רע"א 6645/12 רג'ב אגודה חקלאית בע"מ נ. מקורות חברת המים בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יצחק כהן), בע"א 48828-03-11 שניתן ביום 26.6.12.

1.

המבקשים והמשיב הפורמאלי 2 (להלן: הצרכנים ) התקשרו, כל אחד בנפרד, עם המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) בחוזים לאספקת מים לצרכי חקלאות. עקב חבלות חוזרות ונשנות בשעוני המים שגרמו לעצירת מנגנוני המדידה, המשיבה ביצעה הערכה של כמות המים שנצרכה על-ידי הצרכנים והוציאה לפי הערכה זו חשבוניות לתשלום. הצרכנים סירבו לשלם את החשבוניות, ומשכך המשיבה ניתקה את חיבורי אספקת המים של הצרכנים. הצרכנים הגישו לבית משפט השלום בעכו תביעה למתן צו עשה המורה למשיבה לספק להם מים. המשיבה בתורה הגישה תביעה שכנגד במסגרתה נתבעו הצרכנים לשלם למשיבה סך של 295,641 ₪ בגין צריכת המים בתקופה בה שעוני המים לא פעלו.

2.

בפסק דינו מיום 27.2.12 דחה בית משפט השלום את תביעת הצרכנים וקיבל את התביעה שכנגד. בפסק הדין נקבע, בהסתמך על סעיף 11(ג) לחוזי ההתקשרות שנכרתו בין הצדדים, כי המשיבה רשאית הייתה להעריך את כמות המים שנצרכה בתקופה בה שעוני המים לא פעלו לפי מיטב הנתונים שהיו מצויים בידה. באשר לשיטת החישוב שהוצעה על-ידי הצרכנים, לפיה יש לחשב את כמות הצריכה בהסתמך על חשבונות המים משנים קודמות בגין תקופה מקבילה, נקבע כי לא הוצגו במסגרתה נתונים שיש בהם כדי לסתור את הערכת המשיבה. אגב כך דחה בית המשפט את האפשרות להסתמך על הטבלה המכילה את פירוט חשבונות המים לשנים 2008-2004 שצורפה לתצהירו של המשיב 2, מכיוון שהמשיב 2 לא ערך את הטבלה ולא היה בידו לאשר את הנתונים המופיעים בה.

3.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, בין היתר, כי לא ניתן היה להשוות את הצריכה בחודשים הרלוונטיים לתקופה מקבילה בשנים הקודמות, משום שלא הונחה התשתית המאפשרת השוואה שכזו. במצב דברים זה, הסכים בית המשפט לראות בהערכה שביצעה המשיבה, בהתאם לסעיף 11(ג) לחוזי ההתקשרות, ראיה לכאורה לכמות המים שנצרכה בפועל, ראיה שלא עלה בידי המבקשים לסתור. מכאן הבקשה שלפניי.

4.

בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי עניינם מעלה שאלה ציבורית בעלת חשיבות המתייחסת לאופן חישוב צריכת המים בגין תקופה בה שעוני המים לא פעלו. לטענת המבקשים, ההערכה אותה ביצעה המשיבה היא מופרזת ונוגדת את הדין. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי עת שקבע כי המבקשים לא הניחו לפניו תשתית המאפשרת את קביעת הצריכה לפי שיטתם, שכן ניתן היה להעריך את הצריכה בהתאם לשיטתם על-בסיס הטבלה אותה צירף המשיב 2 לתצהירו, מאחר שזו נערכה בידי המשיבה עצמה. לחלופין, טוענים המבקשים כי ניתן היה להעריך את כמות המים על-סמך היקש מאופן החישוב הקבוע בסעיף 9(א) לתקנות המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות), התשנ"ד-1994. לטענת המבקשים, הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו גורמת להם עיוות דין.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי לקבל רשות ערעור על המבקשים להראות כי בקשתם אינה תחומה בעובדותיו של מקרה ספציפי וכי ההכרעה בה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה דנן נסוב סביב שאלה ראייתית באופייה, והיא באיזו שיטה יש לנקוט לחישוב צריכת המים בגין תקופה בה שעוני המים לא פעלו, כאשר כל צד מציע שיטה הנראית מנקודת מבטו כמדויקת יותר. בתי המשפט דלמטה הכריעו בשאלה לאור התשתית שהונחה לפניהם וקבעו כי שיטת המשיבה, אותה הייתה המשיבה רשאית לנקוט לפי החוזה, לא נסתרה על-ידי השיטה שהציעו המבקשים. זוהי, כמובן, שאלה עובדתית מובהקת הנובעת ממצבם הספציפי של הצדדים, ומשכך אין בה כדי להוות "שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים".

6.

באשר לטענת עיוות הדין, הלכה פסוקה היא כי טענה של עיוות דין עשויה להצדיק מתן רשות ערעור אך ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 216 (מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5165/09

נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ

פס' ז' להחלטה (לא פורסמה, 13.9.09)).

פשיטא כי במקרה הנוכחי, בו הערכת צריכת המים בוצעה בהתאם לחוזה עליו חתומים הצדדים ובהתחשב בכך שאמינות שיטת ההערכה לא נסתרה על-ידי המבקשים, החלת אמת מידה זו אינה מצדיקה היעתרות לבקשה .

הבקשה, איפוא, נדחית. אין צו להוצאות.