רע"א 6625-23 רע"א 6625-23

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' נחלון) בת"א 56805-08-23 מיום 24.8.2023, בה נדחתה בקשת המבקשים ליתן צו עיקול זמני על מקרקעין אשר בבעלות המשיבים.

העובדות הצריכות לעניין

1.ברקע לבקשה, הסכם קומבינציה שנכרת בשנת 2018 (להלן: ההסכם) להקמת מבני דירות ומסחר על ידי מבקשת 1, חברה יזמית, במקרקעין הידועים כגוש 30505 חלקה 16 בירושלים (להלן: המקרקעין), שהמשיבים מהווים בעלים במשותף של חמישית מהם. ביום 24.8.2023 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בה התבקשו סעדים שונים בקשר להסכם, ובכלל זה סעד כספי בסך כולל של כ-7.5 מיליון ש"ח וסעד הצהרתי בקשר לבעלות על חלק מהמקרקעין. בתמצית שבתמצית, המבקשים טענו כי משיב 1 (להלן: המשיב) הציג עצמו במרמה כמיופה כוחם של כלל בעלי הזכויות במקרקעין, אף כי לא החזיק בייפוי כוח כאמור, ופעל בדרכי תחבולה לקבל לכיסו סכומי כסף רבים מהמבקשים. המבקשים טענו כי הם עשו את כל שנדרש מהם על פי ההסכם, בעוד שהמשיב הפר אותו באופן יסודי ואף פעל לביטולו.

2.בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המבקשים בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על כל זכויות המשיבים במקרקעין. בבקשה נטען כי נוכח סכום התביעה הגבוה והעובדה שהמשיבים הינם אנשים פרטיים, קיים חשש ממשי שעצם הגשת התובענה יביא להברחת נכסים. כן נטען כי הצו מתבקש לשם הבטחת ביצוע הסעד ההצהרתי. בנוסף נטען כי מהוראות ההסכם עולה כי המשיבים הסכימו לכך שבמקרה של הפרת ההסכם, זכויותיו של המפר במקרקעין יהיו ממושכנות עד למתן הכרעה, ומכאן כי לא יכולה להישמע התנגדותם לעיקול המבוקש.

3.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נקבע כי לא זו בלבד שלא הוכחה ולוּ במקצת טענת המבקשים כי קיים חשש להברחת נכסים על ידי המשיבים, מעיון במסמכים עולה כי מדובר במחלוקת ארוכת שנים. יתרה מכך, למן המועד שבו נשלח למשיבים מכתב התראה לפני נקיטה בהליכים מטעם המבקשים חלפו למעלה מ-10 חודשים, כאשר לא נטען כי בתקופה זו אירעה התפתחות כלשהי. בנסיבות אלה, לא רק שהבקשה הוגשה בשיהוי ממשי, קיים ספק אם יש למשיבים אינטרס להברחת נכסים דווקא בעת הזו. בהתייחס לטענת המבקשים – כי מהוראות ההסכם עולה כי הביעו את הסכמתם למשכון הזכויות – צוין כי מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי התובענה, אין בהוראות ההסכם אליהן הפנו המבקשים כשלעצמן כדי להצדיק מתן צו עיקול זמני. בשולי ההחלטה צוין כי בהסכם נקבע שמחלוקות כספיות תתבררנה בהליכי בוררות.

4.מכאן לבקשה שלפנַי, בה טענו המבקשים כי לא היה מקום לדחות את בקשתם לעיקול זמני בשל השיהוי בהגשתה מבלי לשקול את יתר השיקולים הרלוונטיים לעניין מתן סעד זמני. גם כאשר נדרש בית המשפט לטענת השיהוי היה עליו לקחת בחשבון כי לא הוכח ויתור על זכות התביעה או שינוי מצב לרעה. בכל מקרה, חלוף הזמן כשלעצמו במקרה זה אינו מלמד על זניחת התביעה. בית המשפט המחוזי גם לא נתן די משקל לטענה כי הגשת התביעה כשלעצמה מהווה "נקודת שבר" המקימה את הצורך במתן הסעד הזמני. המבקשים חזרו וטענו כי מהוראות ההסכם ניתן ללמוד על הסכמה שניתנה מטעם המשיבים לכך שזכויותיהם במקרקעין יהיו ממושכנות במקרה של הפרה מצדם, ודי בכך על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה.

דיון והכרעה

5.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. על המבקש סעד זמני מוטל לשכנע את בית המשפט כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לטובתו – כאשר בין השניים מתקיימת "מקבילית כוחות", וככלל יינתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות); רע"א 3667/23 שטרן נ' אייכה טכנולוגיות בע"מ, פסקה 9 (2.7.2023); רע"א 1215/23 מימוני גרינר נ' בול מסחר והשקעות בע"מ, פסקה 10 (22.2.2023)). לצד שיקולים אלה, על בית המשפט להתחשב גם בשיקולי יושר וצדק (רע"א 7018/22 ארלנגר נ' ועקנין, פסקה 13 (18.12.2022)). בנוסף, בענייננו, הואיל ומדובר בבקשה למתן צו עיקול זמני, יש להידרש גם לסוגיית ההכבדה, היינו האם קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין שיינתן (תקנה 103(א) לתקנות; רע"א 7640/22 אליאס נ' סלייח, פסקה 7 (15.11.2022); רע"א 4327/23 אי.טי.יזמות ופרוייקטים בע"מ נ' דראושה פאוזי בע"מ, פסקה 7 (8.6.2023) (להלן: עניין פאוזי)). בהקשר זה נקבע אמנם כי סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לאפשרות כי מתקיים תנאי זה, אך אין מדובר בשיקול מכריע כשלעצמו. את יסוד ההכבדה יש לבחון על רקע נסיבותיו הפרטניות של המקרה תוך התחשבות בין היתר ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובקיומו של חשש מפני הברחת נכסים (עניין פאוזי, פסקה 8; רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc, פסקה 6 (28.11.2007); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 760 (מהדורה 13, 2020)).

6.במקרה זה, בית המשפט לקח בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין והגיע למסקנה שאינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה. זאת גם בהינתן שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, אשר התערבות בו תיעשה במקרים חריגים בלבד (רע"א 4275/23 שעשועים וספורט בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ, פסקה 14 (27.6.2023); רע"א 3104/23 ננו דיימנשן בע"מ נ' Murchinson Ltd. Canadian Comp, פסקה 12 (14.6.2023)). טענת המבקשים לקיומו של חשש להברחת נכסים התבססה על סכום התביעה. אלא שבית המשפט ציין בהחלטתו כי עיון בכתב התביעה ובבקשה על נספחיהם מלמד שמדובר בסכסוך המתנהל במשך שנים, ושהתראה לפני הגשת תביעה נשלחה למשיבים לפני למעלה מעשרה חודשים. בנסיבות אלו לא נפל פגם במסקנה כי הטענה לחשש להברחת נכסים לא הוכחה.

לכך יש להוסיף כי בהינתן העובדה שמאז ההתראה שנשלחה למשיבים חלפו עשרה חודשים, יש רגליים מוצקות לקביעה כי מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ממשי. בהקשר זה יצוין כי לסוגיית השיהוי משקל משמעותי בבחינת השאלה אם מתן סעד זמני הינו צודק ונכון בנסיבות העניין. זאת לא רק לעניין שיקולי היושר והצדק, אלא גם לעניין בחינת מאזן הנוחות. שכן, מטבע הדברים, התנהלות הנגועה בשיהוי ניכר, חותרת מיניה וביה תחת הטענה לצורך דחוף במתן הסעד, והיא עומדת בסתירה לטענה כי הסעד נחוץ והכרחי למניעת נזק (וראו למשל: רע"א 1162/23 עצמאות ניהול מלונות בע"מ נ' פלטרין השקעות בע"מ, פסקה 18 (26.3.2023); רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ, פסקה 16 (7.5.2023)).

7.אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי בנסיבות העניין, עצם הגשת התביעה כשלעצמה, הוא בבחינת "נקודת שבירה" המקימה את הצורך במתן סעד זמני כמבוקש. זאת שעה שכאמור מכתב ההתראה טרם פנייה להליכים משפטיים מטעם המבקשים נשלח למעלה מ-10 חודשים קודם לכן. יצוין כי אין בהחלטה אליה הפנו המבקשים בעניין רע"א 8019/15 אינדיג נ' חברת טקסס אחזקות בע"מ (Texas Holdings Ltd) (24.12.2015), שם צוין כי "העברת הסכסוך לבוררות היא מעין 'נקודת שבר' המשנה את הסטאטוס קוו ששרר בין הצדדים עד לאותו שלב" (שם, פסקה 11), כדי לסייע לו. זאת שכן באותן נסיבות נקבע כי המשא ומתן בין הצדדים הגיע לקיצו והסתיים בפניה לקיום הליך בוררות פחות מ-10 ימים טרם הפניה לבית המשפט למתן סעד זמני.

8.גם אין לקבל את טענת המבקשים כי יש בהוראות ההסכם כדי ללמד על הסכמה שניתנה על ידי המשיבים מראש לכך שבנסיבות שנוצרו יוטל עיקול על המקרקעין. זאת תוך הפניה, בין היתר, לסעיף 10 להוראות ההסכם, שזו לשונו: "במידה והפר אחד הצדדים סעיף מסעיפי הסכם זה אזי יהיו הצדדים מחוייבים במלוא ההתחייבויות של הצד המפר [...] ויהיו זכויותיהם בפרויקט ממושכנות לקיום התחייבות זו" (ההדגשה אינה במקור). תחולתו של הסעיף מותנית אפוא בקיומה של הפרה של סעיף מסעיפי ההסכם – עניין אשר נמצא על פניו בגרעין המחלוקת שבין הצדדים.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.