רע"א 1887/08 מאיר דוד נ. אברהם סאיג

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר וד"ר ק' ורדי והשופטת ר' לב הר שרון) אשר קיבל ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן), שעניינו תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקש בגין אי-פירעון של שיק.

1.

המבקש ואדם בשם טל יגרמן (להלן: יגרמן ) היו הבעלים של חברת לונג השקעות בע"מ (להלן: החברה ). בסוף שנת 1995 נתנה החברה למשיב שיק על סך 200,000 ₪, שמועד פירעונו היה 31.12.95 (להלן: השיק ). השיק ניתן למשיב כנגד הלוואה שנתן הוא לחברה, אשר תנאיה הוסדרו בהסכם שנחתם בין הצדדים. בנוסף, חתמו המבקש ויגרמן על כתב ערבות במסגרתו התחייבו כי הם ערבים אישית לפירעונו של השיק. החברה נכנסה בשנת 1996 להליכי פירוק. המשיב הציג את השיק לפירעון ביום 30.1.02 ומשזה לא נפרע הגיש נגד המבקש ויגרמן תביעה כספית. יצוין, כי התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2002, ימים ספורים עובר למועד בו חלפה תקופת ההתיישנות וכן כי עקב הליכי פשיטת רגל בהם נמצא יגרמן התנהלה התביעה נגד המבקש בלבד.

2.

בית משפט השלום דחה את תביעת המשיב. בית המשפט מצא כי בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע כי המבקש ויתר על הצגת השיק לפירעון, כך שלא מתקיים האמור בסעיף 45(ב) לפקודת השטרות, המגדיר את המקרים בהם ניתן פטור מחובת הצגת שיק לפירעון. שנית, מצא בית המשפט כי השיק הוצג לפירעון באיחור בלתי-סביר ובלא כל הצדקה לכך. בהקשר זה, עמד בית המשפט על כך שהגשת השיק לפירעון בחלוף שש שנים מהמועד הנקוב בו נגועה בשיהוי בלתי-סביר והוסיף כי לאור העובדה שהחברה נכנסה להליכי חדלות פירעון כבר בשנת 1996 אין לקבל את טענת המשיב לפיה האמין שהחוב ישולם לו מבלי שיוצג השיק. בית המשפט הוסיף כי למרות שבמועד פירעון השיק היה חשבון הבנק של החברה מוגבל, אין ללמוד מכך כי השיק או תמורתו לא היו משולמים למשיב על-ידי החברה. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיב התרשל והפר את חובת תום-הלב המוטלת עליו כאשר פנה למבקש רק בסמוך לחלוף תקופת ההתיישנות. בית המשפט הוסיף כי כתוצאה מכך נגרם למבקש נזק, שכן לא היה באפשרותו לחזור לחייב העיקרי או ליגרמן על מנת שיפצו אותו על התשלום. לפיכך, מצא בית המשפט לפטור את המבקש מחובת פירעון השיק והורה על דחיית התביעה.

3.

המשיב ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה להתערב במסקנותיו של בית משפט השלום, שכן אלו עומדות בסתירה לראיות שהוצגו בפניו. זאת, בעיקר בהתחשב בכך שבמועד בו היה אמור להיפרע השיק היה חשבון הבנק של החברה מוגבל, שיקים רבים שנתנה החברה חזרו ויתרת החובה בחשבון הייתה למעלה ממיליון ₪. לאור זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אין ממש בטענת המבקש לפיה לו היה השיק מוצג לפירעון במועד הנקוב בו היה באפשרותו או באפשרות החברה לפרוע אותו. בהתחשב בכך, מצא בית המשפט גם כי למבקש לא נגרם כל נזק כתוצאה מהשיהוי שחל בהגשת השיק לפירעון. עוד קבע בית המשפט כי כאשר הציע המבקש לספק למשיב בטוחות אחרות להלוואה ויתר הוא למעשה בהתנהגותו על הצגת השיק לפירעון. לפיכך, מצא בית המשפט כי בנסיבות העניין התקיימו התנאים המנויים בפקודת השטרות לקיומו של פטור מהצגה לפירעון של השיק. כמו כן, דחה בית המשפט טענות נוספות שהעלה המבקש בשלב הערעור, ובכללן בקשה להשיב את הדיון לבית משפט השלום על מנת שיקבע ממצאים עובדתיים במספר סוגיות נוספות.

4.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, היא הבקשה שלפניי. לטענתו הבקשה מעלה מספר שאלות משפטיות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערער. ראשית, טוען המבקש כי המקרה דנן מעורר את שאלת גבולות התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. לעניין זה, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי התערב בקביעות מהימנות ועובדה של הערכאה הדיונית בניגוד לנהוג, ואף הוסיף קביעות עובדתיות אשר לשיטתו של המבקש לא היה להן כל ביסוס בממצאי הערכאה הדיונית. שנית, טוען הוא כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא התייחס לשיהוי הרב שנפל בהגשת התביעה ולחוסר תום-הלב של המשיב, כפי שנקבע על-ידי בית משפט השלום, וכי פסק דינו עומד בניגוד להלכות הנוהגות לעניין זה. בהקשר זה, מוסיף המבקש כי על-פי פסיקת בית משפט זה יש לייחס לשיהוי שנפל בהגשת השיק לפירעון משקל בקביעת הנזק שנגרם למבקש כערב, וכי גם מטעם זה ישנה הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מעבר לכך, מעלה המבקש טענות רבות לגופם של הדברים, במסגרתן חוזר הוא על הטיעונים שטען לפני הערכאות דלמטה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטות הערכאות דלמטה, מצאתי כי דינה להידחות. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה ייעתר לבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק באותם מקרים המגלים שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . למרות טענתו של המבקש כי המקרה דנן מעלה שאלות מסוג זה, לא מצאתי כי כך הם פני הדברים.

עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לאופן בו יישם בית משפט המחוזי את ההלכות הנוהגות לעניין חובת תום-הלב המוטלת על נושה המחזיק בשיק ואת סעיפי פקודת השטרות העוסקים במתן פטור מהצגת שיק, כפי שתואר לעיל. בית משפט זה כבר עמד על כך ששאלת יישומה של הלכה משפטית נוהגת על נסיבותיו של מקרה ספציפי נתונה לשיקול-דעתה של הערכאה הדנה באותו מקרה, וכי אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (טרם פורסמה, 16.1.2006)). אף בטענת המבקש הנוגעת להתערבות בית המשפט המחוזי בממצאים עובדתיים אין כדי לסייע לו. ערכאת הערעור רשאית להפעיל שיקול-דעת ולהתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית במקרים מסוימים. איני סבורה כי התערבותו של בית המשפט המחוזי חרגה מגדר הכללים המקובלים לכך בפסיקת בית משפט זה. מכל מקום, בהתערבות מסוג זה אין דבר מעבר לעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ועל כן אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסמה, 31.10.2005); רע"א 7633/06 גולדטקס מתכות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (טרם פורסמה, 24.12.2006)). מעבר לכך, אף אם שגה בית המשפט המחוזי באופן בו יישם את ההלכות הרלוונטיות או בכך שראה לנכון להתערב בממצאי הערכאה הדיונית - ואיני קובעת כי כך הם פני הדברים - הרי שאין הדבר מקים עילה להתערבות בית משפט זה (ראו למשל: רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסמה, 18.6.2006)).

סיכומם של דברים. נסיבות המקרה דנן נבחנו על-ידי שתי ערכאות, אשר כל אחת מהן בחנה את העובדות והטענות שהוצגו לה באופן מפורט והכריעה כפי שהכריעה. לאחר שעיינתי בכלל טענותיו של המבקש, ובכלל זה טענות שלא מצאתי להידרש אליהן בהרחבה, איני סבורה כי יש בהן כדי להצדיק דיון מחודש במקרה זה.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.