רע"א 8354/12 אוריאל אילון נ. ברוך זנדברג

לפניי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטים א' קובו , מ' רובינשטיין ,

ע' צ'רניאק ), בע"א 31818-09-10 שניתן ביום 21.10.12.

1.

המבקש ברע"א 8354/12, אוריאל איילון, הוא המשיב ברע"א 8452/12, (להלן: המבקש ) הקים יחד עם המשיב ברע"א 8354/12, ברוך זנדברג, הוא המבקש ברע"א 8452/12,

(להלן: המשיב ) חברה לשיווק מוצרי אינסטלציה, היא המשיבה 3 ברע"א 8452/12 (להלן: החברה ). המבקש והמשיב היו שותפים בחברה בחלקים שווים ומערכת היחסים ביניהם כללה הלוואות הדדיות. ביום 30.7.03 הלווה המשיב למבקש ולאשתו (היא המשיבה 2 ברע"א 8452/12) סך של 175,000 ₪ והללו התחייבו במסמך שכותרתו "כתב התחייבות" (להלן: כתב ההתחייבות ) להחזיר את ההלוואה בתוך שנה (להלן: ההלוואה למבקש ). בנוסף, לפי טענת המשיב, הוא הלווה כספים אף לחברה ומשכך חייב המבקש, בהיותו שותפו בחברה, להחזיר לו מחצית מכספים אלה על-פי ערבותו, וזאת בסך של 1,322,400 ₪ (להלן: ההלוואה לחברה ).

2.

בשנת 2007 הגיש המשיב תביעה כספית בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל אביב נגד המבקש בטענה שעל המבקש להשיב לו את שתי ההלוואות האמורות. תביעת המשיב נדחתה בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 16.5.10 על שני ראשיה. בנוגע להלוואה למבקש נקבע כי המשיב אמנם הלווה את הסכום למבקש, אך בשל העובדה ש"יחסיהם הכספיים של הצדדים לוטים בערפל" ומשכך אין אפשרות לקבוע אם ההלוואה נפרעה, נמנע בית המשפט מלפסוק את הסכום לטובת המשיב. באשר להלוואה לחברה נקבע כי טענות המשיב אינן מגובות בראיות כראוי, בין היתר בהתחשב בסכום הנתבע. עוד נקבע כי תביעת המשיב לוקה בשיהוי.

3.

על פסק דין זה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בטענו כי הראיות אותן הציג בערכאה הראשונה מוכיחות כי הלווה כספים למבקש ולחברה, וכי הנטל להוכיח את פירעון ההלוואות מוטל על המבקש. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב אך בנוגע להלוואה למבקש. בהקשר זה נפסק כי לאחר שנקבע שהמשיב הלווה כספים למבקש, הנטל להוכיח את פירעון ההלוואה מוטל על המבקש, נטל שהמבקש לא עמד בו. לעומת זאת, בנוגע להלוואה לחברה נקבע כי המשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שהמבקש חייב להחזיר לו את הסכום הנתבע.

4.

להשלמת הרקע העובדתי יש לציין כי במקביל להליכים שפורטו לעיל, הגיש המשיב בקשה לביצוע המחאה נגד המבקש (ת.א. 68727/07; להלן: ההליך המקביל ). תביעה זו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 27.5.09. המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 1877/09). ערעור זה נדחה ביום 10.1.11, מאחר שהצדדים הגיעו להסכמה.

5.

בבקשת רשות הערעור מטעם המבקש (רע"א 8354/12) נטען כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בפסק דינו מושא הבקשות סותרת את החלטת בית משפט השלום, שאושרה על-ידי בית המשפט המחוזי בהליך המקביל. זאת, מאחר שבפסק הדין של בית משפט השלום בהליך המקביל נקבע כממצא עובדתי מרכזי, כך נטען, שההתחשבנות הכספית בין הצדדים "אוּפסה" בתאריך 31.5.04, וזאת כעולה מהמסמך שנערך במועד זה בין הצדדים. על סמך קביעה זו טוען המבקש כי לא ייתכן להטיל עליו חבות להחזיר למשיב כספים מכוח כתב ההתחייבות שנערך ביום 30.7.03, שכן החוב בגינו "אוּפס" אף הוא במסמך האמור. הסתירה האמורה מעוררת, לטענת המבקש, שאלה משפטית עקרונית, וכן יש בה כדי לגרום לו לעיוות דין.

6.

בתגובתו לבקשת רשות הערעור של המבקש טוען המשיב כי משסירב המבקש להצעת בית משפט השלום בהליך המקביל לאחד את שני ההליכים, ומשנמנע המבקש, בבית המשפט המחוזי שעל החלטתו מוגשות בקשות רשות הערעור שלפניי, מלטעון לקיומו של מעשה בית דין מכוח ההחלטות בהליך המקביל – מושתק המבקש מלטעון לקיומו של קשר כלשהו בין ההליכים. בנוסף, נטען כי אף בהליך אחר, שהתנהל בתקופה מקבילה בבית משפט השלום (ת"א 2953/08) בעקבות בקשת המבקש לביצוע ההמחאה נגד המשיב, לא הזכיר המבקש את קביעותיו של בית משפט השלום בהלך המקביל. אף לגופו של עניין נטען כי לא קיים קשר בין ההליכים, שכן ההליך המקביל עסק בביצוע של המחאה, ואילו ההליך מושא הדיון התנהל סביב ההלוואות שנתן המשיב למבקש ולחברה.

7.

בבקשת רשות הערעור מטעם המשיב (רע"א 8452/12) נטען כי יש לבחון את הבקשה כאילו מדובר בערעור ראשון, וזאת מאחר שבית המשפט המחוזי קבע ממצאים עובדתיים בתיק. מכל מקום, כך נטען, הבקשה שהגיש המשיב מעלה שאלות משפטיות חשובות. בפרט הדברים אמורים, בשאלות הבאות: האם ניתן להשתית קביעה עובדתית על מסמך שאינו מקור? האם ערכאת ערעור יכולה להסתמך על מסמך שנדחה בערכאה דיונית מקום בו הצד שהציג את המסמך לא ערער על דחייתו? האם יכול בית המשפט להימנע מלדרוש מהצד הטוען שפרע את חובו להוכיח את הפירעון? האם צריך בית המשפט לחייב בעלי דין להציג את החומר המהותי שבידיו? האם יכול בית המשפט לבטל הסכם מקום שלא נתבקש לעשות כן? בנוסף, מעלה המשיב השגות רבות ביחס לקביעותיהן העובדתיות של הערכאות דלמטה. עוד נטען כי תביעתו המקורית של המשיב אינה לוקה בשיהוי. כמו כן, טוען המשיב כי חלק מהעילות שבגינן הגיש את ערעורו לבית המשפט המחוזי לא זכו להתייחסות בפסק הדין.

8.

עיינתי בשתי הבקשות ומצאתי כי דינן להידחות. כידוע, כדי לקבל רשות ערעור על המבקש זאת להראות כי בקשתו אינה תחומה בעובדותיו של מקרה ספציפי, וכי ההכרעה בה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). באשר לבקשת המבקש (רע"א 8354/12), גם לו הייתי מקבלת את טענתו, לפיה החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.10.12 סותרות החלטות שיפוטיות אחרות, ואיני קובעת מסמרות בדבר, לא היה בטעות זו כדי להצדיק היעתרות לבקשת רשות ערעור , שכן אין טעות בפסק דין יוצרת שאלה משפטית עקרונית (רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (18.6.2006); רע"א

4123/11

ששון נ' תמר

(1.6.2011)). מעבר לכך, מקובלים עליי דברי המשיב בתגובתו, מהם עולה כי המבקש נמנע מלטעון לקיומו של מעשה בית דין, בהליכים אחרים. סבורתני כי אין זה ראוי שטענה מסוג זה תועלה לראשונה במסגרת בקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי".

9.

באשר לטענת המבקש לעיוות דין, הלכה פסוקה היא כי עילה זו מופעלת במשורה ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 216 (מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5165/09

נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ , פס' ז' להחלטה (לא פורסמה, 13.9.09)). דומה כי החלת אמת מידה זו על המקרה הנוכחי אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, בין היתר בהתחשב בכך שטענתו היחידה של המבקש היא לקיומה של החלטה סותרת כביכול.

10.

אף בקשתו של המשיב אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, שכן כל השאלות שמונה המשיב בתור "שאלות משפטיות חשובות" אינן אלא סוגיות התחומות בעובדות המקרה הספציפי שהמשיב מנסה להעניק להן נופך משפטי על-ידי ניסוחן ברמת הפשטה גבוהה. באשר להשגות העובדתיות שמעלה המשיב בבקשתו, פשיטא כי אין בהן כדי להצדיק היעתרות לבקשה לדון בעניין "בגלגול שלישי". בהקשר זה יש לדחות את טענת המשיב, לפיה יש להתייחס אל בקשתו כאל ערעור ראשון מכיוון שבית המשפט המחוזי קבע בתיק ממצאים עובדתיים. הלכה פסוקה היא כי אפילו אם ערכאת הערעור הראשונה התערבה בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי ערכאה דיונית, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (31.10.05)).

הבקשות, איפוא, נדחות. בהתחשב בכך ששני הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור, לא מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות למרות שהמשיב התבקש להגיש תגובה.