רע"א 10130/05 משה טליאס נ. בנק הפועלים בע"מ

1.במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב כנגד המבקשים לתשלום יתרת חוב בחשבונם שהתנהל אצל המשיב, על סך של 635,800 ₪, הגיש המשיב ביום 10.7.05 בקשה למתן צו למינוי כונס נכסים זמני על כספי המבקשים בעסקם, שהינו עסק לחלפנות כספים, ולאפשר לכונס הנכסים כניסה לבית העסק, חיפוש ותפיסה של כספי המבקשים. הבקשה התקבלה במעמד צד אחד, ביום 11.7.05, בבש"א 3437/05 בבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' אקסלרד). לאחר דיון בבקשה, היא נדחתה ביום 27.9.05, בבש"א 3437/05, בבית משפט השלום בבאר שבע, בנוכחות הצדדים (כב' השופט א' יעקב). בית המשפט קבע כי המקרה הנדון אינו נכנס למקרים בהם ימונה כונס נכסים זמני, על-פי תקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בפרט מאחר ולא הוכח כי בכוונת המבקשים להבריח את הכספים המצויים בידיהם. המשיב הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' אלון) החליט לקבל את הבקשה ואת הערעור, ביום 11.10.05, בבר"ע 689/05, בקובעו כי המשיב הוכיח בעניין זה ברמה הלכאורית הנדרשת את החשש לאפשרות העלמת כספים, והשאיר בתוקפו את הצו למינוי כונס נכסים זמני מיום 11.7.05. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

2.המבקשים טוענים כי יש לבטל את הצו למינוי כונס נכסים זמני. בבקשתם הם מסתמכים בעיקר על פסק דינו של בית משפט השלום ועל הנימוקים שהובאו שם. כמו כן, הם טוענים שבית המשפט המחוזי התערב שלא כדין בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי.

3.לאחר שעיינתי בטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקשים לא הראו ולו טעם בודד המצדיק דיון בבקשה בגלגול שלישי. הלכה היא כי בית המשפט העליון יעניק רשות לערער (כערעור שני) רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, אשר חשיבותה חורגת מהעניין שיש לצדדים הישירים בה כרעה במחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 ). בענייננו, לא זו בלבד שהמבקשים לא הצביעו על שאלה שכזו, הם אף ציינו בכתבי טענותיהם כי ההלכה אותה פירט בית המשפט המחוזי בפסק דינו היא נכונה, אולם הם יוצאים כנגד יישומה במקרה הספציפי (בפסקה 9 ו-15 לבקשה). בנסיבות אלו, הרי שטענות הצדדים כולן מצויות בדלת אמותיו של המקרה, ואינן מצדיקות דיון בגלגול שלישי.

4.אפילו לו הייתה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא, הלכה היא שאף אם קיימת טעות בפסק דינה של ערכאת הערעור, ואיני קובעת שכך הוא, הרי שהיא אינה מצדיקה דיון בערעור שני, במיוחד כאשר מדובר בהליך של סעד זמני (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 15.11.98)). זאת ועוד: אפילו אם התערב בית המשפט המחוזי בניגוד למקובל בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום, ושוב אינני מכריעה בעניין זה, הדבר אינו מצדיק מתן רשות לערער, מכיוון שאין בכך מעבר לעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות

יסוד (תשנ"ט) 180).

5.על כן, בקשת הערעור נדחית. משהגעתי לתוצאה אליה הגעתי, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשתם הנוספת של המבקשים, למתן צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה זו. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.