רע"א 215/22 יעקב פלינטשטיין נ. מאיר לוין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט דוד גדעוני ) בת"א 20510-12-21 מיום 26.12.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעדים זמניים.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשים – יעקב פלינטשטיין, זונדל רוזנטל, יחזקאל פרנקל ויעקב בטלמן (להלן: המבקשים ), הם חברי עמותה וחברי ועד בעמותת "דרכי מדרכי" (להלן: העמותה ). העמותה נוסדה בשנת 1990, ועל פי הנטען נועדה לשרת את חסידי קהילת נדבורנא שבירושלים, כאשר מקום פעילותה המרכזי של העמותה הוא בנכס המצוי בשליטתה והממוקם ברחוב עזרא 26, בירושלים (להלן: הנכס ).

2.

ביום 9.12.2021 הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה למתן פסק דין הצהרתי נגד מאיר לוין ואריה בריל – חברי עמותה וחברי ועד העמותה (המשיבים 1 ו-2, בהתאמה. להלן, יכונו יחד: המשיבים ), ונגד צדדים נוספים. במסגרת התביעה, טענו המבקשים כי המשיבים פעלו בניגוד עניינים חריף ותוך הפרת אמונים כלפי העמותה. בתוך כך, נטען, בין היתר, כי המשיבים השכירו את הקומה התחתונה של הנכס לעמותת "תלמוד תורה כלל חסידי לאנשי ירושלים" (להלן: עמותת תלמוד תורה ) – בה חברים המשיבים וחתנו של המשיב 1 – יוסף שפירא, וזאת בתמורה לדמי שכירות אפסיים (להלן: הקומה התחתונה ); צירפו שלא כדין חברים נוספים לעמותה, והכל במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות הנערכות בה; ודיווחו דיווחי כזב לרשם העמותות כי כינסו אסיפות כלליות על אף שלא כינסו אסיפה כללית של העמותה במשך 30 שנות קיומה. לנוכח האמור, נטען במסגרת התביעה, כי בשל מעשיהם החמורים של המשיבים, על בית המשפט להורות כי הם פסולים מלכהן בכל תפקיד בעמותה, כמו גם מלקבל החלטות בשמה של העמותה,

ולחלופין לקבוע כי רשימת חברי העמותה לצורך קבלת החלטות תכלול את שבעת מייסדי העמותה בלבד (ולא חברי עמותה נוספים אשר הצטרפו לאחרונה).

3.

בד בבד עם הגשת התובענה, הגישו המבקשים בקשה למתן סעדים זמניים, במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות כי עד למתן הכרעה בתובענה, ייאסר על המשיבים לחתום או לקבל כל החלטה בשם העמותה, ובמיוחד בקשר לקומה התחתונה; כי ההחלטות שנתקבלו על ידי המבקשים 1 ו-4 ביום 16.11.2021 יהיו בעלות תוקף מחייב; ולחלופין לקבוע כי רק שבעת מייסדי העמותה יורשו לקבל החלטות בשמה של העמותה (כך שהלכה למעשה, המבקשים יהוו רוב בקבלת ההחלטות). לטענת המבקשים, הצורך הבהול במתן הסעדים הזמניים נובע מכך ש ביום 6.10.2021 פינתה עמותת תלמוד תורה את הקומה התחתונה של הנכס, ובכוונת המשיבים למצוא שוכר אחר, המקורב אליהם, שייכנס לנכס במקום העמותה.

4.

בתגובת המשיבים לבקשה למתן סעדים זמניים, נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת התיישנות ושיהוי, שכן האירועים מושא כתב התביעה החלו, כלשונם של המבקשים, לפני שנים ארוכות – מעת שנוסדה העמותה. עוד טענו המשיבים, כי הסעדים שנתבקשו בבקשה למתן סעדים זמניים זהים בעיקרם לסעדים שנתבקשו בתובענה, ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות. טעם נוסף לדחיית הבקשה על הסף לעמדת המשיבים הוא שבין הצדדים מתנהל הליך בוררות לפני בית הדין הרבני שעניינו באותו סכסוך, בעוד שסעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מורה כי לא ניתן לנהל בבית המשפט הליך מקביל להליך הבוררות. מעבר לכך, טענו המשיבים כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין, שכן מאזן הנוחות נוטה לטובתם, בשים לב לכך שהעמותה פועלת באותו האופן (כדברי המבקשים עצמם) במשך 30 שנה, וכן משום שהמבקשים לא הראו כי ייגרם להם כל נזק מהותרת המצב על כנו עד לבירור התובענה. עוד טענו המשיבים, כי סיכויי התביעה נמוכים, שכן העמותה, ובתוך כך גם המשיבים, פועלת כדין ובהתאם למטרותיה.

5.

להשלמת התמונה יוער, כי עובר להגשת התביעה בה עסקינן, ביום 14.11.2021 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה דחופה למתן צווי מניעה זמניים (ללא כתב תביעה בצידה), במסגרתה נתבקשו סעדים דומים לאלו שנתבקשו במסגרת התביעה הנוכחית והבקשה לסעדים זמניים שהוגשה בצידה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט אלי אברבנאל ) דחה את בקשת המבקשים בהחלטתו מיום 16.11.2021, בנמקו כי המבקשים לא הודיעו בבקשתם האם בכוונתם להגיש כתב תביעה ולא נימקו מדוע יש לדון באופן חריג בבקשתם בטרם הגשת כתב תביעה. כמו כן, נקבע כי המבקשים השמיטו מבקשתם עובדות בעלות חשיבות רבה, ובכלל זה חברותם של המשיבים בעמותה מיום הקמתה והתקיימות הליך בוררות מקביל בבית הדין הרבני, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה (ת"א 32815-11-21).

6.

ביום 22.12.2021 קיים בית המשפט קמא דיון בבקשה לסעדים זמניים במעמד הצדדים, וביום 26.12.2021 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. נקבע, כי בשלב זה, בשים לב לתשתית הראשונית שהונחה לפני בית המשפט קמא, סיכויי התביעה אינם גבוהים דיים על מנת להטות את הכף לטובת המבקשים, מן הטעם ש" לשיטת [המבקשים] עצמם מדובר בהתנהלות שהיא בגדר מצב דברים קבוע הנמשך עשרות שנים. [...] לא נטען ולא הונחה תשתית ממשית לכך שלא ידעו על הדברים, למצער את עיקרם ", ועל כן " התנהלותם הלכאורית של [המבקשים] שבחרו שלא לפעול משך שנים כה רבות – מעבר לשיהוי העולה ממנה – יכולה להקרין על טענותיהם ... [ו] גם על ההצדקה למתן סעדים זמניים להתערבות בפעילות העמותה, קודם להכרעה בטענות " (פסקה 12 להחלטה). כמו כן, נפסק כי " יש לזכור כי [המבקשים] לא טענו כי פעלו אי פעם לבקש כינוסה של אסיפה באופן שיכול לעורר לכאורה סימני שאלה ", וכך גם " לא נטען ולא הונחה תשתית לכך שבמהלך השנים כפרו [המבקשים] בכך ש [המשיבים] משמשים כחברי ועד העמותה או כי העלו טענות בעניין [...] " (פסקה 13 להחלטה). זאת ועוד, בית המשפט קמא נתן את דעתו לכך שהסעדים הזמניים שהתבקשו זהים לאלו שהתבקשו בתביעה העיקרית, וכן לכך שיש בסעדים שהתבקשו משום שינוי המצב הקיים כפי שהתנהל במשך שנים ארוכות, וקבע כי אף מטעמים אלו יש לדחות את הבקשה.

אשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט קמא כי בשלב זה עיקר המחלוקת נוגע לשימוש שייעשה בקומה התחתונה בנכס. בהתאם, התייחס בית המשפט קמא לכך שבמהלך הדיון שהתקיים לפניו התחייבו בפניו המשיבים כי בכוונתם " לנסות למצוא גורם אחר שיפעיל מוסד תורני בנכס, בהתאם למטרות העמותה ", וכי " ככל שימצא גורם להפעלת מוסד תורני כאמור, ההתקשרות איתו תהיה על דרך של הסכם שכירות, כאשר המשכירה תהיה העמותה ", ו" השכירות תהיה לטווח זמן קצר [...] ותוך יידוע השוכר בגדרי הסכם השכירות על קיומו של הליך זה ועל האפשרות שיידרש לפנות את הנכס בהתאם לתוצאות ההליך ". עוד התחייבו המשיבים כי כל החלטה של הוועד המנהל " תובא לידיעת כלל חברי העמותה, מבעוד מועד " (עמ' 2-1 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.2021). ההתחייבויות האמורות קיבלו תוקף של החלטה, ועל כן קבע בית המשפט קמא כי יש בהן כדי ליתן מענה מספק לחששם של המבקשים ביחס לאפשרות השכרת הקומה התחתונה במהלך ההתדיינות באופן שייצור מצב דברים בלתי הפיך. ביחס לסעד שעניינו איסור על המשיבים לקבל החלטה בשם העמותה, נפסק כי היעתרות לסעד זה עלולה להביא לשיתוק פעילות העמותה, כמו גם להותרת הנכס ריק מאדם באופן שיוביל לפגיעה בהכנסותיה של העמותה. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי המתווה שהציעו המבקשים במהלך הדיון – שלפיו ניתן יהיה לקבל החלטה רק בהסכמתם המלאה של המבקשים והמשיבים – מעורר קושי, שכן אף הוא עלול להוביל לשיתוק פעילות העמותה.

7.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, המתמקדת בעיקרה בהחלטת בית המשפט קמא שלא לאסור על המשיבים לקבל החלטות בשמה של העמותה עד להכרעה בתביעה. בעניין זה, שבים המבקשים על טענותיהם, ומוסיפים כי לאור חומרת המעשים המיוחסת למשיבים – הרי שלא ראוי כי ימשיכו לקבל החלטות בשמה של העמותה. לעמדתם, המשיבים מעולם לא נבחרו להיות חברי ועד בעמותה, ואין בכך שהוגדרו כחברי ועד בפרוטוקולים של דיוני העמותה כדי להפוך אותם לכאלה. לפיכך, כך נטען, החלטת בית המשפט קמא שלא לאסור על המשיבים לקבל החלטות בשם העמותה למעשה העניקה למשיבים סמכויות יש מאין, על אף שמעולם לא נטלו המשיבים תפקיד ניהולי בעמותה (למעט מעשי ההונאה שביצעו). עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל לאינטרס הציבורי שלא להתיר למשיבים לקבל החלטות בשם העמותה. כן מבהירים המבקשים כי בניגוד למסקנת בית המשפט קמא, לא ידעו על מעשיהם של המשיבים, והדברים התחוורו להם אך לאחרונה, ומשכך שגה בית המשפט קמא משביסס את החלטתו על שיהוי המבקשים.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

9.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ומשכך התערבות ערכאת הערעור בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בעניין זה שמורה למקרים חריגים בלבד (רע"א 2916/18 בנק הפועלים נ' חנאי , פסקה 9 (25.6.2018); רע"א 4152/21 חלפון נ' קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ , פסקה 10 (1.7.2021)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי נופל לגדר החריג.

10.

בבקשת

רשות הערעור חוזרים המבקשים על הטענות הקשות שהעלו כלפי המשיבים, ומתייחסים אליהן כעובדות מוכחות, שלטענתם "אפילו לא הוכחשו" לפני בית המשפט קמא. ואולם, כפי שציין בית המשפט קמא, גם אם " לחלק מטענות [המבקשים] לא בא לכאורה מענה מספק ", התשתית שהניחו המבקשים לגביהן היא " לכל היותר ראשונית " (פסקאות 14-12 להחלטה). במצב דברים זה, וכאשר ברור וגלוי מעיון בתשובת המשיבים לבקשה לסעד זמני ומדברי בא-כוחם בדיון לפני בית המשפט קמא כי האשמות אינן מקובלות על המשיבים, הרי שטענות המבקשים יצטרכו להתברר בהליך העיקרי. לפיכך צדק בית המשפט קמא כשבחן את טענות הצדדים מתוך הנחה שקיימת בשלב זה אי וודאות בדבר סיכויי המבקשים להוכיח את טענותיהם בעניין התנהלותם הפסולה של המשיבים.

11.

כידוע, שני שיקולים עיקריים מנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: האחד , כי סיכויי התביעה להתקבל הם טובים; ו השני , כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד. לצד שיקולים אלו, על בית המשפט לשקול גם שיקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של מבקש הסעד הזמני (ראו: תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות ). ראו גם: רע"א 605/19 ידען נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 9 (18.4.2019); רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019) יוער כי הוראת תקנה 95 לתקסד"א החדשות לא הביאה שינוי מהותי בהיבט זה מההסדר הישן שהיה קבוע בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שפורש בפסיקה. ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 409, 418-413 (2021)).

12.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מתן סעד האוסר על המשיבים לקבל כל החלטה בשם העמותה עלול לשתק את פעילותה התקינה של העמותה, ובכך לגרום לה נזק. מעבר לכך, עסקינן בסעד זמני המביא לשינוי המצב הקיים עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית בתובענה, ואשר חופף בעיקרו לסעד העיקרי שנדרש במסגרתה. ביחס לסעדים זמניים מסוג זה, נפסק לא אחת כי אלו יוענקו רק במקרים חריגים בהם התערבותו של בית המשפט חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר

(ראו מיני רבים: ע"א 213/64 חיים ברא"ז ו-3 אח' נ' נציב המים, משרד החקלאות , פ"ד יח 647, 653 (1964); רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ , פסקה 5 (13.12.2005); רע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברות דואר ישראל בע"מ , פסקה 12 (1.11.2015) ). ואולם, בענייננו-אנו, התנהלות המשיבים אשר עליה מלינים המבקשים, נמשכה מאז נוסדה העמותה – במשך כ-30 שנים, כך לטענת המבקשים עצמם. במצב דברים זה, ובשים לב לקביעת בית המשפט קמא שלפיה המבקשים לא הניחו תשתית לכך שהתנהלות זו לא הייתה ידועה למבקשים זה מכבר, סבורני כי בצדק דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן סעדים זמניים, בוודאי לאור המשוכה הגבוהה הניצבת בפני המבקשים לקבלת סעדים מהסוג המבוקש על ידם.

13.

בכל הנוגע לקבלת החלטות בקשר לקומה התחתונה, אשר דומה כי היא העניין העומד בלב המחלוקת בין הצדדים בעת הזו, הרי, שדי בהתחייבויות שנתנו המשיבים לפני בית המשפט קמא, ואשר פורטו בפסקה 6 לעיל, כדי להפיג את חששם של המבקשים ביחס לנזקים לטווח ארוך העלולים להיגרם מהשכרת הקומה התחתונה במהלך ההתדיינות.

14.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.