רע"א 7715/21מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. עיריית נצרת

1.

בליל ה-8.12.2018, בשעה שבחוץ התחוללה סערה, נפל עץ על רכב שבוטח על ידי המבקשת והסב לו נזקים. המבקשת שילמה לבעלי הרכב תגמולי ביטוח בסך של 41,286 ₪, ובהמשך לכך הגישה לבית משפט השלום בנצרת תביעת שיבוב נגד המשיבות.

2.

בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר מ' חליאלה ) קבע כי החורשה שבה עמד העץ מצויה בשטח השיפוט של המשיבה 1 (להלן: העירייה ), וכי החורשה נמצאת בבעלותה המלאה של המשיבה 2 (להלן: קק"ל ). במישור המשפטי, בית המשפט קבע כי "עצים גבוהים וכבדים שנמצאים בשטחים מאוכלסים הופכים להיות דבר מסוכן ממש בזמן סערה", וכי יש להחיל בנסיבות דנן את כלל "הדבר מדבר בעדו" המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ). על רקע זה, בית משפט קמא קבע כי משעה שהמשיבות לא עשו דבר לצורך מניעת הסכנה של נפילת עצים גבוהים מהחורשה בעת סערה, אזי הן אחראיות לנזק שנגרם, וזאת בחלוקה של 70% על העירייה ו-30% על קק"ל.

3.

ערעור שהגישה העירייה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא א' אברהם ) קבע כי על פי הפסיקה, עץ אינו "דבר מסוכן" במובנו של סעיף 38 לפקודה; כי אין תחולה לסעיף 41 לפקודה; וכי היה על המבקשת-המבטחת להוכיח התרשלות מצד העירייה. לפיכך, משעה שהמבקשת לא טענה דבר בנוגע לסכנה הטמונה בעץ שנפל, לרבות בנוגע לסוג העץ, מצבו, מצב שורשיו, אם נפלו עצים נוספים במהלך הלילה ומה היו סדרי התחזוקה של העירייה; ובהינתן שהמבקשת לא הגישה חוות דעת מומחה ולא הביאה מטעמה כל עדות שבכוחה לבסס את יסודות האחריות, אזי לא עלה בידה להוכיח כי הופרה חובת זהירות קונקרטית כלפיה. ערעורה של העירייה התקבל אפוא, ופסק דינו של בית משפט השלום בוטל.

4.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי, שבה טוענת המבקשת, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה לגבי נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיה; כי בית המשפט התעלם מהודאת המשיבות כי לא תחזקו את העץ; וכי לא היה עליו להעביר את הנטל לכתפי המשיבות להוכיח את סדרי התחזוקה המדוברים. עוד נטען כי קיימים פסקי דין סותרים של הערכאות הדיוניות בשאלת האחריות בגין נזקים שאירעו עקב נפילת עץ (המבקשת מפנה, בין היתר, לפסק דיני בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה (22.7.2004), שבו הוטלה אחריות על העירייה לאחר שנפילת עץ גרמה לפציעתה הקשה של התובעת בעת שהלכה ברחוב). נוסף על כך, נטען כי שיקולי מדיניות כלכלית-הרתעתית מצדיקים הטלת אחריות על העירייה, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מאחריותה של קק"ל בתור בעלת המקרקעין.

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כפי שהובהר על ידי השופט זילברטל במקרה דומה – שגם בו נדונה תביעת שיבוב בעקבות נפילת עץ על רכב – ההלכות לגבי הכללים המעוגנים בסעיפים 38 ו-41 לפקודה הן "ידועות ונטועות היטב בפסיקת בית משפט זה ואין לומר, כנטען בבקשת רשות הערעור, שכל ערכאה מתווה בנושאים אלה 'דרך משפטית אחרת ואין אחידות הנדרשת במשפט'. הפסיקות השונות אינן אלא ביטוי ליישום הכללים על המקרים הקונקרטיים הנדונים" (רע"א 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור , פסקה 4 (21.8.2012)).

כידוע, העובדה שבית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום, אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. יתרה מכך, אף אם הייתי נכון להניח לטובת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי באופן שבו יישם את ההלכה על נסיבות המקרה דנן (ואיני נדרש לכך), לא היה בכך להצדיק מתן רשות ערעור, באשר

טעות ביישום הדין אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כך בדין האזרחי, כך בדין המינהלי, וכך בדין הפלילי (ראו לדוגמה, בר"מ 8730/06 חברת מגדלי אלרוב בע"מ נ' טייבר ( 14.12.2006 ); בר"ם 8268/10 הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה נ' כחלון (28.4.2011); רע"פ 1561/17 אבגי נ' התביעה הצבאית הראשית , פסקה 12 והאסמכתאות שם (21.2.2017); רע"א 2573/21 אלפראחין נ' גלובוס סנטר גולד בע"מ , פסקה 3 והאסמכתאות שם (14.6.2021)). לבסוף, בהתחשב במיהות הצדדים במקרה דנן (המבקשת שהיא חברת ביטוח אל מול העירייה וקק"ל) ובהינתן שיעור הנזק הכולל (כ-40,000 ₪), אזי אף אילו נפלה טעות בפסק דינו של בית המחוזי, ספק אם זו היתה עולה כדי "עיוות דין" המצדיק התערבות של ערכאה זו בגלגול שלישי (ראו והשוו רע"א 615/14

חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (7.8.2014); וראו ההפניה שם לרע"א 646/14

אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ

(8.5.2014), באשר לחובה המוטלת על בעל דין להפעיל שיקול דעת זהיר בטרם מימוש זכותו הדיונית להגיש בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי).

6.

אי לכך, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.