רע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ. אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ברוש) מיום 11.5.09 בתיק ע"א 1261/08, בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט זמיר) מיום 5.2.08 בתיק בש"א 1205/08.

ב.

אלה העובדות הנחוצות בתכלית הקיצור. ביום 21.11.06 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת גדות) פסק בורר שנתן רו"ח ששון ביום 9.1.03. המבקשת, שהתנגדה לאישור הפסק, הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 10857/06 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ) , וזו תלויה ועומדת. פסק הבורר הועבר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, אלא ששם טענה המבקשת כי הפסק אינו כולל את החיוב הנטען. טענה זו נדחתה (ביום 30.8.07) על ידי ראש ההוצאה לפועל (הרשמת בן שמן). כלפי החלטת הרשמת הגישה המבקשת (ביום 25.10.07) בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 31.12.07 מחק רשם בית המשפט (השופט אורנשטיין) את הבקשה, בגין איחור בהגשתה. ביום 3.1.08 עתרה המבקשת להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות הערעור. בין היתר נטען, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור קצר ביותר, שנבע מטעות לגבי המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור לפי תקנות ההוצאה לפועל. ביחס לאינטרס ההסתמכות של המשיבה נטען, כי מכל מקום תלויה ועומדת בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה, וכי מדובר באיחור קצר ביותר.

ג.

ביום 5.2.08 קיבל רשם בית המשפט המחוזי (השופט זמיר) את הבקשה, והאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בין היתר נקבע, כי טעותה המשפטית של המבקשת לגבי המועד להגשת הבקשה יכולה להוות טעם מיוחד, וכי בנסיבות טעות זו אינה "מצדיקה לשלול ממנה את זכות הערעור". נקבע, כי על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור מסודרת בתוך חמישה ימים.

ד.

ביום 11.5.09 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ברוש) את ערעור המשיבה, והפך את החלטת הרשם. בין היתר נקבע, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה כמאה ימים לאחר החלטת ראש ההוצאה לפועל, וכי היה מקום לתת משקל נכבד יותר לאינטרס ההסתמכות של המשיבה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ה.

בבקשה נטען, בין היתר , כי פסק הדין עומד בניגוד להצעת בית המשפט בתום הדיון, לפיה התבקשה המשיבה להודיע אם היא מוכנה למחוק את ערעורה, וכי פסק הדין ניתן רק כמחצית שנה לאחר שהמשיבה השיבה להצעה בשלילה. עוד נטען, כי בפסק הדין נפלו שגיאות עובדתיות רבות (שבהמשך תוקנו במסגרת "פסק דין מתוקן"), וכי הוא עומד בניגוד להלכות מפורשות לגבי מידת ההתערבות בהחלטות דיוניות המורות על המשך בירור ההליך. בפרט נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו שהבקשה הוגשה באיחור ניכר. למעשה, כך נטען, הוגשה הבקשה הראשונה (שנדחתה על ידי הרשם אורנשטיין) באיחור של שלושה עשר ימים, וכי הבקשה השניה הוגשה שלושה ימים לאחר החלטת הרשם אורנשטיין למחוק את הבקשה הראשונה. נאמר, כי בנסיבות לא קמה למשיבה הסתמכות מוגנת, וכי בית המשפט לא התייחס לסיכויי הערעור לגופו (שהם, כנטען, טובים); ולבסוף, נטען כי קיימת פסיקה לפיה יש לראות בטעות משפטית (עליה נטל בא כוח המבקשת אחריות בתצהיר) ובקיומו של הליך תלוי ועומד, טעמים מיוחדים להארכת מועד.

ו.

בתגובתה (מיום 17.8.09) טוענת המשיבה, בין היתר , כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית חשובה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, כי החלטת הרשם אורנשטיין למחוק את הבקשה יצרה מעשה בית דין אשר מנע הגשת בקשה להארכת מועד (והוא הדין להחלטת בית משפט זה למחוק בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת כלפי החלטתו; רע"א 987/08 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ (לא פורסם)), כי למשיבה התגבשה הסתמכות מוגנת, ולבסוף - כי טענות המבקשת אינן מצביעות על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. בהערה כוללת נטען, כי מדובר בניסיון נוסף של המבקשת להתחמק מתשלום חובה הפסוק, וכי סיכויי הערעור אילו התקבלה הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, ואילו היתה בקשת רשות הערעור מתקבלת – אינם טובים.

ז.

בהחלטה מיום 20.8.09 נשאלה המשיבה, ברוח החלטתו של בית המשפט המחוזי בראשונה, אם תהא מוכנה לקבלת הבקשה והערעור (הארכת מועד למבקשת לפי החלטת הרשם השופט זמיר), כנגד חיוב המבקשת בסך 20,000 ₪ הוצאות. ביום 30.8.09 הודיעה המשיבה כי אין היא נכונה לכך.

ח.

חוששני לאחר העיון כי אין בידי להיעתר למבוקש. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) - ואין המקרה שלפנינו, שעניינו הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בנסיבות ספציפיות, בא בכלל אלה. שני המותבים הקודמים נחלקו ביישום הלכות הקיימות בשאלה זו בנסיבותיו העובדתיות של המקרה הנוכחי, ובכגון אלה אין נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי - אפילו ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת:

"אמת המידה, על-פיה יוכרע בבקשה, אינה אם אכן מקובלת על בית המשפט, שדן בבקשת הרשות לערער, התוצאה, אליה הגיעה הערכאה הקודמת, ואם היה פוסק בדרך בה פסקה הערכאה הקודמת. יכול שהמסקנות של הערכאה הקודמת לא יהיו מקובלות על בית המשפט, הדן בבקשת הרשות לערער, ובכל זאת לא תוענק הרשות, כי אין מתגלה טעם בעל משקל, לאורו מוצדק לדלות את המקרה המסוים דווקא מבין אחרים שנתבררו בפני הערכאה הקודמת, ואשר לגביהם הוגשה בקשת רשות לערער. מכאן גם, כי דחייתה של בקשת רשות לערער אין פירושה, כי בית המשפט, שדחה את הבקשה, סמך בכך את ידיו על האמור בפסק הדין או בהחלטה, לגביה מתבקשת רשות הערעור, וכי בית המשפט האמור שלם עם מסקנותיה וקביעותיה המשפטיות של הערכאה הקודמת" (הלכת חניון חיפה , פסקה 3; ראו גם רע"א 9934/07 קפלן נ' עו"ד ישראל יונגר (לא פורסם); רע"א 97/87 ענתבי נ' בקר , פ"ד מא(2) 697 רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם); רע"א 3373/06 גרשון נ' קאנטרי הומס בע"מ

(לא פורסם)).

מדיניות זו מתחייבת מתוך העומס המוטל על בתי המשפט, ומתוך רצון להבטיח שימוש יעיל במשאבים מוגבלים (השוו רע"א 4122/06 מעוז נ' יעקב (לא פורסם);

רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ

נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). לא אחת נדחות בקשות רשות ערעור באי נחת, כשאין המקרה בא בקהל אותם "מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים, לתת לאינטרס הפרט משקל גדול יותר מכפי שמקובל בבקשות מהסוג הנדון, ולתת למבקש רשות לערער" (ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 -2008) 216; ראו גם רע"א 8334/07 דאלי נ' בירמן (לא פורסם). המקרה דנא, עם שעורר אי נחת מסוימת כפי שהעידה ההצעה, מיום 20.8.09, אינו בא בגדרם של אלה.

ח.

אי היעתרות לבקשה מתחייבת איפוא מתוך המדיניות המשפטית שנקבעה בהלכת חניון חיפה . אף על פי כן, אדרש למספר עניינים, ראשית , דומני כי בנסיבות צדק הרשם זמיר בייחוס משקל נמוך לאינטרס ההסתמכות של המשיבה. זאת, הן משום שבקשת רשות ערעור שעניינה השאלה אם מדובר בפסק בורר כל עיקר תלויה ועומדת בבית משפט זה, והן משום שהתקופה היחידה בה יכלה המשיבה להניח, שאין היא חשופה להשגה על קביעת ראש ההוצאה לפועל היא שלושה עשר ימים יום (אמנם לפי חשבונה של המבקשת). מרגע שהוגשה בקשת רשות הערעור, ידעה המשיבה כי המבקשת משיגה על החלטת ראש ההוצאה לפועל, ואף אם הבקשה להארכת מועד הוגשה כמאה ימים אחרי החלטת ראש ההוצאה לפועל, במשך כל אותה תקופה התדיינו הצדדים. שנית , אין לקבל את עמדת המשיבה, לפיה החלטת הרשם אורנשטיין למחוק את בקשת רשות הערעור יצרה מעשה בית דין, שכן מדובר במחיקה בלבד.

ט.

ואולם, אל מול שני אלה עומד עניין שלישי , התומך בדחיית הבקשה, והמוציא מקרה זה בודאי מכלל החריג שתואר מעלה, ביסוד ההליך עומדת טענת המבקשת ביחס לאופן בו יש לפרש את סעיף 3 לפסק הבורר. אינני מביע כמובן עמדה במישור המהותי – נושא זה אינו נדון בפני – אך אזכיר, במישור הדיוני, כי טענה זו הועלתה על ידי המבקשת בפני השופטת גדות, והיא נדחתה (בסעיף 29 לפסק הדין מיום 21.11.06). הדחיה נומקה כך: "סעד זה מהוה הרחבת חזית מאחר הוא לא נתבקש בבקשתה של רמלה (המבקשת - א"ר) לביטול פסק הבוררות, ולפיכך דינו להידחות". ראש ההוצאה לפועל הסתמכה אף היא על האמור (סעיף 4 להחלטה מיום 30.8.07). על קביעה זו משיגה המבקשת בבקשת רשות הערעור שהגישה כלפי פסק דינה של השופטת גדות (רע"א 10857/06, בחלק ו'), ולפיכך היא עדיין תלויה ועומדת. בנסיבות אלה, אין מקום למתן רשות ערעור, שתכליתה לפתוח פתח להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדי שידון בטענה זו עצמה.

י.

סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש. אין בנסיבות צו להוצאות. עותק מהחלטה זו יתויק גם בתיק רע"א 10857/06.