רע"א 7640-22 רע"א 7640-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' זגורי) בת"א 22411-09-22 מיום 2.11.2022, במסגרתה בוטל עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד על חשבון העו"ש של המשיבה.

הרקע הרלוונטי לבקשה

2.עניינו של ההליך בבית משפט הוא בתמצית בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה, בת זוגו לשעבר, במסגרתה עתר להשבת כספים שנתן למשיבה במהלך הקשר הזוגי ביניהם בסך כולל של 2,931,000 ₪. לטענת המבקש, מדובר בכספים ומתנות שהעביר למשיבה כהלוואות עסקיות, הלוואות אישיות וכמתנות מותנות בהתבסס על ההנחה כי יינשאו בעתיד. אולם בסופו של דבר התחוור למבקש לטענתו כי למשיבה לא הייתה כוונה למסד את הקשר ביניהם, והיא ביקשה רק להוציא ממנו כספים.

במסגרת כתב התביעה תבע המבקש, בין היתר, החזר עלותה של מכונית מסוג ב.מ.וו (מ.ר. 611-31-901) שלטענתו הוא היה זכאי להירשם כבעליו. לטענת המבקש, המכונית נרכשה על-ידיו, הועברה לשימוש המשיבה ונרשמה על שמה מתוך חשש שבני משפחתו יבקשו לקחת אותה מידיו בגין כספים שהוא קיבל מהם. עוד נטען כי לאחר שנגרם למכונית נזק מוחלט, שילמה חברת הביטוח למשיבה סך של 131,411 ₪.

3.בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית הגיש המבקש בקשה למתן צו עיקול זמני על חשבון העו"ש של המשיבה עד לסך של 131,411 ₪. לטענתו, מדובר בכספים שהועברו על-ידי חברת הביטוח לחשבון הבנק של המשיבה בגין הנזק שנגרם למכונית ואשר הוא, כבעלים של המכונית, זכאי לקבלם. ביום 12.9.2022 נעתר בית משפט קמא לבקשה במעמד צד אחד.

ביום 20.10.2022 הגישה המשיבה בקשה לביטול ההחלטה מיום 12.9.2022 בטענה כי המבקש הטעה את בית המשפט. לטענתה, המבקש לא גילה כי הנזק למכונית נגרם כתוצאה מהצתה מכוונת שהמבקש מואשם בה. היא ציינה כי כנגד המבקש הוגש כתב אישום שהוגש ביום 10.7.2022 בגין הצתת המכונית וניסיון הצתה של סלון הכלות שלה. עוד נטען כי היא בעלת הזכויות הבלעדית במכונית, שנרכשה מכספים שלה ושל בני משפחתה ואשר שימשה אותה באופן בלעדי. המשיבה הוסיפה וטענה כי התביעה שהגיש המבקש נעדרת עילה ולא נתמכת בראיות. לטענתה, היא זו שהלוותה כספים למבקש, והתביעה כנגדה הוגשה מתוך מטרה להניא אותה מלמסור עדות בהליך הפלילי.

ביום 2.11.2022 התקיים דיון בפני בית משפט קמא במסגרתו התברר בין היתר כי מרבית הכספים מחברת הביטוח הועברו לבנק שהמכונית הייתה משועבדת לזכותו כנגד הלוואה שהוא העמיד. למשיבה הועברה רק היתרה בסך של 22,000.

4.ביום 2.11.2022 קיבל בית משפט קמא את הבקשה לביטול העיקול הזמני והורה על ביטול הצו שניתן במעמד צד אחד. הוא קבע כי המבקש התנהל בחוסר תום לב בהסתירו את הנסיבות בהן נגרם הנזק למכונית ואת עובדת היותו נאשם בהצתתה. עוד נקבע כי העברת כספי הביטוח למבקש אינה עולה בקנה אחד עם הכלל לפיו חוטא לא יצא נשכר, ואף מנוגדת לכללים של פוליסות ביטוח. עוד נקבע כי עיתוי הגשת הבקשה, לאחר שכספי הביטוח הועברו למשיבה, מהווה שיהוי ואף מלמד כי הגשת התביעה והבקשה למתן צו עיקול זמני נועדו כדי להניא את המשיבה מלתת עדות בהליך הפלילי. לאור כל האמור נקבע כי המבקש פעל בחוסר תום לב באופן שיש בו כדי לשמוט את הבסיס תחת בקשת העיקול הזמני.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי גם יתר התנאים למתן סעד זמני אינם מתקיימים. נקבע כי הטלת העיקול אינה חיונית להבטחת הסעד העיקרי; כי הנזקים שנגרמים למשיבה כבדים; וכי הותרת העיקול הזמני על חשבון הבנק של המשיבה אינו מידתי באופן קיצוני. עוד נקבע כי לא הוכח שהמשיבה לא תוכל לשלם את הסכום של 22,000 ₪. באשר לסיכויי התביעה נקבע כי עילת התביעה היא מוקשית. בין היתר נקבע כי קיימות סתירות בטענות המבקש ביחס לסיבות בגינן נרשמה המכונית על שם המשיבה, וכי גם הטענות ביחס למימון רכישת המכונית אינן נקיות מספקות. יחד עם זאת, בשלב זה, נראה כי המכונית נרכשה על-ידי המבקש מכספים שנמסרו על-ידי בני משפחתו וניתנה כמתנה למשיבה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.לטענת המבקש, די בכך שבית משפט קמא מצא כי המכונית נרכשה על-ידי המבקש ולא מכספי המשיבה כדי להותיר את העיקול על כנו. הוא הוסיף כי לא הובאו ראיות לכך שהמכונית ניתנה במתנה למשיבה, וחזר על הטענה שהמכונית נרשמה על שם המשיבה רק מחשש לפניית בני משפחתו להחזרתה.

המבקש טען כי לא הסתיר את היותו נאשם בהצתת המכונית ובניסיון הצתת סלון הכלות של המשיבה, שכן הוא הפנה בכתב התביעה להליך הפלילי המתנהל כנגדו. משכך, טען, הנימוק העיקרי של בית משפט קמא לביטול העיקול בשל חוסר תום ליבו הוא שגוי מיסודו. המבקש הוסיף וטען כי הקביעה לפיה בהעברת הכספים לידיו "יצא חוטא נשכר" מבטלת את חזקת החפות העומדת לו; כי הקביעה לפיה חברת הביטוח לא הייתה מסכימה להעביר את הכספים לידיו אינה מבוססת ראייתית; וכי אין ממש בקביעה לפיה התביעה הוגשה בניסיון להשפיע על עדות המשיבה בהליך הפלילי. המבקש ציין כי נודע לו על העברת הכספים מחברת הביטוח בסמוך להגשת הבקשה לעיקול זמני וכי אילו היה נודע לו על כך קודם לכן, הוא היה עותר לעקל את הכספים אצל חברת הביטוח בטרם העברתם למשיבה.

באשר לצורך בהותרת העיקול על כנו טען המבקש כי במסגרת הדיון בפני בית משפט קמא התברר מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה שהצהירה על זכאותה לסיוע בשכר דירה, כך שביטול העיקול צפוי להכביד על המבקש במימוש פסק הדין ככל שיזכה בהליך.

דיון והכרעה

6.דין הבקשה להידחות על הסף, ללא צורך בתשובת המשיבים.

7.הלכה היא כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן מתן סעד זמני הוא רחב. משכך, התערבות בשיקול דעתה שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו מהעת האחרונה: רע"א 5129/22 א.מרתון גיא בע"מ נ' עזר חי, פסקה 16 (3.8.2022); רע"א 4330/22 אבו עישה נ' סמא נדל"ן בע"מ, פסקה 7 (31.7.2022)). כפי שיובהר להלן, המקרה שלפני אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני.

כידוע, בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" כאשר מקובל לראות בשיקול של מאזן הנוחות כבעל מעמד הבכורה (ראו מיני רבים: ע"א 5432/16 סמואל נ' רונן, פסקה 16 (31.1.2017)); רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קיבוץ אושה, פסקה 15 (16.6.2022)). שיקולים נוספים שיש לבחון הם שיקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של מבקש הסעד הזמני (תקנה 95(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 215/22 פלינשטיין נ' לוין, פסקה 11 (7.2.2022)).

באשר לסעד הזמני נושא ההחלטה דנן, צו עיקול זמני, על בית המשפט להוסיף ולבחון האם קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. זאת בהתחשב בין היתר בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש מפני הברחת נכסים מצידו (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.2007)). כללים אלה חלים אף ככל שמדובר בבקשה המוגשת בהתאם לתקנה 97(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד.

בענייננו, בחינה של שיקולים אלה מטים את הכף אל עבר המשיבה ומצדיקים לכן את המסקנה לפיה אין מקום להתערב בהחלטה לבטל את הסעד הזמני שניתן.

8.באשר לסיכויי התביעה – הם נבחנים בשלב זה באופן לכאורי בלבד (תקנה 95(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). כאמור, טענתו של המבקש היא כי הוא הבעלים של המכונית וזאת חרף העובדה שהיא רשומה במשרד הרישוי על שם המשיבה. בית משפט קמא קבע כי בשלב זה הוכח כי אף אם המבקש היה מי שמימן את רכישת המכונית, הכוונה הייתה כי היא תהיה שייכת למשיבה. בית משפט קמא לא מצא ראיות לכאורה בשלב זה לכך שרישום המכונית על שם המשיבה היה מותנה בקשר הזוגי ביניהם. כמו כן, הוא לא מצא שהוכח באופן לכאורי שהרישום נעשה על שם המשיבה כדי שבני משפחתו של המבקש לא ייקחו אותה ממנו, שכן הכספים ניתנו בהתאם לעדות האב בהסכמתו.

ודוקו; רישום המכונית על שם המשיבה אינו מקנה לה כשלעצמו בעלות בה, שכן הוא בעל ערך דקלרטיבי בלבד (רע"א 3379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464 (1997)). אולם הרישום על שמה מהווה ראיה לכאורה לבעלותה בו, ראיה שהמבקש לא הצליח – נכון לשלב זה של הדיון – לסתור. זאת בין היתר גם לאור העובדה שהמבקש עצמו טען בכתב התביעה כי המשיבה עושה שימוש בלעדי במכונית מאז פרידתם (סעיף 66 לכתב התביעה). כאמור, בית משפט קמא אף קבע כי המבקש לא הוכיח נכון לאותו שלב של הדיון כי רישום הבעלות על שם המשיבה היה מותנה או שנעשה למראית עין בלבד.

לאור כל אלה קבע בית משפט קמא – קביעה שאינני סבורה כי יש להתערב בה – כי המבקש לא הוכיח כי ישנו סיכוי גבוה שטענתו לפיה הוא בעל הזכויות במכונית תתקבל. משכך, לכאורה, אין למבקש זכויות במכונית, ולכן גם לא בכספי הביטוח שניתנו כפיצוי בגין הנזק שנגרם לה.

9.בכל הנוגע למאזן הנוחות, משסיכויי התביעה של המבקש אינם גבוהים, מוטל היה עליו הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו. אינני סבורה כי המבקש עמד בנטל זה. כך, בניגוד לסכום הראשוני שנטען על-ידיו, הכספים שהועברו לידי המשיבה בגין הנזק שנגרם לרכב אינם בסך של 131,411 ₪ אלא בסך של 22,000 ₪ בלבד. באשר לסכום זה קבע בית משפט קמא כי המבקש לא הוכיח כי המשיבה לא תוכל לשלמו אם ייפסק כי המבקש זכאי לקבלם. בית משפט קמא קבע כך, כאמור, לאחר שנחקרו הצדדים ועדים נוספים בפניו ומבלי שהמבקש הביא ראיה לחוסר יכולתה הכלכלית של המשיבה. מסקנה זו עומדת בעינה (לאור העובדה שמדובר בסכום שאינו גבוה), חרף העובדה שהמשיבה טענה כי היא מקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. זאת בין היתר לאור העובדה כי מפרוטוקול הדיון מיום 22.11.2022 עולה כי המשיבה הצהירה שהרווחים השנתיים של העסק שלה עומדים על סך ממוצע של 100,000 ₪, כאשר מעבר לכך היא משתכרת כמורה במשרד החינוך. מכאן כי גם לא הוכחה די הצורך הטענה להכבדה אפשרית בביצוע פסק הדין.

10.יצוין כי בית משפט קמא נתן דעתו בהרחבה לסוגיית תום הלב של המבקש וקבע בהחלטה נושא בקשת רשות הערעור כי הוא התנהל בחוסר תום לב המצדיק את ביטול העיקול הזמני. זאת לאור העיתוי של הגשת תביעת המבקש בסמוך לניהול ההליך הפלילי, ולאור הקביעה לפיה המבקש הסתיר מידע קריטי. בהתאם לכך, עיקרה של בקשת רשות הערעור מתמקדת בקביעות אלה. המבקש טען כי לא נפל פגם בהתנהלותו וכי אין הצדקה, אף בהתחשב בהליך הפלילי בנוגע להצתת המכונית, שלא לעקל את הכספים. לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני סבורה כי יש להידרש לטענות אלה ולהכריע בהן. די בענייננו בסיכויי התביעה ובמאזן הנוחות, הנוטים שניהם לטובת המשיבה, כדי לדחות את הבקשה.

11.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה – אין צו להוצאות.