תוגש איזו תביעה או ערעור באיזו עילה ותצורף לה בקשה לעיכוב ביצוע, ותעלה טענה כי הפינוי יגרום למצב בלתי הפיך ועל כן יש להיעתר לבקשה ולעכב את הפינוי [...]" .

הבקשה לסעד זמני נדחתה אפוא, ומכאן הבקשות שלפנַי.

11.

בטרם הכרעה, נקודה אחת ראויה להבהרה. עיון בבקשת רשות הערעור מקשה עד מאוד להבין על איזו החלטה ספציפית משיגה המבקשת. כמפורט לעיל, עוד קודם להחלטת בית המשפט המחוזי, מיום 16.8.2021 (ת"א 35669-08-21), הדוחה את הסעד הזמני שהתבקש במסגרת התביעה לביטול פסק הדין הקודם, הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הפינוי, בגדרי הליך אחר, כאמור, וזו נדחתה ביום 9.8.2021 מחמת חוסר הבהירות שבה (ע"א 18759-08-21). אם לא היה די בבלבול שנוצר, הרי שהמבקשת צירפה לבקשת רשות הערעור את שתי ההחלטות האמורות, אף שלא ניתן לערער 'בחדא מחתא', בבקשת רשות ערעור אחת, על החלטות שניתנו בהליכים שונים. על אף האמור, ובדוחק השעה, לא מצאתי לנכון לייחס חשיבות רבה למחדל דיוני זה; ממילא שתי ההחלטות עוסקות בבקשות זהות, שתכליתן עיכוב ביצוע הפינוי. עם זאת, דומה כי את עיקר חיצי הביקורת מפנה האפוטרופוס כלפי ההחלטה שניתנה במסגרת התביעה לביטול פסק הדין (ת"א 35669-08-21, מיום 16.8.2021); נראה אפוא, כי בקשת רשות הערעור מכוונת כלפי החלטה זו. כך או כך, למען הסר ספק, וכדי למנוע הליך מיותר נוסף, רואה אני מקום להבהיר, מן הטעמים שיפורטו להלן, כי גם דין ההחלטה האחרת – להידחות. משהובהרה נקודה זו, ניתן סוף סוף לעבור להכרעה בבקשה לגופה.

הכרעה

12.

בבקשת רשות הערעור, המחזיקה שלא לצורך 37 עמודים (!), מעלה המבקשת – באמצעות האפוטרופוס – טענות מטענות שונות נגד פינויהּ מהדירה. חלקן, אם לא מרביתן, כלל אינן ממין העניין, עד כי אין להבין מהבקשה את סיפור המעשה; קשה עד מאוד לבוֹר את המוץ מהתבן. מכל מקום, לאחר העיון, נראה כי האפוטרופוס מבקש להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. לצד בקשת רשות הערעור, כאמור, הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני בערעור , לעיכוב ביצוע הפינוי.

13.

דין הבקשה, ועמהּ הבקשה למתן סעד זמני – להידחות , וזאת אף מבלי צורך בתשובה.

כידוע, נקודת המוצא היא כי בית משפט זה לא יתערב בנקל בשיקול הדעת של הערכאות הדיוניות בכל הקשור למתן סעדים זמניים (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)). השיקולים העיקריים בבקשות מסוג זה הם האם מתקיימת עילת תביעה, כשבמסגרת זו יבחן בית המשפט האם קיימת עילת תביעה לכאורית הראויה לבירור; ושיקולי מאזן הנוחות, שבגדרם ישקול בית המשפט את הנזק הצפוי למבקש אם תידחה בקשתו, אל מול נזקם של המשיב וצדדים שלישיים, אם תתקבל. שיקולים אלו משפיעים זה על זה, ומקובל לומר כי מתקיימת ביניהם 'מקבילית כוחות'; ככל שמשקלו של האחד גובר, ניתן בהתאם להפחית ממשקלו של השני (ראו מבין רבים: רע"א 7547/16 לשכת עורכי הדין בישראל נ' זכותי מומחים לזכויות רפואיות בע"מ (3.11.2016) אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , 715-710 (2020)). שיקול שלישי נוגע לשאלות של יושר וצדק, ובמסגרתו יבחֵן תום הלב של מבקש הסעד ומידת ניקיון כפיו (ראו: רע"א 3966/21 פרומר נ' תורג'מן , פסקה 7 (6.7.2021)). בענייננו, 3 השיקולים תומכים בדחיית הבקשה, וממילא אין מקום לסטות מן הכלל המצמצם את התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית, בכל הקשור לסעדים זמניים.

14.

אפתח במאזן הנוחות, אשר כפי שנקבע בפסיקה – לו משקל הבכורה (ראו: ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו , פסקה 13 (18.1.2017)). אכן, פינוי דירת מגורים עלול לגרור אחריו תוצאות קשות, לא בכדי ישנה נטייה להורות על עיכוב פסקי דין מסוג זה. לצד זאת, כבר נפסק לא אחת כי "המילים 'פינוי בית מגורים' אינן 'מילות קסם', המוליכות תדיר לאותה תוצאה; כל מקרה ונסיבותיו. לא בכל מקרה מגיע הדבר לכדי טעם מיוחד, המצדיק את עיכוב הביצוע" ( רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק , פסקה 12 (17.3.2021); ראו גם: ע"א 2526/10

זילברמן נ' המנהל המיוחד , פסקה 22 (12.4.2010), והאסמכתאות שם). ההליכים המשפטיים לגבי פינוי המבקשת הולכים ונמשכים החל משנת 2012, קרוב לעשור. חלוף הזמן משפיע לטעמי על נקודת האיזון בין הצדדים. דומה, כי בשלה העת שההליכים המשפטיים המורים על פינוי המבקשת – ישאו פרי. אין להשלים עם מצב שבו האפוטרופוס, המתנגד בכל מאודו לפינוי, ינקוט הליכים מהליכים שונים כל אימת שמועד הפינוי קרב ובא. עם כל ההבנה והקושי שבפינוי מדירת מגורים – לא לעולם חוסן. שיקול נוסף המקהה את שיני הנזק הנטען, נוגע לכך שלמבקשת נמצאה קורת גג חלופית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לאפוטרופוס ניתנה שהות לארגן למבקשת מקום מגורים חלופי. אך זה מצדו בחר שלא לשתף פעולה עם המנגנון שנקבע, ובכך הביא במו ידיו למצב שבו המשיבים נדרשו בעצמם, תוך שיתוף פעולה עם מחלקת הרווחה בעיריית תל אביב, לדאוג לדיור חלופי עבור המבקשת. אמנם, האפוטרופוס טוען כי אין מדובר בפתרון מיטבי עבור המבקשת, אך דומה כי דווקא ניסיונותיו המתמשכים לסכל את הפינוי, ובכלל זאת התכחשותו להסכמות הברורות שקיבלו תוקף של פסק דין והפכו חלוטות, כמו גם חוסר שיתוף הפעולה מצדו לאיתור מקום מגורים חלופי – הם אלו שהביאו לתוצאה זו בנקודת הזמן הנוכחית. כך או כך, אם האפוטרופוס סבור שקורת הגג שנמצאה אינה מתאימה למידותיה של המבקשת, לא ננעלה בפניו הדלת. יש ביכולתו לפנות גם בהמשך לגורמים הרלבנטיים, ולאתר עבורה מקום מגורים מתאים יותר. מכל מקום, בנסיבות שנוצרו, אין במקום המגורים החלופי הנוכחי, גם אם אינו לרוחו של האפוטרופוס, כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקשת.

15.

באשר לעילת התביעה וסיכוייהּ, אציין בקצרה, כי בפני המבקשת עומדת משוכה גבוהה למדי. כידוע, "בהיעדר טעם מיוחד, כבד-משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות כנגד פסק דין המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם" (רע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי לשיראל בע"מ , פסקה ה(3) (16.3.2016)). בעניין דנן, התביעה היא לביטול פסק דין חלוט של בית משפט זה, שבו ניתן תוקף להסדר מוסכם, שאליו הגיעו הצדדים הרלבנטיים . זאת כאשר

המבקשת הייתה מיוצגת כדבעי, על-ידי אפוטרופוס שמונה לה לדין, ולאחר שבית משפט זה ליווה את הליכי הפשרה לכל אורכם, עקב בצד אגודל, ולבסוף שרטט הסדר ראוי, ההולם את הנסיבות שנוצרו. אם כן, מלוא השיקולים הנדרשים – נשקלו; טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, לרבות אלו של האפוטרופוס לרכוש ולגוף – נשמעו ונבחנו. בפסק הדין הקודם אף צוינה "הגינותם" של המשיבים, בקבלם עליהם את המתווה שהוצע. בנסיבות אלו, סיכוייה של תביעה המבוססת על עילות של פגמים חוזיים כגון תרמית והטעיה – אשר מעצם טיבן וטבען דורשות רף גבוה להוכחה (ראו למשל: רע"א 1705/10 בר דוד נ' טייג (11.3.2010) – נחזית להיות בעלת סיכויים נמוכים. טענות לביטול הסכמה ברורה ומפורשת אינן יכולות להיטען בעלמא; הן זקוקות למסד עובדתי ממשי. אציין, כי גם הטענה שלפיה המבקשת לא זכתה לייצוג ראוי, אינה עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית משפט זה, אשר ציין כי האפוטרופוס לדין, שייצג באותו שלב את המבקשת, "עשה עבודתו נאמנה בתיק זה" ; דומה אפוא, כי גם טענה זו נטענה ללא כל ביסוס.

16.

כבר בהליך הקודם היה בית המשפט ער למורת רוחו של האפוטרופוס מהליכי הפינוי, ומהסדר הפשרה שגובש. אף על-פי כן נקבע, לאחר שקילת טענות הצדדים כולם, לרבות טענות האפוטרופוס שנשמעו בהרחבה יתֵרה (ראו פסקה 6 לפסק הדין הקודם), כי יש לכבד את הסכמת הצדדים ולפעול לאורה, לאחר שיושלם מנגנון הפינוי על-ידי בית משפט השלום. בפסק הדין הקודם הודגש, כי החזרת התיק נועדה אך ורק לקביעת מנגנון ליישום המתווה, וכי "מובהר לצדדים, לרבות לאפוטרופוס לגוף ולרכוש, כי הדיון בבית משפט השלום אינו נועד לפתיחה מחודשת של תנאי ההסכם [...]" . בית המשפט שב והבהיר לאפוטרופוס, כי עליו להימנע מ'לתקוע מקלות' בגלגלי ההסדר, וכי "מן הרגע שבו ניתן פסק דין שומה אף עליו שלא להציב קשיים בדרך ליישומו" . אזהרות אלו נפלו, למרבה הצער, על אוזניים ערלות, וריבוי ההליכים שיזם האפוטרופוס מאותו זמן ואילך, לרבות ההליך שבמוקד בקשה זו – יוכיחו. לזאת יש להוסיף, כפי שצוין בהחלטה מושא הבקשה, כי האפוטרופוס בחר שלא לפרוס את מלוא היריעה לפני בית המשפט המחוזי, לרבות החלטות שיפוטיות שניתנו ימים ספורים קודם להגשת התביעה והבקשה לסעד זמני (בהם החלטה מיום 9.8.2021 בת"א 18759-08-21, הדוחה בקשה לעיכוב הפינוי).

17.

לבסוף אציין, כי 'הרוח החיה' מאחורי ההליכים המשפטיים הרבים שננקטו על-ידי המבקשת – שכעולה מן האמור עד כה, רבים מהם, רבים מדי, היו מיותרים וחסרי תכלית – הוא האפוטרופוס. בבית המשפט המחוזי האפוטרופוס אף טען כי הוא צד להליך, אך למעשה בתביעה נתבעו זכויותיה של המבקשת בלבד. בהינתן האמור, חשוב אפוא להבהיר, כי אין באמור לעיל כדי להטיל דופי חלילה במבקשת .

18.

נוכח כלל האמור, איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לסעד זמני בערעור.

משלא נתבקשה תגובה, הרבה לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.