רע"א 384/17 קלמו סבוב נ. גמא ניהול וסריקה בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' כהן ) ברע"א 17855-12-16 מיום 8.1.17, שבמסגרתו נדחתה בקשת רשות הערעור אותה הגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (הרשמת הבכירה ו' שוורץ ) בת"ט 45759-01-16 מיום 14.11.16. עניינה של הבקשה – התניית רשות להתגונן בעירבון של 1,000,000 ₪. בנוסף הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

רקע והליכים

ב.

המבקש הוא רופא שיניים במקצועו ועבד ברשת מרפאות השיניים תדהר (להלן תדהר ). ביום 3.1.16 הגישה המשיבה, חברה לסליקת אשראי, בקשה לביצוע שטר חוב בסך 2,500,000 ₪ כנגד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק 501438-01-16), בעבור חובות שנוצרו כתוצאה מביטולי עסקאות על ידי לקוחות, אשר מסרו את שוברי כרטיסי האשראי אך לא קיבלו טיפול עקב קריסתה הכלכלית של תדהר. ביום 20.1.16 הגיש המבקש התנגדות לביצוע השטר וביום 21.1.16 הועבר התיק לבית משפט השלום בתל אביב (ת"ט 45759-01-16). בבקשה טען המבקש, כי שטר החוב נועד במקור רק כלפי חובות המרפאה הפרטית שלו, שסכומן פחות מהסכום אותו תבעה המשיבה, והוא אולץ לחתום על הסכם על פיו יתפרס השטר גם על חובותיה של רשת תדהר כולה. עוד טען המבקש כי יש לקזז מהחוב סך 228,438 ₪. בתצהיר משלים מטעמו (מיום 5.4.16) טען המבקש – בניגוד לטענתו בבקשה לפיה אולץ לפרוס את השטר על חובות הרשת כולה – כי שטר החוב נועד רק כלפי מרפאתו הפרטית ולא לחובות מרפאות תדהר האחרות.

ג.

ביום 18.4.16 קיבל בית משפט השלום את הבקשה בחלקה (להלן ההחלטה הראשונה ). נקבע כי הסיכוי שהמבקש יצליח בטענתו הראשונה – לפיה אולץ לחתום על הרחבת החוב – אפסי, שכן טענה זו נטענה בעלמא והמבקש לא פירט כלל את הרקע לאילוץ זה. עוד נקבע, שהסיכוי שיצליח בטענתו השניה – לפיה אין קשר בינו לבין חובות מרפאות תדהר – קלוש, שכן הוא חתם על מסמך שממנו עולה במפורש שהוא פורס את התחייבותו גם על חובות קבוצות תדהר כולה, וכיון שמדובר בגרסה כבושה שסותרת את טענתו הראשונה. בנוסף נאמר, כי טענת הקיזוז לא נסתרה ואין לה תגובה. מכאן הוחלט, כי ניתנת למבקש רשות להתגונן בטענת הקיזוז בסך 228,438 ₪, ובגין יתרת הסכום ניתנת לו רשות להתגונן בתנאי שיפקיד סך 2,571,562 ₪. בית המשפט העיר, כי שקל להפחית מסכום ההפקדה, אך נוכח נסיונותיו של המבקש להבריח כספים החליט שלא לעשות זאת. יוער כי המשיבה ויתרה על 228,438 השקלים אותם ביקש המבקש לקזז, כדי להימנע מניהול המשפט (החלטה מיום 7.9.16).

ד.

ביום 19.5.16 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור (רע"א 42309-05-16. להלן הערעור הראשון ) על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ע' צ'רניאק ). ביום 12.7.16 התקבלה הבקשה והערעור התקבל בחלקו. נקבע כי הברחת נכסים אינה נימוק להתנאת רשות להגן בערבון, וכי לא הוכח שהמבקש הבריח נכסים. בהתאם לכך נפסק, כי "ההתנאה מבוטלת. שאלת התנאת הרשות להגן אם בכלל תידון מחדש על ידי ערכאה דיונית מבלי שתהיה קשורה בתוצאת ההחלטה המבוטלת, תוך תשומת לב להלכות הקיימות ולעובדה שהמבקש טוען לחסרון כיס ולכך שממילא ההתנאה לא סיימה את הדיון בתיק כולו".

ה.

בעקבות החלטה זו נתן בית משפט השלום בתל אביב (הרשמת הבכירה ו' שוורץ ) ביום 14.11.16 החלטה חוזרת בעניין התנאת הרשות להתגונן (להלן

ההחלטה השניה ). נקבע, כי פסק הדין בערעור הראשון עסק רק בשאלת סכום ההתנאה שנקבע כתנאי למתן הרשות להתגונן, ובשיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת זו, ולא בקביעה כי טענות ההגנה קלושות במידה המצדיקה התנאה בסכום גבוה. בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי בחן בית משפט השלום את יכולותיו הכלכליות של המבקש. נפסק על בסיס תשתית ראייתית מפורטת, כי למבקש שליטה בכספים בסך של כמיליון ₪ לפחות, ולכן הותנתה הרשות להתגונן בהפקדת סכום זה בקופת בית המשפט תוך שלושים יום.

ו.

ביום 8.12.16 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור (רע"א 17855-12-16. להלן הערעור השני ) על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' כהן ). ביום 8.1.17 נדחתה הבקשה. נפסק, כי כפי שקבע בית משפט השלום בהחלטה השניה, התקבל ערעורו של המבקש בערעור הראשון רק לענין גובה הסכום אותו היה עליו להפקיד, ולא לגבי הקביעה שטענות ההגנה קלושות באופן המצדיק את התנאת הרשות להתגונן. עוד נאמר, כי ההחלטה הראשונה על פיה סיכויי ההגנה קלושים נומקה כדבעי ואין מקום להתערב בה. הסכום שנקבע, כך נפסק, מאזן באופן ראוי, על סמך ממצאים עובדתיים של בית משפט השלום, בין זכות המשיבה לבין זכות המבקש לקבל את יומו בבית המשפט, ולכן אין מקום להתערב גם בו. כלפי החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור הנוכחית מיום 11.1.17. ביום 15.1.17, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, החליט בית המשפט המחוזי להאריך את מועד ההפקדה עד יום 8.2.17. ביום 19.1.17 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהארכת מועד ההפקדה.

בקשת רשות הערעור

ז.

ראשית נטען, כי שגה בית משפט השלום בקביעותיו העובדתיות לפיהן יש ביכולתו של המבקש להשיג סכום של 1,000,000 ₪. בכך נעל בית משפט השלום, כך נטען, את דלתות בית המשפט בפני המבקש ולא איפשר לו לבחון את טענותיו לגופן. שנית

נטען, כי בית משפט השלום בהחלטה השניה, ולאחר מכן בית המשפט המחוזי בערעור השני, שגו בהבנת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור הראשון. נטען, כי על פי פסק הדין בערעור הראשון היה על בית משפט השלום לבחון מחדש את ההתנאה גופה ולא רק את גובהה, שאם לא כן מתייתרות המילים "אם בכלל" האמורות בפסק דין זה. עוד נטען, כי בית משפט השלום היה צריך לפסוק על פי הנתונים שבפניו, ולא לערוך חקירה באשר ליכולותיו הכלכליות של המבקש, כפי שעשה. לבסוף נטען, כי הבקשה מצדיקה דיון בגלגול שלישי, כיון שהחלטת בית משפט השלום פוגעת בזכותו החוקתית לקניין, וכיון ששתי ההחלטות בבית המחוזי סותרות זו את זו.

דיון והכרעה

ח.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, אין בידי להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת ככלל במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או מקום שנגרם עוול. המקרה שבפנינו, התחום במובהק בעניינם של הצדדים, אינו בא בגדרים אלה. יתר על כן, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, ובכגון דא מצומצמת התערבותנו בגלגול שלישי אף יותר (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 214 (מהד' 12, 2015) (להלן גורן )). ואם לא די בכך, עסקינן בנושא שזה לו הגלגול החמישי, שכן נידון פעמיים בבית משפט השלום ופעמיים בבית המשפט המחוזי.

ט.

קשה להלום את טענות המבקש אף לגופן. כאמור טוען המבקש, כי שגו בתי המשפט בהבנת פסק הדין בערעור הראשון. ואולם, בפסק דינו בערעור הראשון קבע בית המשפט המחוזי, שהברחת נכסים אינה נימוק בהתנאת רשות להגן בערבון, ולכן ביטל את ההתנאה. לא נאמר בפסק הדין דבר באשר לקביעת בית משפט השלום, כי טענות ההגנה קלושות במידה המצדיקה התנאה. בנסיבות אלה, לא היה על בית המשפט להידרש מחדש לשאלת ההתנאה גופה, אלא רק לגובה ההתנאה, כפי שעשה. בית משפט השלום יישם בהחלטה השניה את האמור בפסק דין זה, בחן את יכולותיו הכלכליות של המבקש, ולא הכניס את החשש מהברחת נכסים לתוך שיקולי גובה העירבון. המילים "אם בכלל" בהן נתלה המבקש אין בהן כדי לסייע לו, שהרי הנושא כולו, גם אילו הנחנו פירוש לטובתו, כבר נבחן בהחלטה בערעור השני בבית המשפט המחוזי.

י.

באשר לטענות המבקש כלפי גובה העירבון. על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם". בפסיקתו של בית משפט זה נקבע, כי ככלל התנאת הרשות להתגונן בתנאים תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה (ראו למשל רע"א 4819/15 דינמיק שרותי ספנות (דש'ס) בע"מ נ' אמקו ים בע"מ פסקה 10

(2015) רע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ פסקה 3 (2015)); גורן , בעמ' 760-759). כך נאמר, כי "כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה" (ע"א 373/69 חונן נ' חגור , פ"ד כג(2) 347, 349. מפי השופט, כתארו אז, זוסמן).

שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיה זו הוא רחב מאד, וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בהחלטתה (רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון

פסקה 14 (2012)). עם זאת נקבע, כי אין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם ( גורן , שם). כל ההלכות האמורות הן גם פרי השכל הישר.

יא.

בענייננו קבע בית משפט השלום בהחלטה הראשונה כי סיכויי ההגנה קלושים. כאמור, שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית רחב מאוד בעניין זה, ולא מצאתי מקום להתערב בו. לא מצאתי מקום להתערב גם בגובה העירבון. קביעותיו של בית משפט השלום באשר ליכולותיו הכלכליות של המבקש מבוססות על ממצאי עובדה שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, מקל וחומר בגלגול שלישי. בקביעת גובה העירבון שקל בית משפט השלום את השיקולים השונים, תוך שימת לב לסיכויי ההגנה הקלושים מזה וליכולתו הכלכלית של המבקש, אותה בחן, מזה וקבע את הסכום האמור. בית המשפט המחוזי שב ונדרש לכך בהחלטה מנומקת כדבעי. לא מצאתי שנפל בהכרעותיהם פגם המצדיק התערבות, קל וחומר לא בגלגול שלישי.

יב.

בשל האמור אין בידי להיעתר לבקשה, וממילא גם לא לבקשה לעיכוב ביצוע . בעת הכנתה של החלטה זו הגיעה היום מטעם המבקש בקשה לעניין הארכת מועד הפקדתה של הערובה. נוכח ההחלטה הנוכחית, נתייתרה ההידרשות אליה.