רע"א 5897-22 רע"א 5897-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים א' פרקש, ע' שחם ו-א' רובין) בע"א 5879-01-22 וע"א 16814-03-22, בגדרם התקבל בחלקו ערעור המבקש ונדחה ערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' צ'רקה) בת"א 17721-11-15, בגדרו התקבלה תביעת המבקש לפיצוי מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.ביום 25.3.2009 מעד המבקש כשיצא מהדלת של הרכב בו נהג (להלן: התאונה). המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המשיבה (המבטחת של הרכב שבו אירעה התאונה); בין היתר, התמקד הדיון בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק שנגרם למבקש באזור הכתף (זאת בשים לב לתאונה קודמת בה נפגע המבקש פגיעות דומות). בית משפט השלום קבע כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם לכתף; והעמיד את שיעור הנכות הצמיתה המשוקללת שנגרמה למבקש כתוצאה מהתאונה על 28%. בסופו של דבר נפסקו למבקש פיצויים בסכום כולל של 1,013,086 ש"ח. על פסק דין זה, הגישו המבקש והמשיבה ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי.

3.בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המשיבה; ובאשר לערעור המבקש דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בכפוף לכך שיתווספו פיצויים בסכום של 90,000 ש"ח על הפיצויים שפסק לטובתו בית משפט השלום (וזאת בשל ניכוי מס הכנסה בראש הנזק של הפסד ההשתכרות לעתיד וכן עבור עזרת צד ג'). על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש את הבקשה דנן; בעיקרו של דבר, המבקש חוזר על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

4.עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. לפיכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור כאמור (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עוד אוסיף כי אין בעובדה שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מתוצאת הערכאה הדיונית, כשלעצמה, כדי להוות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ, פס' 7 (3.1.2018); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית 2012)). זאת ועוד, אף אם אניח שנפלה במקרה זה טעות ביישום הדין (ואיני מביעה דעה בנדון), הרי שאין בכך, כשלעצמו, כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו, מיני רבים: רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לשיראל בע"מ (18.6.2006); רע"א 1887/08 דוד נ' סאיג, פס' 5 (7.8.2008)).

5.בשים לב לכל האמור, ומשלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", דין הבקשה כאמור להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

6.סוף דבר: הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.