רע"א 7840-22 רע"א 7840-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ד' כהן-לקח), מיום 12.10.2022, ב-רע"א 20182-07-22. במסגרת ההחלטה התקבל ערעורה של המשיבה 1, על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט א' פרסקי), מיום 28.6.2022, בת"א 42948-04-22, בגדרה ניתן סעד זמני המורה למשיבה 1 לפנות מחסן שבו תפסה חזקה.

העובדות

1.עניינה של המחלוקת במחסן האמור, שגודלו כ-80 מ"ר, והינו מצוי בקומת מרתף בבניין מלון "פטרה" שבעיר העתיקה בירושלים (להלן: המחסן ו-הבניין בהתאמה). הבניין, לרבות המחסן, מצוי בבעלותה של המשיבה 2 (להלן: הפטריארכיה).

2.ביום 31.8.1999 נערך הסכם שכירות בין הפטריארכיה לבין המבקש, אשר קבע כי המבקש ישכור מהפטריארכיה את המחסן, החל מיום 1.9.1999, בתמורה לדמי שכירות שנתיים, במתכונת של "שכירות חופשית" (כלומר, נקבע כי ניתן לחדש את החוזה מדי שנה בהתאם לתנאים הקבועים בו) (להלן: הסכם השכירות). לטענת סעיד והפטריארכיה, הסכם השכירות חודש מדי שנה משנת 1999 ואילך.

3.בשנת 2004 החכירה הפטריארכיה את הבניין לחברתBerisford Investments Limited (להלן: בריספורד), למשך 99 שנים, עם אפשרות להארכת החכירה ל-99 שנים נוספות (להלן: הסכם החכירה). נגד תקפותו של הסכם החכירה התנהלו מספר הליכים משפטיים, במסגרתם נפסק, בפסקי דין חלוטים, כי הסכם החכירה עומד בתוקפו (ראו פירוט אודות הליכים אלה בפסקה 3 להחלטת בית המשפט המחוזי).

4.מבין הליכים אלה, חשוב לענייננו הליך שעסק בתביעה שהגישה בריספורד (יחד עם אחרים) לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי ביחס לזכויות החכירה של בריספורד בבניין, וכן להורות על סילוק ידיהם של מחזיקים שונים בבניין, ובהם המבקש אשר החזיק במחסן (ת"א 2035/08).

ביום 5.5.2009 ניתן, בהליך האמור (על ידי הרשם ר' כרמל), פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המבקש; וביום 9.6.2009 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת הדיון בבקשה הנ"ל, ביום 3.11.2009, התבטא בא כוחו של המבקש דאז, כדלקמן: "נתבע 15 [המבקש] אינו דייר מוגן בנכס וברגע שיינתן פס"ד לטובת התובעים [בריספורד] אם יינתן אנו נפנה את הנכס מיד" (להלן: הצהרת המבקש).

5.בהמשך, ביום 8.11.2009, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (הרשם (כתוארו אז) ד' מינץ) על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה, וזאת בהתבסס, בין היתר, על קושי שהתעורר במישור סמכותו העניינית של בית המשפט. במסגרת תיאור טענות המבקש בהחלטה, הוזכרה הצהרת המבקש, שלפיה יפנה את המחסן באופן מידי לכשיינתן (אם יינתן) פסק דין לטובת בריספורד. מאוחר יותר, בדיון שהתקיים ביום 19.1.2010, הוסכם על מחיקת המבקש מהתביעה שהגישה בריספורד, וזאת לאור ההצהרה האמורה.

בסופו של יום ניתן פסק דין בעניין תביעתה של בריספורד, אשר קבע כי בריספורד היא בעלת זכויות החכירה בבניין. יוער כי על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 8398/17), אשר נדחה ביום 10.6.2019 (כב' השופטים י' עמית, י' וילנר ו-א' שטיין).

6.על אף שניתנה הכרעה כאמור לטובת בריספורד, וחרף ההצהרה שניתנה על ידו, המבקש לא פינה את המחסן.

7.בד-בבד, חוּדש הדיון בתביעת פינוי אחרת שניהלה בריספורד כנגד מחזיקים שונים שטענו לדיירות מוגנת בחלקים שונים בבניין (ת"א (השלום י-ם) 25420-09-11); ובסופו ניתן סעד לפינוי אותם מחזיקים (פסקי הדין מיום 11.11.2021 ומיום 27.2.2022; כב' השופט מ' בורשטין, ס"נ) (להלן: תביעת הפינוי). תביעה זו לפינוי לא התנהלה כנגד המבקש, והמחסן לא הוזכר בה.

8.בעקבות פסקי הדין שהורו על פינויים של מחזיקים שונים מהבניין, הסמיכה בריספורד את המשיבה 1, "חברת פטרה הולדינגס בע"מ" (להלן: פטרה), לתפוס את החזקה בבניין מטעמה של בריספורד, לצורך מימוש סעד הפינוי. ביום 27.3.2022 פעלה פטרה לתפיסת החזקה בבניין כולו, לרבות המחסן. במסגרת זו נכנסו נציגיה של פטרה למחסן, בזמן שהמבקש לא נכח במקום (מאוחר יותר נטען כי הדלת למחסן אף הייתה פתוחה). יובהר כי במועד הנ"ל המחסן לא פונה על ידי המבקש ואוחסנו בו חפציו של המבקש (ובהם, לפי הנטען, שתי כספות קבועות, כספים ותכשיטים הנוגעים לעסקיו). מאז אותו היום, פטרה מחזיקה בבניין ובמחסן מטעמה של בריספורד (עם זאת, למבקש ניתנה האפשרות להוציא את חפציו).

9.ביום 28.3.2022, יום לאחר שתפסה פטרה חזקה במחסן, הגיש המבקש תלונה במשטרה נגד תפיסת המחסן על ידי פטרה.

כחודש לאחר מכן, ביום 25.4.2022, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בירושלים בטענה כי פטרה פלשה למחסן שלא כדין (ת"א 42948-04-22). התביעה כללה בקשה לסעד זמני, במסגרתה התבקש צו לסילוק ידה של פטרה מהמחסן לאלתר. הבקשה האמורה לסעד זמני, היא שעומדת במרכזו של ההליך דנן.

החלטת בית משפט השלום

10.בית משפט השלום (השופט א' פרסקי), קיבל את הבקשה לסעד זמני בהחלטתו מיום 28.6.2022, בקובעו כי קיימת למבקש עילת תביעה לכאורה, וכן כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש.

11.באשר למאזן הנוחות, בית משפט השלום קבע כי העובדה שבריספורד לא עשתה שימוש במחסן בין מועד מתן פסק הדין הסופי אשר הכיר בזכויותיה בבניין (ב-ע"א 8398/17) ועד לתפיסתו במרץ 2022, מלמדת על העדר דחיפות עבורה בשימוש בו. לצד זאת, עמד בית המשפט על פרק הזמן הארוך שבו המבקש החזיק במחסן ועשה בו שימוש.

12.באשר לעילת התביעה הלכאורית, קבע בית משפט השלום כי מדובר בתביעה פוססורית (להשבת המצב לקדמותו ביחס להחזקה במחסן), על יסוד סעיף 19 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין). נקבע, כי תביעה פוססורית מסוג זה אינה דורשת כי ההחזקה הקודמת במקרקעין הייתה כדין, אלא מטרתה להחזיר את המצב לקדמותו לפני בירור הזכויות המהותיות בנכס. על כן, בהתחשב בכך שהמבקש החזיק במחסן ועשה בו שימוש לאורך תקופה ארוכה, וכן לנוכח העובדה שבריספורד תפסה חזקה במחסן ללא זכות בדין לפעול לפינוי המבקש (שלא היה צד לתביעת הפינוי) – נמצא כי עומדת למבקש עילת תביעה פוססורית לכאורית.

בנוסף, התייחס בית משפט השלום לשאלה האם במסגרת התביעה הפוססורית יש מקום לדון בזכויות המהותיות של הצדדים במחסן, לפי סעיף 19 (סיפה) לחוק המקרקעין. בהקשר זה אף ציין בית המשפט כי: "ככל שדיון כזה יתקיים הרי שסיכוייהן של בריספורד (והמשיבה 1 מכוחה) להוכחת זכויותיהן המהותיות לכאורה טובים יותר". ואולם, נקבע כי אין צורך להכריע בכך, וזאת מאחר שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, ובכך מטה את הכף בבקשה בכללותה לטובת קבלתה.

13.יצוין כי בית משפט השלום הוסיף ובחן שני סוגי שיקולים נוספים בהחלטתו – שיקולי יושר ושיקולי שיהוי – אך מצא כי אין בהם כדי להשפיע על התוצאה. באשר לשיקולי היושר נקבע כי הן המבקש והן פטרה התנהגו באופן מעורר קושי. בפרט, ביחס להצהרת המבקש שלא מומשה, נפסק:

"כזכור, סעיד הצהיר כי יקבל עליו את פסק הדין בתביעת החברות אך לא עשה זאת. קיים קושי בהתנהלות כזו של בעל דין. בעת שחרב פסק הדין שניתן כנגדו הייתה מונחת על צווארו עטה על עצמו אדרת של הסכמה ולאחר ביטול פסק הדין פשט אותה מעליו."

מנגד, לחובת בריספורד נזקפה תפיסת המחסן ללא התראה וללא צו שיפוטי, אשר פוגעת באינטרס השמירה על שלום הציבור.

14.באשר לשיקול השיהוי נקבע כי אין בעובדה שהמבקש הגיש את תביעתו כחודש ימים לאחר תפיסת המחסן על ידי פטרה כדי להאפיל על יתר השיקולים.

15.לאור האמור לעיל, הבקשה לסעד זמני התקבלה, ובית משפט השלום הורה לבריספורד לפנות את המחסן בתוך חמישה ימים ממועד מתן ההחלטה (עד ליום 3.7.2022) (להלן: הצו הזמני).

16.פטרה הגישה בקשת רשות ערעור, על ההחלטה בעניין הצו הזמני, לבית המשפט המחוזי. ביצוע החלטת בית משפט השלום עוכב, תחילה בהחלטת בית משפט השלום מיום 3.7.2022 (השופט א' פרסקי); ובהמשך בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.7.2022 (השופטת ש' רנר).

החלטת בית המשפט המחוזי

17.בית המשפט המחוזי (השופטת ד' כהן-לקח), בהחלטתו מיום 12.10.2022, קיבל את בקשת רשות הערעור, וכן את הערעור לגופו – והורה על ביטול הצו הזמני.

18.באשר לעילת התביעה לכאורה, קבע בית המשפט המחוזי כי בניגוד לקביעת בית משפט השלום (לפיה עסקינן בתביעה פוססורית), התביעה כוללת, לצד מאפייניה הפוססוריים, גם מאפיינים של תביעה פטיטורית, שמטרתה בירור הזכויות המהותיות של הצדדים (לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין). זאת, לנוכח טענות שונות שהעלה המבקש בתביעתו בקשר לזכות החזקה המהותית שלו במחסן, ובהן: הטענה לקיומו של הסכם השכירות אשר חודש מדי שנה, וכן הטענה שלפיה המחסן לא נכלל בהסכם החכירה של בריספורד עם הפטריארכיה. בית המשפט המחוזי קבע, כי משכך, יש לבחון את שאלת קיומה של עילת תביעה לכאורית בתביעתו של המבקש "במשקפיים שאינם בוחנים היבטים פוססוריים בלבד, אלא גם היבטים פטיטוריים".

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אף לו היה מדובר בתביעה פוססורית בלבד, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 19 (סיפה) לחוק המקרקעין ולהלכה הפסוקה, דומה כי בין כה וכה היה מקום לדון גם בהיבטים הפטיטוריים של תביעה זו – ועל כן יש לבחון, במישור עילת התביעה לכאורה, גם את עילת התביעה הפטיטורית.

לאור האמור לעיל, בחן בית המשפט המחוזי את עילת התביעה הלכאורית במישור הפטיטורי, ומצא, בדומה לקביעתו של בית משפט השלום, כי הזכות המהותית של פטרה להחזיק במחסן עדיפה לכאורה על זכות החזקה המהותית של המבקש. בית המשפט הטעים קביעתו זו בשני נימוקים עיקריים: ראשית, הסכם החכירה עומד בתוקפו (כפי שנקבע במספר פסקי דין חלוטים, כנזכר לעיל) ועל פניו הוא נוגע לבניין כולו, לרבות המחסן; שנית, המבקש לא עמד בהתחייבותו לפנות את המחסן לכשיינתן פסק דין אשר יאשר את זכויות החכירה של בריספורד בבניין, באופן העולה כדי חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי עם הגשת כתבי הטענות של פטרה בבית משפט השלום, הפך להיות ברור למעלה מכל ספק כי פטרה (מכוחה של בריספורד) אינה מעוניינת בחידוש הסכם השכירות הבלתי מוגנת עם סעיד, כך שאין להיתלות בקיומו של הסכם זה במישור הפטיטורי. על בסיס כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי במישור הזכויות המהותיות במחסן, הכף נוטה לכאורה לטובתה של פטרה.

באשר למישור הפוססורי, בית המשפט המחוזי סבר כי התמונה "אינה כה פשוטה". זאת, משום שאף שבריספורד תפסה חזקה בבניין באופן חד צדדי וללא צו שיפוטי המורה על פינויו של המבקש, יש להתחשב גם בהצהרת המבקש שלפיה יפנה את המחסן עם מתן פסק הדין אשר יכיר בזכויות החכירה של בריספורד. עוד צוין כי לא ננקטה אלימות של ממש לצורך תפיסת המחסן, שכן דלתותיו היו פתוחות, דבר אשר מקרין על משקלו, בנסיבות דנן, של שיקול החשש לפגיעה בשלום הציבור. במכלול הנסיבות הללו, קבע בית המשפט המחוזי כי: "אין די בהיבטים הפוססוריים בתביעתו של סעיד [המבקש] כדי להטות את הכף לטובתו במישור העילה לכאורה".

לכן, נקבע כי שיקול עילת התביעה לכאורה בכללותה פועל לטובתה של פטרה.

19.באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט המחוזי, בשונה מבית משפט השלום, כי מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובת מי מהצדדים. בין שיקוליו של בית המשפט המחוזי בעניין זה עמדו: הצהרת המבקש כי יפנה את המחסן; העובדה כי המבקש עשה במחסן שימוש עסקי-מסחרי (ולא שימוש למגורים), כך שככל שיגרם לו נזק, יהיה מדובר בנזק בר-פיצוי כספי; ראיות לפיהן המבקש הודיע לעיריית ירושלים כי המחסן במצב ירוד, ואינו ראוי לשימוש (ואף קיבל בגין כך פטור מתשלום ארנונה); והעובדה כי בריספורד ניהלה הליכים ארוכים (בני למעלה מ-10 שנים) כדי לקבל הכרה בזכויות החכירה שלה בבניין. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, באשר לטענה לפיה התנהלותה של בריספורד בתפיסת המחסן מעידה על חוסר דחיפות בשימוש במחסן מצידה, כי יתכן שרק לאחר שתביעת הפינוי התקבלה והמחזיקים האחרים פינו את הבניין, החלה פטרה להיזקק למחסן כחלק משימושה בבניין.

20.באשר לשיקולים שביושר ולשיקולי השיהוי, קבע בית המשפט המחוזי כי מכלול השיקולים מושכים לכיוונים מנוגדים ועל כן אין בכוחם להכריע את הכף בנסיבות דנן. באשר לשיקולי היושר, נקבע כי מחד יתכן והיה ראוי כי פטרה או בריספורד היו פונות מראש למבקש, ואף נוקטות בהליך מתאים ככל שהיה מסרב לפנות את המחסן לאחר פנייתן, חלף תפיסת המחסן באופן חד-צדדי. מנגד, נקבע כי השאלה האם בריספורד ופטרה היו חייבות לעשות כן אינה ברורה, בייחוד בשים לב להצהרת המבקש.

21.באשר לשיקולי השיהוי התייחס בית המשפט המחוזי לעובדה כי המבקש הגיש בקשתו לסעד זמני כחודש ימים לאחר תפיסת המחסן על ידי פטרה, ומהצד השני לכך שהמבקש פנה תחילה בתלונה למשטרה מה שעשוי להצדיק את המתנתו עם הגשת התביעה; ומנגד הוזכרה השתהותה של בריספורד עם תפיסת המחסן במשך שלוש שנים.

22.לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי: "פטרה תפקיד בקופת בית משפט השלום בירושלים ערבות צד ג' ללא הגבלת סכום של ערב שאינו תאגיד בעל הכנסה חודשית קבועה העולה על 10,000 ₪". זאת, לנוכח העובדה כי פטרה החלה לשפץ את המחסן, ועל מנת להבטיח את השבת מצב המחסן לקדמותו באם תתקבל תביעתו של המבקש. כמו כן, נקבע כי פטרה תימנע מלהעביר את החזקה במחסן לאחרים ללא אישור בית המשפט.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

23.המבקש טוען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות עובדתיות ומשפטיות, אשר "אינן שגגות קלאסיות, אלא שגגות שמשנ[ות] את ההלכה הקבועה ורוח תקנות סדר הדין האזרחי מהקצה לקצה" (פסקה 25 לבקשת רשות הערעור). על כן, נטען כי מדובר במקרה חריג אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטה בסעד זמני, במסגרת ערעור ב-"גלגול שלישי".

24.לטענת המבקש, פטרה לא הייתה רשאית לתפוס את החזקה במחסן מכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, וזאת משנקבע בפסיקה, לטענתו, כי שוכר נכס, אשר מלכתחילה תפס חזקה בנכס מתוקף חוזה שכירות חוקי, אינו בגדר אדם אשר תפס חזקה במקרקעין שלא כדין.

25.עוד נטען כי על פי הפסיקה, הצורך בשמירה על הסדר הציבורי והימנעות מעשיית דין עצמי גובר על הזכות להגנה על הקניין של בעל הנכס; ולפיכך, אין לאפשר לפטרה להמשיך להחזיק במחסן שאת החזקה בו תפסה באמצעות עשיית דין עצמי ותוך הפעלת כוח (אשר באה לידי ביטוי בהצבת מאבטחים חמושים בכניסה למחסן לאחר תפיסתו).

26.כמו כן, טוען המבקש כי בית המשפט הכניס "באופן מאולץ" עילות פטיטוריות לתביעתו הפוססורית של המבקש, וזאת "על מנת להצדיק את המסקנה אליה חתר להגיע" (פסקה 14 לבקשת רשות הערעור). עוד נטען, לגופו של עניין, כי לא היה מקום לקבוע כי זכויותיה המהותיות של פטרה במחסן גוברות על אלה של המבקש.

27.בכללם של דברים, המבקש טוען כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק, וזאת, בין היתר, מהטעמים הבאים: השתהותה של פטרה בתפיסת החזקה במחסן; שימושו ארוך הטווח של המבקש במחסן; אי הנוחות הרבה שנגרמה וממשיכה להיגרם למבקש עקב פינויו מהמחסן, בהשוואה לאי הנוחות הפחותה אשר תיגרם לפטרה לו תפונה מהמחסן.

28.עוד נטען, באשר לשיקולי השיהוי, כי שגה בית המשפט המחוזי עת שציין לחובתו של המבקש כי "התביעה והבקשה לסעד זמני הוגשו על-ידי סעיד כמעט חודש ימים לאחר תפיסת המחסן על-ידי פטרה", למרות שהמבקש עמד בפרק הזמן הקבוע בחוק בעשותו כן, וזאת בעוד שהצדיק בית המשפט המחוזי את השתהותה של בריספורד בתפיסת החזקה במחסן בכך שעד לאותה העת היא לא נזקקה למחסן.

דיון והכרעה

29.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

30.לא מצאתי כי בקשת רשות הערעור עומדת באמות המידה המחמירות שנקבעו לצורך מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" על החלטה שעניינה בקשה למתן סעד זמני (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; וכן ראו: 1561/22 עמרם נ' האגודה במושב עובדים דלתון, בפסקה 13 (3.4.2022); רע"א 3166/18 פלונית נ' דיור ב.פ בע"מ, בפסקה 11 (23.4.2018)). החלטת בית המשפט המחוזי בעניין דנן נעדרת כל מימד עקרוני המצדיק דיון ב-"סיבוב שלישי". בקשת רשות הערעור מתמקדת בשגיאות עובדתיות ומשפטיות שנפלו, לפי הנטען, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וכן חוזרת על טענות אשר נטענו בפני הערכאות הקודמות. לאחר בחינת הטענות, מצאתי כי הינן בעלות אופי יישומי ופרטני, וכי הן אינן מעלות כל שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, וגם אין הן מעלות חשש לעיוות דין.

זאת ועוד, בקשת רשות הערעור מרובה בטענות לפיהן החלטת בית המשפט המחוזי מנוגדת לקביעות שונות שהתקבלו בפסיקה, ואולם, הבקשה אינה כוללת כל הפניה רלוונטית לפסיקה קונקרטית אשר תומכת בנטען.

31.כידוע, בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון שני שיקולים עיקריים: סיכויי התביעה להתקבל (או במילים אחרות, שאלת קיומה של עילת תביעה לכאורית), ומאזן הנוחות. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות". שיקולים נוספים שיש לבחון הם שיקולי יושר וצדק, לרבות תום ליבו של מבקש הסעד הזמני (ראו, מיני רבים: רע"א 215/22 פלינשטיין נ' לוין, פסקה 11 (7.2.2022)).

32.עיון בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור מלמד על כך שבית המשפט המחוזי בחן, לעומק, את כלל השיקולים הצריכים לעניין, בהחלטה מפורטת ומנומקת. כאמור, נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה בבירור לטובתו של המבקש, וזאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהנזק שייגרם למבקש, ככל שייגרם, הוא נזק כספי ובר-פיצוי. בהינתן מסקנה זו, ולצד ההוראה בדבר ערבות צד ג' על מנת להבטיח את נזקי המבקש ככל שתביעתו תצליח – לא נראה כי נפלה שגגה במסקנת בית המשפט המחוזי במישור מאזן הנוחות. זאת, לאור ההלכה המושרשת כי מקום בו מדובר בנזק כספי בר-פיצוי, הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה ליתן סעד זמני (רע"א 3751/22 בנילוז נ' לוי, פסקה 16 (28.6.2022)).

33.אשר לאומדן סיכויי התביעה – בית המשפט המחוזי בחן את מישור הזכויות המהותיות במקרקעין, וקבע כי הזכות לכאורה נוטה לטובתה של פטרה.

במסגרת הבחינה הלכאורית שנדרשת להכרעה בעניין הבקשה לסעד זמני, בנסיבות מסוגן של הנסיבות דנן, וכדי שזכותו של מי שתפס את החזקה במקרקעין שלא מכוח צו תהיה עדיפה, עליו לעמוד בשתי אמות מידה: ראשית, עליו להראות שיש סיכוי טוב שבית המשפט ישתמש בסמכותו לפי סעיף 19 סיפה לחוק המקרקעין וידון בשאלת הזכויות המהותיות; שנית, ככל שיתקיים דיון בזכויות המהותיות במקרקעין – יש להראות כי סיכוי טוב שהתוצאה תהא לטובתו.

בתמצית, בית משפט שלום סבר שפטרה עומדת באמת המידה השנייה – נקבע כי ככל שיתקיים דיון בזכויות המהותיות במחסן, נראה כי ידה של פטרה תהיה על העליונה. לא כך קבע בית משפט השלום לגבי אמת המידה הראשונה; ומכל מקום ראה בעניין מאזן הנוחות כמכריע.

בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, סבר כבית משפט השלום לעניין אמת המידה השנייה; אך לעניין אמת המידה הראשונה – סבר כי קיים סיכוי טוב שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו וידון, במסגרת בירור תביעת המבקש, גם בזכויות המהותיות במחסן.

בשונה מבית משפט השלום, ראה בית המשפט המחוזי, לעניין מאזן הנוחות, את כפות המאזניים כמאוזנות.

אף לא אחת משתי הפסיקות מנוגדת לדין וחורגת מיישום הדין על הנסיבות לפי השקפתו של בית המשפט, תחילה של בית משפט השלום, ולאחר מכן של בית המשפט המחוזי (וראו, לעניין הדין החל על סוגיות אלו לגופו של עניין ראו: ע"א 756/80 רוזנשטיין נ' סולומון, פ"ד לח(2) 113 (1984); רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי, פ"ד נה(3) 294 (2001)). קביעות יישומיות, כידוע, אינן מצדיקות מתן רשות לערער ב-"גלגול שלישי" (רע"א 2030/22 אליאסי נ' דרוקר, פסקה 18 (31.8.2022)). כמו כן, אין בקביעות אלו כל היבט עקרוני החורג מעניינם הפרטני של הצדדים להליך; ולמותר לציין כי אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו של בית משפט השלום כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (רע"א 7135/22 אריאל קום השקעות בע"מ נ' סביוני ויצמן בע"מ, פסקה 8 (4.12.2022)).

34.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה – אין צו להוצאות.