רע"א 7135-22 רע"א 7135-22

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן, ס"נ) מיום 11.7.2022 ב-רע"א 7238-04-22, בגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטת בית המשפט השלום בבת-ים (כב' השופט י' חסדיאל) מיום 7.3.2022 ב-ת"ט 33900-11-21.

1.על פי הנטען בבקשה, המבקשת אוחזת בשני שיקים בסך 73,500 ש"ח ו-85,000 ש"ח אשר נמשכו לפקודתה של המשיבה, הוסבו על-ידה "על החלק" ונמסרו לבסוף לידי המבקשת. ביום 29.7.2021 הגישה המבקשת את שני השיקים לביצוע בהוצאה לפועל. ביום 13.11.2021 הגישה המשיבה התנגדות לביצוע השיקים, בה טענה, בין היתר, כי החותמת וחתימת ההיסב המתנוססות על גבי השיקים זויפו, וכי מדובר ב-"מקרה חמור של הונאה". כמו כן, טענה המשיבה כי אינה מכירה איש מהמעורבים בהליך. לבקשת ההתנגדות צורף תצהיר מטעם בעל המניות הבלעדי במשיבה, מר יחזקאל פלדמן (להלן: מר פלדמן).

2.ביום 7.3.2022 קיים בית משפט השלום (כב' השופט י' חסדיאל) דיון בהתנגדות, בו נחקר מר פלדמן על תצהירו. בהחלטתו מאותו היום, בית משפט השלום הטיל ספק בגרסת המשיבה, ובפרט קבע כי במהלך החקירה הנגדית נשמטה "אחת מאבני היסוד העובדתיות" ביחס לטענות הזיוף וההונאה שבתצהירו של מר פלדמן. זאת, משום שבניגוד לטענה בתצהיר, לפיה אין למשיבה כל היכרות עם המעורבים בשטר, מהחקירה הנגדית עלה כי המשיבה התקשרה בהסכם למתן אשראי עם החברה אליה הוסבו השיקים, אשר מאוחר יותר נמסרו לידי המבקשת. לנוכח האמור, התנה בית המשפט את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 60,000 ש"ח.

3.המשיבה מיאנה להשלים עם החלטה זו והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בד בבד, הגישה המשיבה בקשה לפטור מהפקדת ערובה בגדרי בקשת רשות הערעור, אשר הועמדה על סך 7,500 ש"ח. הבקשה לפטור מהפקדת ערובה נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שקד, בסמכותו כרשם) מיום 22.5.2022, משנקבע כי המשיבה לא הוכיחה היעדר יכולת כלכלית, וזאת בפרט בשים לב לנספחים שצורפו לתשובת המבקשת, המלמדים לכאורה על קיומן של הכנסות נוספות שלא צוינו בבקשת הפטור (להלן: ההחלטה מיום 22.5.2022).

4.בתמצית, יצוין כי בבקשת רשות הערעור טענה המשיבה כי העסקה בוצעה 'מעל לראשה', כך שלא ניתן לצפות כי תדע לפרט ולהצביע על הגורם שזייף את החתימה והחותמת, בוודאי בשלב המקדמי של מתן הרשות להתגונן. כמו כן, טענה המשיבה כי אין ביכולתה להפקיד 60,000 ש"ח לצורך קבלת רשות להתגונן, כך שהחלטה זו של בית משפט השלום מונעת ממנה את יומה בבית המשפט. מנגד, המבקשת טענה כי טענות המשיבה נדחו לאחר שנבחנו ביסודיות, וכי בהחלטה מיום 22.5.2022 הוכח כי יש ביכולתה לעמוד בתנאי הפקדת ערובה. לצד זאת, ציינה המבקשת כי טענת הזיוף הועלתה על-ידי המשיבה במספר הליכים נוספים המתנהלים בעניינה, וכי בתי המשפט השונים דחו טענה זו, תוך שהתנו את קבלת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.

ביום 11.7.2022 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת א' כהן, ס"נ) את בקשת רשות הערעור, דן בה כבערעור וקיבל את הערעור לגופו. לאחר עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט השלום, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי המצהיר מטעם המשיבה לא נסוג מטענת הזיוף, וכי "גם אם סבר בתצהיר כי זהות המזייף היא X ובחקירה התברר כי אולי מדובר ב-Y אין פירושו כי אין לו טענת הגנה אפשרית".

עוד התייחס בית המשפט להליכים הנוספים המתנהלים נגד המשיבה, וקבע כי עצם העובדה שמספר מותבים שונים חייבו את המשיבה בהפקדת ערובה מחזקת דווקא את טענתה בדבר קושי כלכלי. בנוסף, התייחס בית המשפט המחוזי להחלטה מיום 22.5.2022, וקבע כדלקמן: "גם העובדה שלא ניתן ל[משיבה] פטור מהפקדת ערבון בסך 7,500 ש"ח לצרכי הבר"ע אין בה כדי להעיד על כך שיש ביכולתה להפקיד סך 60,000 ש"ח כפי שנקבע לצורך קבלת רשות להגן".

על רקע האמור, קבע בית המשפט כי יש לקבל את הערעור וליתן למבקשת רשות להתגונן ללא צורך בהפקדת ערובה.

5.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי מנוגדת להלכה הקובעת כי במקרי גבול של "חוסר בהירות", ראוי להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים. כמו כן, טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר את ההחלטה מיום 22.5.2022, בגדרה נבחנה ונדחתה לגופה טענת המשיבה בעניין היעדר יכולת הכלכלית.

דיון והכרעה

6.בפתח הדברים אציין כי בהתאם להחלטת כב' השופט נ' הנדל ב-רע"א 1049/19 פלינטשטיין נ' רבינוביץ' (13.8.2020), ספק רב אם כלל קיימת אפשרות ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנסיבות כגון דא, בהינתן הוראת סעיף 1(9) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. ואולם, משבית המשפט לא הכריע, באותו מקרה, את גורל הבקשה על בסיס טעם זה, אנהג כך גם אני.

7.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" ניתנת במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור. חרף ניסיונות המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מדל"ת אמותיו של הסכסוך הפרטני. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש במקרה זה על מנת למנוע עיוות דין.

8.מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי לא נקבעה בו כל קביעה עקרונית בעניין אמת המידה למתן רשות להתגונן בתנאים, ובכלל זה הפקדת ערובה. למעשה, טענותיה של המבקשת ממוקדות באופן בו יישם בית המשפט המחוזי את ההלכות הנוהגות בעניין זה על המקרה שבפניו. ברם, אף אם אניח כי נפלה טעות במקרה זה ביישום הדין, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו, למשל: רע"א 5897/22 פלוני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פסקה 4 (30.10.2022)). למותר לציין כי גם העובדה שהערכאה השנייה הגיעה לתוצאה שונה מזו של הערכאה הראשונה, אין בה, כשלעצמה, הצדקה למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (רע"א 6884/21 דן ל.נ.א השקעות בע"מ נ' ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ, פסקה 8 (20.2.2022)).

9.למעלה מן הצורך, אעיר כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת גם לגוף הדברים.

על חייב בתיק הוצאה לפועל, המתנגד לביצוע שטר כנגדו, לזכות תחילה ברשות להתגונן (ראו: סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967; ראו גם תקנה 20(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). על פי ההלכה הנוהגת, מקום בו מתברר כי הגנתו של המבקש אינה אלא "הגנת בדים", לא תינתן לו רשות להתגונן; אך "כל עוד יש בידי מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לביצוע שטר להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על בית המשפט להסתפק בכך בשלב ראשוני זה ולאפשר את ההתגוננות כנגד ההליך" (ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ, פסקה 5 (6.3.2008)). במקרים "גבוליים" במיוחד, בהם הגנת המבקש נראית על פניה קלושה ביותר, וכפסע בינה לבין הגדרתה כ-"הגנת בדים", רשאי בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים שונים, לרבות הפקדת ערובה (ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349 (1969); רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון, פסקה 14 (28.6.2012); רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ, פסקה י' (1.2.2017)). וכדברי השופט י' טירקל, שנכתבו בהקשר קרוב:

"אכן, ברוב המקרים שבהם נתבע מבקש רשות להתגונן נגד תביעה בסדר דין מקוצר, מצויה הגנתו באחד מצדיו של קו הגבול, לאמור: האם יש בפיו הגנה אפשרית אם לאו? אולם יש מקרים המצויים על קו הגבול, באזור שבין ה"לבן" לבין ה'שחור', אזור הדמדומים של הספק. אלה הם המקרים ש"...בהם היה 'כמעט' בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט...' [...]. אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בית-המשפט עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: '...כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי' [...]. לסיכום, בדרך-כלל אם הנתבע מראה הגנה אפשרית, לא יחסום בית-המשפט את דרכו לבירור העניין על-ידי הטלת תנאים או ערובות, עם זאת סיכויי ההצלחה של הנתבע הם שיקול חשוב אם להתנות את הרשות בתנאים או בערובות [...]. לעניין זה יודגש שאין לסכל את מטרת התקנה על-ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם" [ההפניות הושמטו – י' כ'] (ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 47 (1.11.2004)).

10.בענייננו, בית המשפט קמא סבר כי יש מקום לבטל את התנאי שנקבע, וזאת משני טעמים. ראשית, לנוכח מסקנתו בדבר טיב ההגנה הלכאורית של המשיבה; שנית, לנוכח התרשמותו מיכולתה הכלכלית של המשיבה.

לעניין ההגנה הלכאורית שהועמדה על-ידי המשיבה, אעיר כי בית המשפט השתמש בסיכום דבריו, בטעות, במונח "אינה אפשרית", בקבעו כי "[אין] מדובר בטענת הגנה שאינה אפשרית" [ההדגשה במקור – י' כ']. המבחן, לעניין חיוב בערובה, אינו שההגנה "אינה אפשרית" – שהוא המבחן לעצם מתן רשות להתגונן – אלא האם מדובר בהגנה שאמנם הינה אפשרית, אולם כפסע בינה לבין קביעה שהיא אינה אפשרית. עם זאת, מתוכן פסק דינו של בית המשפט, עולה שלא סבר כי ההגנה הינה קלושה, או קרובה להיות בלתי אפשרית. לא מצאתי להתערב במסקנה זו.

לנוכח ההלכה שנזכרה לעיל, די היה בטעם הראשון, הנוגע לסיכויי ההגנה של המשיבה, על מנת לקבוע כי אין מקום להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. בנסיבות אלו – ועל אף שהמבקשת הקדישה לכך חלק ניכר מבקשת רשות הערעור – דומה כי מתייתר הצורך להידרש לטעם השני, הנוגע להכבדה האפשרית על המשיבה מתוקף הפקדת ערובה כאמור.

הרבה למעלה מן הצורך, אעיר כי לא מצאתי ממש גם בטענת המבקשת במישור זה. כאמור, המבקשת תולה את יהבה בהחלטה מיום 22.5.2022, בעניין הפקדת ערובה להוצאות, אשר מעידה, לשיטתה, על כך שיש ביכולתה של המשיבה לעמוד בכל תנאי ערובה. ואולם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף אם ניתן להניח כי היה ביכולתה של המשיבה להפקיד ערובה בסך 7,500 ש"ח במסגרת בקשת רשות הערעור, אין בקביעה זו כדי להעיד על יכולתה להפקיד סכום הגבוה פי כמה לצורך קבלת רשות להתגונן בהליך העיקרי, ולכבול את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לעניין זה (זאת מעבר לכך שהחלטה מסוג ההחלטה מיום 22.5.2022 אינה יוצרת, מעצם טיבה, מעשה בית דין הכובל את בית המשפט בהחלטות מאוחרות יותר).

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.