פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1650/13
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
לוין ברזל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. אלי יהב
3. האחים בוחניק
4. טל בשארי
5. דורון מתנה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.1.2013 בע"א 46994-05-12 ובע"א
58725-05-12 שניתן על ידי כבוד השופט ר' אמיר
בשם המבקשת:
עו"ד עדו לוין
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' אמיר ) בע"א 58725-05-12 ובע"א 46994-05-12 שניתן ביום 7.1.13.
1.
המבקשת ביצעה שתי עסקאות, במסגרתן מכרה סחורה של ברזל (להלן: הסחורה ) למשיבה 3. בשתי העסקאות שילמה המשיבה 3 חלק מהתמורה באמצעות שקים מעותדים. במהלך ביצוע העסקה השנייה מבין השתיים, לאחר העברת הסחורה לידי המשיבה 3 ולאחר קבלת התמורה ממנה, התעורר אצל המבקשת חשד כי המשיבה 3 מבצעת נגדה "תרגיל עוקץ", במסגרתו מתכננת המשיבה 3 להימנע מפירעון השקים המעותדים תוך העלמת הסחורה שקיבלה במסגרת שתי העסקאות. לפיכך, הציעה המבקשת, באמצעות מנהלה (להלן: המנהל ), למשיבה 3 לבטל את שתי העסקאות. משלא נתקבלה הצעתו, הזעיק המנהל את המשטרה, וזאת באמתלת שווא של קטטה. השוטרים שהגיעו למקום סירבו לדרישת המבקשת ליטול את הסחורה מידי המשיבה 3 עד לבירור העניין, והציעו למנהל לפנות לאפיקים אזרחיים. בהמשך לכך, הובהלה הסחורה לאחד המושבים באזור הדרום ונמכרה שם על-ידי המשיבה 3 למשיב 2, אשר עשה בה שימוש לבניית מחסן במשקו שבמושב. המבקשת, אשר עקבה אחר המשאית בה הובהלה הסחורה וידעה היכן היא נמצאת, הגישה תלונה למשטרה בגין מעשה מרמה מצד המשיבה 3, ובמקביל הגישה לבנק את שני השקים המעותדים שקיבלה מהמשיבה 3 במסגרת העסקאות, אך כפי שצפתה אלה לא נפרעו.
2.
משכך, הגישה המבקשת תביעה אזרחית לבית משפט השלום בראשון לציון נגד כלל המשיבים בעילות שונות. באשר למשיבים 3-5, ניתן על-ידי בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה. לעומת זאת, טענות המבקשת נגד המשיבים 1 ו-2 נדונו לגופן. באשר למשיבה 1, היא מדינת ישראל, נקבע כי השוטרים שפעלו מטעמה של המשיבה 1 התרשלו בטיפול שהעניקו בזמן האירוע לפניית המבקשת, שכן היה עליהם, כך נקבע, לפעול ל"הקפאת המצב" ולבדיקת טענות המבקשת בדבר "תרגיל העוקץ" שנערך לה. בנוגע למשיב 2, אשר לו כזכור נמכרה הסחורה על-ידי המשיבה 3, נקבע כי משבוטלה העסקה בדרך של התנהגות על-ידי המבקשת, כמו גם מכוח תניית שימור הבעלות בידי המבקשת עד לפירעון השקים, הבעלות בסחורה נותרה בידי המבקשת, ומשכך נקבע כי
על המשיב 2 לעמוד בתנאי תקנת השוק, אשר לא עמד בהם. יחד עם זאת, קבע בית משפט השלום כי יש לזקוף לחובת המבקשת אשם תורם בבדיקת הצד השני להתקשרות חוזית, אשם המפחית את הפיצוי לו זכאית המבקשת ב-25%.
3.
על פסק הדין הגישו המשיבים 1 ו-2 ערעורים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בית המשפט קיבל את שני הערעורים. באשר לערעור המשיבה 1 נקבע כי השוטרים פעלו בזמן האירוע המוזכר לעיל בסבירות, שכן התרשמותם מכך שמדובר בסכסוך מסחרי, להבדיל מעבירה פלילית, הייתה מבוססת ותאמה את הממצאים בשטח. בנוגע לערעורו של המשיב 2, דחה בית המשפט המחוזי את הנחת המוצא של בית משפט השלום, לפיה הבעלות בסחורה לא עברה לידי המשיבה 3. בהקשר זה נקבע כי המבקשת לא ביטלה בהתנהגותה את ההסכם, אלא נהפוך הוא, פעלה לאכיפתו, וזאת, למשל, באמצעות הגשת השקים לבנק. באשר לתניית שימור הבעלות נקבע כי זו לא נקבעה, לא במפורש ולא במשתמע, בהתקשרות בין הצדדים, ומשכך אינה יכולה להוות עילה להותרת המבקשת בבחינת בעלים של הסחורה לאחר מסירתה למשיבה 3 ולאחר קבלת התמורה המוסכמת. עוד עמד בית המשפט המחוזי על אשמה התורם של המבקשת, הגלום בכך שהיא נמנעה מפתיחת הליך אזרחי מיד עם היוודע עילת המרמה הנטענת – אשם החוסם, לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, את דרכה של המבקשת לטעון להתרשלות המדינה בעניין.
4.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה נטען כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות עובדתיות ומשפטיות. בפרט, הדברים אמורים בכך שנשללה טענת המבקשת לתרמית מצדם של המשיבים 5-3. עוד מעלה המבקשת טענה למשוא פנים מצד השוטר אשר הוזעק למקום ונמנע מלהיענות לדרישות המבקשת "להקפיא" את מצב הסחורה, וזאת בשל, כך טוענת המבקשת, היכרותו עם המשיב 4. בנוסף, טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול לעודד "נטילת החוק לידיים", וזאת בשל המסר הגלום בו, לפיו "אל לא לאזרח לצפות מהמשטרה לסייע לו אם נפל קרבן למרמה".
5.
באשר למשיב 2, חולקת המבקשת על המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי וטוענת כי התקשרותה עם המשיבה 3 בוטלה גם בוטלה בדרך של התנהגות, כאשר בראש ובראשונה הדברים אמורים בכך שהמשטרה הוזעקה למקום האירוע בדרישה למנוע את "הברחת הסחורה על-ידי העבריינים". לאור הטענות האמורות סבורה המבקשת כי בקשתה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות, הנוגעות להיקף החובות של המשטרה כלפי האזרח ולחובות המוטלות על בעלים של נכס אשר נפגע מהפרת החוזה. בנוסף, עומדת המבקשת על כך שבית המשפט המחוזי התערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום, וזאת על-ידי מותב של דן יחיד. לבסוף, מעלה המבקשת טענה, לפיה פסיקת בית המשפט המחוזי גרמה לה עיוות דין.
6.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה תחומה בעובדותיו של המקרה הנידון, ובניגוד לטענות המבקשת, אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. משכך אין הבקשה שלפניי מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). השאלות אותן מציגה המבקשת כשאלות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית אינן אלא ניסיון להעניק לבקשה נופך משפטי בכדי לעמוד בדרישות הפסיקה. בית המשפט המחוזי קבע על פי עובדות המקרה הספציפיות כי בעת הפנייה למשטרה היה סביר להניח כי מדובר בסכסוך אזרחי ולכן פעל השוטר בסבירות כאשר לא התערב והפנה את המבקש להליכים אזרחיים. יוער כי טענת המבקשת, לפיה בית המשפט המחוזי קבע כי לא בוצעה נגדה תרמית, אינה מדויקת. זאת, מכיוון שבית המשפט התמקד בשאלה אם היה על השוטרים שהגיעו למקום להתרשם על יסוד הממצאים בשטח כי בוצעה עבירת תרמית. אף העובדה שבית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום אינה יכולה להצדיק להיעתר לבקשה. על-פי הלכה פסוקה, אפילו אם ערכאת הערעור הראשונה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (31.10.05)). הלכה זו נכונה ביתר שאת, כאשר, כמו במקרה דנן, ערכאת הערעור לא התערבה בממצאים העובדתיים אלא הסיקה מן הממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית מסקנות משפטיות שונות. למותר לציין כי העובדה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כמו גם פסק דינו של בית משפט השלום) ניתן על ידי דן יחיד אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה.
7.
באשר לטענת המבקשת, לפיה נגרם לה בבית המשפט המחוזי עיוות דין, הרי שכידוע טענה של עיוות דין עשויה להצדיק מתן רשות ערעור אך ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת הרשות לערער מעוררת בפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים" (ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד ( מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5165/09
נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ
(13.9.09)). אינני סבורה שהחלת אמת מידה זו על המקרה דנן מובילה למסקנה כי יש לתת למבקשת רשות ערעור. המבקשת נמנעה מלפעול בזמן אמת באפיקים המשפטיים הרלוונטיים, לא שלחה הודעת ביטול מסודרת ואף לא הגישה בפרק הזמן הרלוונטי - על אף שדבר לא מנע זאת ממנה – תביעה אזרחית, לרבות בקשה למנות למשיבה 3 כונס נכסים זמני, ומשכך אין לה אלא להלין על עצמה.
הבקשה, איפוא, נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א באב התשע"ג (18.7.2013).
ש ו פ ט ת