רע"א 3825-23 רע"א 3825-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ע' רביד, נ' שילה ו-ס' רסלר-זכאי), מיום 13.3.2023, ב-ע"א 6218-04-22. בפסק הדין נדחה ערעור על החלטה ופסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' הדר), מיום 29.12.2021 ומיום 3.3.2022, בהתאמה, ב-תא"ק 37243-09-20.

רקע והחלטות קודמות

2.ביום 15.9.2020 הגישו המשיבים כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש (לפי פרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות)), על סך של 450,000 ש"ח, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (תא"ק 37243-09-20). בתביעה נטען כי אביהם המנוח של המשיבים שילם סך של 400,000 ש"ח למבקש בגין עסקה שלא יצאה אל הפועל. המשיבים הציגו שלושה מסמכים חתומים על ידי המבקש, המאשרים קבלת התשלומים ותבעו את השבת הסכומים ששולמו וכן תשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, בגדרה טען, בעיקרם של דברים, כי העסקה בוטלה בהסכמה וכי השיב את הכספים ששולמו.

3.ביום 3.3.2021 קיים בית משפט השלום דיון בבקשת הרשות להתגונן, במסגרתו נחקר המבקש על תצהירו. לאחר שמיעת החקירה וטיעוני הצדדים החליט בית המשפט כי "נוצר מצב שאך כחוט השערה בין קבלת התביעה כבר כעת ובין מתן רשות להתגונן", וכי בכוונתו להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. על מנת לעמוד על יכולתו הכלכלית של המבקש, קודם לקביעת גובה הערובה שיוטל עליו להפקידה כתנאי למתן הרשות להתגונן, התבקש המבקש להגיש, בתוך 10 ימים, תצהיר על יכולתו הכלכלית.

המבקש הגיש תצהיר ממנו עלה כי הינו מצוי בהליכי פשיטת רגל. בעקבות כך התבקש והתקבל אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל להמשיך את ניהול התביעה כנגד המבקש.

בית משפט השלום הורה למבקש להגיש סיכומי טענות בכתב לעניין גובה הערובה ומשזה לא עשה כן, החליט בית משפט השלום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סך של 150,000 ש"ח (החלטה מיום 15.9.2021).

4.המבקש לא הפקיד את סכום הערובה, וביום 14.10.2021 ניתן פסק דין המקבל את התביעה במלואה (בסך של 450,000 ש"ח). המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכים. ביום 29.12.2021 התקיים דיון בבקשה זו, ובסופו נקבע כדלקמן: "...על אף ההתנהלות הבעייתית, בלשון המעטה, של המבקש, לשון המאזניים מצדיקה לבטל את פסק הדין לנוכח הסכום הגבוה שנפסק, תוך חיוב בהוצאות הולמות בשל התנהלותו, כדי לאפשר לו לסכם לגבי גובה הערבון ולגבי גובה הערבון בלבד ולאפשר לו להפקיד את הערבון או לממש את זכותו לנקוט הליך ערעורי". בהתאם, פסק הדין בוטל והמבקש חויב בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח.

5.המבקש מימש את זכותו להגשת סיכומים לעניין גובה הערובה ולאחר מכן, ביום 24.1.2022, ניתנה החלטה מנומקת נוספת של בית משפט השלום במסגרתה שב והתנה את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסכום של 150,000 ש"ח (זאת לאחר שהשתכנע מהראיות שבפניו כי ביכולתו של המבקש לעמוד בחיוב להפקיד סכום זה). בהחלטה משלימה מיום 13.2.2022 נקבע כי על המבקש להפקיד את הערובה עד ליום 1.3.2022.

פעם נוספת, סכום הערובה לא הופקד עד המועד שנקבע. אשר על כן, ביום 3.3.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (השופט ע' הדר), אשר השיב על כנו את פסק הדין מיום 14.12.2021, כך שהתביעה התקבלה במלואה.

6.ביום 3.4.2022 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 6218-04-22), המופנה הן כנגד פסק הדין מיום 3.3.2022, והן כנגד חיובו בהוצאות במסגרת ההחלטה מיום 29.12.2021.

הערעור נדחה בפסק דין מיום 13.3.2023 (כב' השופטים ע' רביד, נ' שילה ו-ס' רסלר-זכאי).

במסגרת הערעור, מיקד המבקש את מרבית מטענותיו בהתנאת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. בית המשפט המחוזי קבע לעניין זה כי עצם החיוב בהפקדת ערובה נקבע כבר בהחלטת בית משפט השלום מיום 3.3.2021, אשר כנגדה לא הופנה ערעורו של המבקש – ודי בכך כדי לדחות את הטענות לעניין זה. לצד זאת, נקבע כי אף לגופם של דברים, לא נפל פגם בהחלטת בית משפט שלום, הן לעניין עצם התנאת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, והן לעניין סכום הערובה שנקבע. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בחיוב המבקש בהוצאות בגדרי ההחלטה מיום 29.12.2021.

7.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר הוגשה ביום 18.5.2023.

בקשת רשות הערעור

8.לעניין חיובו בהפקדת ערובה, המבקש טוען כי בהתאם לתנאים שהותוו בפסיקה, טענותיו מבססות הגנה לכאורית כך שכלל לא היה מקום לחייבו בהפקדת ערובה. לעניין זה שוטח המבקש את טענות ההגנה שלו לגופם של דברים, אשר אינני מוצא מקום לפרטן. לכך מוסיף המבקש כי בהינתן מצבו הכלכלי וסכום התביעה, סכום הערובה שנקבע הינו "אסטרונומי ועצום", ומכיוון שאין ביכולתו לעמוד בהפקדת הסכום האמור – נשללת ממנו, למעשה, זכות הגישה לערכאות.

לגישת המבקש, התנאת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסכום שנקבע עולה כדי עיוות דין, וכן כי יש בכך "יישום כללים משפטיים נוקשים ולא מידתיים, החורגים מעניינם המצומצם של הצדדים דנן בלבד".

9.אשר להחלטת בית משפט השלום מיום 29.12.2021 – המבקש טוען כי לא היה מקום לחייבו בתשלום הוצאות בגין הבקשה לביטול פסק הדין, זאת, בין היתר, מכיוון שהבקשה התקבלה לגופה והתקיים בעניינה דיון אחד בלבד.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

על פי התקנה הנזכרת לעיל, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תינתן בהתקיים אחד משני תנאים: הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; או כאשר מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. בענייננו, אינני סבור כי מתקיים ולו אחד משני התנאים הנ"ל.

11.בכל הנוגע לתביעות בסדר דין מקוצר, הסמכות להתנות את הרשות להתגונן בתנאים, לרבות הפקדת ערובה, הייתה מעוגנת בתקנה 210 לתקנות הישנות. הפסיקה קבעה אמות מידה לעניין זה:

"על-פי ההלכה, יעשה בית המשפט שימוש בסמכות זו כאשר תצהיר ההגנה 'כמעט' לא מגלה הגנה, וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או כאשר ההגנה לוקה בחוסר בהירות. בקביעת התנאים על בית המשפט להתחשב בסכום התביעה ובסיכויי ההגנה. כן יבחן בית המשפט את יכולתו של הנתבע לעמוד בתנאים שנקבעו, על מנת שלא להפלות לרעה נתבע חסר יכולת ולמנוע ממנו להביא את הגנתו בפני בית המשפט." (רע"א 3532/06 עזבון הבי נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 5 (12.6.2006); ההפניות הושמטו – י' כ').

על התנאים האמורים עמדתי במספר הזדמנויות קודמות, בהקשרי הליכי הוצאה לפועל (ראו: רע"א 7135/22 אריאל רום בע"מ נ' סביוני ויצמן בע"מ, פסקה 9 (4.12.2022); רע"א 375/23 מקס מצברים בע"מ נ' לדיקו בע"מ, פסקה 6 (16.1.2023) (להלן: עניין מקס מצברים)).

12.אשר על כן, הדין לעניין אמות המידה להתנאת הרשות להתגונן – לרבות על דרך של הפקדת ערובה – ברור הוא. עיון בפסקי הדין מושא הבקשה מלמד כי לא נקבעה בהם כל קביעה עקרונית לעניין זה, וכל שעשו הערכאות קמא הוא יישום ההלכה הנוהגת על נסיבות המקרה.

בענייננו, בית משפט השלום סבר כי הגנת המבקש מוקשית באופן "שאך כחוט השערה בין קבלת התביעה כבר כעת ובין מתן רשות להתגונן" (החלטת בית משפט השלום מיום 3.3.2021). על יסוד האמור נקבע כי יש להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, ובית המשפט נפנה לבחינת יכולתו הכלכלית של המבקש – הוגש תצהיר לעניין יכולתו הכלכלית של המבקש, המבקש נחקר על תצהירו, הוגשו מסמכים נוספים וכן סיכומי טענות. בית המשפט קבע, על יסוד הראיות וביחס לסכום התביעה, כי סכום הערובה יעמוד על 150,000 ש"ח. מקביעות אלו לא שינה בית המשפט המחוזי. על האמור הוחלט בהתבסס על ההלכה הנוהגת, ובלא כל חריגה מעקרונותיה.

כפי שנקבע בפסיקה, מקום בו ההחלטות מושא הבקשה עניינן ביישום הדין, לא קמה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו, מיני רבים: רע"א 368/23 פלונית נ' פלוני (2.3.2023); רע"א 7715/21 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נצרת, פסקה 5 (12.12.2021)).

13.לצד זאת יוער כי למבקש ניתן יומו בבית משפט השלום הן לעניין התנאת הרשות להתגונן בערובה, והן לעניין גובה הערובה. כך, בין היתר, התקבלה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 14.12.2021 (לאחר שלא הופקדה ערובה), ובמסגרת זו ניתנה למבקש הזדמנות נוספת להגיש את סיכומיו לעניין גובה הערובה. סיכומים אלו אכן הוגשו ביום 24.1.2022, ולאחר מכן ניתנה החלטה מנומקת נוספת, אשר בגדרה שב וקבע בית המשפט, על סמך הראיות והטיעונים שבפניו, את גובה הערובה. בנסיבות אלו, אין לקבל את הטענה כי נגרם למבקש עיוות דין כלשהו, במישור הדיוני, ולעניין מתן הזדמנות נאותה למבקש לשטוח את טענותיו.

ככל שהטענות לעיוות דין מתמקדות בגובה הערובה שנקבע – הרי ששיקול הדעת של הערכאה הדיונית לעניין עצם התניית הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, כמו גם לעניין גובה הערובה – רחב מאוד (עניין מקס מצברים, פסקה 6). נסיבות העניין אינן מקימות כל טעם להתערב בשיקול הדעת האמור. כמו כן, הקביעה לעניין גובה הערובה התבססה, כפי שהודגש לעיל, על בחינת החומר הראייתי שהונח בפני בית משפט השלום, ועל כן מדובר בממצאי עובדה שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, לא כל שכן ב-"גלגול שלישי" (רע"א 8138/22 פרץ נ' עמידר החברה הלאומית לישראל בע"מ, פסקה 9 (4.12.2022)).

14.ומכאן לטענות המבקש ביחס לחיובו בהוצאות בהחלטה מיום 29.12.2021, בגדרה בוטל פסק הדין מיום 14.10.2021.

לבית המשפט מוקנית סמכות להתנות את ביטול פסק הדין "בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות" (תקנות 201 ו-214 לתקנות הישנות). בנסיבות דנן, על אף התנהלות המבקש, בית משפט השלום מצא כי יש לבטל את פסק הדין על מנת ליתן למבקש הזדמנות נוספת להשלים את הטיעון לעניין גובה הערובה, תוך חיובו בהוצאות. זאת עשה בית המשפט בגדרי שיקול דעתו על פי הדין, ואין מקום להתערב בכך, בפרט לנוכח הכלל שלפיו: "אין מדרכה של ערכאת ערעור, לא כל שכן ערכאת ערעור בגלגול שלישי, להתערב בפסיקת הוצאות על-ידי ערכאה דיונית, למעט במקרים חריגים" (רע"א 1589/06 נאוי נ' חסין, פסקה ה (10.7.2006); רע"א 7703/22 סרדניוף נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 12 (7.12.2022)).

15.אשר על כן – בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.