רע"א 6082/18 קר שרותי רפואה בע"מ נ. שרותי בריאות כללית

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה ) בה"פ 28565-06-18, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני.

2.

בין המבקשת (להלן: קר ) למשיבה (להלן: כללית ) נחתמו הסכמים, ועיקרם הוא שקר תספק לכללית שירותי הסרת שיער וניתוחים פלסטיים. ההסכם עתיד להסתיים בסוף שנת 2018.

3.

בעקבות סכסוך, שלצורך ענייננו אין צורך לפרט על אודותיו, הודיעה כללית לקר על השהיית ההתקשרות עמה: ביום 12.3.2018 כתבה ראש מערך ביטוחי הבריאות בכללית לקר, כי כללית משהה את ההתקשרות בין הצדדים באופן מיידי, וכי על קר לחדול מקביעת תורים חדשים לחברי הקופה ולהודיע להם כי לא יהיו זכאים להשתתפות או להחזר הוצאות אם יבצעו טיפולים אצל קר. כדברים הללו נאמרו שוב במכתב מאת ב"כ הכללית מיום 19.3.2018. לבסוף, ביום 3.5.2018 שלח ב"כ הכללית מכתב לקר, ובו הודיע כי ההתקשרות בין הצדדים מבוטלת באופן מיידי, וכי ההסכם ביניהם מבוטל לאלתר.

4.

ביום 12.6.2018 הגישה קר המרצת פתיחה ובה עתרה לבית המשפט המחוזי להורות על אכיפת ההסכמים שבין הצדדים. בד בבד, הגישה קר בקשה ליתן צו מניעה זמני, אשר ימנע מכללית לבצע כל פעולה שיש בה כדי להפר את ההסכמים הללו.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטה נקבע כי שעה שההתקשרות בין הצדדים הופסקה בפועל כבר בחודש מרץ 2018, הרי שהלכה למעשה ההסכם בין הצדדים איננו קיים כעת; משכך, הסעד הזמני המבוקש הוא בקשה לצו עשה, לפיו ההסכם 'ישוב' ויבוצע. צו עשה זמני ניתן רק במשורה, ואין הצדקה לעשות כן בענייננו. הסעד המבוקש הוא חלק מהסעד העיקרי; סיכויי התביעה אינם גבוהים ביותר; קר הגישה את הבקשה בחוסר ניקיון כפיים, שכן נמנעה מלפרט את כלל העובדות הרלבנטיות לעניין; הבקשה הוגשה בשיהוי – כשלושה חודשים לאחר שכללית הודיעה על השהיית ההתקשרות; ולבסוף, גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה של כללית. על יסוד הטעמים הללו דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

6.

קר מבקשת רשות לערער על החלטה זו. לטענתה, בית המשפט המחוזי העריך שלא כראוי את סיכויי תביעתה, משלא נכנס בעובי הקורה ובחן את הראיות המעידות על התנהלותה הקלוקלת של כללית, ואת הטענות המשפטיות המצביעות על כך שלא הייתה לה עילה כלשהי לביטול ההסכם. עוד משיגה קר על מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בדבר מאזן הנוחות ובדבר ניקיון כפיה, וכן טוענת כי השיהוי אינו משמעותי משום שיש לבחון אותו ממועד ביטול ההסכם ביום 3.5.2018, ולא משעת ההשהיה הזמנית שלו.

7.

לאחר העיון בבקשה ולאחר ששקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובה מאת כלל. הטעם לכך הוא שיהוי רב בהגשת בקשת הרשות לערער, אשר בנסיבות – עליהן אעמוד מיד – מצדיק כשלעצמו את דחייתה.

8.

מלאכת ההכרעה בבקשה לסעדים זמניים עשויה להיות מורכבת, לנוכח העובדה שבכוחה לחרוץ, במידה רבה, את גורל ההליך; לעתים, "החלטה בדבר סעד זמני היא החלטה הרת גורל, שעשויה להשליך על ההליך כולו" (רע"א 1639/18 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ , פסקה 16 (28.2.2018)). על בית המשפט להעריך מראש את סיכוייהם של הצדדים לגוף העניין נושא התובענה, ואת מאזן הנוחות ביניהם, חרף העובדה שתמונת המצב אינה ברורה דיה, והחלטתו בעניין זה עשויה להיות רבת משמעות עבורם. צא ולמד מענייננו: ההסכם בין קר לכללית מסתיים בסוף שנת 2018, ואילו התביעה הוגשה בחודש יוני 2018; יתכן מאד אפוא שהכרעה שיפוטית בשאלת זכותה של כללית לבטל את ההסכם תוכל להוביל רק לסעדים שבדיעבד, אך כוחה כבר לא יעמוד לה בקשר לתוקפו של ההסכם עצמו. שאלה זו – אם יכובד ההסכם עד תומו ואם לאו – מוכרעת למעשה בשלב הבקשה לסעד זמני, על יסודות לכאוריים בלבד.

9.

מכאן החשיבות הרבה באופן התנהלותם של הצדדים בשלב הבקשה לסעד זמני. כידוע, בקשה שכזו מוכרעת לא רק על יסוד שיקולי מאזן הנוחות וסיכויי ההליך, כי אם גם על יסוד שיקולים שביושר (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקה 24 (28.12.2015)). אחד מן השיקולים הללו הוא השיהוי בהגשת הבקשה: "שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני עשוי להוות טעם מספק לדחיית הבקשה, שכן שיהוי זה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד ויכול לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו" (רע"א 9416/16 שעשוע נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ (17.1.2017)). כאשר מדובר בסעד זמני שעשוי לחרוץ את גורל ההליך, שומה על המבקש להזדרז בהגשת הבקשה ולהביא לפני בית המשפט את התמונה המלאה בקשר אליו.

10.

השיהוי אינו פוגם רק בטענת הדחיפות של מבקש הסעד, אלא גם משפיע על הנסיבות העובדתיות הרלבנטיות להכרעה. בענייננו, התבונן בית המשפט המחוזי בבקשה שלפניו כבקשה למתן צו עשה, שכן הלכה למעשה, ההסכם בין הצדדים לא היה מקוים מזה כשלושה חודשים. כדין עשה כך בית המשפט המחוזי: לו הייתה קר תוקפת את השהיית ההסכם באופן מיידי, ניתן היה לראות את בקשתה כצו למניעת הפרת ההסכם, אך כאשר ההסכם אינו מקוים לאורך זמן – הופך הסעד מצו מניעתי לצו עשה. צו עשה שכזה, אין ניתן אלא לעתים חריגות, וכפי שהטעים בית המשפט המחוזי, הנדון שלפנינו אינו בא בגדרם. זאת ועוד: ככל שחלף הזמן, הלכה וגברה החפיפה בין הסעד הזמני לסעד העיקרי. חפיפה זו מקשה אף היא על קבלת הבקשה לסעד זמני.

11.

אם לא די בכך, הרי שבא השיהוי שבהגשת בקשת רשות הערעור ומכריע את הכף. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 18.6.2018; בית המשפט המחוזי הזדרז במתן החלטתו, ביום בו התקיים דיון ארוך בבקשת קר, שנמשך כמה שעות. הבקשה דנא הוגשה רק ביום 7.8.2018, בחלוף כחמישים ימים, לאחר שכללית הסכימה לבקשות ארכה שהגישה קר. מצב דברים זה מלמד גם הוא על כך שהצורך של קר בסעד הזמני אינו רב, וכמו כן מחזק את אופיו של הצו המבוקש כצו עשה החופף לסעד העיקרי. לעתים די בשיהוי כשלעצמו על מנת לדחות בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים (רע"א 6819/15 אהרן נ' רובע 1 בע"מ , פסקה 36 (18.12.2015)); יתר על כן בענייננו, כאשר השיהוי מצדיק את דחיית הבקשה גופה. פני הדברים כיום הם שמזה כחצי שנה, ההסכם שבין הצדדים איננו מקוים; עצם העובדה שהגענו עד הלום מלמדת, כי אין הצדקה להורות על אכיפת ההסכם למשך שלושת החודשים שנותרו עד לסוף שנת 2018.

12.

לאור האמור, הרי שגם אם אקבל מקצת מטענותיה של קר בקשר להערכת סיכויי ההליך או בקשר למאזן הנוחות, לא יהיה בכך כדי להשפיע על התמונה בכללותה: קר לא נקטה בצעדים הנדרשים ולא בשקידה הראויה לצורך הצדקתו של הצו הזמני המבוקש על ידה. טענותיה של קר לגופו של עניין יישמעו, יידונו ויוכרעו במסגרת ההליך העיקרי. בית המשפט המחוזי יכריע בהן כחוכמתו, ויבחן את הסעדים הנובעים מהכרעתו זו, ככל שיהיו. אולם עד להכרעה זו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין הצדקה להורות על מתן סעד זמני. משכך, דין בקשת רשות הערעור – להידחות.

13.

הבקשה נדחית אפוא בזאת; משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.