רע"א 2391/22שלום בוכריץ נ. יוסף בוכריץ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בה"פ 47299-07-19 (השופטת א' רבינוביץ ברון ), מיום 10.3.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה מיום 25.1.2022 שניתנה בבקשה לעיכוב ביצוע.

העובדות הצריכות לעניין

1.

לפני בית המשפט המחוזי התבררו במאוחד שתי בקשות על דרך של המרצות פתיחה בעלות רקע עובדתי דומה: האחת הוגשה על ידי המשיבה 5 ( להלן: החברה ) בחודש יוני 2019. במסגרת בקשה זו התבקש בית המשפט המחוזי להצהיר אודות תקפות החלטת האסיפה הכללית של החברה מיום 5.6.2019 שקבעה כי המשיב 3 ימונה כדירקטור נוסף בה, כמו גם להצהיר בדבר תקפות החלטת דירקטוריון החברה מיום 10.6.2019, אשר קבעה כי נשללת זכות חתימה מהמבקש 1 (להלן: המבקש ). השנייה הוגשה על ידי המבקשים בחודש יולי 2019 במסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי להורות על סעד של חלוקה בעין של מניות החברה נוכח טענת המבקשים לפיה ענייני החברה מתנהלים בדרך המהווה קיפוח המיעוט ולנוכח אובדן האמון בין הצדדים. ביום 7.12.2021 נתן בית המשפט המחוזי פסק-דין בתובענות. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המבקשים וקבע כי לאור אובדן האמון החמור בין המבקש והמשיב 1 יש צורך להורות על היפרדות בדרך של ביצוע התמחרות ( BMBY ) בין המבקשים 1-2 מצד אחד לבין המשיבים 1-2 מצד שני, ב"שיטת המעטפות". בעניין זה ניתנו הוראות ואף מונה נאמן לביצוע ההתמחרות. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי, כי "עד לסיום הליך ההתמחרות ימנעו הצדדים מביצוע עסקאות כלשהן באחזקותיהם בחברה, למעט הסרת שעבודים או עיקולים על מניותיהם, ככל שקיימים. בתוך כך על הצדדים להימנע מהעמדת אחזקותיהם כבטוחה, לרבות על דרך של שעבוד, כמו כן, החברה תימנע מביצוע פעולות שאינן במהלך העסקים הרגיל". (פסקה 47(13) לפסק-הדין).

2.

לאחר מתן פסק הדין פנו המשיבים

1-2 והמשיבים 3-4 , בנפרד, לבית המשפט המחוזי בבקשות לעיכוב ביצוע ההתמחרות עליה הורה בפסק-הדין. לאחר קבלת תגובת המבקשים, שהתנגדו לבקשה, ניתנה ביום 25.1.2022 החלטת בית המשפט המחוזי במסגרתה נקבע כי ביצועו של פסק-הדין יעוכב עד לסיום הליכי הערעור.

3.

ביום 27.2.2022 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה, כי יעיין מחדש בהחלטתו מיום 25.1.2022 ויבטל את עיכוב ביצוע פסק-הדין. המבקשים נימקו את בקשתם בשינוי נסיבות שחל, לטענתם, מאז ניתנה ההחלטה מיום 25.1.2022, שבא לידי ביטוי ב" פעולות חד צדדיות שיש בהן כדי לשנות את מצב הדברים העובדתי והמשפטי הנוהג בין הצדדים " ושאותן ביצעו המשיבים "בחוסר תום לב " ובמטרה " לשנות את המצב הקיים ולנצל את תקופת הביניים עד לשמירת הערעור לטובתם תוך קביעת עובדות בשטח". הפעולות להן כיוונו המבקשים: ישיבת דירקטוריון שהתקיימה ביום 15.2.2022 ובמסגרתה התקבלו החלטות שונות שכביכול מגלמות "הוצאה כספית" שלקחה על עצמה החברה בסך של כ-11 מיליון ש"ח.

המשיבים השיבו לבקשה לעיון מחדש וטענו כי מדובר בבקשת סרק. נטען, כי כל ההחלטות שהתקבלו בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 5.2.2022 אינן אלא אשרור של החלטות דומות שהתקבלו באסיפת בעלי המניות, במעמד המבקשים, עוד ביום 8.12.2020. עוד נטען, כי במסגרת פסק-הדין לא הוטלה כל הגבלה בדבר מהות ההחלטות שיכולות להתקבל בחברה עד לביצוע ההתמחרות אלא רק כי " החברה תימנע מביצוע פעולות שאינן במהלך העסקים הרגיל" ובנסיבות העניין ההחלטות שהתקבלו אינן בגדרי אלו. לבסוף טענו המשיבים, כי ממילא לא ניתן לנקוט בצעדים אופרטיביים לשם קיום ההחלטות שהתקבלו בישיבת הדירקטוריון שכן הדבר מותנה בחתימתו של המבקש או לחלופין בהחלטה שיפוטית.

4.

ביום 10.3.2022, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה מיום 25.1.2022. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך שלא מצא בטענות המבקשים לגבי ההחלטות שהתקבלו בחברה " כדי להביא לשינוי במערך השיקולים שבבסיס ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין שורה על התמחרות ביחס למניות. מה גם, שכאמור, המשיבים עצמם מציינים כי ממילא ההחלטות לא יכולות להיות מיושמות ללא חתימת המבקש (או צו שיפוטי). "

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשים טוענים, כי המשיבים

ניסו לנצל את צו עיכוב ביצוע פסק הדין כדי להקדים ולבצע פעולות שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מנע את ביצוען " וזאת מתוך ניסיון להגיע לבירור הערעור מעמדה חדשה ומשופרת בה יש מעשה עשוי שלא ניתן יהיה להשיבו לאחור גם אם ידחה ערעורם ." לגישתם, בית המשפט המחוזי שגה משבחן את הבקשה לעיון מחדש אך ורק על פי תוצאות מעשיהם של המשיבים בהתעלם ממטרת מעשיהם ומחוסר תום-הלב העולה ממעשיהם והחלטתו אינה תואמת את הוראות הדין לפיהן " גם לניסיון להשגת מטרה שנעשתה בחוסר תום לב ישנן תוצאות וישנה אחריות של המנסה וזאת אף אם הניסיון לא צלח".

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות זאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. כידוע, כלל הוא שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעד זמני אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 5536/20

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' איטח , פסקה

9

(17.8.2020) . התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בעניין זה שמורה למקרים חריגים משום שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים (רע"א 7840/21

א.ד אחים אדרי בע"מ נ' חברה כלכלית ראשון לציון , פסקה 7

(17.11.2021) ; רע"א 215/22

פלינטשטיין נ' לוין , פסקה 9

(7.2.2022)). בענייננו, בקשת המבקשים לפני בית המשפט המחוזי הייתה לעיון מחדש בסעד זמני שנתן (עיכוב ביצוע פסק- הדין), בקשה שיכולה הייתה להתקבל רק במקרים בהם חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, או במקרים נדירים בהם מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (תקנה 98 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. וראו רע"א 9230/20 עמותת מעלות התורה נ' רייכמאן , פסקה 9 , (4.1.2021)).

בענייננו, בית המשפט המחוזי מצא כי המבקשים לא הצביעו על שינוי נסיבות שמצדיק עיון מחדש בהחלטה מיום 25.1.2022 שעיכבה את ביצוע פסק-הדין. עיון בהחלטה מיום 25.1.2022 מעלה, כי בית

המשפט המחוזי נימק בה את מסקנתו כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכך שקיבל עמדת המשיבים כי ככל שתבוצע ההתמחרות ייווצר "מעשה עשוי" שעלול לסכל את האפשרות לדון בערעור ומנגד לא שוכנע כי המבקשים הצביעו על נזק בלתי הפיך שייגרם להם ככל שהמצב יישאר בעינו עד להכרעה בערעור. המבקשים, בבקשתם לעיון מחדש, לא הוכיחו שינוי נסיבות שחותר תחת קביעות אלו של בית המשפט המחוזי – לא טענו כי נוצרו נסיבות בהן ביצוע ההתמחרות אינו צפוי עוד לסכל את האפשרות לדון בערעור וגם לא טענו שנגרם להם נזק כלשהו בעקבות עיכוב ביצוע פסק-הדין. כך, גם בבקשת רשות הערעור שלפניי המבקשים אף לא טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי ההחלטות שהתקבלו בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה 15.2.2022 אינן יכולות להיות מיושמות בפועל ללא הסכמת המבקש. הנחת המוצא של בקשת רשות הערעור היא, כי עצם זימון אותה ישיבת דירקטוריון וההחלטות שניתנו בה חותרות תחת צו עיכוב הביצוע שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, כי מדובר בפעולות שנעשו בחוסר תום לב על-ידי המשיבים, וכי די בכך כדי להוות נסיבה חדשה המצדיקה את ה"עיון מחדש" בעיכוב הביצוע שניתן ולביטולו. אלא שמדובר בהנחת מוצא שלא הוכחה. בית המשפט המחוזי לא דחה גרסת המשיבים לפיה ישיבת הדירקטוריון וההחלטות שהתקבלו בה אינן חותרות תחת פסק-הדין שניתן או ההחלטה לעיכוב ביצוע וממילא לא קבע כי מדובר בפעולות שנעשו בחוסר תום לב. משבית המשפט המחוזי, הערכאה הדיונית שהוציאה תחת ידה את פסק-הדין ובהמשך את ההחלטה לעיכוב ביצוע פסק-הדין לא מצא לנכון לקבוע כי יש לראות בפעולות להן כיוונו המבקשים כפעולות שנעשו בחוסר תום-לב בראי צו עיכוב הביצוע שנתן – איני סבור כי יש לפרש את הדברים אחרת. בשולי הדברים אציין כי המשיבים כלל לא עתרו לפני בית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק-הדין במלואו אלא לעיכוב ביצוע ההתמחרות בלבד ובית המשפט המחוזי הוא זה שהחליט על עיכוב ביצוע פסק-הדין כולו ( בפסקה 21 לפסק-הדין), מה שלכאורה מעלה ספק אם ההגבלות שהוטלו במסגרת פסק-הדין על החברה (להימנע מביצוע פעולות שאינן במהלך העסקים הרגיל – כאמור בפסקה 47(13) לפסק-הדין) חלות עוד אם לאו. הדברים נאמרים למעלה מן הדרוש משום שהמשיבים בתגובתם לבקשות לעיון מחדש לא התכחשו לאותן מגבלות שנקבעו בפסק-הדין בעקבות ההחלטה מיום 25.1.2022 ולתחולתן.

סוף דבר

7.

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.